אני צריכה לברוח

אני צריכה לפרום בד

אני צריכה כסף לספר

אני צריכה לדבר איתה ובעצם אני לא צריכה לדבר איתה


(אני צריכה ללמוד את המ ואני צריכה להזיז קיר ואני צריכה שיחה עם יובל דיין ואני צריכה מלא דברים היום ואני צריכה את השדה שלי
ואני צריכה חיבוק מאוד מאוד חזק ועדיף ממנו אבל הוא חזר לבית שלו בחול וזה בוכה לי.
איזה ילד דבש.)

אני צריכה שולחן שבת בנוי מעץ עם מפה לבנה ומלא בנרות שמן וברכון של עונג שבת באחד מההרים המנותקים שנמצאים בעולם ולישון שם באוהל עד שהוא יקרע מרוב גשמים ואז לישון בלי קורת גג,לשכב על הגב ולעצום עיניים ולפתוח את הפה ככה חזק חזק חזק ולמצמץ בקצב של טיפות הגשם ולתת למים להשפיע על הצחוק ולהתגלגל על החולות הרטובים של ההר ולהימרח באדמה ולצחוק עד השמיים ויותר מיזה ולהמשיך להתגלגל הלאה והלאה במורד ההרים ולהתפוצץ מצחוק ופתאום להיתקע ולהרגיש חבטה קטנה בזוג רגליים יחפות שעומדות ליד רצועת בד כחולה של אוהל ולעמוד ישר על שתיי רגליים עם שיער ובגדים נוטפים מבוץ וחיוך דבילי לא מוסבר ולהגיד לו שאני מסכימה לו להצטרף לשיגעון הזה שנקרא החיים שלי והוא יתפוצץ מצחוק וישפשף את שיערו בשיער שלי ויחליק ידיים על הבוץ בכתפיים שלי ונרוץ מהר מאוד מאוד ופתאום ניפול ונתגלגל מצחוק שנינו

אני צריכה מלא מלא דפים ועט ואומץ

ומפחיד לי לקום בשעה כזאת ועם כאלו חלומות