אוטובוס מפוצץ,המקום היחיד שריק זה ליד גבר.
הדמיונות האלו עולים רק כשאני מזכירה לעצמי שהי,אני יושבת ויש פה בן והוא בשנייה שולף את היד שלו ונוגע בי כמה שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה ואני שותקת.
ושוב אני עם חולצה בהירה אבל,המ אבל זה לא אומר שזה חשוף.לא,בגד בהיר זה ממש לא חושף.
די לחשוב..די די די.
צאי קצת מיזה.היו דברים והם שייכים לפעם..אי אפשר שזה ירדוף אחרייך בכל מצב בחיי היומיום.
תנשמי..הכל בסדר.אף אחד לא נוגע בך.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת