לא מוותרת עלייך. תתפוצצי. ויתרת כבר מזמן אז בלי פוזות בבקשה.
וגם אם את לא ויתרת, כולם ויתרו. גם אני. אז את לא משנה משו במציאות.
האולפנה הזאת גומרת עליי.



שונאת פוזות

אני לא אוהבת שזה יוצא ככה.


הכל קופץ

חנוכה פה ואני כלכך רחוקה שזה מפחיד.

זה עשה לי כווץ היום אז דאגתי להמשיך אותו סתם בשביל לחסוך.

ואולי, אולי אחרי שיגמר
אוכל לבנות חיים עם מה שישאר.
ואולי, אולי התרגלתי לוותר
כולם פה אבודים אבל אני טיפה יותר.
ואולי עוד יש לי בשביל מה להתעורר
ואולי עוד יש לי בשביל מה להתעורר.

באלי לשתות קפה ושיתערבבו בו דמעות של טוב.

נשימה של רגוע.

דפוקה במוח.

אני לא אוהבת שמתערבים לי בזה

זה עדיין מפחיד אותי שאולי פגעתי לה בכל החיים עכשיו.
זה היה חשוב והכרחי אבל היא ילדה. כמה כוח היא צריכה שיהיה לה?! כמה כוח אני צריכה שיהיה לה?!

באלי ללכת לשם ושיסתמו כולם. אבל זה לא יקרה וחבל כי אני פטתית.
מצחיק לי כמה שאני פטתית.


(זה הזמן שלך לסתום)