מחקר: צפייה ב"בובספוג" מזיקה לריכוז של הילד
מסר - אל תראו בובספוג !!
![]()
מחקר: צפייה ב"בובספוג" מזיקה לריכוז של הילד
מסר - אל תראו בובספוג !!
![]()
ככה שזה לא מועיל לדעת שזה מקשה עלי ללמוד...
בובספוג זה הדבר הכי אדיוטי שיש בעולם הזה
חתול עם רישיוןמה, ולפורום הזה אין הגנה גבוהה? או שאתה עושה דרך הפריצה?
חתול עם רישיוןברור שבובספוג זה מצחיק, אבל עם כל הדברים הקרינג'ים שהולכים שם לא פלאא שזה מוריד את הריכוז שלך!!
סוכנויות הידיעותפורסם: 26.09.11 , 15:36
האם "בובספוג" עלול להזיק לריכוז? מחקר חדש מראה כי אלימות ושפה בוטה אינן הסכנות היחידות בטלוויזיה. המחקר שנערך באוניברסיטת וירג'יניה כלל 60 ילדים בני ארבע, שאף אחד מהם לא אובחן כסובל מבעיות ריכוז.
מה הטלוויזיה עושה לילדים?
הם חולקו באופן שרירותי לשלוש קבוצות, כאשר קבוצה אחת נדרשה לצפות במשך תשע דקות בקטע מתוך "בובספוג", קבוצה שנייה צפתה בקטע מסרט מצויר איטי יותר, ובקבוצה השלישית הילדים ציירו. לאחר הפעילות עברו כל הילדים מבחן לתפקוד הביצועי, שכלל בדיקה של יכולת הריכוז, שליטה על הדחפים, ארגון, שילוב מידע מחדש, פתרון בעיות והסתגלות למצבים חדשים.
בעוד שהילדים שציירו קיבלו את התוצאות הטובות ביותר, זכו הילדים שצפו ב"בובספוג" לציונים הנמוכים ביותר. לטענת החוקרים, הסיבה לכך היא שהקצב המהיר של התוכנית המצוירת משפיע על יכולתם של הילדים להתרכז מיד לאחר הצפייה בה.
"מומלץ שהורים יבחנו ביתר זהירות את הרגלי הצפייה של ילדיהם," הסביר ד"ר דמיטרי כריסטאקיס. "האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה למנוע מילדים בני שנתיים ומטה לצפות בטלוויזיה, ולהגביל את זמן הצפייה של ילדים גדולים יותר לשעתיים ביום - אולם המחקר הזה מראה שעלינו לחשוב גם על התוכניות שבהן הם צופים.
"מחקרים רבים הראו שצפייה בתוכניות בעלות תכנים אלימים או מיניים עלולה לגרום לבעיות פסיכולוגיות והתנהגותיות אצל ילדים, ועכשיו אנחנו מבינים שתוכניות בעלות קצב מהיר כמו 'בובספוג' עלולות להזיק גם הן."
בפרשנותו למאמר הציג ד"ר כריסטאקיס שורה של המלצות להורים, מלבד הגבלת זמן הצפייה של הילדים. "העדיפו תוכניות בעלות קצב איטי יותר, כמו תוכניות העשרה," הוא כתב. "נוסף על כך צפו בטלוויזיה יחד עם ילדיכם - כך תוכלו לשלוט בתגובות שלהם ולדבר איתם על מה שהם רואים. מובן שהדבר המומלץ ביותר הוא לכבות את הטלוויזיה ולהציע אפשרויות בידור אלטרנטיביות כמו ספרים או משחק בחוץ.
"חשוב שנבין עד כמה הטלוויזיה וצורות מדיה דומות משפיעות על הילדים, ומחקרים כמו זה עוזרים לנו להבין יותר ובהתאם לכך לחשוב על דרכים שיגרמו לכך שהמדיה תעזור לילדים ולא תזיק להם."
עם זאת, ישנן לא מעט שאלות שנותרו פתוחות בעקבות המחקר. "החוקרים לא ממש יודעים למה הילדים שצפו ב'בובספוג' נכשלו בבחינה," טוענת ד"ר קלייר מקארתי מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד.
"הם סבורים שזה קשור לקצב המהיר של הסדרה, שבה הגירויים מגיעים מהר מאוד והסצינות מתחלפות כל כמה שניות. זוהי תוכנית מאוד מעוררת, והיא לא דורשת ריכוז מאלה שצופים בה. מחקרים אחרים הראו שילדים שצופים במדיה בקצב מהיר - כולל משחקי וידיאו - עלולים לסבול מבעיות ריכוז. אולי זה מפני שהם לא לומדים כיצד להתרכז ולחשוב על התגובה שלהם."
ד"ר מקארתי טוענת כי אף על פי שכל נזק לתפקוד הביצועי צריך להדאיג אותנו, הרי שנדרשים מחקרים נוספים. "מעבר לשאלה מדוע הילדים נכשלו, עולות שאלות אחרות," היא מסבירה. "האם ההשפעה מתפוגגת? מה קורה אם הילדים צופים בתוכנית כולה או בכמה קטעים ממנה, ולא רק במשך תשע דקות? הרי ילדים אמריקאים צופים בטלוויזיה בממוצע במשך ארבע שעות ביום".
המומחית התייחסה גם לדבריו של דובר ערוץ ניקלודיאון, שבו משודר "בובספוג", אשר אמר לסוכנות הידיעות אי-פי בתגובה למאמר שפורסם בכתב העת "פדיאטריקס", כי שיטות המחקר מוטלות בספק וכי התוכנית מיועדת לילדים בני שש עד 11 ולא לילדים בני ארבע.
"האם תוצאות המחקר היו שונות אילו הילדים לא היו בני ארבע"? שאלה ד"ר מקארתי. "האם היו מתקבלות תוצאות שונות בקרב ילדים גדולים יותר, בגיל בית ספר? הרי תפקוד ביצועי חשוב במיוחד עבור ילדים בבית ספר."
כל השאלות האלה נותרות בינתיים פתוחות, וכמוהן גם האפשרות שהאשמה אינה בקצב התוכנית "בובספוג" - אלא בבובספוג עצמו. החוקרים תהו לגבי הסיפור הדמיוני שבתוכנית, משום שבמציאות ספוג לא לובש מכנסיים ובטח שלא מדבר, וטענו שהדבר דורש תגובה אחרת, מה שמשבש את המעגל החשמלי של המוח אצל ילדים.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)