יש כאן הודעה מאוד דומה, רק מהצד של הגבר שמרגיש את מה שאת מרגישה.
וזו הזדמנות לומר דבר חשוב - שגם אצל גבר וגם אצל אישה יכולים להתקיים שני הצדדים הללו, אפילו לעיתים אצל אותו זוג עצמו - פעם הגבר יכול להרגיש כך ופעם האישה בתקופות חיים שונות.
וזה שהוא "הגבר" לא אומר שיש כאן משהו הזוי או לא נורמלי, ממש ממש לא.
זה יכול לקרות במידה שווה אצל שני הצדדים.
בפערים בין בני הזוג, בדגש כרגע על פערים בתחום האישות, בד"כ יש צד אחד ש"רוצה יותר" וצד אחד ש"רוצה פחות",
ואז שני הצדדים נמצאים במקום שלא טוב להם וקשה להם.
הצד ש"רוצה יותר" מרגיש: "אני לא אהוב/ה. אני לא רצוי/ה. לא חושקים בי. אני דחוי/ה."
והצד ש"רוצה פחות" יכול להרגיש ש:"משהו בי דפוק, אני לא מספיק/ה. דוחקים בי כל הזמן. אני לא יכול להתחבר לרצון שלי או למקום שלי שלפעמים רוצה ולפעמים ממש לא בלי להרגיש "חייב" או "צריך" בשביל מישהו וא משהו אחר..."
זה כמובן הבסיס, יכולים להיות עוד רגשות או חלק ממה שכתבתי יכול להיות אחר ושונה, אבל בבסיס יש כאן שני בני זוג שלעיתים לשניהם לא טוב מהמצב הקיים.
כתבת שבחצי שנה האחרונה את רואה שינוי צד בעלך שרוצה פחות לקיים יחסים.
כנראה משהו קרה, כי בשנה וחצי הראשונות זה היה אחרת, נכון?
כתבת גם שאתם עוברים טיפולי פוריות.
זה יכול להיות גורם מאוד משמעותי שמשפיע על החשק המיני ובעצם על כל החשק לחיים.
זה לגמרי דבר שמטריד, מכאיב, מכעיס, מוציא המון אנרגיות וכוחות, ציפייה, אכזבה, אכזבה אולי וכעס על הגוף שלו (?), תסכול מהמקום של הקירבה הגופנית שאמורה להיות נטו בשביל ההנאה הזוגית באישות ו"בקלות" אם רוצים ילדים להגיע "על הדרך" - ופתאום זה ממש לא בקלות,
זה אפילו ממש בקושי,
וה"דבר" עצמו הופך להיות לפעמים "נטל" או "רק כי חייבים לתזמן ביוץ"
או כל לחץ אחר שמופעל על תחום אישות בגלל אתגרי הפוריות.
זה מצב מאוד מאוד לא פשוט.
לא לבעלך ולא לך.
כתבת גם שבעלך מרגיש עייף ובלי כוחות -
חשוב לזכור שמיניות מורכבת בעיקר משלושה דברים:
גוף
חיות (בשורוק)
ונוכחות.
נראה כאן שהתחום של החיות מאוד נעדר וחסר לבעלך כרגע במצב בו הוא נמצא בחיים.
שוב, טיפולי הפוריות מאוד יכולים להסביר זאת,
ויכול להיות שיש אפילו עוד גורמים שגורמים לו לתחושות של דיכדוך שמאוד משפיעות (לרעה) על החשק המיני.
אולי הקורונה,
אולי בעיות בעבודה,
אולי לחץ כלכלי
אולי חרדות או דיכאון
או דברים שהוא חווה ומרגיש עם עצמו
אולי תחושה שלו שהוא כישלון/לא יוצלח
אולי תחושות שלו בחיים בכלליות שהוא לא מרגיש מספיק טוב
וזה יכוללהיות עוד המון דברים,
וכן, גם עייפות נטו, עייפות פיזית - מאוד מכבה חשק מיני. גם לגבר וגם לאישה.
אחד מחסמי החשק הבולטים הוא באמת עייפות,
עומס בחיים ותשישות
וגם חוסר ב"חיות" בשורוק, אנרגיה חיובית.
ונשמע שיש לבעלך את כולם כרגע.
יקרה, זה לגמרי לא קשור אלייך,
זה לגמרי לא אומר שהוא לא רוצה אותך ובך ולךא אוהב אותך
זה לגמרי לא אומר שאת לא יפה בעיניו או לא מושכת בעיניו
הוא פשוט מתמודד כרגע עם הרבה מאוד חסמי חשק...
וכדי להגיע למצב שיש יותר חשק צריך לאט לאט להוריד את החסמים.
גם בעייפות להגיע למצב שזה פוחת.
גם בחיות - להגיע למצב שיש יותר ויותר אנרגיה חיובית בחיים, שהוא מרגיש טוב עם עצמו,
שהוא מרגיש מסופק בעצמו, עם דימוי עצמי וביטחון עצמי טוב,
וגם כל הנושא של טיפולי הפוריות - דרושה כאן עבודת עומק של שניכם וכמובן סיעתא דישמיא שכל הנושא במהרה ילוף ותזכו להיפקד במהרה ב"ה, אבל הרך קשה קשה קשה...
זה מקרין לא רק על הקושי שאין ילדים
אלא גם עוד קושי בזוגיות וגם באישות. זה מאוד קשה באמת.
אבל המצב הזה הוא מאוד טבעי שיקרה, אתם בני אדם ומשפיעים עליכם דברים שאתם עוברים...
מעתיקה לך חלק מהתשובה שכתבתי בהודעה הקודמת שהייתה כאן בנושא רק אתמול, ואולי תוכלי להחליף את עצמך במקום של הגבר מאותה הודעה ואת בעלך במקום של האישה כרגע (כמובן שהדברים שונים, אבל העיקרון זהה שכל אחד מרגיש את מה שמרגיש עם עצמו...), ולשנות את ההתמודדות בגלל הריון להתמודדות בגלל עייפות, דכדוך, טיפולי פוריות וחוסר בחיות, ואולי תוכלי למצוא קצת דברים שיעזרו גם לכם:
"
הקושי שלך-
נובע בעיקר מתחושות והרגשות שאתה דחוי כדבריך.
בכל פעם בה אתה רוצה קירבה גופנית ומרגיש שאשתך נסגרת ו"לא שם" - אתה מפרש זאת כדחייה שלך.
כ"לא רוצים אותי, אולי היא לא אוהבת אותי? אני מרגיש דחוי ולא רצוי".
והמקום הזה של הרגשת הדחייה,
בפרט מהאדם שאתה הכי אוהב בעולם והכי קרוב אליו בעולם, קרי - אשתך היקרה,
הוא מקום כואב כואב כואב.
באמת שכואב.
כי אתה בסך הכל רוצה לאהוב אותה ולהיות נאהב על ידה בחזרה...
אין משהו יותר טהור וטוב ויפה מזה בעולם...
ואחת הדרכים שלך לבטא זאת היא כמובן ע"י מגע שמאוד מקרב ומדביק וחלק מהותי מהותי מחיי הנישואין.
אז קודם כל תבין את עצמך.
אתה בסדר גמור!
אתה הכי נורמלי שיש, בריא בנפשך ב"ה,
אוהב את אשתך, אוהב את הקשר שלכם, מחובר ליצר החיות (בשורוק) ורוצה להפנות את כל הבריאות והחיות והטוב הזה לקירבה וקשר בינך לבין רעייתך היקרה. זה מקסים. באמת.
גם הרגשת הדחייה שלך מובנת,
ומובן עוד יותר הקושי שאתה מתאר בגלל זה.
יחד עם זאת,
הדבר אולי הכי חשוב *בשבילך* לפהנים ולהטמיע בלבך (לא מספיק רק להבין, צריך לעבור תהליך עם עצמך שבסופו באמת תטמיע את הדברים גם בלבך) - הוא שכל פעם שאשתך לא רוצה/לא יכולה/לא מסוגלת ליצור מגע גופני - זה ***לא*** כי היא לא אוהבת אותך!
זה ***לא*** כי היא לא רוצה אותך או בך!
זה ***לא*** כי אתה דוחה אותה,
אלא כי זה דברים שקשורים ***אליה עם עצמה*** בלבד ובלי קשר אליך!
בין אם זה הריון,
בין אם זה גלולות או הורמונים אחרים,
בין אם עובר עליה משהו גופני/נפשי/רגשי,
ובין אם זה כל חסם חשק אחר - זה אצלה ושלה וזה לא אומר בשום שום צורה שהיא לא אוהבת אותך או רוצה בך!!!
ק"ו כשאתה אומר שכאשר אתם *כן* יחד טוב לכם והיא נהנית ואתה מרגיש זאת מאוד,
ז"א, שהוצאנו כאן גם אפשרות של חוסר הנאה שלה מהיחסים עצמם והוצאנו גם עוד אפשרות של כאבים שלה בזמן האישות (שאם הם קיימים יש כמובן דרכים לטפל בהם, אבל לפי דבריך לא בכך מדובר).
ברגע שתיצור אצלך את ההבנה הזו אני מאמינה שיהיה לך יותר קל.
אולי יעזור לך להשתמש כאן במודל אפר"ת - אירוע, פרשנות, רגש, תגובה
על אותו אירוע (אשתי לא רוצה קירבה כרגע למשל) - במקום לשים את הפרשנות של "אני דחוי. לא אהוב. לא רצוי.",
לשים את הפרשנות של "אני אהוב ורצוי מאוד! זה פשוט שאשתי כרגע עוברת עם עצמה דברים שלא מאפשרים לה לפתוח את המקום כרגע של החשק המיני, בלי שום קשר אליי או לאהבה שלה אליי" - ואז הרגש יהיה של הבנה במקום של דחייה ואכזבה וצער - ואז התגובה תהיה קירבה ולא ריחוק, הבנה ולא מירמור.
הקושי של אשתך:
לפי דבריך נובע בעיקר מכל המיחושים והתחושות שהיא מרגישה בהריון,
הגוף שעובד קשה כי מביא חיים לעולם,
הבחילות, ההקאות, שינוי הגוף, החולשה, העייפות הגדולה, הצרבות, הכאבים, חוסר החשק, ההורמונים וכו' וכו'
ואולי בנוסף לכל אלו יש לה עוד קשיים כדוגמת גידול הילד שכבר יש לכם, עבודה, דאגה לבית וכו' - וכל זה כשהיא בהריון ולא יכולה אולי כמו בהריון הראשון ובכלל לפניו לנוח מתי שהיא רוצה וכו' - אלא היא חייבת לתפקד כל הזמן למרות ההריון וכל הקשיים הנ"ל...
ואם כל זה לא מספיק,
יכול מאוד להיות שיש לה אפילו קושי נוסף - קושי אל מול הפער שנוצר בלית ברירה ביניכם כרגע בתחום האישות.
קושי שאולי אומר *לה על עצמה* ש:"מה דפוק בי?! למה אני לא רוצה?
ולמה כל הזמן אני מרגישה שדוחקים בי?
ולמה כל הזמן בעלי רוצה ואני לא? אוף.
ומה זה אומר? שאני אישה לא טובה? שאני לא יכולה להיות בהקשבה לגוף שלי ולרצון שלי אלא כל הזמן להיות "בשביל" מישהו אחר ולהרגיש כל הזמן נדחקת לקיר?" ועוד קולות שיכולים לעלות בליבה, כולל קולות של "האם בעלי ימשך אליי גם כשאשמין ואשתנה מעוד הריון? האם אוכל אי פעם לרצות משהו עם העייפות התהומית הזו והבחילה המזוויעה הזו?" ועוד ועוד חששות ופחדים שיכולים לעלות.
נסה רגע להתחבר למקום *שלה*, ממש להיות בעולם שלה, בראש שלה, בגוף שלה שעובר את כל הדברים האלה,
ומתוך המקום הזה נסה לראות מה קשה לה, מה היא צריכה, מה היא הכי הייתה רוצה כרגע.
זה גם יכול לגרום לעוד הבנה ולחבר.
נסה לשדר לה שהיא טובה! בדיוק בדיוק כמו שהיא! ושווה ומספיקה ונהדרת ומושלמת!
ברגע שאשתך גם תבין ותרגיש שלא דוחקים בה,
שהיא טובה ונהדת ומושלמת כמו שהיא בדיוק!
שיש לה מרחב גם להרגיש לא טוב או בהריון והכל בסדר,
שהיא לא "חייבת" שום דבר אלא רק אם היא רוצה וזה בטוב לה,
שאתה מאפשר לה את המקום שלה והמרחב שלה להרגיש מה שהיא מרגישה בביטחון שלם - ועדיין האהבה שלך אליה נשארת חזקה כמו תמיד.
שעדיין יש לה את היציבות והביטחון בך ובקשר שלכם ובאהבה שלך אליה לא משנה מה וממש בגדר אהבה שאינה תלויה בדבר.
אם אשתך באמת תרגיש כך - זה כבר יעזור לה המון. אפילו אולי ישחרר פחדים ולחצים בנושא האישות, שבהמשך אחרי שההורמונים או השלב בהריון אולי יאפשרו לה - היא תוכל להינות מכך הרבה יותר יחד איתך בקירבה.
הקושי של שניכם יחד כזוג:
חשוב להזכיר כאן שזה מחולק לשתי תקופות או "רבדים":
א. האחד - תקופות "רגילות" של השיגרה
ב. תקופות של "מצבי חירום" - במשמעות של פערים שיותר גדלים או תקופות יותר מאתגרות כמו הריון או נטילת גלולות שהזכרת.
גם כאן חשוב לעשות את ההפרדה הזו - בגלל שכל עוד ש***בשיגרה*** הכל טוב ביניכם בתחום האישות וכמו שאמרתם אתה וגם היא מרגישים אהובים ונחשקים ובטוב שלם - זה מעולה מעולה!!!
ואז בתקופות של "מצבי חירום" נתייחס לכך כמו מצב חירום - נאמר: אוקיי. אז עכשיו הריון.
אז נעשה את כל מה שעד עכשיו הבנו ועוזר ומקדם, והשאר - נרפה. נבין שזו תקופה.
ואולי אחרי הלידה באמת נחשוב על אמצעי מניעה בלי הורמונים כלל (כדוגמת התקן לא הורמונלי, דיאפרגמה או אמצעים עם הורמונים יותר נקודתיים כמו נובהרינג או התקן הורמונלי שגם אם יש בהם הורמונים - המינון ודרך העברתו לגוף שונה ואולי יכול להועיל (אישית ממליצה לחשוב על האפשרות של בלי הורמונים כלל.
אתה עצמך העדת שגם לפני ההריון הראשון, וגם בתקופה של לפני ההריון השני ולאחר הגלולות המצב היה נהדר.
אז ***זה*** המצב האמיתי שלכם!
***זו*** אשתך האמיתית והחשק האמיתי שלה שהיא לאט לאט מגלה...
ועוד כמה נקודות שעלו לי:
* בקשר למה שכתבת
"היום אפילו לחיבוקים, לפעמים היא מגיבה במבט כזה של "מה אתה רוצה ממני". שלא לדבר על נשיקות, או יותר מזה."
זה יכול לנבוע גם מכל מה שאמרנו עד עכשיו ומההריון וכו',
וזה יכול גם לנבוע במקום *או בנוסף* לנ"ל - ממקום של חשש. חשש שמא כל חיבוק או נשיקה יתפרש *אצלך* כרצון "להגיע עד הסוף", וכאילו שם אותה בעמדה של "אם את מביאה רק חיבוק אז תהיי מוכנה כבר לכך שזה יהיה או הכל או כלום.
ויכול להיות שרק החיבוק או הנשיקה דווקא יהיו לה טובים. אבל החשש הזה,
או ההתנייה שהיא יצרה אצלה אולי בטעות במוח שכל מגע=קיום יחסים מלאים חוסם אצלה גם את האפשרות הזו.
גם במקום הזה חשוב לעשות מה שפירטתי למעלה -
להרגיע את המקום שלה, שהיא לא חייבת כלום,
שהכל ברצון השלם שלה,
שהיא תתחבר לרצון שלה
ולא תרגיש לרגע שדוחקים אותה או שהיא לא טובה ולא מספיקה בכל דבר שהוא,
להטמיע זאת אפילו עוד ועוד בחיים עצמם ובפרקטיקה: להראות לה שאחרי חיבוק יכול לא לבוא כלום. רק חיבוק וזהו.
ליצור גם מצבים כאלה שיש "רק" מגע נעים/חיבוק/ליטוף/מסאז' - וזהו
ואם היא תרצה עוד - היא תגיד או תשדר, ואם לא - אז לא!
אפשר גם לאט לאט ללמוד יחד על הנושא, אפילו 2-3 פגישות אצל אשת מקצוע שאשתך תתחבר אליה יכולים מאוד לעזור,
אפשר גם להבהיר שהמטרה שלכם היא הקירבה שלכם, ההנאה שלכם, הביחד שלכם, וממש לא "אקט" כזה או אחר, גם בתוך האישות - האישות עצמה היא הכל, כל הקירבה, כל ההנאה, כל הביחד וזו המטרה עצמה!
לא שום דבר אחר,
לאט לאט להוריד לחצים, חששות ופחדים.
להבין אותה יותר
להבין אותך יותר.
שהיא תבין את עצמה יותר.
שאתה תבין את עצמך יותר.
לתקשר, כל הזמן לדבר, להיות בתקשורת פתוחה ואוהבת וכנה ומבינה ביניכם.
גם במשפט שכתבת
"היא גם לא מסוגלת לדבר על זה. דיבור על זה, פשוט גורם לה לחץ, תחושה שאני מנסה לכפות את עצמי עליה.
אני משתגע מזה." - יכול לנבוע מהמקום הזה.
מקום שאולי היא מרגישה "במבחן" או "תחת עיניים בוחנות"
או "עכשיו נדבר על זה ונבין עד כמה אני לא בסדר/או נבין שאני "|חייבת" את זה בשבילו" - כך או כך לא יצא לה טוב - אז אולי מראש הגוף והמוח מכווצים ולא רוצים להיות במקום של השיחה הזו כל עוד היא לא מרגישה בביטחון וביציבות עליהם הסברתי קודם - שאתה אוהב אותה בדיוק כמו שהיא ובכל מצב וכו'...
* ולגבי מה שכתבת:
"עכשיו כבר הייתי מוכן מראש לזה שבהריון החשק שלה ברצפה. וחוץ מזה, בינתיים כבר נצברו אצלי יותר חוויות טובות של - לא יודע איך לקרוא לזה - נורמליות, זמן עם יותר חשק, לא יודע מה."
זו באמת נקודה סופר חשובה.
כי בעצם אתה עונה לעצמך על הרבה מאוד כאן -
במצב בו האינטימיות בין בני הזוג טובה *כאשר זה קורה* (מה שנקרא: באיכות)
אז החוויה והזיכרון שלך וגם של אשתך הם *טובים*
וזה קריטי! חשוב כ"כ כ"כ!
כי הגוף שלה זוכר: כאשר אני ביחד עם בעלי טוב לי! כיף לי! אני נהנית! אני מרגישה אהובה ונחשקת! וגם הוא! ואני שם ברצון! ואף פעם לא שם כשאני לא רוצה! אז זה מבחירה שלמה, משמחה שלךמה, מהנאה שלמה
וגם אתה מרגיש וחושב: "כאשר אני עם אשתי כ"כ טוב לי! ומהנה! ואני שמח! ומסופק!
אז הגוף זוכר!
והנפש זוכרת!
ואז זה חשוב גם להווה וגם לעתיד מאוד מאוד
זה יוצר אצלכם חוויות טובות
שממש צרובות לכם בדנ"א ובדוף
ואם חלילה יווצרו חוויות לא טובו7ת של - אני שם רק כי אני חייבת, או אני שם רק כי דוחקים בי, או אני שם ולא נהנית בכלל או לא מרגישה אהובה ונחשקת בכלל - אז גם את זה לצערנו הגוף זוכר!
ואז זה ממש כמו ספירלה -
שיכולה להיות לכיוון מעלה
או לכיוון מטה
וכל חוויה טובה אחת מחזקת את הכיוון החיובי כלפי מעלה של כל החיים האינטימיים בין בני הזוג
וכל חוויה רעה נצרבת וחזקת את הכיוון השלילי כלפי מטה של כל החיים האינטטימיים בים בני הזוג...
ובכך שאתם צברתם, צוברים ועוד תצברו רק מהחוויות הטובות - זה חשוב מאוד מאוד.
תן לעצמכם זמן.
תן לעצמכם הבנה.
תן לעצמכם קבלה.
תשתמשו באהבה הגדולה והיציבה ביניכם לעבור כל דבר וגם את זה, וב"ה יגיעו תקופות בהם תצאו ממצב החירום ותעברו לשיגרה ברוכה וטובה ומהנה.
(וגם במצבי החירום יש ואפשר לעשות הרבה, גם מה שכתבתי כאמור וגם עוד הרבה שאפשר להתייעץ עם אנשי מקצוע/רבנים/אחר).
בהצלחה רבה רבה לכם רק בשורות טובות
