תודה על החופש מחר.
אני מתחילה להבין שאפשר להסתדר בחיים עם העומק שלי ואפילו להנות איתו.
ואשכרה,ספרתי,9 אנשים מיפה.9.
זה קצת פסיכי.
אבל איך היינו מגיעים למה שאנחנו,בלי כל זה?.
מעניין איך החיים היו מתנהלים בלי כל הסיפורים.
אולי הייתי יותר קלילה אבל בטוח גם ריקה מתובנות.
וואו עם השפה הזקנה שלי..
אבל נכון אני עדיין קלילה?כן.אני עדיין.
וצריכים להמשיך לעבוד על לקבל את עצמנו.
וזהו,להיזהר גם לא לפגוע באנשים עם הקרירות סלש ציניות שלפעמים נמצאת.
ושיחה איתה והתגעגעתי.
ולמה הסכמתי לספר על עצמי מחר ולמה הן בטוחות שאני לא אדם עם סיפורים פשוטים ומידי מחכות לשמוע ולמה הן כאלו מתוקות שזה מצחיק.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת