בס"ד

ואת באמת עובדת בו והוא מספק אותך?

אני תוהה על תהליך הבחירה, מה הוביל אותך למסקנה שזה יהיה התואר שמתאים לך.

התגובות העמוקות שלך בלנ"ו ובנשו"ט והמשתמש שאת מנהלת בהריון ולידה גרם לי להיות כמעט בטוח שאת יועצת זוגית

חלק מקבל מהכולל חלק ההורים עוזרים, וברוך השם יש ברכה.

הוא 29

נטית נפש - חיבור לנושא - אפשר לקרוא לזה "כיף" אבל זה הרבה יותר עמוק

ערכים.

ללא אחד מהשתיים אני לא ארצה לעסוק בצורה משמעותית במשהו.

אני גם הלכתי (או יותר נכון הולך) לתואר תובעני, למרות שהדברים שאני מתעסק בהם כרגע הם לא בדיוק תחביבים שלי. (אולי בהמשך נמצא תת-תחום שממש אוהבים) אז כן, אפשר לומר שהלכתי מסיבות כספיות, אבל גם חשוב להדגיש שאני לא שונא את החומר.

בתחומים שבאמת מעניינים אותי, אין כ"כ עבודה...

ואהבתי את ההומר של רימיינדר

ואז אמרתי לעצמי- מה דולה עכשיו?!

סובבתי שוב-  הופך דפים בקונצרט

אין צורך לקנא, ההצלחה לא שינתה אותי

תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב

שמתי לב שאני אוהב להתעסק הרבה עם מחשבים ותכנות, אז פשוט החלטתי ללמוד מדעי המחשב ואהבתי כל רגע.

אז לצערי עוד אין לי ממש כיון מקצועי. כן סיימתי תואר ב'ה אבל לא רוצה לעבוד במקצוע ספיציפי. (אולי כן בתחום)

בשנים האחרונות אני ב'ה עובדת בעבודה שטוב לי בה, וזה ממש כיף. אבל כן שואפת ליותר. באמת זה לא קל להגיע למקצוע שאוהבים..

בהצלחה!!

ומשם הדרך להנדסה הייתה קצרה.

במקביל גם התחום המוסיקלי התפתח, וב"ה גם בזה אני עוסק היום.

מבסוט על שניהם.

בס"ד

תמיד התחברתי לצד הטיפולי, אומנותי ונפשי. רציתי מאוד ללמוד תואר בתרפיה באמנות, וכשהבנתי שזה תואר שני הסתכלתי וחקרתי על תארים ראשונים שיכולים לעזור לי להגיע מוכנה לתואר הזה, אבל גם יעניינו אותי.
אז הורדתי את פסיכולוגיה וחינוך, התלבטתי לגבי עו"ס, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת.
אחרי שחקרתי, הבנתי את אופי העבודה וחקרתי עם עצמי, הבנתי שריפוי בעיסוק זה מה שמעניין אותי.
כרגע בשנה השניה של הלימודים ונהנית מאוד

מתעניין בהמון דברים (כמו במיתוסים ומקורם, יש לי על זה שרשור) ויש לי הרבה עמדות על המון דברים, אז החלטתי שאני רוצה להיות עיתונאי

איזה עיתונאי דתי את/ה? | מוקצה

יש היום מעט מאוד עיתונאים אמיתיים, רובם עשו הסבה לתחום של הנדסת תודעה. 

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל