וכל המילים מסתבכות לי בראש אז אולי לא, מצד שני הן מסתובבות שם כבר יומיים ואני צריכה שזה ישמר איפשהו. אז כנראה שכן.
אני לא יודעת, משהו בחזרה לשגרה של אחרי החגים שבר אותי, לא ברור מה, אבל שוב אין כוח לקום בבוקר, ושוב ההרגשה היא שהזמן לא זז, וכל־כך לא רציתי לחזור למצב הזה.
יש תסכול מטורף מההרגשה הזאת. מזה שצריך להתחיל הכל מהתחלה וכבר נגמר לי הכוח, כלום לא נראה כאילו הוא הולך לכיוון הנכון.
ההרגשה היא שכלום לא מסתדר, אבל אין שום דבר ספציפי שלא מסתדר, זה רק כשהכל ביחד הכל רע, אבל כל דבר לעצמו הוא בסדר.
לילה. (הכבל של המטען, הקצה של השמיכה, השיער שלי...) אוף. זה לא כיף, ולא יכולה להסביר כמה זה מתיש ומייאש לפעמים. כמה כל הזמן זה שם, גם כשלרגע נדמה שלא. (ויש רעש. כל הזמן. תדמיינו צליל שהוא בדיוק על סף השמיעה שלכם, אתם שומעים אותו אבל לא ברמה של להבין מה אמרו, אז תדמיינו שזה שם כל היום, ואח"כ אני מנסה להבין למה כואב לי הראש כל הזמן.)
בסוף בסוף, הזמן עובר. וגם לזה בקושי אפשר להאמין. אבל הזמן עובר. ויהיה בסדר מתישהו.
אני לא יודעת, משהו בחזרה לשגרה של אחרי החגים שבר אותי, לא ברור מה, אבל שוב אין כוח לקום בבוקר, ושוב ההרגשה היא שהזמן לא זז, וכל־כך לא רציתי לחזור למצב הזה.
יש תסכול מטורף מההרגשה הזאת. מזה שצריך להתחיל הכל מהתחלה וכבר נגמר לי הכוח, כלום לא נראה כאילו הוא הולך לכיוון הנכון.
ההרגשה היא שכלום לא מסתדר, אבל אין שום דבר ספציפי שלא מסתדר, זה רק כשהכל ביחד הכל רע, אבל כל דבר לעצמו הוא בסדר.
לילה. (הכבל של המטען, הקצה של השמיכה, השיער שלי...) אוף. זה לא כיף, ולא יכולה להסביר כמה זה מתיש ומייאש לפעמים. כמה כל הזמן זה שם, גם כשלרגע נדמה שלא. (ויש רעש. כל הזמן. תדמיינו צליל שהוא בדיוק על סף השמיעה שלכם, אתם שומעים אותו אבל לא ברמה של להבין מה אמרו, אז תדמיינו שזה שם כל היום, ואח"כ אני מנסה להבין למה כואב לי הראש כל הזמן.)
בסוף בסוף, הזמן עובר. וגם לזה בקושי אפשר להאמין. אבל הזמן עובר. ויהיה בסדר מתישהו.
- לקראת נישואין וזוגיות