אבל הרעש של ארבע לפנות בוקר הוא רעש של גן עדן, שקט אלוהי וצרצרים, ותן בודד פה ושם.
אני חייבת לחזור הביתה, הרחוב נהיה בן זוג מטריד מדי, מנשק בתיזמונים לא נכונים.
האדמה רטובה וזורמת לי בין האצבעות, המחשבות נרגעות ככל שהאדמה מלטפת אותי.
אתמול אני ועדן יצאנו מהדירת מרתף שלנו, המאולתרת, כי כבר נהיה לנו צורה של טלוויזיה ועשינו תחרות ריצה, בסוף, כשכבר כמעט לא נשמתי, עדן אמר שהבעיה שלי היא שאין לי ביטחון עצמי. חהחה לי, לי.
המשכנו לרוץ.
עכשיו אני חושבת על זה שבטחון עצמי זה בעצם ביטחון בעצמי. ביטחון שיש לי כח לקום, ביטחון שיהיה בסדר,שאני יכולה להתמודד. ביטחון עצמי.
אולי הוא צודק. האדמה תמיד נמצאת בשביל לתמוך בנו כשאנחנו נופלים.
השקט שקט מנחם . תמיד הוא מנחם. כשאני אהיה גדולה אני ירצה להיות מנתחת. אני ארצה לנתח מחשבות. אני ארצה להבין מה קורה. כי תמיד קורה משו.
אני חורטת בחול הרטוב, חכם עיניו בליבו. ומקווה יום אחד להיות בטוחה בי.
תן בודד מילל. גם לו יום אחד יהיה טוב.
עוד רגע הבוקר עולה, עוד רגע הכל ירגע.
- לקראת נישואין וזוגיות