בהתחלה חשבתי שאני סתם ביישן,

אח"כ ראיתי שאני יותר מידי והלכתי לקאוצ'ר חשבתי שזה יעזור לי.  הוא לא ממש עזר...

עכשיו אני אולי אנסה מישהו יותר מוסמך בעניין, אבל זה מן הסתם יקח זמן

ואני בן 34 אחי לא בן 20.  כמה אני אחכה ואהיה לבד? אני מרגיש שאני הולך ונובל במצב הזה

אתה צודק.

אבל הבעיה היא לא שאני ארגיש שהטיפול מעכב אותי אלא שאני מעכב את עצמי בגלל זה

כמה שאני יודע שזה חשוב, כשזה מגיע למעשי שמציעים לי מישהי הפחד עוצר אותי

או שאני בסוף נפגש אבל משדר חוסר ביטחון וזה מורגש אני יודע. 

אולי אני צריך לצאת אבל לסמן מטרות (בנות זוג) שיתאימו לי..

גם אריה שלא מצליח לצוד אנטילופה כמה פעמים לא מתעקש במקום זה הולך זמנית לצוד ארנבת 

ברור אחי, 

אף פעם לא מוותרים לגמרי

אני אצטרך לחיות כמו מתושלח בשביל שזה יקרה בחיי, כולי האי ואולי

שאני לא מחפש דווקא להרשים, ואני דווקא לא נתקע בגלל זה.

אם כי הייתי שמח להרשים - מאד שמח! אבל אני לא מרגיש שזה מה שתוקע אותי

כאילו זה מבחינתי בונוס 

מה שתוקע אותי זה פחד שאולי אני לא עומד בציפיות בסיסיות שאמורות להיות לבחורה

ואם הבחורה תדע את זה היא פשוט תתאכזב ותלך.   זה תמיד הפחד מתגובות של אנשים.

לכן זה תמיד הפחד שאם היא תכיר אותי באמת היא פשוט תעזוב.

אגב, גם עם חלק מהחברים לפעמים אני עצור או מתנצל ולא אומר מה שבא לי

חוץ מאלה שממש חברים טובים ואני יודע שהם סבלנים

לפרנס, להיות עיקבי, לטפל בצרכים של הבית - בנק, תשלומים וכדומה. זה מה שעובר לי בראש כרגע

אבל תכלס הראש שלי כל פעם ימצא משהו אחר.  אני באמת די מפחיד את עצמי לשווא

הבעיה שזה חזק ממני כרגע.  לא יודע מה לעשות

מדובר בפחדים שמשתקים... ברמה של דפיקות לב על מאה.

אמרו לי את זה פעם אל תגדיר את עצמך וזה טבעי והכל, זה לא עוזר לצערי.

עכשיו לפחות לפי ההגדרה הזאת אני מחפש חומר באינטרנט ורואה שזה בדיוק מתאים לי.

בגדול את צודקת שיכול להיות שהחסרונות ימצאו חן והכל.. ברור

אבל מה, הפחד כל פעם מחדש משתק אותי מלנסות בכלל.

אתה מודע לזה שבאינטרנט על חיפוש של ״כאב ראש״, אתה תוך דקה מגיע להסברים של המחלות הקשות ביותר ?
אז תקח את מה שאתה קורא באינטרנט בפרופורציה.
האינטרס בתוצאות גוגל זה איך לגרום לך קודם לבזבז כסף (טיפולים, תרופות, ״מאמנים״)

 

כמו כן אני רואה מה כותבים אנשים על עצמם. 

אבל בסדר אני אבדוק עוד, זה לא העניין השאלה מה עושים עם זה.

שמע, ביני לבין עצמי אני יודע שאני שווה בדברים מסויימים,

אבל בדברים אחרים אני לא בטוח שאני שווה (או יודע מנפח חיסרון שיש לי) ומפחד לאכזב את הצד שמצפה ממני.

אני אצטט לך משהו שבדיוק קראתי באתר, וזה ממש בול 

"אנשים הסובלים מחרדה חברתית חוששים ממצבים חברתיים ראשית מפני שהם תופסים את הסטנדרטים החברתיים שהם נדרשים לעמוד בהם כגבוהים ממה שהם מסוגלים אליו.

מצד אחד הם משתוקקים להרשים ומצד שני מפקפקים ביכולתם לעשות זאת. שנית, מפני שהם מתקשים להגדיר מטרות שיוכלו לעמוד בהן ולבחור שיטות התנהגות זמינות ואפשריות על מנת להשיג את המטרות האלה"

הייתה לי חברה לפני שחזרתי בתשובה,

בגלל שאז קשרים זה היה קליל ולא מוביל לחתונה ומשהו שמצריך אחריות לא פחדתי להתחיל.  

לא מאבחנים את עצמך על פי הגדרות באינטרנט

גם אם יש תחושות זהות שיכולות להיכלל בהפרעה כזו או אחרת 

אגב גם בדברים גופניים - בשנייה אחת אתה מאבחן את עצמך במחלות חשוכות מרפא. 

מה שכן? 

ממליצה ללכת להיעזר באיש מקצוע.. 

זה יהיה שווה לך להרבה תחומים בחיים 

בהצלחה רבה 

טבעי זה לא, וזה תוקע אותי כל פעם מחדש.  

זה לא בושה רגילה, זה פחד מתגובות של אנשים ברמה משתקת 

לדוגמה דיכאון - אם מדובר בסתם יום רע, תחפש עצות שלנו. אם מדובר בדיכאון קליני, סביר שטיפול תרופתי יעזור לך.

אני הבנתי שאתה מדבר על מצב קליני, ולכן הצעתי שתפרט מה החלק הקליני ומה לא אולי כדאי שתפרט - לקראת נישואין וזוגיות 

אבל כמו שאני מבין עכשיו, אין לך אבחנה של מצב קליני. וזה מאד משנה. כי זה אומר שיכול להיות שכל מה שאתה צריך זה אימון (קואוצ'ינג), או טיפול קל, או עזרה של חברים שמבינים מה אתה צריך.

לדעתי אתה מפרט את התשובה בעצמך - תגביר חשיפה לאנשים, תכריח את עצמך לדבר איתם, תתרגל לזה.

ותבין שאין לך בעיה, אתה פשוט ביישן, וזאת תופעה לא נדירה בכלל.

וכמובן כל העצות האחרות שכתובות כאן. אתה לא צריך להתעקש שיש לך בעיה. תתעקש מול הבעיה בזה שתשתמש בכל האמעים כדי לפתור אותה

אוקי, יש לך דפיקות על מאה.
חוץ מזה, בינך לבין עצמך אתה יודע מה אתה שווה ? (באופן ריאלי, נקודות חזקות לעומת נקודות חזקות פחות)

היית פעם במספר דייטים מוצלחים י *אחרי* שלב הדפיקות על 100 ?
זאת אומרת, עברת את זה ואז הכל היה סבבה ונהניתם ביחד ?

להישאר לבד.  לא יודע לכמה זמן אם לא לתמיד ה' ישמור.

מן הסתם זה לא משהו שעובר ביום יומיים. 

אז איך הפחד להשאר לבד ?
אתה רוצה להתחתן ?  אתה ****באמת**** רוצה ?
אתה מוכן להשקיע המון אנרגיות ומאמץ שזה יקרה ? 
אם התשובה היא ״כן !!!״
תהיה בטוח שגם המהנדס הראשי רוצה את זה...
ואם שניכם רוצים, אז זה יקרה. *אין* *כח* *בעולם* *שיוכל* *לעצור* *את* *זה*

שאלה רצינית (אני אומר רצינית כי יראה קצת הזוי אבל היא רצינית)
אתה שותה קפה ? אם כן כמה כוסות ביום ?

איך הפחד להישאר לבד קשור לכך שחזרתי בתשובה מתישהו?

אם אני רוצה? אני רוצה מאד, אבל אני עוצר את עצמי מהפחד..

זה נחמד להגיד את זה, אבל תכלס מכיר שתי בנות (לא אפרט איך) שהיו עם אותה בעיה ונשארו לבד עד שזה הגיע לבעיות נפשיות ובסוף הן נפטרו מהעולם צעירות יחסית ובודדות. 

לגבי קפה, אני לא שותה קפה אף פעם. (רק שוקו יביא שלום )

מה שרציתי לומר שתשים לב לא לצרוך קפאין או כמה שפחות,
הרבה לא יודעים את זה, אבל קפאין גורם לחרדות.
 

אם כי החרדה עצמה זה בגלל מה שעברתי בחיים

אבל קפאין יכול לחזק את החרדות? מעניין. 

תרגילים בסיסיים.

180 דקות כל שבוע. תחלק איך שבא לך (עדיף יום כן, יום לא, למרות שבהתחלה, גם כל יום זה סבבה)
תבדוק שאתה אוכל מספיק פירות וירקות,
אוכל כמה שפחות מזון מעובד (כל דבר שלא קיים בטבע בצורה שעל הצלחת =מעובד.
למשל פסטה = מעובד. אורז = לא מעובד)
 (אני יוצא מנקודת הנחה שאתה לא מעשן, כי זה הדבר האחרון שאתה צריך)

לכל הדברים האלה יש השפעה **עצומה** על חרדות.

לחפש מישהי עם אותה בעיה - בטוח לא. אתה גם מצמצם את האפשרויות שלך, גם בוחר לחפש מישהי שיש לה בעיות, וגם בוחר מישהי שבמקום לאזן אותך תיפול איתך לאותו בור.

לחכות שזה יעבור - לא נראה לי שכדאי. אנשים עם בעיות חמורות משלך נשואים באושר, ואתה לא יודע כמה זמן זה יקח

אבל כן כדאי שתעבוד, ותעבוד קשה, כדי למזער נזקים, להגדיל סיכויים, ובעזרת ה' להצליח.

הצלחה!

אתה כותב שלא מדובר במצב טבעי

האם

1 החששות הם נורמליים, כמו אצל כל אדם אחר באותו מצב, ורק התגובה הפיזיולוגית שלך היא מוגזמת

או

2 התגובה שלך מתאימה למצב שבו משאית עומדת להתנגש בך, והבעיה היא שכך אתה מרגיש לגבי דייט

?

כי אם (1), התשובות הלא-מקצועיות בפורום יכולות לנסות לעזור לך להקל על החששות

ואם (2), התשובות הלא מקצועיות יכולות לעזור לך להתגבר על התגובה הפיזיולוגית

(לעומת העזרה המקצועית שתוכל לפתור לך את החלק ה"לא נורמלי")

והפחד הוא לא נורמלי, כל פעם שאני חושב שאולי אני אאכזב את הצד השני, זה מלחיץ ברמות

זה פחד פנימי שמשתק אותי.  אפילו אם אין חיסרון כנראה שהקול בראש ימצא משהו

ויותר מזה, אפילו על דברים נורמליים שלא אמורים לפחד מהם אלא עושים אותם בכיף - אני מפחד

לפעמים זה סתם לדבר עם נהג מונית.  אני פשוט אשתוק מהחשש שאולי אני מדבר שטויות

אם היית ״מהצד השני״, מה היית ממליץ לאותו בחור לעשות ?

אני אגיד לך מה נראה לי הפיתרון,

לפי מה שעד עכשיו הרגשתי שקידם אותי במשהו... בגדול אני צריך חשיפה לאנשים.

בהתחלה הייתי ממש שתקן,

ובדיוק נכנסתי לישיבת יד בנימין והיה שם מישהו (עד היום אני מברך אותו) שכל פעם שהיה עובר לידי היה אומר לי "מה נשמע? מה שלומך?"

אפילו שהתביישתי לענות והייתי עונה בקושי כזה, משום מה הוא התעקש להמשיך חח (בלב ממש בירכתי אותו שהוא לא מפסיק אפילו שאני בקושי עונה) ועצם האהבה הזאת והאינטרקציה מאד עזרה לי.  

ושנית, היה שם מנהג כזה שהרבה פעמים יושבים וכל אחד מציג את עצמו, או אומר תובנות וכו' וכו' וכולם מקשיבים

וזה היה ממש טוב בשבילי.  

קיצור זה נראה לי מה שיעזור..

זה אחת הדרכים לטפל בחרדות,
לגרות את החרדה שוב ושוב ושוב שוב עד שמתרגלים למצב והוא כבר לא מלחיץ.

הבעיה שאם תחכה שזה יקרה בישיבה אז לא יהיה משהו קבוע ויציב.
דרך פסיכולוג הוא יוכל לשלוח אותך לקבוצה מיוחדת וקבועה כדי לתרגל שם את מה שאמרת *באופן קבוע*.

בכל מקרה, מה שאמרת עכשיו נשמע ממש טוב.
כאלה דברים אתה צריך לחפש כמה שיותר.

**לדעתי**, ספורט ומזון בריא יותר יעזור לך גם.
תעשה ניסוי שבוע אחד לעשות הליכות, לפחות 180 דקות בסה״כ (כל השבוע).
ותראה אם זה משפיע. זה אמור לשחרר לך חומרים במח שירגיעו אותך. חומרים טבעיים אבל חזקים מאוד.
 

זה לא מאכפתיות ולא רגישות. 

לא שאני לא אכפתי ורגיש, אבל זה ספציפית לא נובע משם...

זה מעבר, הרבה מעבר מלבדוק שהכל בסדר.

זה להימנע ממלא דברים רק מחשש שיחשבו עלי שאני לא טוב/טיפש או משהו כזה

אני רגיש ואכפתי והכל, אבל זה לא משם. 

במקרה הזה אני לא חושב האם השני סובל, אלא האם יצאתי חסר ערך בעיניו

רק אומר שזה לא מאכפתיות או רגישות לשני (אם זה מה שהתכוונת לומר)

כל הילדות שלי גדלתי עם הערות פוגעות אם אמרתי משהו שלא מצא חן בעיני אותו מעיר

וגם בבית ספר שלי בילדות לא היה תקופה נחמדה במיוחד.

חטפתי אש גם בבית וגם בחוץ.

זה משהו יותר עמוק שקשה להבין ״מבחוץ״.

אני חושב שהייתי במקומך :
1. הולך לפסיכולוג.
2. עושה ספורט, אוכל בריא, מפסיק לגמרי עם קפאין.

 

זה לא סותר את זה שאתה צריך להמשיך להיפגש במקביל.

להחזיק את הפחדים ביד, ולבוא איתם, פשוט ככה. לדעת שהם קיימים ולהסתכל עליהם מבחוץ, לא לתת להם להיות שיקול ולא לתת להם להכריע.

הטיפול יעשה את שלו, ההשתדלות תעשה את שלה.

בהצלחה גדולה.

בס"ד

מחזק את מי שהמליץ להתחיל טיפול , חשוב שזה יהיה אצל אחד איכותי ומקצועי מאוד שמבין עניין ולא אצל "קאוצ'ר" או משהו כזה (מבלי לזלזל חלילה).

דבר שני, אתה בטוח שזו חרדה חברתית? האם ההבחנה היא שלך או של גורם מקצועי?  אולי בכלל מדובר בOCD/ כפיתיות או משהו כזה? אולי מדובר במשהו אחר? יש סיכוי גדול מאוד שלא , אבל רציתי שתחשוב על האפשרות הזו.. יכול להיות שזה זה , ואם כן אז דרך הטיפול שונה מחרדה חברתית...

למשל אם זה OCD אז דרך הטיפול היא פגישה עם הפחד והתעמתות איתו שוב ושוב ברמת קושי הולכת ועולה ובעז"ה לאט לאט החרדה קטנה.. לכן חשוב שתבדוק מה זה בוודאות.. שתדע בעז"ה לטפל בהתאם.

וכמובן הכי הכי חשוב , להתפלל על הרפואה , על הצלחת הטיפול , על להתחתן בקרוב וכו'...

ולא , ממש אל תימנע מלהיפגש , תעשה הכל תוך כדי... תתפלל , תתחיל טיפול בהקדם , תיפגש..

תמשיך בהתמדה ובעקביות ... בעז"ה תצליח..

מוזמן לאישי אם צריך , בהצלחה רבה!

החששות שלך, אלו דברים שקיימים.

תאמר לעצמך, אני מחפש מישהי שתראה אותי איך שאני וימצא חן בעיניה. כך גם ההיפך.

זה יתן לך יותר נינוחות. אתה פשוט תבדוק האם אכן זו היא..

אם לא, ממילא זו לא מי שרצית. הרי אתה לא מעונין במישהי שתהיה לה ביקורת תמידית עליך.

ואל תדאג. אתה בחור טוב, תמצא. במקום לחפש מישהי עם "בעיות דומות", עדיף מישהי עם שאיפות דומות, אולי רקע דומה, ועולם משותף.

הצלחה רבה.

אולי טעיתי בהגדרה, אבל אני לא בא להגדיר את עצמי כחולה, לא משהו שככה אני וזהו אני תקוע לנצח. 

לדעתי זה סך הכל מחשבות שאפשר לשנות רק יקח זמן.

אבל אני מגדיר רק בשביל שידעו במה מדובר.

כי תמיד שפרקתי או התייעצתי עם אנשים בהתחלה הם טענו שזה נורמלי וגם הם לפעמים מפחדים מקהל או לצאת - אפילו שהם אמיצים מאד אבל כל אחד מבין לפי העולם שהוא מכיר..  ואי אפשר ככה להתייעץ כי מזלזלים בבעיה (לא בכוונה אבל ככה יוצא) ובסוף מקבלים עצה שלא מתאימה לבעיה.

רק אחרי שאני מסביר ומפרט באיזה רמה הם אומרים "אה צודק זה בעיה, אצלי זה אפילו לא קרוב לזה"

אז לכן אני מגדיר אבל אל דאגה אני לא עושה מעצמי מסכן וחולה

עכשיו לשאלה עצמה.  אני לא מרגיש שזה תלוי אם הבחורה תהיה ביקורתית.

כרגע זה באמת זה יושב על דברים שנחוצים כדי להחזיק בית או שרוב הבחורות מחפשות, 

ולי הם קשים ברמה מסויימת וזה גם בגלל הבעיה הזאת.  לא יודע אם הצד השני יבין אותי בכלל

אז אם כך, אכן ראוי לטפל בעצמך במקביל לחיפושים...

בהיות שאני באמת לא יודע בדיוק על איזה תופעות מדובר - קשה לייעץ איזה סוג "טיפול"..

מוסיף: כעת עיינתי במה שכתבת בשרשור מקודם - ואני רואה שספגת מילדותך הערת פוגעניות, וכנראה זה גרם לך לחשש מהתקרבות יתרה לאנשים, שמא תיפגע מתגובותיהם, או תגיד משהו כבכיול "לא מתאים", או תיחשב בעיניהם לטיפש וכד'..

הבעיה מובנת. זה באמת ממש לא נעים. 

ראשית, יש להעיר שכאן את העושה עבודה טובה... אמנם בכתיבה. אתה כותב - לא מפחד שזה יצא "לא טוב"...  אתה לא חושש להגיב ולהסביר אם  הבינו אותך לא נכון... כל הכבוד.  אם כך היה גם בע"פ, כנראה המצב כבר היה יותר טוב...

וכמובן - כמו שאומרים, "הביצה והתרנגולת"... אם היית נשוי לאשה מבינה, שמאד מעריכה אותך, מקשיבה לדברים שאתה אומר, מתעקשת לשמוע את דעתך בכל מיני ענינים, נותנת פידבק מעריץ... אז כנראה אחרי כמה זמן היית נפטר מחלק גדול מהבעיה..

אלא שאתה רוצה נתוני בסיס, שמאפשרים את התחלת הענין..

אל תתייאש. חשוב שתקנה חברים שמבינים את הבעיה. שיודעים להקשיב ולדובב ולהגיב בחיוביות. זה לא לעשות לך טובה - לגמרי מגיע לך, כי אתה באמת כזה. הפחד הוא פחד שווא, אלא שקשה להשתחרר מההרגל הזה.

כמו כן, יש מקום לחשוב על טיפול. אולי טיפול קוגנטיבי. לא "חפרני" מידי - שיעזור לך להתעלם ולשוחח ללא חששות. וההרגל הזה יפעל הפוך ממה שהיה קודם לכן.

מקוה מאד שתגיע מהר לסף כזה שמאפשר התחלה. אם תהיה אשה טובה, כמו שהזכרתי מקודם, יש סיוכי שזה עצמו גם יהיה חלק מהפיתרון.

הצלחה רבה!

אם אפרט לך מהן התופעות תדע איזה טיפול מתאים?  אם כן, אשמח לדבר בפרטי

לפי מה שכתבת, הצעתי איך לדעתי כדאי לגשת.

אבל בשמחה אתה יכול לכתוב בפרטי. אם אדע לעזור - ברצון.

בס"ד

אני אתייחס טיפה למה אני עשיתי כדי לגרום לדייט ללכת טוב יותר וקצת לצאת מהמחשבות האלה. 

אקדים ואומר שאני לא בגילך וסביר שזה מאד שונה אבל אולי זה יעזור בכל זאת.

קודם כל, כשהחלטתי שאני רוצה להתחיל לצאת הייתי כמה חודשים אחרי פרידה מאד כואבת של קשר די ארוך ומשמעותי. הדבר היחיד שידעתי שאני רוצה זה שהדייטים לא יהיו ריאיון קבלה. עבדתי קשה מאד כדי שכל הראייה שלי תשתנה. השינוי ניכר בכך שהחלטתי שאני באה להכיר אדם. אני לא מתחתנת איתו, אני אפילו לא מתארסת איתו, אני פשוט מכירה אותו כי זה כיף ואנשים זה דבר נחמד ולפחות בתור התחלה אני לא צריכה שהוא יראה בי את אשתו לעתיד. גם עמלתי קשות על להבין שבסוף מי שלא רצה אותי או לא רוצה אותי [בזמנו] הפסיד ובגדול. פה כבר היה צריך המון עבודה כי בטחון עצמי וערך עצמי זה דבר שסופר קשה להחזיק בו במיוחד אם עוברים פרידות. בכמה פרידות שחוויתי הייתה לי מטרה אחת מול העיניים- להגיע ליום שאני אצליח להאמין שהם הפסידו. עם המטרה הזאת המשכתי בכל הכוח, גם אם היו נפילות בדרך [והיו].

מרגע שההחלטה הזאת גמלה בתוכי התחלתי להבין שאני צריכה לשבור את מוסכמויות הדייטים. בדייט הראשון שלי עם בעלי, אחרי שאמרנו שלום ומה שלומך, השאלה הראשונה שלי אליו הייתה "אני חייבת להבין למה אתה לומד בישיבה הזאת". היה לי מידע מטרים מהשדכן שאמר שגם הוא וגם בעלי לא בדיוק הטייפקאסט של הישיבה. החלטתי להשתמש במידע המטרים הזה כדי לשבור את הקרח ולצלול לתוך שיחות מעניינות במקום הדברים היבשים והמביכים. השאלה הזאת שברה את הקרח מאד מהר, היא פשוט הכניסה אותו להלם מוחלט ומשם היה מאד קל לנהל את הדייט- מסתבר שאדם בהלם לא כל כך חושב על דבריו וזה פשוט שחרר אותו. 

בכל הזמן הזה, תמיד היו לי מחשבות על זה שאין סיבה שמישהו ירצה כי יש בי פגם כזה או אחר, אבל החלטתי שאין לי מה להפסיד. כידוע, אדם שאין לו מה להפסיד הוא האדם הכי מסוכן, בעלי גילה את זה על בשרו. עם ההבנה שאין לי מה להפסיד יכולתי להגיע ולעשות ככל העולה על רוחי. 

אני לא יודעת כמה זה עוזר, אני גם לא יודעת איך להעביר את תחושות החרדה שהיו לי בזמנו [יש לי הפרעת חרדה, חברתית ב"ה כבר פחות אבל בזמנו החרדה החברתית שלי הייתה די גדולה] אז תצטרך להאמין שאני יודעת בערך במה מדובר. אני שוב חוזרת שאני מאד צעירה ביחס אליך ככה שאולי זה לא יהיה רלוונטי. מקווה שתמצא בתוכך את האומץ ללכת ולהכיר אנשים חדשים ומתוכם להכיר קצת גם את עצמך. מאחלת לך למצוא את האדם הנכון שיעזור לך להגיע לשם, גם לפני שתפגוש את אשתך וגם אחרי

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה