בנסיעה ניהלתי דיון סוער.ביני וביני.
תייסיר שרק שיר עליז וצפר לכל החולפים על פנינו.
"את רואה שהוא שרוף עלייך",העלתי את הטיעון הראשון.
"מי,נו מי עוד ייקח אותך לקאסטרו ולזארה ולכל סטייל אחר?.מפזר עלייך כל טוב.מתחשב."
קיפלתי את האצבעות של היד השמאלית,כדי לספור את המידות הנעלות של המיועד.
"טוב,אני לא אוהבת שתייסיר קובע ולא שואל",אצבע של יד ימין נכנסה לפעולה.
"אבל אם להסתכל על זה אחרת,זה דיי רומנטי,הוא גבר אמיתי",
יד שמאל.

"עדן,בקרוב תקבלי הזמנה לחתונה!",השחור דהה והוורוד חזר למקומו בעוצמה.
קפצתי על רגליי ורצתי לכיון תחנת האוטובוס.
לפחות אני מגלה שיש לי כושר גופני מעולה.
תודה לך עדן!.
כלפי חוץ הייתי מאושרת והסתובבתי עם פרצוף של זוכה במליון דולר,מראה לחברותיי את המתנות הרבות שקיבלתי במיוחד בתמורה לחרות.
הן,כשותפות לסודות המתגלים,ראו בי בת מזל ודוגמת האושר.
אבל בפנים רעדתי מפחד כמו גדי שרק נולד.
ליבי יילל ברגעי השקט והבדידות:"אימאל'ה,מה אני עושה?!אמא,תצילי אותי!"

.אני רוצה לכתוב סיפור.

"העתיד שלך ברור ביותר,מישל",הוא עצר.
"את מתחתנת איתי ונהיית הגברת של תל אביב.
אנו נגור על שפת הים,עצי דקל ירכינו את ראשם אלייך.
תאמיני לי,החיים שלך יהיו יפים,פרח שלי."
ליבה של מישל יצא במחול.
כבר מזמן דמיינה את הרגע.

"אני לא רוצה להיות הגברת הראשונה של תל אביב.
יספיק לי שלט על ביתנו לעתיד:כאן חיים באושר מיכה ומישל".
מיכה קפץ על רגליו והעיף את הצדפים לאוויר.
"תודה לך!מהיום אני האדם המאושר עלי אדמות.
כמה פחדתי שתסרבי.לא יכול לחיות יותר בלעדייך".המילים הבאות החזירו אותי לקרקע:
"רק דבר אחד לא גיליתי לך מישל.זה לא משמעותי כל כך אבל כן נדרש הסבר מצד היושר-אני ערבי.ושמי המלא הוא מחמוד."

ומפחיד לי לקום בשעה כזאת ועם כאלו חלומות