אז אני פה. אמורה לכייף לי.
אמורה להנות לי. אמורה לשמוח גם.
חבל שאמור זה שם של דג. חבל מאד.
אבל ננסה, כמה שיותר ננסה לעשות כייף ולהנות.
אני משוגעת על השכל, שבתכלס לא משנה כמה כואב ואין כח, אני עדיין ממשיכה לנסות. מגיע לי צלש.

 

אני כל כך גאה בעצמי. אני לא מאמינה שהגעתי לזה. 

למה אני חוזרת לשם, למה לעזאזל?

אינלי כח יותר לעזאזלל
שונאת את התחושות האלו..

מפגרת כפשוטו

באלי לדעת לכתוב יפה.  

אעלק אמנית. 

העולם הזה ככ מחורבן

קשה לי ככ