חיבוקי של כחֱ

אחרי החושך בא האור.

@אל הר המוריה

בס''ד

תודה על כל המקום הגדול שעשית להרגשות שלי. תודה על כל הלגיטימציה. ובעיקר-בעיקר על הטון ועל המילים האוהבים, המרפאים...

לגבי תחושת האשמה... האמת היא שאני לא בטוחה שחשתי אשמה. יותר חוסר אונים והרגשה שאני יודעת מה הדרך אבל לא מסוגלת לבחור בה. ומאד אבודה כתוצאה מכך.

אצלי [הולכת לכתוב כאן משהו מאד אישי] יש שני סוגי כאב. יש סוג כאב שאני יכולה לשהות בו, וזה כואב והכל, אבל זה בסדר, גם אם מדובר בכאב מאד גדול. ויש סוג של כאב שהוא עושה לנפש שלי משהו לא טוב ומאד מדרדר אותי מטה. זה כאב שאני מאד נזהרת אתו כי הוא מאד הרסני בשבילי. ולכן אני פחות יכולה לשהות בו. כי זה קצת 'מסוכן' בשבילי. הערב הרגשתי שאני מתמודדת עם משהו שמעלה אצלי כאב מהסוג הזה, הסוג השני. לכתוב את הכל בהודעה שכתבתי כשפתחתי את השרשור כבר שחרר לי המון ועשה בי סדר. והתגובות של כל אחת ואחת ממש נותנות לי את היד שהייתי צריכה כדי להגיע לתחילת הדרך שמובילה אצלי לפיוס עם המציאות.

אני מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה 

תודה שוב ממש ❤❤

נראה לי שאת מחזיקה כבר חצי מהפיתרון.

כי את יודעת מה נכון יותר לעשות. גם עבורך. לא רק מול הקב"ה.

הרגשתי את זה כבר בקריאה הראשונה, אבל עכשיו זה מחזק לי את התחושה.

וטוב לשמוע שהכתיבה עצמה שחררה. 

זה קרה לי השבוע ועזר כמו קסם (מודה שהופתעתי).

@שלומצ' יקרה ❤

איך מישהי, שנמצאת בבור שחור, מצליחה להודות לכל אחת ואחת שמגיבה להודעה שלה??

כפרה עליך, אם ככה את כששחור לך... איזה אור מסנוור את מביאה לעולם כשהכל טוב? 

(את ריגשת. למקרה שזה לא היה ברור מהכותרת)

בס''ד

על כל המילים ועל כל החום שקיבלתי ממך! שבוע טוב!

וכתבת מדהים. מדוייק ונקי. 

(סליחה שאין לי איך לסייע...)

בס''ד

קראתי אז, וקראתי שוב עכשיו. איך כתבת יפה וברגישות ועדינות. ממש תודה.

מה שכתבת על הקצב של השכל ושל הלב - זה מאד חזק. ואיך שהסברת שככה זה כי ה' רוצה את העבודה שלנו. נתון שהיה כתוב בין המילים בהודעת הפתיחה שלי, גם אם לא הרחבתי עליו היה שבאותו הערב הייתי חייבת לקבל החלטה מעשית. אני ממש הרגשתי איך האהבה והמילים הטובות של כולן כאן פשוט ריככו את המצב שבו הייתי. להרגיש את האכפתיות ואת הלב של כולן פשוט ריפא בי איזושהי נקודה שמאד כאבה באותו הערב. והפלא הגדול הוא שהעיטוף הזה איפשר לי להגיע לתרגום הזה, עליו דיברת, בין השכל לבין הרגש - ולבסוף לקבל החלטה שהתבררה לאחר מכן כהחלטה הכי טובה שיכולתי לקבל באותן הנסיבות, ב''ה.

לגבי המשפט האחרון שלך - זה כל-כך נכון. תודה.

תודה על העצות המעשיות. אני חושבת להעתיק לי את זה איפשהו, להזדמנות אחרת. תודה גם על ההפניה לתכנית של הרב ששון . ובכלל על ההשקעה הגדולה בתגובתך. זה באמת מחמם את הלב! ❤

בס''ד

תודה על המילים, על האהבה, על החברות! מאד מעריכה!!

א. אני לא חושבת שכתבתי בזלזול עצמי. באמת שאני לא חושבת שהייתה בי הרגשה כזאת או קרובה לה. הצגתי מורכבות שהרגשתי בתוכי. אני יכולה להבין שראית את זה ככה (עוד כמה נשים כאן כתבו לי דברים דומים) אבל מה שניסיתי לתאר, זאת התקיעות שבה הייתי נתונה, על צדדיה השונים. 

את צודקת, הדבר הזה היה בעל חשיבות בשבילי. לגמרי. ציינתי שהוא לא קריטי כי ביחס לדברים אחרים שיש לי ושיש לעוד הרבה כאן בפורום, זה באמת היה משהו מינורי מאד. היה לי חשוב לציין את זה, לעצמי ולאחרות, כדי לתת תמונה כמה שיותר כוללת (עד כמה שיכולתי, כשלא יכולתי לגלות את הנושא עצמו). לא כי זלזלתי בדבר עצמו או בתחושות שלי. אלא בשבילי, כדי שאוכל לקבל מכן תשובות כמה שיותר מדויקות וקולעות. מבינה? 

מסכימה לגמרי עם מה שכתבת. לא מצאתי כוח להחיל עין טובה (על כל הסיטואציה הזאת). בגלל שלב לא יכולתי, פניתי לחברות היקרות שכאן, והאמת היא ש(ב''ה ותודה ענקית לכולן) זה ממש הוכיח את עצמו.

וכשכתבת ''מי אמר שתמיד אפשר? שתמיד צריך?'' -- זה כל-כך נכון! זאת בדיוק הסיבה שהפעם לא ישבתי לעשות את 'העבודה' של קייטי ביירון שהזכרת (מכירה היטב וחושבת שזאת שיטה מדהימה!!). כי הרגשתי שזה לא יהיה נכון בשבילי עכשיו 'לעשות על זה עבודה' - גם אם זה כדי להשיג שלווה, קבלה ובסופו של דבר להתחבר לאושר הפנימי שלי. [זאת אחת ההסתייגויות היחידות שיש לי על השיטה המדהימה הזאת. זה משהו שנמצא אצלי ברמת האינטואיציה אחרי שהשחרתי עשרות (ואולי יותר?) דפים של The Work, במשך שנים. שלא בטוח שזה נכון, לטפל ככה בכל כאב וכאב. קשה לי עדיין לשים את האצבע על הנקודה המדויקת. אבל משהו בי מרגיש שבמובן מאד מסוים, 'חיים' קצת פחות ככה. מעניין אם את מבינה למה אני מתכוונת].

ב וג. נכון, את צודקת לגמרי. לפני הכל צריך לקבל את עצמינו. ולפעמים אין הרבה מה לעשות, וצריך לחכות שזה יעבור. אז למה כתבתי כאן בכל זאת? למה בכל זאת היה לי חשוב כן להצליח להתרומם? לא כי יש עניין להיות כל הזמן למעלה. אולי יש עניין כזה (כמו שאומרים 'מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד') אבל אני לגמרי לא שם, ואני דווקא חושבת שיש תכלית וטעם גם לרגעים שאנחנו נמצאות למטה. כתבתי לכן בפורום כי במקרה הספציפי הזה להישאר ככה רק הסב לי יותר נזק. הסברתי קצת יותר בפירוט בתגובתי לטלטולי היקרה למעלה. ויש עוד סיבה: שהייתי חייבת לקבל איזושהי החלטה מעשית בקשר לדבר הזה שלא הצליח לנו. וזה היה משהו שלא סבל דיחוי. הייתי חייבת להחליט לכאן או לכאן, וידעתי שאת ההחלטה הזאת אוכל לקבל רק ממקום קצת יותר מפוייס ורגוע.

שוב תודה על כל הדאגה ועל כל האהבה ❤

בס''ד

וקראתי שוב הערב - ובאמת תודה! ❤

ולגבי הסיפא: תודה רבה שאת זוכרת! 'הזמן עושק'... קראתי לפני כמה ימים את התיאור של הימים שאת עוברת עם אתגר הלמידה מרחוק. את אמנם תיארת הרגשה של הצפה גדולה (שמאד מוכרת לי בימים אלו, ולנו הרבה פחות ילדים מאשר לכם). אבל איכשהו המנגינה ששמעתי מאחורי זה הייתה אותה המנגינה האופיינית לך, שהיא - בסופו של דבר - מנגינה של קבלה ענקית של המציאות, של זרימה ברוכה, של עייפות אמנם, אבל עייפות מחויכת ומלאת סיפוק ונחת. ואני מרגישה שהשדר הזה שאני מקבלת כשאני קוראת אותך מנביט / מחזק אצלי דברים טובים בהורות שלי (בטפטוף זעיר ביותר, כי בטבע שלי אני נמצאת רחוק מאד מאד מאד מיכולת הזרימה שלך, אבל אני מרגישה שזה כן משפיע השפעה ברוכה כלשהי).

בס''ד

אמנם כשראיתי את ההודעה שלך, זה כבר היה מאחוריי, אבל כשלעצה כתבת משהו מדויק מאד. תודה שלקחת את הזמן והגבת! ❤

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...