הייתי חייבת לשתף גם פה - סיפור ממש מחזק ומצמרר! (לידה שקטה)מתביישת_אנונימ
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך י"ד בחשון תשפ"א 10:50
*******סיפור שקראתי ורציתי לשתף (לא שלי)******:

סיפור של השגחה פרטית של בתי היקרה

בס"ד
*שלום אני רוצה לספר את הסיפור שלי שבעזרת השם מקווה שזה יחזק אנשים ויזכה אותי דרך זה להודות לשם יתברך שעשה לי נס*
אז הסיפור שלי מתחיל שנתיים לערך ,אחרי שילדתי את ילדתי הבכורה הראשונה, עברתי הפלה טבעית בחודש מוקדם מאוד, ולאחר חודש נקלטתי שוב ברוך השם, שמחנו מאוד להרחיב את המשפחה, חיכינו וציפינו, עברתי בדיקות וגיליתי שיש לי בת, כל חודשי ההריון הכל היה תקין , שהגעתי לשבוע 36 חודש תחילת תשיעי, ישנתי אצל אמא שלי שנת צהריים, ופתאום הפסקתי להרגיש תנועות , חשבתי שזה נורמלי, כשהתעוררתי משינה לערך שעה וחצי עדיין לא הרגשתי אותה , אכלתי משהו מתוק, אומרים שזה עוזר להעיר את העובר, אך כלום לא תנועות, משהו בהרגשה שלי היתה לא טובה , התקשרתי לבעלי אמרתי לו שאני הולכת עם אמא שלי לבית חולים שאני לא מרגישה תנועות, הגעתי למיון בדק אותי הרופא , הכניס אותי לחדר , בדק אותי באולטרסאונד , הוא לא הבין מה קורה הוא אמר לי *" משהו לא עובד טוב כנראה המכשיר עושה בעיות בואי נלך לעוד מחשב״* הייתי מבולבלת התחלתי לרעוד ההרגשה שלי מתחילה להיות חיובית, הלכתי איתו ועם אמא שלי לעוד חדר שהוא רחוק מהמחלקה של היולדות, חדר אינטימי, הכניס עוד רופא איתו כדאי להיות בטוח כנראה, ואמר את המשפט הכי מרעייד עולמות " אני מצטער אני לא רואה דופק" ,לא עניתי,הדמעות ירדו מעצמם, עולמי התחיל להסתחרר.
אמא שלי לידי מתקשרת ומספרת לאבא שלי שהוא בבית, הוא חולה במחלה, במצב קשה, והם בוכים ביחד שניהם.

בעלי הגיע הלכנו לצד בכינו שנינו בשקט, לפני שיתחיל המסע ...
הרופא נכנס ואומר "עכשיו אנחנו צריכים להביא לך סוג של זירוז כדאי שתהיי מוכנה ללידה" הכל מבולבל לא ברור בכלל, מה לידה, *מה יש לי תינוקת מתה בבטן?
מה אני אלד בלי בכי של תינוק?*

עושים לי זירוז למעלה במחלקה של נשים, ומחכה מחכה שהגוף ייתן את הסימנים שלו, להתפתחות של לידה , צירים, ולאחר כמה שעות בחסדי השם שלא לקח יותר מידי זמן , הגוף כבר קיבל את הזירוז, והכל התקדם, נכנסתי ללידה, החדר לידה ריק, לוקחים אותי לסוף המסדרון למקרה שיבואו עוד נשים ללדת שאני לא אשמע שום בכי של תינוק.
שמו לי אלחוש אפידורל, שאני לא ארגיש כלום, אבל הלב הנשמה הרגישה הכל, את בחושך מחכה שמישהו ידליק לך את האור...הכל מבולבל.

המיילדת אומרת לי " את לא צריכה ללחוץ כמו לידה רגילה, ברגע שיש עובר מת בבטן הוא פשוט נפלט ממך" , אני לא מבינה מזה עובר מת ? מזה נפלט ? איך אני אתמודד עם זה שהיא תצא? אני יראה אותה? איך היא תצא נקייה יפה, או חלילה מעוותת? אני מפחדת להסתכל לא רוצה להיות פה.
מתחילה הלידה , משהו נפלט ממני כמו שהיא אמרה , הילדה שלי נפלטה ממני, והדופק שלי במקביל מתחיל להגיע ל30, לא מבינים מה קורה, הטראומה שהנשמה שלי עוברת שולחת סימנים פיזיים..

היא יצאה, שקט, איזה ערפל, לא מבינה מה קורה, בחרתי לראות אותה, היא היתה מדהימה , יפה כמלאך, נקייה, הרופאים היו בשוק, היא נראית פשוט ישנה אף אחד לא הבין.

חיבקתי אותה, ונישקתי אותה, אמרתי לה שאני אוהבת אותה ושאני מצטערת שאולי אמרתי דברים שפגעו בה שהיא היתה עוד בבטן שלי, ושלא התכוונתי.

*לקחו אותה ממני*.

ואני נשארתי שם בחדר, ואני עוברת במסדרון של חדר לידה בין החדרים על כיסא גלגלים, והדבר הראשון שעובר לי בראש " בורא עולם איזה חסד עשיתי לי , איזה רחום אתה שהחדר לידה ריק , מי היה מאמין שלא תיתן לי לשמוע בכי של תינוק , של מישהי אחרת, לא רצית שיכאב לי יותר"
יש אבא כזה רחום, מי שברא אותי ידע שיהיה לי קשה , לשמוע בכי אחרי הניסיון הקשה שעברתי.

*לאחר 8 חודשים אבא שלי נפטר, קברתי 2 אנשים תוך 8 חודשים ,שהם חלק ממני*.
לא ידעתי אם הנשמה שלי מסוגלת להיקלט שוב להריון , אמרתי שאולי אני אתן לעצמי לנוח לחבר את החלקים שבי, אבל הרב שלי אמר לי שכדאי לי לנסות, יש משהו מרפא בחזרה של ללדת שוב, אתה מתגבר על הפחד, מתמודד עם הטראומה, מנסה להרגיש שוב, נכנסת לתוך האש.

התפללתי לשם כל הזמן ואמרתי לו " אבא שבשמיים, 2 נשמות הלכו לי, החזרתי לך אותם, את אהבות נפשי, אני בחיים לא שאלתי למה, כי אני יודעת שזה רצונך, כמו שמברך על הרעה מברך על הטובה, תשלח לי רק נחמה, לשכוח אני לא אשכח אותה בחיים, היא חלק ממני שהיתה ותישאר לתמיד, תעזור לי להתמודד עם האובדן הגדול הזה, בלי אבא ובלי ילדה, תשלח לי משהו שינחם לי את הנפש"

באזכרה של ה30 לאבא שלי עליו השלום, הייתי צריכה לטבול במקווה, וכל המשפחה המורחבת היתה , ולא ידעתי איך אני הולכת לטבול בלי שישאלו שאלות, התפללתי לקדוש ברוך הוא שייתן לי ללכת ולחזור בלי שאף אחד ישים לב שנעלמתי , וככה היה באמת , ברגע שהגברים סיימו ערבית, אני בדיוק נכנסתי לבית , ברוך השם , באותו לילה חלמתי על אבא שלי , שהוא מחבק אותי, התעוררתי מהחלום נרגשת ובוכה, החיבוק הרגיש כל כך אמיתי.

*לאחר שבועיים גיליתי שנקלטתי להריון,* הריון הכי מוזר שהיה לי, עם עייפות כבדה מאוד , הלכתי לבדיקה כי הייתי בהריון בסיכון בעקבות מה שקרה לי .. הרופא שלי מסתכלת באולטרסאונד וצועקת, אמרתי לה " ד"ר מה קרה??? אל תבהילי אותי...תגידי לי מה את רואה.."
האי אומרת לי "תקשיבי אני רואה וראיתי הכל מקרים , אבל מקרה כזה לא ראיתי"
היא מסובבת אליי את המסך , ואני רואה שתי עוברים.

" יש לך תאומים"

מה??? תאומים?? מה לי ולתאומים אין לי תאומים במשפחה..אני לא מאמינה
היא אומרת לי " *תקשיבי זה רק השגחה מלמעלה,* אני לא מאמינה ואני חילונית ואני מומחית לטיפולי פיריות, אבל מקרה כזה טבעי אחרי 8 חודשים של הריון שהסתיים בצורה קשה, תאומים , זה רק מלמעלה"

היינו בהתרגשות מטורפת, פחדנו אבל שמחנו על השם, ההריון הזה עבר עם מלא נסיונות של אמונה , ביקורת בבית חולים בלי סוף , ברוך השם בחסדי השם נולדו לנו בן ובת .

ביקשתי מבורא עולם נחמה, והוא שלח לי שתי נשמות טובות , כנגד אבא והבת שלי , נחמה כפולה.

*אני רוצה בסיפור שלי לחזק את כל הנשמות הטובות בעם ישראל כל האנשים והנשים שעוברים ועברו ניסיונות לא פשוטים , שתדעו שלבורא עולם יש את החשבונות שלו שאין לנו מושג מהם, אבל הוא שומע ורואה הכל , ושומר את הדמעות שלנו בצנצנת ,ומחכה הזדמנות להחזיר לנו נחמה, שתשמח אותנו, בעולם המבולבל הזה, הוא אבא מדהים ששומע את המחשבות שלנו ודואג לילדים שלו , אם אתה או את נמצאים בחושך ,תזכרו שאחרי הלילה מגיע יום, האור , השם עשה אתי חסד, אני מקווה שישלח נחמה לכל עם ישראל.*

אני מחכה, בעזרת השם שבורא עולם יזכה אותי להיות בתחיית המתים כדאי שאני אצליח לראות את התינוקת שלי שוב , ולשמוע את הבכי שחיכיתי לו הכי הרבה בעולם.

מי שרוצה לדבר איתה מוזמנת במייל
Halfon.adam@gmail.com
אני מוצפת דמעות מוצפת!!!!אהבתחינם
הסיפור של הלידה השקטה בול מה שהיה לי.
אחד לאחד.
רק שאצלי ב5 בבוקר בתעוררתי מבכי של תינוק מחדר לידה אחר, ואני ילדתי ב6 בבוקר והכל דממה.
הסתכלנו אחד על השני ופשוט בכינו את חיינו. השקט הזה!!!! לא מאחלת לאף אחת! לאףףףףףףף אחת!!!!!
שולחת לך חיבוקים וחיזוקים!! כמה עצוב...מתביישת_אנונימ
שהשם ישלח לכם רק טוב ואושר, אמן!!!
כמה כואבYaelL

מאחלת שה' ימלא חסרונכם כפל כפליים.

גיבורה שאת. אהובהאחתפלוס
חיבוק ענק, איזה כאב, נראה לי חוויה שתלווה לנצחמקווה לטוב מאוד

מסוג הדברים שאני מרגישה שרק להקב"ה יש את היכולת לחבוש את הכאב ולנחם אתם. 💓💓💓

אני בוכה כאן... ואין לי מילים.השם בשימוש כבר
זה סיפור שלך או שהעברת מאיפה שהוא?חדשה ישנה
נראה לי מועבר.. כי היא שתפה שיש לה תינוקת בת 3 חודשים..השם בשימוש כבר
בגלל זה לא הבנתי. כי כתוב למעלה שזה שלהחדשה ישנה
היי, העתקתי אותו ממקום אחרמתביישת_אנונימ
אמא ששיתפה על הבת שלה, ממש ריגש אותי
הייתי מציינת את זה על ההתחלה...חילזון 123


זו הייתה כוונתי בזה שרשמתי שרציתי לשתף גם פהמתביישת_אנונימ
ושזה סיפור מרגש. מחילה אם זה פגע במישהי!
זה בסדר לא פגעת בי בכללחילזון 123
אבל כמו שאת רואה זה לא היה ברור
וגם עכשיו אחרי העריכה זה לא ברור
כי בנות ממשיכות להשקיע ולהגיב בחיבוקים, וב''איזה גיבורה'' וב''מה שעברת...'' וכו'
ולמה להעיר? מה פסול פה? בנוסף לעריכה רשום גם בסוף הסיפורמתביישת_אנונימ
מייל של הכותבת...
למה ההערות האלה?
כי אולי לא שמת לב ויש כאלה שזה כן יכול לפגוע בהן?חילזון 123

שהן משקיעות וכותבות לך חיבוקים ומספרות על עצמן וכו'
ובעצם זה משהו שהעברת (גם אם סיפור באמת מרגש וכו')

התגןבה שלי בהחלט תהיה שונה אם זה שיתוף אישי, או סיפור של מישהי רחוקה יותר

זה ממש לא היתה הערה כועסת ומאשימה
אבל כן כדאי לשים לב זה הכל

איך אפשר עוד להדגיש שזה לא סיפור שלה?יעל מהדרום
לק"י

הוספתי משפט ברור בהתחלה.
ננסה להדגיש אותו עוד במגבלות הפלאפון.
כתבתי את הנל לפני ששינית בפעם השניה...כשלא היה את הכותרת בפחילזון 123

בפנים

התגובות האלה היו לאהבת חינם, לא לםותחתחולת שוקולד
היתה למטה גם תגובה לפותחת.חילזון 123אחרונה

לא יודעת איך זה הפך לדיון כזה ארוך...
סה"כ הערתי שכדאי לציין דברים כאלה זהו

וואו חתיכת סיפורבת 30
מזכיר לי את הסיפור של מש' שבו, שנרצחו 3 בני משפחה, ואחרי שהוא התחתן שוב נולדה להם שלישיה.
וגם המשפחה במביתר ש2 ילדים נפטרו בשריפה ונולדה שלישיהמקווה לטוב מאוד

כמובן שזה לא במקום. אבל זה חיבוק גדול מלמעלה. 

ווואווו אין לי מילים 😢😢😢תודה לך ה' 🙏
וואוו איזה סיפור אני מלאה בדמעות!!מחכה להריון

כלכך עצוב בהתחלה ואחר כך כלכך שמח מה עברת וואי את פשוט גיבורה !!אין מילים

איזה סיפור מהמם השם ישמור אותך אמן.רויטל.


אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקיתאחרונה

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקהאחרונה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומהאחרונה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

כאבי בטן, בטן קשה בגיל שבוע וחצי. ממה להימנע?תודה לה''

להוריד קטניות חלב ומצליבים?

מה עוזר מנסיונכן?


אחרי לילה לבן אני נואשת...

מניסיוני מה שעוזר זה פשוט לחכותמוריה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.


עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

ליבי איתךצלולה

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

אוי כמה זה קשה, לאמא ובטח לתינוק.ממתקיתאחרונה

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצות
אז הם מחליפים תפקידים כל הזמן?מתואמתאחרונה

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה

אולי יעניין אותך