בהתחלה חשבתי שאני סתם ביישן,

אח"כ ראיתי שאני יותר מידי והלכתי לקאוצ'ר חשבתי שזה יעזור לי.  הוא לא ממש עזר...

עכשיו אני אולי אנסה מישהו יותר מוסמך בעניין, אבל זה מן הסתם יקח זמן

ואני בן 34 אחי לא בן 20.  כמה אני אחכה ואהיה לבד? אני מרגיש שאני הולך ונובל במצב הזה

אתה צודק.

אבל הבעיה היא לא שאני ארגיש שהטיפול מעכב אותי אלא שאני מעכב את עצמי בגלל זה

כמה שאני יודע שזה חשוב, כשזה מגיע למעשי שמציעים לי מישהי הפחד עוצר אותי

או שאני בסוף נפגש אבל משדר חוסר ביטחון וזה מורגש אני יודע. 

אולי אני צריך לצאת אבל לסמן מטרות (בנות זוג) שיתאימו לי..

גם אריה שלא מצליח לצוד אנטילופה כמה פעמים לא מתעקש במקום זה הולך זמנית לצוד ארנבת 

ברור אחי, 

אף פעם לא מוותרים לגמרי

אני אצטרך לחיות כמו מתושלח בשביל שזה יקרה בחיי, כולי האי ואולי

שאני לא מחפש דווקא להרשים, ואני דווקא לא נתקע בגלל זה.

אם כי הייתי שמח להרשים - מאד שמח! אבל אני לא מרגיש שזה מה שתוקע אותי

כאילו זה מבחינתי בונוס 

מה שתוקע אותי זה פחד שאולי אני לא עומד בציפיות בסיסיות שאמורות להיות לבחורה

ואם הבחורה תדע את זה היא פשוט תתאכזב ותלך.   זה תמיד הפחד מתגובות של אנשים.

לכן זה תמיד הפחד שאם היא תכיר אותי באמת היא פשוט תעזוב.

אגב, גם עם חלק מהחברים לפעמים אני עצור או מתנצל ולא אומר מה שבא לי

חוץ מאלה שממש חברים טובים ואני יודע שהם סבלנים

לפרנס, להיות עיקבי, לטפל בצרכים של הבית - בנק, תשלומים וכדומה. זה מה שעובר לי בראש כרגע

אבל תכלס הראש שלי כל פעם ימצא משהו אחר.  אני באמת די מפחיד את עצמי לשווא

הבעיה שזה חזק ממני כרגע.  לא יודע מה לעשות

מדובר בפחדים שמשתקים... ברמה של דפיקות לב על מאה.

אמרו לי את זה פעם אל תגדיר את עצמך וזה טבעי והכל, זה לא עוזר לצערי.

עכשיו לפחות לפי ההגדרה הזאת אני מחפש חומר באינטרנט ורואה שזה בדיוק מתאים לי.

בגדול את צודקת שיכול להיות שהחסרונות ימצאו חן והכל.. ברור

אבל מה, הפחד כל פעם מחדש משתק אותי מלנסות בכלל.

אתה מודע לזה שבאינטרנט על חיפוש של ״כאב ראש״, אתה תוך דקה מגיע להסברים של המחלות הקשות ביותר ?
אז תקח את מה שאתה קורא באינטרנט בפרופורציה.
האינטרס בתוצאות גוגל זה איך לגרום לך קודם לבזבז כסף (טיפולים, תרופות, ״מאמנים״)

 

כמו כן אני רואה מה כותבים אנשים על עצמם. 

אבל בסדר אני אבדוק עוד, זה לא העניין השאלה מה עושים עם זה.

שמע, ביני לבין עצמי אני יודע שאני שווה בדברים מסויימים,

אבל בדברים אחרים אני לא בטוח שאני שווה (או יודע מנפח חיסרון שיש לי) ומפחד לאכזב את הצד שמצפה ממני.

אני אצטט לך משהו שבדיוק קראתי באתר, וזה ממש בול 

"אנשים הסובלים מחרדה חברתית חוששים ממצבים חברתיים ראשית מפני שהם תופסים את הסטנדרטים החברתיים שהם נדרשים לעמוד בהם כגבוהים ממה שהם מסוגלים אליו.

מצד אחד הם משתוקקים להרשים ומצד שני מפקפקים ביכולתם לעשות זאת. שנית, מפני שהם מתקשים להגדיר מטרות שיוכלו לעמוד בהן ולבחור שיטות התנהגות זמינות ואפשריות על מנת להשיג את המטרות האלה"

הייתה לי חברה לפני שחזרתי בתשובה,

בגלל שאז קשרים זה היה קליל ולא מוביל לחתונה ומשהו שמצריך אחריות לא פחדתי להתחיל.  

לא מאבחנים את עצמך על פי הגדרות באינטרנט

גם אם יש תחושות זהות שיכולות להיכלל בהפרעה כזו או אחרת 

אגב גם בדברים גופניים - בשנייה אחת אתה מאבחן את עצמך במחלות חשוכות מרפא. 

מה שכן? 

ממליצה ללכת להיעזר באיש מקצוע.. 

זה יהיה שווה לך להרבה תחומים בחיים 

בהצלחה רבה 

טבעי זה לא, וזה תוקע אותי כל פעם מחדש.  

זה לא בושה רגילה, זה פחד מתגובות של אנשים ברמה משתקת 

לדוגמה דיכאון - אם מדובר בסתם יום רע, תחפש עצות שלנו. אם מדובר בדיכאון קליני, סביר שטיפול תרופתי יעזור לך.

אני הבנתי שאתה מדבר על מצב קליני, ולכן הצעתי שתפרט מה החלק הקליני ומה לא אולי כדאי שתפרט - לקראת נישואין וזוגיות 

אבל כמו שאני מבין עכשיו, אין לך אבחנה של מצב קליני. וזה מאד משנה. כי זה אומר שיכול להיות שכל מה שאתה צריך זה אימון (קואוצ'ינג), או טיפול קל, או עזרה של חברים שמבינים מה אתה צריך.

לדעתי אתה מפרט את התשובה בעצמך - תגביר חשיפה לאנשים, תכריח את עצמך לדבר איתם, תתרגל לזה.

ותבין שאין לך בעיה, אתה פשוט ביישן, וזאת תופעה לא נדירה בכלל.

וכמובן כל העצות האחרות שכתובות כאן. אתה לא צריך להתעקש שיש לך בעיה. תתעקש מול הבעיה בזה שתשתמש בכל האמעים כדי לפתור אותה

אוקי, יש לך דפיקות על מאה.
חוץ מזה, בינך לבין עצמך אתה יודע מה אתה שווה ? (באופן ריאלי, נקודות חזקות לעומת נקודות חזקות פחות)

היית פעם במספר דייטים מוצלחים י *אחרי* שלב הדפיקות על 100 ?
זאת אומרת, עברת את זה ואז הכל היה סבבה ונהניתם ביחד ?

להישאר לבד.  לא יודע לכמה זמן אם לא לתמיד ה' ישמור.

מן הסתם זה לא משהו שעובר ביום יומיים. 

אז איך הפחד להשאר לבד ?
אתה רוצה להתחתן ?  אתה ****באמת**** רוצה ?
אתה מוכן להשקיע המון אנרגיות ומאמץ שזה יקרה ? 
אם התשובה היא ״כן !!!״
תהיה בטוח שגם המהנדס הראשי רוצה את זה...
ואם שניכם רוצים, אז זה יקרה. *אין* *כח* *בעולם* *שיוכל* *לעצור* *את* *זה*

שאלה רצינית (אני אומר רצינית כי יראה קצת הזוי אבל היא רצינית)
אתה שותה קפה ? אם כן כמה כוסות ביום ?

איך הפחד להישאר לבד קשור לכך שחזרתי בתשובה מתישהו?

אם אני רוצה? אני רוצה מאד, אבל אני עוצר את עצמי מהפחד..

זה נחמד להגיד את זה, אבל תכלס מכיר שתי בנות (לא אפרט איך) שהיו עם אותה בעיה ונשארו לבד עד שזה הגיע לבעיות נפשיות ובסוף הן נפטרו מהעולם צעירות יחסית ובודדות. 

לגבי קפה, אני לא שותה קפה אף פעם. (רק שוקו יביא שלום )

מה שרציתי לומר שתשים לב לא לצרוך קפאין או כמה שפחות,
הרבה לא יודעים את זה, אבל קפאין גורם לחרדות.
 

אם כי החרדה עצמה זה בגלל מה שעברתי בחיים

אבל קפאין יכול לחזק את החרדות? מעניין. 

תרגילים בסיסיים.

180 דקות כל שבוע. תחלק איך שבא לך (עדיף יום כן, יום לא, למרות שבהתחלה, גם כל יום זה סבבה)
תבדוק שאתה אוכל מספיק פירות וירקות,
אוכל כמה שפחות מזון מעובד (כל דבר שלא קיים בטבע בצורה שעל הצלחת =מעובד.
למשל פסטה = מעובד. אורז = לא מעובד)
 (אני יוצא מנקודת הנחה שאתה לא מעשן, כי זה הדבר האחרון שאתה צריך)

לכל הדברים האלה יש השפעה **עצומה** על חרדות.

לחפש מישהי עם אותה בעיה - בטוח לא. אתה גם מצמצם את האפשרויות שלך, גם בוחר לחפש מישהי שיש לה בעיות, וגם בוחר מישהי שבמקום לאזן אותך תיפול איתך לאותו בור.

לחכות שזה יעבור - לא נראה לי שכדאי. אנשים עם בעיות חמורות משלך נשואים באושר, ואתה לא יודע כמה זמן זה יקח

אבל כן כדאי שתעבוד, ותעבוד קשה, כדי למזער נזקים, להגדיל סיכויים, ובעזרת ה' להצליח.

הצלחה!

אתה כותב שלא מדובר במצב טבעי

האם

1 החששות הם נורמליים, כמו אצל כל אדם אחר באותו מצב, ורק התגובה הפיזיולוגית שלך היא מוגזמת

או

2 התגובה שלך מתאימה למצב שבו משאית עומדת להתנגש בך, והבעיה היא שכך אתה מרגיש לגבי דייט

?

כי אם (1), התשובות הלא-מקצועיות בפורום יכולות לנסות לעזור לך להקל על החששות

ואם (2), התשובות הלא מקצועיות יכולות לעזור לך להתגבר על התגובה הפיזיולוגית

(לעומת העזרה המקצועית שתוכל לפתור לך את החלק ה"לא נורמלי")

והפחד הוא לא נורמלי, כל פעם שאני חושב שאולי אני אאכזב את הצד השני, זה מלחיץ ברמות

זה פחד פנימי שמשתק אותי.  אפילו אם אין חיסרון כנראה שהקול בראש ימצא משהו

ויותר מזה, אפילו על דברים נורמליים שלא אמורים לפחד מהם אלא עושים אותם בכיף - אני מפחד

לפעמים זה סתם לדבר עם נהג מונית.  אני פשוט אשתוק מהחשש שאולי אני מדבר שטויות

אם היית ״מהצד השני״, מה היית ממליץ לאותו בחור לעשות ?

אני אגיד לך מה נראה לי הפיתרון,

לפי מה שעד עכשיו הרגשתי שקידם אותי במשהו... בגדול אני צריך חשיפה לאנשים.

בהתחלה הייתי ממש שתקן,

ובדיוק נכנסתי לישיבת יד בנימין והיה שם מישהו (עד היום אני מברך אותו) שכל פעם שהיה עובר לידי היה אומר לי "מה נשמע? מה שלומך?"

אפילו שהתביישתי לענות והייתי עונה בקושי כזה, משום מה הוא התעקש להמשיך חח (בלב ממש בירכתי אותו שהוא לא מפסיק אפילו שאני בקושי עונה) ועצם האהבה הזאת והאינטרקציה מאד עזרה לי.  

ושנית, היה שם מנהג כזה שהרבה פעמים יושבים וכל אחד מציג את עצמו, או אומר תובנות וכו' וכו' וכולם מקשיבים

וזה היה ממש טוב בשבילי.  

קיצור זה נראה לי מה שיעזור..

זה אחת הדרכים לטפל בחרדות,
לגרות את החרדה שוב ושוב ושוב שוב עד שמתרגלים למצב והוא כבר לא מלחיץ.

הבעיה שאם תחכה שזה יקרה בישיבה אז לא יהיה משהו קבוע ויציב.
דרך פסיכולוג הוא יוכל לשלוח אותך לקבוצה מיוחדת וקבועה כדי לתרגל שם את מה שאמרת *באופן קבוע*.

בכל מקרה, מה שאמרת עכשיו נשמע ממש טוב.
כאלה דברים אתה צריך לחפש כמה שיותר.

**לדעתי**, ספורט ומזון בריא יותר יעזור לך גם.
תעשה ניסוי שבוע אחד לעשות הליכות, לפחות 180 דקות בסה״כ (כל השבוע).
ותראה אם זה משפיע. זה אמור לשחרר לך חומרים במח שירגיעו אותך. חומרים טבעיים אבל חזקים מאוד.
 

זה לא מאכפתיות ולא רגישות. 

לא שאני לא אכפתי ורגיש, אבל זה ספציפית לא נובע משם...

זה מעבר, הרבה מעבר מלבדוק שהכל בסדר.

זה להימנע ממלא דברים רק מחשש שיחשבו עלי שאני לא טוב/טיפש או משהו כזה

אני רגיש ואכפתי והכל, אבל זה לא משם. 

במקרה הזה אני לא חושב האם השני סובל, אלא האם יצאתי חסר ערך בעיניו

רק אומר שזה לא מאכפתיות או רגישות לשני (אם זה מה שהתכוונת לומר)

כל הילדות שלי גדלתי עם הערות פוגעות אם אמרתי משהו שלא מצא חן בעיני אותו מעיר

וגם בבית ספר שלי בילדות לא היה תקופה נחמדה במיוחד.

חטפתי אש גם בבית וגם בחוץ.

זה משהו יותר עמוק שקשה להבין ״מבחוץ״.

אני חושב שהייתי במקומך :
1. הולך לפסיכולוג.
2. עושה ספורט, אוכל בריא, מפסיק לגמרי עם קפאין.

 

זה לא סותר את זה שאתה צריך להמשיך להיפגש במקביל.

להחזיק את הפחדים ביד, ולבוא איתם, פשוט ככה. לדעת שהם קיימים ולהסתכל עליהם מבחוץ, לא לתת להם להיות שיקול ולא לתת להם להכריע.

הטיפול יעשה את שלו, ההשתדלות תעשה את שלה.

בהצלחה גדולה.

בס"ד

מחזק את מי שהמליץ להתחיל טיפול , חשוב שזה יהיה אצל אחד איכותי ומקצועי מאוד שמבין עניין ולא אצל "קאוצ'ר" או משהו כזה (מבלי לזלזל חלילה).

דבר שני, אתה בטוח שזו חרדה חברתית? האם ההבחנה היא שלך או של גורם מקצועי?  אולי בכלל מדובר בOCD/ כפיתיות או משהו כזה? אולי מדובר במשהו אחר? יש סיכוי גדול מאוד שלא , אבל רציתי שתחשוב על האפשרות הזו.. יכול להיות שזה זה , ואם כן אז דרך הטיפול שונה מחרדה חברתית...

למשל אם זה OCD אז דרך הטיפול היא פגישה עם הפחד והתעמתות איתו שוב ושוב ברמת קושי הולכת ועולה ובעז"ה לאט לאט החרדה קטנה.. לכן חשוב שתבדוק מה זה בוודאות.. שתדע בעז"ה לטפל בהתאם.

וכמובן הכי הכי חשוב , להתפלל על הרפואה , על הצלחת הטיפול , על להתחתן בקרוב וכו'...

ולא , ממש אל תימנע מלהיפגש , תעשה הכל תוך כדי... תתפלל , תתחיל טיפול בהקדם , תיפגש..

תמשיך בהתמדה ובעקביות ... בעז"ה תצליח..

מוזמן לאישי אם צריך , בהצלחה רבה!

החששות שלך, אלו דברים שקיימים.

תאמר לעצמך, אני מחפש מישהי שתראה אותי איך שאני וימצא חן בעיניה. כך גם ההיפך.

זה יתן לך יותר נינוחות. אתה פשוט תבדוק האם אכן זו היא..

אם לא, ממילא זו לא מי שרצית. הרי אתה לא מעונין במישהי שתהיה לה ביקורת תמידית עליך.

ואל תדאג. אתה בחור טוב, תמצא. במקום לחפש מישהי עם "בעיות דומות", עדיף מישהי עם שאיפות דומות, אולי רקע דומה, ועולם משותף.

הצלחה רבה.

אולי טעיתי בהגדרה, אבל אני לא בא להגדיר את עצמי כחולה, לא משהו שככה אני וזהו אני תקוע לנצח. 

לדעתי זה סך הכל מחשבות שאפשר לשנות רק יקח זמן.

אבל אני מגדיר רק בשביל שידעו במה מדובר.

כי תמיד שפרקתי או התייעצתי עם אנשים בהתחלה הם טענו שזה נורמלי וגם הם לפעמים מפחדים מקהל או לצאת - אפילו שהם אמיצים מאד אבל כל אחד מבין לפי העולם שהוא מכיר..  ואי אפשר ככה להתייעץ כי מזלזלים בבעיה (לא בכוונה אבל ככה יוצא) ובסוף מקבלים עצה שלא מתאימה לבעיה.

רק אחרי שאני מסביר ומפרט באיזה רמה הם אומרים "אה צודק זה בעיה, אצלי זה אפילו לא קרוב לזה"

אז לכן אני מגדיר אבל אל דאגה אני לא עושה מעצמי מסכן וחולה

עכשיו לשאלה עצמה.  אני לא מרגיש שזה תלוי אם הבחורה תהיה ביקורתית.

כרגע זה באמת זה יושב על דברים שנחוצים כדי להחזיק בית או שרוב הבחורות מחפשות, 

ולי הם קשים ברמה מסויימת וזה גם בגלל הבעיה הזאת.  לא יודע אם הצד השני יבין אותי בכלל

אז אם כך, אכן ראוי לטפל בעצמך במקביל לחיפושים...

בהיות שאני באמת לא יודע בדיוק על איזה תופעות מדובר - קשה לייעץ איזה סוג "טיפול"..

מוסיף: כעת עיינתי במה שכתבת בשרשור מקודם - ואני רואה שספגת מילדותך הערת פוגעניות, וכנראה זה גרם לך לחשש מהתקרבות יתרה לאנשים, שמא תיפגע מתגובותיהם, או תגיד משהו כבכיול "לא מתאים", או תיחשב בעיניהם לטיפש וכד'..

הבעיה מובנת. זה באמת ממש לא נעים. 

ראשית, יש להעיר שכאן את העושה עבודה טובה... אמנם בכתיבה. אתה כותב - לא מפחד שזה יצא "לא טוב"...  אתה לא חושש להגיב ולהסביר אם  הבינו אותך לא נכון... כל הכבוד.  אם כך היה גם בע"פ, כנראה המצב כבר היה יותר טוב...

וכמובן - כמו שאומרים, "הביצה והתרנגולת"... אם היית נשוי לאשה מבינה, שמאד מעריכה אותך, מקשיבה לדברים שאתה אומר, מתעקשת לשמוע את דעתך בכל מיני ענינים, נותנת פידבק מעריץ... אז כנראה אחרי כמה זמן היית נפטר מחלק גדול מהבעיה..

אלא שאתה רוצה נתוני בסיס, שמאפשרים את התחלת הענין..

אל תתייאש. חשוב שתקנה חברים שמבינים את הבעיה. שיודעים להקשיב ולדובב ולהגיב בחיוביות. זה לא לעשות לך טובה - לגמרי מגיע לך, כי אתה באמת כזה. הפחד הוא פחד שווא, אלא שקשה להשתחרר מההרגל הזה.

כמו כן, יש מקום לחשוב על טיפול. אולי טיפול קוגנטיבי. לא "חפרני" מידי - שיעזור לך להתעלם ולשוחח ללא חששות. וההרגל הזה יפעל הפוך ממה שהיה קודם לכן.

מקוה מאד שתגיע מהר לסף כזה שמאפשר התחלה. אם תהיה אשה טובה, כמו שהזכרתי מקודם, יש סיוכי שזה עצמו גם יהיה חלק מהפיתרון.

הצלחה רבה!

אם אפרט לך מהן התופעות תדע איזה טיפול מתאים?  אם כן, אשמח לדבר בפרטי

לפי מה שכתבת, הצעתי איך לדעתי כדאי לגשת.

אבל בשמחה אתה יכול לכתוב בפרטי. אם אדע לעזור - ברצון.

בס"ד

אני אתייחס טיפה למה אני עשיתי כדי לגרום לדייט ללכת טוב יותר וקצת לצאת מהמחשבות האלה. 

אקדים ואומר שאני לא בגילך וסביר שזה מאד שונה אבל אולי זה יעזור בכל זאת.

קודם כל, כשהחלטתי שאני רוצה להתחיל לצאת הייתי כמה חודשים אחרי פרידה מאד כואבת של קשר די ארוך ומשמעותי. הדבר היחיד שידעתי שאני רוצה זה שהדייטים לא יהיו ריאיון קבלה. עבדתי קשה מאד כדי שכל הראייה שלי תשתנה. השינוי ניכר בכך שהחלטתי שאני באה להכיר אדם. אני לא מתחתנת איתו, אני אפילו לא מתארסת איתו, אני פשוט מכירה אותו כי זה כיף ואנשים זה דבר נחמד ולפחות בתור התחלה אני לא צריכה שהוא יראה בי את אשתו לעתיד. גם עמלתי קשות על להבין שבסוף מי שלא רצה אותי או לא רוצה אותי [בזמנו] הפסיד ובגדול. פה כבר היה צריך המון עבודה כי בטחון עצמי וערך עצמי זה דבר שסופר קשה להחזיק בו במיוחד אם עוברים פרידות. בכמה פרידות שחוויתי הייתה לי מטרה אחת מול העיניים- להגיע ליום שאני אצליח להאמין שהם הפסידו. עם המטרה הזאת המשכתי בכל הכוח, גם אם היו נפילות בדרך [והיו].

מרגע שההחלטה הזאת גמלה בתוכי התחלתי להבין שאני צריכה לשבור את מוסכמויות הדייטים. בדייט הראשון שלי עם בעלי, אחרי שאמרנו שלום ומה שלומך, השאלה הראשונה שלי אליו הייתה "אני חייבת להבין למה אתה לומד בישיבה הזאת". היה לי מידע מטרים מהשדכן שאמר שגם הוא וגם בעלי לא בדיוק הטייפקאסט של הישיבה. החלטתי להשתמש במידע המטרים הזה כדי לשבור את הקרח ולצלול לתוך שיחות מעניינות במקום הדברים היבשים והמביכים. השאלה הזאת שברה את הקרח מאד מהר, היא פשוט הכניסה אותו להלם מוחלט ומשם היה מאד קל לנהל את הדייט- מסתבר שאדם בהלם לא כל כך חושב על דבריו וזה פשוט שחרר אותו. 

בכל הזמן הזה, תמיד היו לי מחשבות על זה שאין סיבה שמישהו ירצה כי יש בי פגם כזה או אחר, אבל החלטתי שאין לי מה להפסיד. כידוע, אדם שאין לו מה להפסיד הוא האדם הכי מסוכן, בעלי גילה את זה על בשרו. עם ההבנה שאין לי מה להפסיד יכולתי להגיע ולעשות ככל העולה על רוחי. 

אני לא יודעת כמה זה עוזר, אני גם לא יודעת איך להעביר את תחושות החרדה שהיו לי בזמנו [יש לי הפרעת חרדה, חברתית ב"ה כבר פחות אבל בזמנו החרדה החברתית שלי הייתה די גדולה] אז תצטרך להאמין שאני יודעת בערך במה מדובר. אני שוב חוזרת שאני מאד צעירה ביחס אליך ככה שאולי זה לא יהיה רלוונטי. מקווה שתמצא בתוכך את האומץ ללכת ולהכיר אנשים חדשים ומתוכם להכיר קצת גם את עצמך. מאחלת לך למצוא את האדם הנכון שיעזור לך להגיע לשם, גם לפני שתפגוש את אשתך וגם אחרי

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.