ניק מוכר שפתח פצל"ש לפריקה חשופהרוניני112

נשואה פלוס 2 

נושא הפריקה הוא בעלי.

נשואים שלוש שנים , עברנו הרבה . יש ביננו פערים רבים ומשמעותיים.

אנחנו עושים צעד קדימה שתיים אחורה ולפעמים להפך.

בתכלס אני אוהבת אותו.

אבל..

ולצערי אבל גדול ומשמעותי.

אני פשוט לא גאה בו.

רואה בו כ"כ הרבה חסרונות ולצערי הם פשוט בולטים לי הרבה מעל היתרונות.

קשה לו עם מחוייבות, קשה לו לשמור על הילדים ובכללי להיות בבית יותר מידי זמן ברצף. 

לא מחזיק בעבודות כמעט, לפעמים ממש ילדותי וחסר טקט, חסר אחריות .

מצפה ממני להתייחס אליו כמו שאני מתייחסת לילדים , ללא ציפיות ..

עכשיו הייתה לנו שיחה שאמר בה שהוא מתגעגע לחופש של הרווקות . 

ואני עם מועקה ואין לי למי לפרוק 

אפילו אמא שלי שלטה את הצדדים הפחות טובים בו ואני ממש מרגישה את זה ממנה (לא אומרת כלום אבל אני מרגישה) וזה עוד יותר מוסיף על המועקה. 

הוא אדם טוב, מאוד. עם רצונות טובים . אבל חלש אופי וכנראה עדיין לא בשל להיות אבא.

ואני ככ זקוקה למישהו להישען עליו, מישהו להיות שמחה וגאה בו , ליציבות ואחריות.

מרגישה שיש עליי מסע כבד של ילדים ואחריות ובנוסף גם בעל שאני צריכה כוחות נפש רבים ללכת איתו בדרך טובה ולא מורידה. לצערי אין לנו יכולת כלכלית ללכת לייעוץ או משהו..

פונה אל חוכמת נשות הפורום בבקשה לעצות 

אני באמת פתוחה וקשובה לכל דבר שישפר ויועיל .

תודה על המקום לפרוק  

היי כמה שאלות כדי להבין קצת את התמונהבתי 123
בן כמה בעלך? מה הרקע שהוא בא ממנו? יש לו מקצוע מסויים?
את אחרי לידה/ בהריון?
בעלי בן 24רוניני112

רקע של משפחה נורמטיבית ואפילו מכובדת ואיכותית. הוא קצת הכבשה השחורה, לא ממש מצא את עצמו בתקופת התיכון וכו ואין לו מקצוע. אני ילדתי לפני כחצי שנה , נוטלת גלולות ומודעת להשפעתן על מצב הרוח וכו 

יכול להיות מאוד שהן משפיעות על התחושות שלי אבל בכל אופו אלו דברים שהתמודדתי איתם מתחילת הנישואין וגם עובדות בשטח ולא ניתוח קיצוני שלי את המצב בהשפעת התרופות..מקווה שהובנתי.

כן הובנת ממש ולא נראה לי שהגלולות משפיעותבתי 123
אבל דוקא בהריון או אחרי לידה המחשבות האלו של צורך ביציבות מתעצמות.
נשמע שהוא מרגיש שהוא עדיין ילד ומישהו חייב להכניס לו קצת בנושא הזה.
מתגעגע לחיי הרווקות טיפה מאוחר מדי לא!?
היה פה היום את השרשום של תפוחים ותמרים קראת אותו?
גבר שיש לו משפחה חייב לקחת אחריות וזה לא משנה מה מידת הילדותיות או הטאקט שלו.
יש מישהו שמשפיע עליו בצורה טובה? אמא שלו? רב? ויכול לדבר איתו? אולי אפילו תנסי לשבת איתו לספר לו איך את מרגישה ולשאול אותו איזה צעד של אחריות הוא מוכן לקחת על עצמו אפילו משהו אחד בינתיים צעד צעד
אולי כמה נקודותבת 30
א. נראה לי שהרבה מאוד מאוד מאוד גברים קשה להיות בבית ברצף הרבה זמן וגם לא תמיד זורם לשמור על הילדים הרבה זמן. מה שלנשים הוא זורם וטבעי- לגברים ממש לא.
אולי אם תראי את זה באור לא אישי ''ככה בעלי'' אתא באור כללי ''ככה זה עם גברים..'' יהיה לך יותר קל.
יכולה להגיד לך שגם אצלינו בעלי עושה מאמץ לא להיות בבית סתם בלי מעש. כשנמצא בבית- זה עם מטרות מסוימות. (לקחת את הילדים כדי שאוכל לנוח, לתקן או לבנות משהו וכד')

ב. את לא לבד בסירה הזאת, נשמה. אנחנו הנשים צריכות משענת, זה נכון. ורבות רבות מגלות שהרבה פעמים כדי שתהיה להן משענת- הן קודם צריכות להיות משענת לבעל...
את גם מתארת איש שעבר קצת בחיים שלו. לא בדיוק המצליחן הראשי , ובטח הרושם של הדברים האלה מאוד משפיע על ההתנהלות שלו היום.
אני באמת באמת מאמינה, מתוך החיים שלי, שיש לך כוח אדיר לתת לו את הכוח והיכולת לעלות על הגל הנכון. את יכולה, בתבונה, לכוון אותו, לעזור לו לקבל החלטות נכונות. לא בצורה שתגידי לו מה לעשות, אתא בצורה שתחזקי אותו כך שהכל בסוף יבוא ממנו.

ג. אתם בשלב בנישואין שנראה לי שהרבה חווים בו משבר. שנתיים- שלוש אחרי החתונה. כבר לא בתחילת הדרך, כבר בתוך ה''חיים'' אבל עדיין לא מצאתם את הדרך המשותפת והמשמחת לחיים האלה.
אל תחשבי שזה סוף העולם. זה קורה. וגם אם מרגישים שיש קצת פחות אהבה והערכה- זה נורמלי לגמרי. לא חושבת שנכון להגיד לו שאת לא מעריכה אותו. זה עלול להחמיר את העניינים.
כן נראה לי נכון שתעשי מאמץ לסמן לך את הדברים הטובים, ולהתמקד בהם וגם לתת לו הערכה עליהם. אולי יש דברים שכבר הפכו להיות מוכרים מובנים מאליהם, אבל בעצם הוא ראוי להערכה רבה עליהם? גם יכול להיות.

ד. אמר שמתגעגע לחופש...נו. גם אני מתגעגעת לזה. אז מה. זה לא אומר שרע לו. זה בעיקר אומר שהוא מרגיש קצת חנוק, והוא צריך אוורור.מזכירה לך שאנחנו בזמן קורונה'-וזה קשה קשה קשה לכולם. בהחלט יכול להיות שזה מעמיק את תחושת החנק שלו!
אולי תפרגני לו- שיצא לטיול יומיים עם חבר. ירגיש קצת חופש וישמח לחזור לבית, לאשתו, לילדים.

ה. מה שכתבת שמצפה ליחס כמו לילדים, ללא ציפיות. סליחה שאני אומרת, אבל יש משהו בדבריו. כשאת מצפה ממנו לא,ב,ג, יש בזה משהו קצת לא נעים. משהו שמרגיש כאילו את מעליו.
גם אותי מרגיז שבעלי מצפה ממני לדברים.
את יכולה להגיד ''אני צריכה עזרה בכך וכך, בבקשה תמצא זמן לעזור לי בזה''. זה בסדר, כי אין המשפט הזה ציפיה. אבל להגיד ''אני מצפה שתעזור לי'' זה באמת יכול להיות מעצבן.

ו. באופן כללי - בלי להיכנס עוד לפרטים שכתבת- אני לא חושבת שאתם חייבים חייבים ייעוץ.
אני כן חושבת שזה טבעי שיש משבר, אבל אתם שניכם צריכים להיות מספיק חכמים כדי לצאת ממנו בצורה טובה. מחוברים יותר, קשורים יותר, אוהבים יותר.
ככה זה עובד ..
אולי זה הזמן להתחיל לדבר שיחות עומק יותר ממה שהיה עד עכשיו, להסביר אחד לשניה מה הצרכים שאתם לא מרגישים שמתמלאים.
להיות קשובים יותר, להסתכל בעין טובה ובחמלה.
וככה לאט לאט לצאת מהמשבר הזה.

חזקי ואמצי!!
את לא הראשונה שעוברת דברים כאלה, וגם כנראה לא האחרונה...
אבל תאמיני שאפשר לעבור את הנהר הזה בשלום. וזה תלוי בעיקר בכם.
תגובה מעולה,!! תודה בת 30!!mango
היה משמעותי גם לי לקרוא💓
ולפותחת
בדיוק זה ^^^שלומצ'
ומוסיפה שאולי אם תצליחי לחזק אותו במקומות שבהם הוא נוכח (ממש תודה שהייתי עם הילדה בזמן שהייתי בשירותים) זה יתן לו תחושת משמעות ואז ירצה להמשיך לעזור, ובעז"ה זה יתפתח לשותפות.

וגם- בהנחה שהבנתי נכון ויש לכם ילדה אחת- היא עדיין פיצפונת. ממש עוד מעט היא תתחיל יותר ויותר לתקשר איתו ואז הוא יחפש להיות איתה.
בת 30רוניני112

תודה על התגובה המפורטת, הנעימה והמחכימה!!

הוספת שלום בית בעולם , אשרייך!!

 

בשמחה!!בת 30
ממש שמחה שזה עזר לך!!
ממש שבר...תיתי2
כותבת בקצרה,
השלב שלכם טבעי, כמה שנים אחרי נישואין חווים משבר, כי צוללים לחיים האמיתיים...
אחרי לידה שניה יש משבר, כי ההורות הופכת לתובענית הרבה יותר. לא עוד בובת תינוק יחיד שאפשר לתת לאישה להסתדר איתה לבד...

ומעל לכל, בעלך עדיין צעיר מאוד. וכנראה גם את.
בגיל 24 הוא נשוי ואב לשניים.
יש עול פרנסה. יש ילדים קטנטנים לטפל בהם (2 קטנים זה שלב קשה!!). ויש אישה עם ציפיות (לגיטימי) וזוגיות לתחזק.
ובתוך זה, בחור בן 24 יכול לשאול את עצמו - איך הגעתי לכאן?
יכול להרגיש פתאום חוסר בשלות...
הרי את ההחלטות להתחתן וללדת הוא קיבל בגיל מאוד צעיר, לפני שהבין בכלל מהי בשלות, והכיר בעצמו את תחושותיו ורצונותיו הכנים.
אז טבעי ומתבקש שתהיה נסיגה, פרק זמן של חשיבה מחדש, של מנוחה...
יכול להיות שגם את זקוקה לכך ומרגישה רצון לסגת, לחזור אחורה בזמן... אבל אין לך יכולת לכך כרגע - את עסוקה בהישרדות, בלהחזיק הכל, בלתפקד כאם.

ההצעה שלי אלייך,
לקבל החלטה פנימית שאתם הולכים להקדיש את ה3 שנים הקרובות (פלוס מינוס, לפי הצורך) לעצמכם.
כל אחד לעצמו - להתפתחות אישית, לחוויות, לחברים
ובעיקר שניכם ביחד - חוויות זוגיות משותפות, פנאי זוגי, אווירה נינוחה בבית.
שיהיה לכם כיף ביחד.
שההחלטה להתחתן לא תצטייר כעול כבד מנשוא, אלא ככיף גדול.
עם כל האתגרים שמתלווים...
(המשמעות היא למנוע הריון עד להודעה חדשה... השחרור הפנימי מאופציה של עוד ילד ועוד אחריות, יכול להקל על שניכם להתפנות לעצמכם)

לדבר על זה ביחד.
מה יעזור לכם להרגיש נחת בחיים המשותפים?
מה יעזור לכם לחיות בטוב ובכיף את השנים הקרובות?
איך חוזרים קצת אחורה בזמן ומשלבים את הרווקות בחיים שלכם עכשיו?
איך נותנים לגיל הצעיר את המקום והכבוד, ולא קופצים שלבים להורות אינטנסיבית ופרנסה?
מה החשקים של בעלך ומה בא לו לעשות?

לי מרגיש שבעלך חווה הרבה אכזבות כתוצאה מהיותו "כבשה שחורה" והנה הוא משחזר את החוויה מולך, גורם לך להתאכזב ממנו.
מעגל סגור כזה...
אפשר להתעלות מהמעגל ללא מוצא שרק מוריד אותך ואותו.
לתמוך בו על החלקים הטובים שלו, שאת מכירה ואוהבת, ובמשפחה אולי פחות מתייחסים ומפרגנים.
לעזור לו למצוא את הכיוון בחיים שבאמת עושה לו טוב.
להעריך אותו על מה שהוא כן עושה.
לצפות ממנו להתבגר, אבל גם להבין באמפתיה את המצב שלו כעת. אכזבה ממנו (גם שהיא טבעית ומוצדקת...) לא תועיל אלא רק תדרדר עוד יותר...

ולכן את צריכה מקום לעצמך,
מקום להרגיש בו מאוכזבת, בודדה, כועסת,
לשחרר את הרגשות ואחר כך לתת מקום למחשבה אחרת, מאמינה ומעצימה.
להיות בביטחון פנימי שהזוגיות איתו יכולה להתרומם ולהיות מעולה אחרי התהליך.
לדעתי טיפול זוגי יחסוך לכם זמן ותהפוכות, אבל אפשר למצוא תמיכות אחרות - כמו פורום, חברה בוגרת...
מקסיםבת 30
קראתי עם דמעותרוניני112

ממש נגע בי ..

הנקודה עם הכבשה השחורה..נכון כ"כ

מה שכתבת על לקחת פסק זמן של כמה שנים ממש יצר אצלי תחושת הקלה והרגשה חזקה שיכול להיות באמת טוב 

הכל עניין של זמן, אמונה ורצון ..

מזל שיש את הפורום הזה.

תודה רבה רבה...

שמחה שעזרתיתיתי2
חכמת נשים בנתה ביתה
זה ממש משפט מתאים כאן
(משפט שמלווה גם אותי לאורך החיים)

ועם זאת, למצוא את המקום לעצמך
גם את זקוקה.

יש תקופות בחיים שאת כאישה יותר תומכת ובונה בטחון עצמי ועוצמה פנימית ומשפחתית
ויש תקופות שהוא יקח את זה על עצמו
ואחרי השלב הראשוני שלכם, רוב הזמן שני בני הזוג תומכים ומחזיקים ביחד.
אתם תגיעו לשם, עוד קצת בניה ועוד קצת סבלנות.

אם את צריכה תמיכה, מוזמנת לשתף כאן...
משהו שעלה לירוטב סלטאחרונה
גם בעקבות סרטון של כאן שראיתי וגם בכללי מהחיים.

בחיי נישואין יש המון המון מקום לאישה. לרגשות שלה, להורמונים שלה. לפני לידה לפני מחזור אחרי לידה גלולות לא גלולות מניקה עובדת מכבסת וכו'.
בהדרכת כלות שלי המדריכה אמרה לי שאישה היא כמו הירח, מתמלאה ומתרוקנת לאורך החודש, גם אנרגטית, גם פיזית (רחם).
יש משהו במקום של הגבר שקצת מתפספס לפעמים. בגלל שהמורכבות שלנו כנשים ממש מוצדקת, לפעמים אנחנו שוכחות שגם להם צריך להיות חלק.
למשל, דיכאון אחרי לידה. קיים גם אצל גברים, ואין כלים לרוב האוכלוסיה להתמודד עם זה כי זה ככ אבסורדי לכאורה.
או משבר הילד הראשון, או הצורך בחופש.

אני מבינה אותך נורא, זה קשה להרגיש פתאום לבד במערכה ויש פה צד שאולי לא נוכח לחלוטין איתך בסיטואציה,
אבל נראה לי שתמיד אפשר גם להסתכל על הצד שלו כאילו זו את.
אם אישה היתה כותבת את כל הקושי הנ"ל, הרבה היו מגיבות לה למצוא זמן לעצמה, להיתפנק, להקל על עצמה, וצריך לזכור שזה תקף לשני הצדדים.

מקווה שיצא מובן, התבלבלו לי קצת המילים
כמה זמן לקראתציונה.

הלידה אתם מפסיקות לנסוע למרחק שהוא לא סביר להגיע לבית חולים שרציתם ללדת בו?

יש לי עוד הרבה זמן, אבל אוהבת לחשוב על הכל מראש.

אני נוסעת כמעט עד המשוערחמדמדה

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

וואו איזה אומץ חחחקל"ת

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

זו היתה לידה ראשונה, לא היתה לי הסטוריה להשוותחמדמדה

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

לרוב בכל מקרה לא יוצא לי לנסוע רחוקהשם שלי

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

מתחילת תשיעישיח סוד

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

אני נסעתי גם בשבוע 38+בוקר אור

נוסעת עד הלידה בלי בעיהדיאן ד.

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

שבוע 37-38 לשהות של שבת כבר לא נוסעתכחלאחרונה

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

מתי לספר לילדים על ההיריון?אבןישראל

אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..

אני חושבת שסיפרנוהשם שלי

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

סיפרתיירושלמית במקור

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

אני סיפרתי לגדולה שלי אחרי הא"ס הראשוןמתואמת

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

לבן 4 ששאל בשבוע 10- סיפרנו אז שימושיתאחרונה

יש לכן רעיונות מה לתת לאכול לילדים בבוקר שבת?אוהבת את השבת

שיהיה קל וקצר ממש

לפני התפילה

מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

עונהבאתי מפעם

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

יש לנו דגני בוקר ויוגורטים מיוחדים לשבתשימושית

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

איזה סוג אוכל את מחפשת?השם שלי

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

לחם עם ממרחשנהב

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

ביסקויטיםכורסא ירוקה.

לא הבנתי לאן אתם ממהריםדיאן ד.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

מתי הם קמים?רק טוב=)אחרונה

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

איך אפשר לטשטש בטן הריונית,?מעיין34

יש אירוע משפחתי ואני רוצה לטשטש את הבטן. חודש שישי. או לפחות ללבוש בגד שלא מושך יותר מדי תשומת לב לבטן

לפעמים חולצת טוניקה בגזרה רחבה ומתחתיום שני

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

זה שלב שקצת קשה לטשטש בונעמי28

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

יש שמלות קומות שיכולות להתאיםפצלושוןאחרונה

שולחת לך בפרטי תמונה

מלטונין לילדה בת 5אריאל765

הי לכולן, למישהי יש ניסיון עם זה?

בת חמש שפשוט לא נרדמת שעות...היא גם סובלת מזה.

אין בעיות בשינה בכלל.

מתלבטים אם פשוט לקנות ולתת

נסי לפניכן לתת מגנזיוםהמקורית

ביסגליצינאט דווקא.

אקרא על זה, תודה!אריאל765

יש גם רגיעון של הדס לשינהיום שניאחרונה

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

על איזה ברזל אתן ממליצות? משהו שיהיה קל בבטןאביגיל ##

אקוסאפ מושלםמסע של החיים

תודה! אם יודעת אם יש אותו גם בכדור?אביגיל ##

יש להם גם קפסולות של ברזל על אותו עקרון ספיגה.מסע של החיים

לא ניסיתי

אקטיפרין. אבל עד שלא תנסי לא תדעי אם הוא טוב לך...מתואמת

פריפולכל הישועות

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..

אלטמן באבקהAvigailh1

תודה!!אביגיל ##אחרונה

והיום בפינת שאלות מטופשות של חמדמדה על הריון ולידהחמדמדה

לנשים שבחלק הריונות סבלו מבריקסטונים/ כאבי גב/ התכווצויות וכל כיף הזה ובחלק לא

כשהיה ילדתן מוקדם יותר מאשר כשלא?🥹🫠

כן את זה אני עושהחמדמדה

אמרתי לבעלי מרגיש לי בזבוז גם ככה

לפחות שאתאמן חח

יש לי מחר עקירה של שן בינהשירה_11

במרפאה של הקופה

אני

רועדת

משקשקת מפחדדדד

אולי מישי תרגיע אותי או תכין אותי??

ואי עשיתי את זה לפני כמה חודשיםפצלושון

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

ישש כיף לשמועשירה_11

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

יש כמה זמן שאסור לאכול חם אחריפצלושון

לא זוכרת אם יום או משהו אחר

ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל

אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה

בהצלחה!כבדה

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

מזמן היא בחוץשירה_11

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

מאחלת לך שזה יהיה ממש בקלות🙏כבדה

תעדכני

זה ממש מעצבן שלא מטפלים בחורים בשיני בינה!!יעל מהדרום

לק"י

שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.

(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)

למה סיטי?שירה_11

אני עשיתי פנורמי בשביל זה

כי זה ליד העצב. ורוצים לדעת איך לטפל בזהיעל מהדרום

אני מאמינה שיש רופאים שיסכימו לטפלהמקורית

אם ישלמו להם מספיק כסף

אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי

לפי מה שאמר לי רופא השיניים124816

זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.

נראה לי ששלי כלואה.יעל מהדרום

לק"י

אז אולי באמת אין איך לטפל ( @124816 ).

אבל טוב לחשוב על אופציה של מצבים שאולי זה יתאפשר.

אהבתי את החשיבהשירה_11

למה לעקור שן בריאה

כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש

אם זה המצב ממש ממליצה לעשות בפרטיסטודנטית אלופה

ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.

לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך

אם לא יוכלו לטפל במסגרת הקופה, ורק בבי"חיעל מהדרום

לק"י

יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.

ירושלים לא רלוונטי.

ותודה על התגובה!!

שיהיה בקלות בעז"ה!!סטודנטית אלופה

וואי בהצלחה!!shiran30005

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

חחח אוי ואבוי זה בדיוקקק הפחד שלישירה_11

עשיתי בעבר עם גז צחוק ועבר בסדראחת כמוני

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

גז צחוק? את ביקשת?שירה_11

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

הציעו לי ודווקא בעקירה זהעזר ליאחת כמוני

אם היא בחוץ יכול להיות שיעבור בקלותכבת שבעים

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

עשיתי 2ניק חדש2

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

עשיתי עקירהשירה_11

עם רופא ממש נחמד

2 זריקות של הרדמה

קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו

5 דקות בחוץ.

אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה

וואוו סהצלחה ! החלמה מהירה!נפש חיה.

זה תחתונה או עליונה❤️

תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה

תרגישי טוב!אחת כמוני

אני עשיתי 4 ביחד!!!מקרמה

(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)

הגעתי מפוחדת

נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים

הודעתי מראש שאני שבוע במיטה

העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד

בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה

גם אני עשיתי 4 כלואות יחד 😄אחת כמוני

חשבו שאני לא נורמלית

אבל מרוב פחד

אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..

חחח חכמהבאתי מפעם

אני עשיתי לפני איזה 12 שנה 2 ועדיין לא הגעתי ל2 האחרות 🫣 בנתיים הספקתי ללדת את כמה וכמה ילדים אבל לשיניים אני מפחדתתת

מבינה אותך🙂אחת כמוניאחרונה

האמת שטויותAvigailh1

גם אני מתתי מפחד

אבל הרופא היה מעולה .

זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...

יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו

עבר חלק ברוך השם

אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי

שיהיה בהצלחה !!

מקווה שעבר בטוב!קל"ת

לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.

עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח

אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂

יואו אני חייבת לשאול כמה שאלות, אפשר?ממתקית

כבר שנה צריכה לעקור.

קובעת תור ולא מגיעה

מפחדת ממש... גם מגעיל כזה, וגם האחרי.

כאבה לך השן בינה? לכן עקרת?

העקירה עצמה מורגשת?

ואיך זה אחרי?

איזה כיף לך שסיימת עם זה.

אולי יעניין אותך