אמהות במשרה מלאה שלא מכניסות את הילדים למעוןמצפה לישועות
איך אתן עושות את זה???? אני משתגעת !!!! הוא בן שנה ואני מרגישה שאני יוצאת מדעתי .
כל הזמן רוצה ידיים כל הזמן להעסיק אותו ושלא נדבר על ההרדמות שזה סיוט בפני עצמו ,פשוט להילחם איתו 3 פעמים ביום כדי שישן (כן הוא עייף) .
די אני מתמוטטת. !!!!!!!
עד עכשיו לא הכנסתי כי ממש ממש פחדתי מכל הזוועות שאני שומעת בחדשות ובמקרים אלימות
עוד לא אמאמרווה כחולה
אולי כן תשלחי למעון אם את קורסת?
נראה לי שהזוועות ששומעים בטלוויזיה הן מיעוט זניח, זה ממש לא נראה לי סיבה הגיונית לא לשלוח למעון... אבל הגיוני שתחששי, אולי תבקשי המלצות, תדברי עם אימהות ותהיי עם יד על הדופק שהכל בסדר איתו?
סליחה שאני אומרת...שמחה
אבל קחו בחשבון
שעל כל מקרה שמדווח בתקשורת
יש כמה מקרים לא מדווחים (מכירה באופן אישי).
זה מיעוט, אבל זה לא זניח.
ילד שנפגע- הוא עולם ומלואו.
להורים שלו לא משנה כמה הוא מתוך הסטטיסטיקה.
לא יודעת מה אפשר לעשות נגד זה.
אבל צריך קודם כל לדעת את זה
לגמרי מניסיוןמצפה להריון.
במקום שאני עבדתי ראיתי במו עיני מטפלות מתעללות בילדים , אומנם לא באלימות פיזית
אבל האכילו בכוח עד שהיו מקיאים, מרדימים בעצבים
וכו... התלוננתי אבל התעלמו ממני והמטפלות עדין נשארו
בושה פשוט בושה!!
אמא'לה, איזה חיות כמה טוב שבאת
נשים הזהרו בדברכןמזלטוב
יש כאן המון נשים עובדות
שאין להן ברירה
אלא לשלוח את ילדם מחמדם למעון
אחרי שבררו. ובדקו. ובלב מלא חששות.

והודעות כמו השרשור הזה
מפילות את ליבם הדואג לרצפה
מטה מטה
ומעוררות את יסורי המצפון המהלכים בו
סליחה...שמחה
אמרתי את דברי דווקא מתוך זהירות.
לא אמרתי שום דבר רע על אמהות ששולחות ילדים קטנים למסגרות.
אבל חשוב לי לעורר תשומת לב,
שאמהות ידעו שלפעמים קורים דברים מזעזעים! וינקטו *כל הזמן* באמצעי זהירות!!
תודה..מזלטוב
פשוט נגעת לי בלב יסורי המצפון והפחד היום יומי שלי.
אבל את צודקת.. א י צריכה לקחת את זה רק להוספה במשנה זהירות...
אני בעצמי שולחת למעוןמצפה להריון.
ואני סומכת בעיניים עצומות לפי מה שאני רואה
אבל לעולם אי אפשר לדעת מה קורה באמת כשההורים לא נמצאים
אז מה את מציעה לעשות?אביול
אנחנו צריכות לעבוד, אין ברירה. מי שיכולה לא לשלוח למעון- אשריה!! אבל מי שאין לה ברירה, חייבת להישען על משהו יציב
הלוואי שהיה לי מה להציע...שמחה
הילדה שאני מכירה
נפגעה בצורה קשה מאוד מאוד,
(ואני לא יכולה לחשוף פרטים כי זה עדיין בחקירה. אבל רק אגיד שאמא שלה לא חשדה בכלום. ומי שהסב את תשומת ליבה שיש בעיה- זה רופא)
כשאני שמעתי מאמא שלה על מה שקרה- לא הצלחתי לתפקד 3 ימים אחר כך. לא לישון, ולא לעבוד, ולא לתפקד בבית. הלכתי כמו זומבי מההלם. עד שפניתי לטיפול רגשי כי לא הצלחתי לחזור לעצמי. וזה לא הבת שלי, כן?

אבל גם אמא שלה חזרה לעבוד ונאלצה לשלוח אותה שוב למסגרת. בלב כבד מאוד, ועם אמצעי זהירות שונים.
לא באמת היתה לה ברירה.

אבל חשוב לי להעלות למודעות שהדברים האלה קורים.
ובעיני חשוב מאוד להיות מודעים לזה- למרות שאין ברירה.
שזה יהיה כל הזמן במודעות. לנקוט *כל הזמן* באמצעי זהירות.
לא להיות שאננים לרגע!
יש מצב שאת משתפת אותי בפרטי?פנינה 0

זה מאוד מאוד מעניין אותי כאשה שעבדה המון שנים עם ילדים ועדיין לא נתקלתי בסיטואציות כמו שתוארו למעלה.

ברוך ה'.

ה' ירחם!חצילוש
נשמע מזעזע!!
ויש גם הרבה מעונות מעוליםאורי8
ומטפלות שעובדות עם כל הלב. המעון שהילדים שלי היו בו, והקטן עדיין בו, מעון טוב, הקטן שמח ללכת, בסגר הראשון שאל אותי כל יום מתי כבר הולכים למעון ( בסגר הזה פחות, כי נכנס לקבוצה חדשה ופחות הספיק להכיר).
השבוע חזק למעון, והגיע הביתה מאושר אחרי היום הראשון.( בן שנתיים וחצי, אוהב חברה, כנראה נהנה מהמשחק עם חברים).

תודה על זה! הלב שלי דופק בפראות מהודעות קודמותמזלטוב
מתי שמגיע לו ידיים אני מרימה כמו להאכיל להרגיערויטל.

להחליף וכ... אבל לפינוק אני לא נותנת לו, הוא כבר התרגל.

זה באמת לא פשוטחולת שוקולד
אחרי המלחמה על השינה הוא ישן זמן משמעותי?
אפשר לצאת איתו אם יש לך כח ואז כשחוזרים הוא הולך לישון ודי נגמר הבוקר
ואפשר כבר לנסות להרגיל אותו לשינה אחת ארוכה בצהרים במקום 2 קצרות
יש לך עוד ילדים? אם כן אז זה באמת קשה מאדנפשי חמדה
אני עם הבת שלי בבית וזה אמנם לא פשוט לפעמים אבל מאד מאמינה בזה, מקווה מאד שאוכל עד גיל 3, אין לדעת..
אני עם אחד בנתיים וזה מאתגר... נררנ לי שמשעמם לומצפה לישועות
לבד איתי בבית . רק אחהצ אנחנו יוצאים לגינה
תנסו לעשות דברים מענייניםנפשי חמדה
או למצוא עוד מישהי בסביבתך עם תינוק שלא במעון ולהיפגש
תנסי ליצור סדר יום קבוע.כמה טוב שבאת
ככה שהוא יידע מה קורה עוד מעט.
טיול בחוץ, שיר, משחק, זמן לשחק לידך כשאת עושה משהו אחר, לדבר איתו כל הזמן.

לא בטוחה שפחד זו סיבה להישאר בבית, כי גם את והצרכים שלך חשובים ומשמעותיים אבל ברור שצריך לבדוק טוב טוב ובסופו של דבר זו החלטה שלכם.

בהצלחה!
אולי מטפלת?רות א

אולי להכניס למטפלת? בהרבה מקומות יש מטפלות על כמה ילדים, ואולי זה פיתרון במקום מעון. כמובן שתיקחי מישהי שיש לה המלצות.

יש לך גדולים יותר? אותם גם לא שמת במעון?

דבר שני, זה אולי לשקול כן לנסות את המעון.. את יכולה לבוא לבדוק, לשאול הורים אחרים כך שתהיי רגועה. ואפילו לשים רק כמה ימים בשבוע. לדעתי זה ממש שווה בשביל השקט והרוגע שלך. 

אני בטוחה שלא כל המעונות הם כאלה זוועה

בהצלחה!!

אגב את גם עובדת? כי אם כן את חייבת למצוא לו מסגרת לו?

יש דבר כזה,?בוקר אור
איך עובדים עם תינוקי בבית?
מבירור שעשיתי היום מסתבר שאין פעוטונים/משפחתוניםמצפה לישועות
עד בשעה 13 או 14 . רק יום שלם.
הגיוני????? לא רוצה לשים אותו יום שלם רוצה רק חצי .
וואלה מעניין..רות א

במקום בו אני גרה רוב המשפחתונים הם עד 2. 

אבל תשאלי אם יש אפשרות לקחת אותו יותר מוקדם, תכל'ס לא בטוח שיהיה להם כזה אכפת.. זה לא איזה ביה'ס שהוא מפסיד חומר

 

וזה דווקא יכול להיות טוב, שאם יש ימים שאת נגיד צריכה לנסוע אז יש לך מסגרת לילד עד מאוחר יותר.

שאלתי ... כולם אמרו לי זה אותו מחיר.מצפה לישועות
ושזה לא טוב לילד כי אני פוגעת בו ובזמני שינה שלו
למה פוגעת?חדשה,,
מה הבעיה להוציא ב13:00-14:00 ואז שיישן בבית? הרי גם ככה הם עוברים לשינה אחת מתישהו.. אז מה הבעיה?
חוץ מהמחיר שזה קצת חבלדפני11
זה ממש שטויות מה שהן אומרות. יש להן סדר יום באיזה שלב.. ואת יכולה להחליט להוציא מתי שבאלך. רק שימי לב שאת לא באה כשהוא בדיוק ישן כי חבל להעיר. או לםני או אחרי...
מאו ד משתנה...אביול
מבינה אותך .. גם אני כמוךחדשה כאן 1
הבריאות שלך חשובה יותראביול
זוועות יש כל הזמן. השאלה אם נותנים לזה לנהל אותנו. אם את לא סומכת על המכון, תנסי לבוא במהלך היום ולהציץ קצת.

ממה את חוששת? קורונה?
לא מקורונה. אני חוששת מאלימות והתעללות בגןמצפה לישועות
כל הסיפורים שיש בחדשות ההורים אומרים שהגננות היו נראות להן חמות ואוהבת וזה הכניס אותי לחרדה כזו שאני לא מצליחה להסביר אותה.
מבינה אותך...אביול
חשוב לזכור שבמקרים האלו הם מקרי קצה. ברוך ה' יש שפע של מטפלות מקסימות , אבל אל ידברו על זה בחדשות.
מה שרותי מרגיע זה לשלוח למעון- מפוקח, שאני יודעת שיש מנהלת ומםקחת שמשגיחות על הכל.
הגיל הזה כבר מתחיל להיות ממש קשהים...
קודם כל, כל הכבוד שהצלחת לעבוד עד עכשיו במשרה מלאה איתו.
זה קשה וזה יהיה עוד יותר קשה. הם צריכים פעילות, ויהיה לו יותר ויותר משעמם בבית.
הם מתחילים לגעת בכל דבר ולמתוח גבולות.
כששמנו במעון אני גם חששתי אבל אני רואה שטוב להם. היום בבוקר הם לקחו את הנעליים ואמרו נעליים נעליים והצביעו על העגלה. וכשאני מוציאה אותם הם לא רוצים לבוא הביתה.
ואפשר גם במשך היום לבוא להציץ....
גם ההרדמות הפכו להיות קלות ב"ה, כי הם כל הזמן בפעילות ואז בערב הם עייפים והולכים לישון. בגיל שנה וקצת הם גם מפסיקים עם שנת הבוקר ועוברים לשינה אחת במשך היום. יכול להיות ששלך כבר עושה את המעבר הזה
אני בבית עם בן 2.5 ובן 11 חודשיםמישהי11
וגם לומדת תוך כדי תואר קשוח... את הגדול כבר מגיל שנה בערך שיתפתי בכל מה שאני עושה בבית, אם הייתי במטבח הייתי פותחת לו את המגירה של הקופסאות, הוא היה מקבל בגדים לקפל בקיפול כביסה וכו, הרדמות אני די דוגלת במה שהולך הכי מהר, וכשכבר לא מתאים לי אני מאמינה שאפשר למצוא מה שיתאים לשנינו...הגדול שלי נרדם על הידיים עד גיל 11 חודשים, עד שנהיה לי קשה ולמדנו ביחד איך הוא נרדם במיטה כשאני לידו ( הייתי מביאה את המחשב, עושה דברים ושרה לו) עכשיו הקטן נרדם הכי מהר בנידנוד בעגלה...אני גם עם כלל שביום אני לא מנסה להרדים יותר מ20 דקות, לא נרדם מוציאה שיתעייף עוד...לא תמיד עומדת בכלל הזה אבל ממש משתדלת, מונע המון תיסכול מיותר שלי ותינוק שלא נרדם במשך שעה בדרך שנעימה לו כנראה לא מספיק עייף...
אני עם הבת שלי בבית (היא בת 1.8)שמרית31
זה מאוד מאוד קשה,
בדיעבד אני מצטערת שלא הכנסתי אותה למעון.

אין לי פנאי לעצמי, לנוח או לעשות משהו בשקט..
הכל תמיד בלחץ של זמן מוגדר (בייביסטר או בעל)..

אני מאוהבת בבת שלי, אל תביני לא נכון, אבל זה מאוד קשה
כל הזמן צריך לדאוג לעיסוק.. יש לה אולי שעה ביום שהיא ישנה וזו שאני שאני מנצלת כדי לאכול / להתקלח אבל שום דבר מעבר..

עבודה / לימודים אני יושבת עד שעות מאוחרות בלילה.
וגם.. הנפש צריכה להתאוורר מידי פעם, לצאת לחוג, לפגוש חברה.. שיחה עם אנשים מבוגרים.. גם מהבעל צריך קצת להתאוורר לפעמים
אני מבינה אותך לחלוטין זה בדיוק מה שאני מרגישה.מצפה לישועות
אני מרגישה התיסכול העייפות מוציאים ממני צדדים לא טובים .אני מרגישה אמא לא טובה, כועסת וצועקת כל הזמן .
- הוא לא ישן הרבה במהלך היום אז הזמן שלי לעצמי מתחיל אחרי 20 בערב .
אני אוכלת רק ב20 וחצי ארוחה אמיתית ואז לנקות את הבית אני כל ערב שוטפת ואם יש כביסות אז בכלל חגיגה .
שמה לי איזה סדרה לנטרל מחשבות ואז נרדמת ב1 לפעמים 2 והוא מתעורר בחמש וחצי.
בעלי לא בבית הוא חוזר רק בסופי שבוע .
לא הבנתי את עובדת או לא?אורוש3
זה באמת גיל שדורש הרבה השגחה ותשומת לב. ויש ילדים קשים או קלים יותר.
אם את אמורה לעבוד תוך כדי מהבית אז זה באמת לא אפשרי כל כך בלי מסגרת.
אם את איתו זה אפשרי. אבל אם לך זה לא מתאים אז תכניסו למסגרת. לברר טוב עם אמהות ששלחו בעבר. להגיע במפתיע עם תירוץ לאסוף מוקדם. לשמוע איך המטפלת מספרת עליו.
אני עובדת לא במשרה מלאה. אני בעיקר אמאמצפה לישועות
בעלי לא בבית ואני עובדת בעיקר משמרות ערב . חוץ משעשע שאני עובדת בבוקר ומוצש אחרי שהשבת יוצאת.
מציעה רעיוןמישהי11
אם את צריכה אוויר אבל לא רוצה מסגרת לגמרי אולי להביא מישהי שתהיה איתו כמה שעות ביום/בשבוע כמה שאת מרגישה שאת צריכה, שבהם תצאי או שהיא תצא איתו החוצה ותתאפסי, תנוחי תארגני את הבית ותעשי משהו משמח? הייתי לוקחת את התקציב שאת מקציבה למעון ובודקת מה האפשרויות באותו תקציב כדי שלא יהיה בלעדייך משמונה עד ארבע
ואני לא פוגעת בהתפתחות החברתית שלו?מצפה לישועות
לחלוטין לאחולת שוקולד
בגיל שנה ממש לאמישהי11
אני דיברתי עם האחראית של הגנים בקהילה שלנו והיא אמרה לי בצורה חד משמעית שעד גיל 3 ולפעמים גם אחרי, תלוי בילד, הכי טוב כמה שיותר זמן עם אמא, ושהילדים שהגיעו אליה לגן מהבית הם ילדים שמתפתחים מצויין ומדביקים עד חנוכה כל פער שיכול להיות מהבחינה החברתית...
ממה שראיתי זה גיל שהם כבר מתחילים להנות מחברהלהשתמח
ויכולים כבר ממש לשחק ולהנות בעיקר עם ילדים שהם מכירים. לא נראה לי שחייב דווקא בתוך מסגרת, אבל לדעתי כן כדאי שיכיר עוד ילדים. אולי לבקר חברה עם תינוק בגילו אחה"צ בתדירות גבוהה או לשמור על עוד תינוק ביחד איתו לכמה שעות בשבוע.
מציעה את הרעיון של "משפחתון סבב"באר מרים
לא יודעת כמה שייך בתנאי קורונה..

כמה אמהות שכל יום אמא אחת שומרת על כל הקבוצה..
הכל תלוי בתחושה שלךאורוש3
אם את כן מצליחה לעמוד במטלות ולהרגיש טוב מעולה. אם לא אז זה הזמן להכניס למסגרת. או למטפלת לפי שעות. בגדול באמת לבכורים יותר קשה להעסיק את עצמם. וגם תלוי אופי. יש לו משחקים מעניינים? לא של פיצפונים. מטבח, כלי תחבורה, חיות, ספרים, מגנטים, כמה דמויות, קוביות, צינורות, כלי נגינה, כלי עבודה, מגלשה, בימבה. לא בבת אחת. אבל לאט לאט. אני לא מגבילה. לא מכריחה לאסוף וכו'. המשחקים בסלון. ככה שאני תמיד משגיחה והקטן משחק חופשי חופשי. הופך את הבית. כן. אבל מתפתח. מעסיק את עצמו נפלא. ונהנה. לא מתאים לכל אחת. וזה גם לא בית חלומותיי מבחינת מקום ואחסון וכו'. אבל אני גם אוהבת את זה בתור אדיאל (חוץ מהבלאגן חח). יש כאלה שאיכשהו מצליחות לשתף בכל מטלות הבית. היו פה בעבר כמה כאלה. מהמם. לי זה קצת פחות הולך. אבל אם מצליחים זה גם ממש כיף להם ומאזן את העול. @באר מרים
כתבתי למעלה בקצרה על משפחתון סבב..באר מרים
לגבי העסקת פעוטות שנשארים בבית, אם יש חכמות שיכולות קשר לשרשורים קודמים שעניתי באריכות בנושא.

כרגע עייפה ועמוסה מדי, ושבת קרובה מדי..
בהצלחה בכל אופן!
מזדהה כל כךלהתחיל מהתחלה
החזרת אותי אחורה. הייתי ממש באותה סיטואציה.
להיות אמא במשרה מלאה, זו העבודה הכי קשה לדעתי.
זה דורש, אין לך שנייה לעצמך. את גם זקוקה לחברה והרשימה עוד ארוכה... (אבל כתבתי לך בגלל התגובה הזו ונראה לי שנשים פה פספסו אותה) תוסיפי על זה את העובדה שהבעל לא בבית. וזה כמעט בלתי אפשרי.
בגלל שהייתי בדיוק באותה סיטואציה מזדהה ממש! אין עם מי לדבר בגובה העיניים, אין מי שיחלוק את הנטל של הטיפול.
ועכשיו לעצה הפרקטית. תבחרי לך בוקר בשבוע שאת מביאה מטפלת/ בייביסיטר הביתה. את יכולה גם שני בקרים לפחות זמן (תכלס הם ערים, שלוש ארבע שעות ואז נרדמים לשינה ארוכה) והיום/ יומיים האלה הם בשבילך!! ואת מתרעננת בהם. הבעיה המרכזית שעכשיו עם הקורונה אין לאן לצאת, עדיין הייתי מתאמצת על זה ואפילו מבקשת מחברה את הבית בבוקר (כשהוא ריק) ויוצאת לשם לעשות את עיסוקיי, כן כדאי להחליט על משהן שממלא/ את אוהבת לעשות.
ועוד טיפ, אחר הצהריים כשאת יוצאת איתו, תדאגי שתהיה לך(!) חברה ולא לו, את זקוקה לחברת בני גילך ולשיחה נורמלית. לעומת זאת בני שנה עדיין לא זקוקים לחברה, ברור שהם נהנים כשיש סביבם ילדים אבל זה יותר בגלל העניין שהם מעוררים מאשר קשר חברתי.
*להוציא את דיון המעון, לילד הכי טוב עם אמא שלו וילדך רק מרוויח.
קיצר, בהצלחה!! החזרת אותי אחורה לבכורה שלי..
^^^ בדיוקנביעהאחרונה
אלה תקופות נשמה...הרבה כח!נביעה
אני גם לא מכניסה למעון תודה לאל, ויש ימים יותר ויש ימים פחות.
לא חושבת שלמטפלות יש יותר סבלנות מאמא...
ממש לא מעוניינת שיכעסו עליו כי הוא משגע אותן...
בכל זאת, הוא הבן שלי ואני יתמודד איתו.

מה שכן, בערב, כשהבעל חוזר- צאי בלי אף אחד לאיוורור לקבל כח..

מבטיחה לך שיעבור 💗💗💗
^^^ כל מילה!חדשה,,
מבינה מאוד את החשש שלך, גם אני משאירה בביתחדשה,,
בת שנה ותשע, ובן חודשיים.
לא קל, ברור.
לפעמים מגיע גל גדול וצריך פשוט לעצור את הנשימה, לחכות שהוא יחלוף ולהמשיך הלאה... עד הגל הבא ;)
אבל אני לא מצטערת, כך בחרתי לטוב ולרע.

שאלה חשובה: במידה ותשאירי בבית, יש מישהו שיכול לעזור לך כמה פעמים בשבוע? מישהו מהמשפחה או בתשלום?
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''אחרונה
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגולאחרונה
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
❤❤אנונימית בהו"לאחרונה
סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה

אולי יעניין אותך