ואלוהים יודע כמה טוב לי.

ממש טוב לי

אם ידעתי איפה להכיל את כל הטוב הזה.

לאיפה להכניס אתזה

ולמה כמות הרע וכמות הטוב לא מתקזזת

כי אני בנאדם של קצה

(ובכל זאת כולי איזונים)

אני מרגישה יותר מדי

ואז נאטמת

וכשאני מרגישה אני רוצה שקט

וכשיש לי שקט אני רוצה להרגיש

וזה רק הפורום שננטש?
או שאפילו את הסניף כבר אין..?

פסיביות כרונית?

אני רוצה להגיד לי, עברת כל כך הרבה, השתנית כל כך הרבה, גם לזה את מסוגלת.

אבל האם?

מושג העצמי מעורער כל כך.