בפעם הראשונה שהגעתי להורים של בעלי (נשואים 3 שנים) חטפתי חום.
נהיתה לי סחרחורת מטורפת וידעתי שאני בוחרת בו בגלל x,y,z ועוצמת עיניים מחסרונות שראיתי בבית הוריו.
הבעיה שככל שעוברות השנים, אני רואה שבמידה מסויימת זה לא רק ה"הורים" אלא דפוסים שהוא מביא איתו כנראה כתוצאה מאיך שגדל.
בגדול הם אנשים טובי לב, אבל משהו שם השתבש בדרך. חמותי לאורך השנים כמעט ולא עבדה, היום בקושי יוצאת מהבית, בעלי טוען שזה בגלל שהיא שמנה ומתביישת. כנראה שמסתתר שם משהו עמוק יותר. וחמי לא יציב בעבודה, המון פעמים מובטל מאז שהתחתנו (עוד טרם עידן הקורונה) ויותר גרוע מזה היו לו המון אשליות על עסקים שהם לא כלכלים בעליל שרק שתו לו כסף. ממה הם חיים? אלוהים יודע. והם לא כאלה מבוגרים, אזור גיל חמישים.
בנוסף, הבלאגן בבית שלהם חוגג ויש להם מודעות סופר נמוכה להגיינה. ברמה ששערות ערווה מסתובבות בריצפה בשירותים, הסיר חמין משבת נשאר מלוכלך עד יום שני והלאה ועוד ועוד. כששאלתי את חמותי פעם איפה יש לה מגב לשטיפה, היא אפילו לא ידעה!
אני חשבתי שבעלי מסודר והתנחמתי בזה. אמהמה שלא ממש. מתי אני מבינה את זה? כשאני חולה והבית מתחיל להראות כמו הבית של חמותי. קשה לי נורא, כי אני גדלתי במציאות אחרת לחלוטין של סדר וניקיון. יש לו המון הרגלים שקשה לעקור. לא מפריע לו בגדים על הריצפה, ללכת לישון כשכל המטבח מטונף, מסיים לבשל והשיש טינופת, לשבת לאכול על שולחן שעמוס בחפצים ובלאגן ועוד ועוד... בתחילת הנישואים רבנו המון בימי שישי ואני הבהרתי לו שבית צריך לשטוף לפחות פעם בשבוע ולארגן ולסדר וזה עוזר אבל עד היום יש לנו המון מתחים סביב הנושא.
עוד נקודה שמאד קשה לי, זה דחיינות וראש קטן שלדעתי מובילה אותו להביא פרנסה נמוכה. הוא בעצם עובד בעבודה שלא עושים בה כלום. הוא מאבטח במשרד שאין בו כמעט בכלל קבלת קהל. במקביל כבר בערך 7 שנים הוא עושה תואר באונברסיטה הפתוחה (מדעי החברה), אין לו תעודת בגרות (למד בישיבה קטנה כדי להתחמק מבגרות במתמטיקה, הוא גדל בסגנון חרדי- אמרקאי, כך שחלק מהחבר'ה עשו בגרויות וחלק לא).
בהתחלה המשכורת היתה סבירה, אזור ה7 אלף, והרבה שעות 7 עד 5, כולל נסיעות זה היה יוצא משהו כמו 5 וחצי בבוקר עד 7 בערב. אמרתי לו שכשיהיו לנו ילדים, החסרון של העבודה הזו שכדי להגיע לשכר לא נמוך צריך לעבוד הרבה שעות ועם ילדים קטנים זה יתחיל להיות בעייתי (כיום יש לנו שני ילדים).
במציאות לפני שנה קצצו לו בתקן בהודעה של יום והוא עובד מ7 עד 3, השכר נחתך לאזור ה5,6 אלף וחוץ מזה הוא כבר פעם שניה בחל"ת קורונה אז זה עוד יותר קוצץ בחודשי חלת.
בסגר הראשון הייתי בהריון שני ורבתי איתו המון על הנושא הזה, שמהרגע שקיצצו לו בתקן הוא לא עשה כלום כדי להגדיל פרנסה, בעוד אני פרפרתי והוספתי עוד עבודות כדי להגדיל הכנסה. היו לו המון אשליות בראש, כמו ללמוד טייס (בגיל 30, כן? בלי שיש לו מתמטיקה בסיסית של כיתה ז אפילו), בסוף הוא החליט ללמוד QA בדיקת תוכנה והוא עכשיו לומד את זה מהבית.
לכאורה נשמע טוב, הבעיה שיש לו עבודת סמנריון אחרונה לתואר והוא תקוע איתה כבר שנה וחצי! מתקדם בקצב של צב. זה משגע אותי הדחיינות שלו, שמופיעה בהרבה פנים בחיי היום יום והוא מתכחש ולא מוכן לקבל את זה שהוא דחיין רציני.
נשמע שכתבתי רק דברים רעים. אבל חשוב לי להגיד שהוא רגיש, עוזר, אבא למופת ועוד ועוד אבל העניינים האלה קשים לי נורא ואני לא מוצאת את הדרך איך להתמודד איתם.
ויש מצב שאם המגב לא במקום כי לקחו אותו לאמבטיה
) שצודקת ומישהו (פגום..) שצריך לשפר את דרכיו לסטנדרטים שלה.
