עייף לי. ואי אפשר לחזור לישון כי אולי היא תחפש אותי ואני אמורה להיות זמינה, ואוף, מי בכלל רוצה להיפגש איתה?!
היא מותקק. באמת היא מותקק, אני אבל וואלה נמאססס...
ואוף בדיוק היום קבענו לשבת על הדבר הדפוק הזה, שאני ככ ככ לא רוצה לעשות ושלא ננראלי יהיה לי כוחות לעשות בכלל...
וצריך לקום מפה כדי להביא את הדבר הזה מהחדר השני, ואוףף. אין כוח לזה, פשוט איןן.
אין כוח לכלום, יותר נכון...

 

אני כל כך גאה בעצמי. אני לא מאמינה שהגעתי לזה. 

למה אני חוזרת לשם, למה לעזאזל?

אינלי כח יותר לעזאזלל
שונאת את התחושות האלו..

מפגרת כפשוטו

באלי לדעת לכתוב יפה.  

אעלק אמנית. 

העולם הזה ככ מחורבן

קשה לי ככ