לטעמי, לפני שאת מחליטה להכנס לטיפול זוגי -
עליך לבדוק לבדך ובעצמך עם מטפל מוסמך ומקצועי את מצבו הנפשי של בעלך.
שאת תלכי ותספרי את המצב, ותקבלי כלים נכונים להעריך. זה לא מסובך עם איש מקצוע. אבל אחד שמבין היטב בהפרעות אישיות ויש לו ניסיון עשיר.
רק אחרי ההתייעצות הזאת תדעי האם יש טעם להכנס לטיפול זוגי.
בשביל טנגו צריך שניים, ואם בעלך לא בקו הנורמאליות - חבל על הזמן שלך.
טיפול זוגי לא רק שלא יעזור במצב כזה אלא הוא
רק יסבך את המצב עוד יותר!
בשביל ליישב מעט את הדברים,
יש להבין,
מטפל זוגי חייב לתת אמון בשני האנשים, וזה דבר טוב אצל אנשים בריאים ב"ה.
אדם עם הפרעות אישיותיות מסוימות הוא מומחה על בליצור רושם טוב אצל אנשים, כולל מטפלים, רושם שהם מוכנים לעשות הכל כדי להשתנות. לא לכל המטפלים הזוגיים יש כלים להעריך הפרעות אישיות, בטח ובטח כאשר תפקידם להקשיב ולהאמין לשני הצדדים ולנסות ליצור משהו ביחד.
איש מקצוע ידע להדריך אותך איך להכנס לטיפול זוגי, עם איזה כלים שישמרו עליך במידה ובעלך ינצל את הטיפול הזוגי כדי לפגוע בך עוד.
הוא יעורר אותך לפרטים חשובים שיש לך לשים לב אליהם.
למשל איך לבדוק אם בעלך מנצל את הטיפול הזוגי כדי להשאיר אותך בשליטתו עוד יותר.
לדוגמא:
אם תוך כדי זמן הטיפול הוא יפגע בך ואז כשתרצי ללכת ממנו הוא פתאום יטיח בך האשמות:" אני בטיפול ומשקיע, ככה את זורקת אותי"? למרות שתהיו בטיפול שנה שלמה, והוא אף פעם לא יתנצל אלא כל הזמן יגרום לך למצפון, יראה שהוא מוכן להשתנות ומטפל ואיך את מעיזה בכלל לתת לו ביקורת.
ככה הוא ינצל את העובדה שהוא בטיפול כדי למצוא תירוץ להשתיק אותך ולתת בו עוד אמון ועוד אמון ללא רצון מצידו לשנות משהו.
בקיצור יש פוטנציאל בטיפול זוגי אבל אם אחד מבני הזוג סובל מהפרעה אישיותית
הטיפול הזוגי הזה מובטח במאה אחוז להיות גיהנם ארוך מייגע וסוחט, עם טלטלות רגשיות רבות, פחדים ותקוות גדולות שיתנפצו ויתעוררו שוב ושוב הכל מתוך טוב ליבך והאמון שלך, זמן רב יתבזבז בחייך.
אדם חולה הוא חולה ובטח שטיפול זוגי לא יטפל בו.
בהצלחה רבה.
שיקול דעת מצויין.
לאנשים לא נורמטיבים יש דפוס התנהגות מתוכנן, הם לא בהכרח פוגעים בך מהרגע הראשון.
יש לומר שהפגיעה שלהם באה בתהליך לא קצר, שאחרת אם יפגעו בך מהרגע הראשון מדוע שהקורבן ישאר איתם ולא יברח?
כמובן שזה מתחיל בפרגונים, חיים יפים מה שנקרא.
ושימי לב איך תיארת פה השתלשלות.
פתאום התעלמות וחוסר אמפתיה מצידו.
ואז את חושבת מה את לא היית בסדר שזה קרה, את מתמלאת באשמה וגם רוצה לקחת אחריות.
הוא מצידו לא לוקח אחריות, ונראה שבסך הכל קרה משהו לא טוב וזהו.
את באה עוד יותר בשבילו, מתנתקת מהמעגלים החברתיים/מקצועיים שלך בשבילו.
הוא בתגובה מעלה עבורך ציפיות תוך שהוא נותן לך תקווה שאם תמלאי אותם - אז הכל יסתדר.
שהרי הבעיה בך.
את באה לקראתו.
הוא הצליח להחליש אותך ולהוריד מערכך.
את כעת נמצאת 'תלויה' בו, מה עוד שאחרי כל המאמצים והוויתורים שעשית עבורו מסתמא שקשה לך עכשיו לבוא ולומר - הכל היה לשווא.
לבסוף כשאת מנסה להציב גבולות, לשקף לו את המצב,
הוא עושה לך מניפולציה קשה - ומפיל את כל המאמצים שלך לפח - הוא אומר שהכל עשית בשביל עצמך.
זאת אם כן לא ההתנהלות של אדם נורמטיבי.
שליטה זה הדבר כאן, לבודד אותך ולהחליט לך.
יש לך שיקול דעת מצויין ותסמכי עליו.
אם צריך ,יש אנשי מקצוע שיודעים לאבחן דברים שכאלה,
ולו בשביל שתדעי עם מה את מתמודדת.
את טוענת בפניו את כל הטענות האלה? "איך אתה עושה כך וכך?" , "איך זה שהתעלמת ממני כשהתעלפתי ולא היה אכפת לך? ברור לך שזו התנהגות בלתי נסלחת?"
או שאת שותקת ומפנה לו את הלחי השנייה שלך שיתן לך עוד סטירה?
את יודעת לעמוד על שלך או שהוא משתלט על הכל ותמיד הכל כמו שהוא רוצה?
איך הוא מגיב אם את אומרת לו את כל זה?
זה אלימות רגשית ואת נשמעת כמו אישה הסובלת מתסמונת האישה המוכה. את חייבת להתייעץ אפילו לבד עם גורם מקצועי שיאבחן את צורת התגובות שלך כלפיו ושידע לומר לך האם את נמצאת בזוגיות מורעלת או שיש על מה לעבוד. פה קשה לומר לך על סמך כמה דוגמאות..
אבל בכל מקרה המצב לא תקין. אל תעברי לסדר היום.
זה 100 מדוייק, אני הייתי מתגרשת. תעשי מה שנראה לך לנכון..
בכל אופן, גם אם תתגרשו, הוא לא יכול לקחת את הילד לגמריי... אין חיה ואין חוק שיתן יד לדבר כזה אלא אם כן יוכיח שאת אמא אלימה בצורה יוצאת דופן...
במיוחד בשנים הראשונות שהוא עדיין יונק - את תקבלי נראה לי 100 אחוז משמורת. הוא מקסימום יקבל הסדרי ראיה.. בכל מקרה תתייעצי עם עו"ד מה יקרה במקרה של גירושין. והוא עוד יהיה חייב לך מזונות - בקיצור - נראה לי שהוא קלט כמה חובות יהיו לו בגירושים אז הוא מנסה לתקן.
אני לא מרגישה שהוא בכלל אוהב אותך לפי מה שאת כותבת ובשבילי במקרה כזה אין טעם לטיפול בכלל. טיפול זה כשיש מה להציל ופה אין כלום. וגם טיפול זה לא קסם זה עבודה מתמדת. הוא לא נראה לי יעמוד בזה לפי תיאור האישיות המזעזעת שלו. הוא נשמע חולה נפש.
כתבתי לה מה אני הייתי עושה. ושהיא תעשה מה שנראה לה לנכון..
עכשיו תתמקד במילים "ובשבילי במקרה כזה" - דהיינו - מבחינתי, מה שאני הייתי עושה במקרה הזה.
שנכונה בכל המקרים שאין בכלל אהבה - אז טיפול לא יועיל. (ויש עוד מקרים אבל לא על זה דובר)
היא נשמעת אישה כנועה במובן הלא טוב של המילה. חסרת מילה וחסרת כבוד עצמי. לפעמים לאנשים כאלה צריך להראות תמונה אחרת של איך להגיב באסרטיביות ובתקיפות כדי לעורר אותם מהמקום הנשלט שלהם. שיבינו שהם לא אשמים ושיש להם מילה, שהם חשובים ושמגיע להם טוב.
איך היה לפני הנישואים? הוא אהב אז את המראה שלך? היה ביניכם חיבור מוצלח של שיח ומציאת חן?
כי לי זה נראה שהוא התחתן על עיוור...
הוא מדבר אלייך כאילו הוא סולד ממך. אז איך הוא רצה להתחתן?
של מה שאת מספרת,
החפירות לפני השינה, יחד עם כל מה שסיפרת.
אני לא רוצה לחרוץ גורלות
אבל חפירות לפני שינה מאפיין מובהק של הפרעת אישיות נרקסיסטית.
כמובן בחיבור לשאר הדברים שציינת.
למה הם חופרים בשעת לילה?
לא יודע, אבל זה ככה.
האם רק ההפרעה האישיותית הזאת ככה?
לא יודע, אבל זה סממן מובהק.
ושורה תחתונה,
מה שLIA כתבה במצב זה נכון, לקחת את הרגליים
את אישה חזקה ומגיע לך מישהו שיאהב אותך בלי תנאים. הרבה הצלחה!
לכי למראה ותסתכלי על מי שעומדת שם ותגידי: אף אחד לא מדבר איתי או מתנהג איתי לא יפה.
אחר כך תגידי לו את זה.
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
וגבר שלא מקבל בזמן את הארוחות שלו בהחלט הופך רעב ועצבני.
פתרון אפשרי זה לאכול לפני התפילה. עוגות וכדומה. כמות שתזין אותו עד 11~12. יש פוסקים שלא רק מתירים זאת, אלא אף אומרים שזה הידור מצווה (לאכול כדי להתפלל) כמובן אחרי ברכות וקריאת שמע.
אחרי טריק כזה הוא יהיה גם קשוב, וגם פנוי להשתלב בשיחות לפני האוכל, וגם לא דאגן בנוגע לשעת התפילה המדוייקת. מנסיון.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?
אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.
אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).
נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.
כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.
לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.
עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.
התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.
לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.
מה הייתם מייעצים?
