אני לא קשורה לא קשורהלאקשורהלאקשורה

ואלוהים יודע כמה אני רוצה את הבסיס הזה מתחת להכל. שגם אם הלכתי רחוק והסתבכתי ונגמרתי יש לי לאן לחזור.

אבל אין לי.

אני חיה בלי בפנוכו. זה מוזר לחיות בלי בפנוכו.

הכל טוב עד שמישהו אומר משהו , ובעקיפין זה כואב מאוד.

צריכה לזכור שאני כאן עכשיו. ועוד שנתיים אני לא אהיה כאן. לא יהיה לי מקום כאן. וגם לא שם.

אין לי מקום.

אין לי חיבוק.

אני צריכה חיבוק.

גדול.

מאוד.

וזה רק הפורום שננטש?
או שאפילו את הסניף כבר אין..?

פסיביות כרונית?

אני רוצה להגיד לי, עברת כל כך הרבה, השתנית כל כך הרבה, גם לזה את מסוגלת.

אבל האם?

מושג העצמי מעורער כל כך.