חיבוקי של כחֱ

אחרי החושך בא האור.

@אל הר המוריה

בס''ד

תודה על כל המקום הגדול שעשית להרגשות שלי. תודה על כל הלגיטימציה. ובעיקר-בעיקר על הטון ועל המילים האוהבים, המרפאים...

לגבי תחושת האשמה... האמת היא שאני לא בטוחה שחשתי אשמה. יותר חוסר אונים והרגשה שאני יודעת מה הדרך אבל לא מסוגלת לבחור בה. ומאד אבודה כתוצאה מכך.

אצלי [הולכת לכתוב כאן משהו מאד אישי] יש שני סוגי כאב. יש סוג כאב שאני יכולה לשהות בו, וזה כואב והכל, אבל זה בסדר, גם אם מדובר בכאב מאד גדול. ויש סוג של כאב שהוא עושה לנפש שלי משהו לא טוב ומאד מדרדר אותי מטה. זה כאב שאני מאד נזהרת אתו כי הוא מאד הרסני בשבילי. ולכן אני פחות יכולה לשהות בו. כי זה קצת 'מסוכן' בשבילי. הערב הרגשתי שאני מתמודדת עם משהו שמעלה אצלי כאב מהסוג הזה, הסוג השני. לכתוב את הכל בהודעה שכתבתי כשפתחתי את השרשור כבר שחרר לי המון ועשה בי סדר. והתגובות של כל אחת ואחת ממש נותנות לי את היד שהייתי צריכה כדי להגיע לתחילת הדרך שמובילה אצלי לפיוס עם המציאות.

אני מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה 

תודה שוב ממש ❤❤

נראה לי שאת מחזיקה כבר חצי מהפיתרון.

כי את יודעת מה נכון יותר לעשות. גם עבורך. לא רק מול הקב"ה.

הרגשתי את זה כבר בקריאה הראשונה, אבל עכשיו זה מחזק לי את התחושה.

וטוב לשמוע שהכתיבה עצמה שחררה. 

זה קרה לי השבוע ועזר כמו קסם (מודה שהופתעתי).

@שלומצ' יקרה ❤

איך מישהי, שנמצאת בבור שחור, מצליחה להודות לכל אחת ואחת שמגיבה להודעה שלה??

כפרה עליך, אם ככה את כששחור לך... איזה אור מסנוור את מביאה לעולם כשהכל טוב? 

(את ריגשת. למקרה שזה לא היה ברור מהכותרת)

בס''ד

על כל המילים ועל כל החום שקיבלתי ממך! שבוע טוב!

וכתבת מדהים. מדוייק ונקי. 

(סליחה שאין לי איך לסייע...)

בס''ד

קראתי אז, וקראתי שוב עכשיו. איך כתבת יפה וברגישות ועדינות. ממש תודה.

מה שכתבת על הקצב של השכל ושל הלב - זה מאד חזק. ואיך שהסברת שככה זה כי ה' רוצה את העבודה שלנו. נתון שהיה כתוב בין המילים בהודעת הפתיחה שלי, גם אם לא הרחבתי עליו היה שבאותו הערב הייתי חייבת לקבל החלטה מעשית. אני ממש הרגשתי איך האהבה והמילים הטובות של כולן כאן פשוט ריככו את המצב שבו הייתי. להרגיש את האכפתיות ואת הלב של כולן פשוט ריפא בי איזושהי נקודה שמאד כאבה באותו הערב. והפלא הגדול הוא שהעיטוף הזה איפשר לי להגיע לתרגום הזה, עליו דיברת, בין השכל לבין הרגש - ולבסוף לקבל החלטה שהתבררה לאחר מכן כהחלטה הכי טובה שיכולתי לקבל באותן הנסיבות, ב''ה.

לגבי המשפט האחרון שלך - זה כל-כך נכון. תודה.

תודה על העצות המעשיות. אני חושבת להעתיק לי את זה איפשהו, להזדמנות אחרת. תודה גם על ההפניה לתכנית של הרב ששון . ובכלל על ההשקעה הגדולה בתגובתך. זה באמת מחמם את הלב! ❤

בס''ד

תודה על המילים, על האהבה, על החברות! מאד מעריכה!!

א. אני לא חושבת שכתבתי בזלזול עצמי. באמת שאני לא חושבת שהייתה בי הרגשה כזאת או קרובה לה. הצגתי מורכבות שהרגשתי בתוכי. אני יכולה להבין שראית את זה ככה (עוד כמה נשים כאן כתבו לי דברים דומים) אבל מה שניסיתי לתאר, זאת התקיעות שבה הייתי נתונה, על צדדיה השונים. 

את צודקת, הדבר הזה היה בעל חשיבות בשבילי. לגמרי. ציינתי שהוא לא קריטי כי ביחס לדברים אחרים שיש לי ושיש לעוד הרבה כאן בפורום, זה באמת היה משהו מינורי מאד. היה לי חשוב לציין את זה, לעצמי ולאחרות, כדי לתת תמונה כמה שיותר כוללת (עד כמה שיכולתי, כשלא יכולתי לגלות את הנושא עצמו). לא כי זלזלתי בדבר עצמו או בתחושות שלי. אלא בשבילי, כדי שאוכל לקבל מכן תשובות כמה שיותר מדויקות וקולעות. מבינה? 

מסכימה לגמרי עם מה שכתבת. לא מצאתי כוח להחיל עין טובה (על כל הסיטואציה הזאת). בגלל שלב לא יכולתי, פניתי לחברות היקרות שכאן, והאמת היא ש(ב''ה ותודה ענקית לכולן) זה ממש הוכיח את עצמו.

וכשכתבת ''מי אמר שתמיד אפשר? שתמיד צריך?'' -- זה כל-כך נכון! זאת בדיוק הסיבה שהפעם לא ישבתי לעשות את 'העבודה' של קייטי ביירון שהזכרת (מכירה היטב וחושבת שזאת שיטה מדהימה!!). כי הרגשתי שזה לא יהיה נכון בשבילי עכשיו 'לעשות על זה עבודה' - גם אם זה כדי להשיג שלווה, קבלה ובסופו של דבר להתחבר לאושר הפנימי שלי. [זאת אחת ההסתייגויות היחידות שיש לי על השיטה המדהימה הזאת. זה משהו שנמצא אצלי ברמת האינטואיציה אחרי שהשחרתי עשרות (ואולי יותר?) דפים של The Work, במשך שנים. שלא בטוח שזה נכון, לטפל ככה בכל כאב וכאב. קשה לי עדיין לשים את האצבע על הנקודה המדויקת. אבל משהו בי מרגיש שבמובן מאד מסוים, 'חיים' קצת פחות ככה. מעניין אם את מבינה למה אני מתכוונת].

ב וג. נכון, את צודקת לגמרי. לפני הכל צריך לקבל את עצמינו. ולפעמים אין הרבה מה לעשות, וצריך לחכות שזה יעבור. אז למה כתבתי כאן בכל זאת? למה בכל זאת היה לי חשוב כן להצליח להתרומם? לא כי יש עניין להיות כל הזמן למעלה. אולי יש עניין כזה (כמו שאומרים 'מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד') אבל אני לגמרי לא שם, ואני דווקא חושבת שיש תכלית וטעם גם לרגעים שאנחנו נמצאות למטה. כתבתי לכן בפורום כי במקרה הספציפי הזה להישאר ככה רק הסב לי יותר נזק. הסברתי קצת יותר בפירוט בתגובתי לטלטולי היקרה למעלה. ויש עוד סיבה: שהייתי חייבת לקבל איזושהי החלטה מעשית בקשר לדבר הזה שלא הצליח לנו. וזה היה משהו שלא סבל דיחוי. הייתי חייבת להחליט לכאן או לכאן, וידעתי שאת ההחלטה הזאת אוכל לקבל רק ממקום קצת יותר מפוייס ורגוע.

שוב תודה על כל הדאגה ועל כל האהבה ❤

בס''ד

וקראתי שוב הערב - ובאמת תודה! ❤

ולגבי הסיפא: תודה רבה שאת זוכרת! 'הזמן עושק'... קראתי לפני כמה ימים את התיאור של הימים שאת עוברת עם אתגר הלמידה מרחוק. את אמנם תיארת הרגשה של הצפה גדולה (שמאד מוכרת לי בימים אלו, ולנו הרבה פחות ילדים מאשר לכם). אבל איכשהו המנגינה ששמעתי מאחורי זה הייתה אותה המנגינה האופיינית לך, שהיא - בסופו של דבר - מנגינה של קבלה ענקית של המציאות, של זרימה ברוכה, של עייפות אמנם, אבל עייפות מחויכת ומלאת סיפוק ונחת. ואני מרגישה שהשדר הזה שאני מקבלת כשאני קוראת אותך מנביט / מחזק אצלי דברים טובים בהורות שלי (בטפטוף זעיר ביותר, כי בטבע שלי אני נמצאת רחוק מאד מאד מאד מיכולת הזרימה שלך, אבל אני מרגישה שזה כן משפיע השפעה ברוכה כלשהי).

בס''ד

אמנם כשראיתי את ההודעה שלך, זה כבר היה מאחוריי, אבל כשלעצה כתבת משהו מדויק מאד. תודה שלקחת את הזמן והגבת! ❤

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

זה משגע אותי ממש.

אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .

ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵‍💫

הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.

ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.

יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות. 

צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.

אני הגעתי גם לאשפוזים.

שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.

בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?

אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו