בס"ד

פיתוח קול הינה טכניקה המאפשרת להתפתח ולהתקדם ברמה הקולית על ידי אימון. באמצעות סדרות של תרגילים, המפעילים ומאמנים את השרירים המשתתפים ביצירת הקול, מתפתחות יכולות ההבעה הקולית בדיבור ובשירה ומתחזקת יכולת השליטה בקול.
מה לומדים בשיעור פיתוח קול?
השיעורים כוללים מספר הדגשים והשילוב ביניהם גורם לשינוי משמעותי בביצוע הקולי:
- תרגילי חימום ותרגילי נשימה נכונה – משפרים את איכות הקול בזמן השירה, מחזקים את עוצמת הקול ושומרים עליו לטווח ארוך. הנשימה הנכונה אף משחררת מלחצים.
- תרגילי דיקציה – משפרים את ההגהה של ההברות השונות, כדי שהצלילים ישמעו בצורה טובה וחזקה.
- מיומנויות הגשה – למידת כלים המסייעים בהגשה נכונה של שיר, ביטוי נכון של המסר המופיע בשיר באמצעות הקול, יציבה נכונה ועמידה בימתית.
במהלך השיעורים מכירים הלומדים את מרכיבי הצליל, מפתחים הרגלים נכונים להפקה קולית, מרחיבים את הטווח הקולי ומחזקים את הקול הטבעי, כמו כן, מתבצעת בשיעורי פיתוח קול חקירה של המשמעויות הרגשיות שמאחורי השירים האהובים להגשה נכונה ומרגשת.
הלומדים פיתוח קול בצורה רצינית ומקצועית יפתחו סגנון שירה אישי, יטפחו את הביטחון העצמי וישפרו את התקשורת עם הקהל.

[עריכה] חימום

לפני כל פעילות גרונית מאומצת צריך לעבור חימום. המורה מלמד את התלמיד תרגילים לחימום הקול, שאותם התלמיד מתרגל בשיעור (כחלק מהחימום לקראת הפעילות בשיעור). בעזרת החימום ניתן לעבור ממצב של דיבור שוטף למצב של שירה בצורה חלקה וטובה יותר. חימום הגרון (מיתרי הקול) משפר את איכות הקול בזמן השירה, מחזק את כוח הקול ושומר עליו לטווח ארוך.

כל פעילות גופנית גורמת לעליית בטמפרטורת הגוף ומכניסה את הגוף למצב עבודה יעיל ובכך מעודדת את השרירים להיכנס למצב בו הם מתגוננים טוב יותר בפני אפשרות של פגיעה תוך כדי פעילות. שרירי הצוואר, הלסת והלשון ננעלים ובכך דורשים מהזמר להפעיל לחץ רב יותר על מנת לשיר. המתח הזה יוצר חיכוך אשר גורם למיתרי הקול להתחמם יתר על המידה ולהתנפח. החימום נועד, לשחרר את אותם שרירים ולהזרים את הדם באזור.

דוגמאות לחימום הקול:

סולמות עולים ויורדים

דגש על ההברות של aa ,ee ,ea ,o

תנועות של לעיסה

הימומים נמוכים, קצרים וחוזרים

[עריכה] נשימה

נשימה סרעפתיתהנשימה המומלצת ביותר היא נשימה סרעפתית. כיום רבים נוטים להימנע משימוש בה, אם זה מהרגלים נרכשים, חיקוי מבוגרים או מטעמי עמידה באידאל של יופי (הנשימה גורמת להבלטת הבטן). נשימה סרעפתית עמוקה יותר מנשימה צלעית (נשימה המדגישה הנעת צלעות לשם הגדלת נפח בית החזה). בנשימה סרעפתית כמות גדולה יותר של אוויר מתחלפת בכל נשימה וחלקים גדולים יותר בריאות מתאווררים. ניתן לתאר אותה כך שהזמר בעת לקחתו אוויר, מנפח את אזור הבטן (כמין בלון). ניפוח הבטן נגרם מהגדלת נפח הריאות על ידי כיווץ הסרעפת, הגורם לדחיפת האיברים בחלל הבטן כלפי מטה (מפאת מקום). עבודה על נשימה נכונה דורשת תירגול ארוך אך תורמת רבות לאיכות הקול, לשירה חזקה וארוכה יותר. כמו כן נשימה נכונה משחררת מלחצים.

[עריכה] דיקציה

אחת המשימות של המורה לפיתוח קול עם התלמיד זו עבודה על הגהה נכונה של ההברות שונות, פתיחה של הפה על מנת לשמוע את הצליל בצורה טובה וחזקה (לא "לבלוע" את הצליל) ותירגול של מעברים קשים.

רצף אותיות קשה: ס'-צ'-ש'-ז'

ביטויים לדוגמה: "קצת קשה", "זה תוסס"

רצף אותיות קשה: כ'-ק'-ג'-ב'-פ'

ביטויים לדוגמה: "קגבּ‏", "דוּ‏בּ‏ידיבּ‏ה-‏פּ‏ה-פּ‏ה-פּ‏ה", "בקבוק בלי פקק". צריך לחזור על אותו ביטוי מספר פעמים- ברצף ובמהירות עד שהמעבר בין האותיות יהיה חלק.

דגש על הבדלים בין האות ה' לאות א'.

להחדיר לתלמיד שיש להוציא אוויר כאשר הוגים את האות ה'.

פתיחת הפה בהברות של aa ,ee ,ea ,o עד שישמעו בצורה ברורה ובחוזקה.

כאשר הבעיה חמורה, מומלץ לפנות לקלינאי תקשורת ואילו המורה לפיתוח קול- אינו מחליף לו.

[עריכה] תמיכה

בזמן הפקת הקול אנו משקיעים מאמץ רב, על מנת לתמוך בו. תמיכה נכונה גורמת לעלייה משמעותית במנעד הקולי של הזמר. בשיעור, מלמד המורה צורות שונות בהן ניתן לתמוך בקול בצורה טובה, וחזרות רבות על אותם תרגילים משפרת את כוח הקול עד לרמה בה הקול אינו זקוק לתמיכה משמעותית (מאמץ רב). דוגמאות לתמיכה בקול: התכופפות קלה בברכיים הפעלת שרירי העכוז.

אחד ההרגלים השגויים הנפוצים ביותר שעל כל מורה "לנקות" מהתלמיד הוא העלאת הראש כלפי מעלה(מתיחה של הצוואר) בעת שירת קולות גבוהים אשר חוסמת את האוויר ובכך מונעת יציאה חלקה של הקול.

[עריכה] הגשה (משחק ורגש)

אחד המאפיינים של השירה המודרנית היא בצורת ההגשה של השיר. הדרך שבה אתה מבטא את הרגשות ומוציא את המסר של השיר באמצעות הקול. בשיעור לפיתוח קול המורה מלמד את התלמיד כלים שיעזרו לו בהגשה נכונה של שיר. לדוגמה:

התחזקות הקול במשך השיר (משירה שקטה לחזקה). נקרא גם- "לבנות" את השיר.

הרעדת הקול- ויברטו

לחישות

נשימות כבדות

צרידות קלה

קול בכייני/זעקתי

סלסולים

המטרה של הכלים הללו לגרום למאזין להאמין לדברים הנאמרים בשיר מפי הזמר, ולהראות שהזמר אכן מתכוון לטקסט. מורים רבים מאמינים כי חשוב לקרוא את טקסט השיר לפני השירה (על מנת להבין את המסר), וזו תורמת להגשת השיר בצורה טובה יותר.

[עריכה] יציבה ועמידה בימתית

***נשימה סרעפתית או נשימת בטן היא נשימה שרובה נעשית בעזרת כיווץ הסרעפת ופחות על ידי הרחבת כלוב הצלעות שבבית החזה.

אוויר נכנס לריאות כאשר נפח בית החזה גדל ויוצר הפרש לחצים שלילי בין הנוזל שבין קרומי האדר^[1] (pleura) לבין האוויר החיצון. הפרש הלחצים גורם לריאות להתרחב ולאוויר להיכנס לתוכן. את בית החזה מגדירות הצלעות והסרעפת ולכן נפח בית החזה יכול להשתנות עקב תנועת צלעות או סרעפת. אוויר יוצא מהריאות ללא מאמץ שרירי, כאשר בית החזה והריאות חוזרים לצורתם שלפני השאיפה הודות לאלסטיות שלהם.

שריר הסרעפת מהווה את הגבול התחתון של בית החזה. במצב מנוחה לסרעפת מבנה קמור, קרי היא בולטת בדמות חצי כדור לתוך כלוב הצלעות. כיווץ הסרעפת גורם להשטחה של המבנה הקמור ולהגדלת נפחו של בית החזה ובאותה עת, לדחיסה כלפי מטה של אברי הבטן הדוחפים את קיר הבטן הקדמי לכיוון קדימה. תנועה הנראית כ"הוצאת הבטן".

נשימה סרעפתית עמוקה יותר מנשימה צלעית (נשימה המדגישה הנעת צלעות לשם הגדלת נפח בית החזה). כמות גדולה יותר של אוויר מתחלפת בכל נשימה וחלקים גדולים יותר בריאות מתאווררים. היא נחשבת לבריאה יותר והדרכת השימוש בה נעשה דרך קבע לחולים הסובלים מתת-איוורור של הריאות ולחולים הנחשבים מועדים לפגיעה כזו, למשל לאחר ניתוח בהרדמה כללית^[2].

נטיית אנשים להימנע משימוש בנשימה סרעפתית מוסבר לעתים בהרגלים נרכשים, כגון חיקוי מבוגרים המורגלים בנשימה צלעית, הימנעות מנשימה סרעפתית הגורמת להבלטת בטן (המנוגדת לאידאל היופי של הבטן "השטוחה") ואף המצאות מתמשכת במצבי דחק המלווים בנשימות רדודות.

ויברטו הוא אפקט מוזיקלי, המתבטא בהגבהה והנמכה קלה, מהירה ורצופה של גובה או תדר צליל למשך השמעתו של צליל זה. ויברטו קיים באופן טבעי בקול האדם ומשמש לתוספת הבעה ותכונות קוליות לצלילים אינסטרומנטליים.