חשבתי על זה בשבת ונראה לי שהבנתי מה הגורם לרתיה העזה שלי מהתאהבות וכאלה
טראומת הפרידה מכיתה ד

יש דברים שאני אומרת לו בידיעה שזה לא מסוג הדברים שאמורים לומר לבעל אבל אנחנו פתוחים ואני אוהבת אותו כל כך שהמשפטים האלה לא משנים בכלל, לפחות לי

ההרגשה: אנוכיות
ולא באמת יש לי עם מי לדבר על זה
איים סורי

ועכשיו אחרי שסגרנו את זה אני יכולה לחזור להזניח את ארוחת | ערוץ ７
עדיין קצת עצוב לי לפעמים כשאני נזכרת בו
הטבעתי את יגוני בבקבוק בריזר ואפילו זה לא עבד

הבוקר שלי ולאכול אותה בערב

ובטח שלא רוצה שבת רק שנינו לבד בבית כשאנחנו אסורים
זה פשוט יהיה סיוט
ואני מתגעגעת ומשועממת וחייבת תעסוקה
איזה סיוט