אם את נוסעת באמת לשחרר לגמרי...

לתת להם מגבונים לנקות את הארונות מבחוץ וכד'

נותנת להם משימות כיפיות ועושה את החלקים הקשים במקביל אליהם.

למשל - לרוקן מדף לשולחן, לשאוב מגירה או ספה, לשטוף משחקים.

בסוף מקבלים הפתעה מהחמץ שנשאר (בדרך כלל אוכלים ממתק רק בשבת אז זה ממש שווה מבחינתם).

אם את בבית - את יכולה למכור את החמץ שברשותך או להיפטר ממנו ולסגור את הארונות

תביאי קרטון שיהיו בו דברים של פסח, תדאגי לחלוקה את ובעלך עם הילדים בחוץ, ומי שנשאר בבית מנקה מקרר וכיריים.

חוצמיזה - שטיפה רגילה וביטול חמץ

אנחנו לא בשנה רגילה, הכל באמת משוגע, תעשי מינימום אם אתם בבית או שתביאי מנקה וזהו

כן ממש היום. תאספי הכל שימי בפח מתחת לבית.

מחר תקני חטיפים כשלפ.

כשאין להם איך ללכלך בחמץ תתחילי בניקיון כללי.

להבין איפה בכלל יש חמץ.

בחדר כביסה יש חמץ? בארונות של ההורים? בארון תרופות? שירותים?

תעברי מלמעלה על הבית להבין מי נגד מי.

אם את מצליחה לנקות יסודי מאחורי מיטות וזה ילדים ממש אוהבים למצוא אוצרות.

פעם אחת שטיפה מאחורי מיטות ומתחת לארונות לוודא שאין ביגלה שלם וכזה..

תיקים זה חשוב. מעילים. תשלחי את הילדים.

תחביאי להם ממתק קטן כשלפ ותעודדי אותם לחפש בכיסים.

במטבח תתחילי מלמעלה למטה.

ארונות של כלי חמץ שאת לא שמה בהם כלי כשר- לא חייב לנקות.

ארונות של אוכל, להתחיל לרכז את האוכל בארון אחד.

תני לילדים לנקות כמה שהם יכולים. עם סקוצ וסבון כלים. תעברי עם מטלית אחריהם.

כל ילד פינה אחרת שלא יאכלו לך את הראש.

אם ילד מתחיל לאבד את זה, תכניסי אותו לאמבטיה עם צעצועים שיתחיל לשפשף.

לא כי צריך, כי זה מרגיע אותם ונותן להם תחושת ערך במינימום נזק. וגם לא צריך לעבור אחריהם.

אם יש לך איפה לפתוח כלי פסח לא בארונות הרגילים בכלל טוב.

תנסי לסיים השבוע חצי מהארונות מטבח.

במוצש שבעלך ינקה כיריים תנור מקרר לפי איך שאתם נוהגים.

שבוע הבא עוד ארונות מטבח. רכבים שבעלך יקח לניקוי. שטיפה של הסלון.

תעברי על ספריות, מגירות, לראות שלא דחפתם איזה משלוח מנות איפשהו.

רק להסתכל, לא להוציא לנקות להחזיר.

ההתחלה הכי קשה. תתחילי. בלי לחשוב יותר מדי. המחשבות יותר קשות מלעשות בפועל.

מחר בבוקר מתחילים משהו אחד. בבוקר עם הילדים כמובן. לא לחכות לסוף יום שמותשים.

נגמרו לך הזומים, נכון? ממחר את לא עובדת?

הזמן הכי טוב בבוקר בין 10 ל1. עם הילדים. אל תפחדי לשתף אותם. לנקות לפסח זה כיף בשבילם.

תשלחי לגננות כמה שהם עזרו וניקו יפה.

בצהריים גלידה לכולכם על המאמץ.

לעבוד עם הילדים נניח 3 שעות, שווה ערך לחצי שעה עבודה לבד פחות או יותר.

כמובן שיש רגעים שמתקדמים מהר יותר. ויכולה להיות שעה שלמה רק של הרגעות וכיבוי שריפות בלי להתקדם מילימטר. לא להיבהל מזה, ככה זה עובד וזה תקין.

שימי לכם מוזיקה.

במקום לספר להם סיפור/ לצאת למתקנים/ לשחק איתם

להגיד להם היום ננקה ביחד לכבוד פסח! לתת להם תפקידים שיעסיקו אותם כמו לשאוב את האבק בזמן שאת משפשפת,לרוב הם ממש מתלהבים מנקיונות פסח כי זה יוצא דופן, לרוקן את הארון מכל תכולתו, זו חוויה. לשפשף בחצר עם סקוץ וסבון כסאות פלסטיק, שירטבו, לא נורא, יש לך שקט לחצי שעה 😌

היום ניקיתי עם בן 4 דלתות, מה זה אומר ניקיתי? כל אחד החזיק ספוג הפלא ושפשף וניגב עם סמרטוט, כמובן שהניקיון שלו זה לא נקיון אבל זה הרגיע אותו והרגיש טוב עם עצמו שהוא עוזר לאמא. לשבח אותם על העזרה החשובה כמובן...

ואם לא הולך, לא נורא, רק חמץ וזהו. 

ותודה על העצות כאן בשרשור החכמתי ממש!

והעצה. של @אמאשוני ממש נכונה, פשוט להתחיל! ממשהו קטן, מדף אחד ומשהו משתחרר בראש... והשאר זורם יותר..

הקטן שלי בן כמעט שנתיים ואי אפשר לעשות כלום כשהוא בסביבה

וכשהוא הולך לישון בצהריים אני הולכת גם 🫣

אבל עשיתי סוויטש בראש

שזה לא הכל או כלום.

אני מנקה באמת רק מה שצריך.

חלק מהארונות לא מנקה ובונה על בדיקת חמץ.

אני החלטתי להתחיל מהקשה לקל

לכן כבר ניקיתי תנור וכיריים ומקרר. הוריד ממני עול כבד.

עכשיו מידי פעם מפנה מדף במטבח. ממיינת מה לפח ומה לא ומרכזת הכל בארון אחד.

והשרשור הזה מזכיר לי לקנות מנעולים לילדים לארונות כי הקטן פותח לי את כל הארונות וככה לא יכולה לדחוס לשם דברים שבירים...

אני טוטאלית!

ומבחינתי תקופת האביב זו הפעם השנה לראש ולנפש מעבר לבית, שאני מעיפה את כל מה שהצטבר והצטבר מלאאאא, בגדים, חפצים, שטויות של הילדים ורציתי שיהיה לי מספיק זמן לנקות היטב וגם להיפטר מדברים ולארגן ולעצב כמו שבא לי והחג ממש דפוק השנה אין זמן לאיקאה, לא לצבוע חדר ילדים, הכל בלחץ!!! 

אנשי ההכל או כלום מתקשים לשחרר, אבל אולי להחליט על משהו אחד שאת עושה יסודי לנפש- נגיד חדר שינה ואת כל היתר את מחפפת.

אגב, זה לא מפתיע שאת טוטאלית, עולה מאוד מהכתיבה שלך

להיעזר בילדים זה ממש לא אני

מעדיפה שישחקו בגינה ויהיה לי זמן לנקות כמו שאני אוהבת

אין לי סבלנות לניקיון סימבולי עם הילדים שמבזבז את הזמן ואני גם לא מרוצה מהניקיון

וגם הם מפונקים וכל שניה צריכים אותי

לא הרגלתי אותם שאני מנקה בנוכחותם

ברור לי שזה גרוע

בקיצור זו אני אנשי הכל או כלום 

משהו קצת שונה?

אם גם ככה זה הכל או כלום- אז השעת משחק עם הילדים תהיה משהו של סדר או ניקיון לפסח.

לא תהיי מרוצה מזה? גם ככה תעשי שוב בזמן אחר כמו שתכננת... כן תהיי מרוצה? הרווחת

אולי לקחת משחק שהוא לא באמת מלוכלך ולתת להם לנקות אותו ולהחליט שבזה את לא מתערבת, פשוט ויתרת על הניקוי שלו.

באופן כללי אני מסכימה איתך שבגיל 5 הניקיון הוא לא באמת יעיל אבל אני חושבת שזה הכנה חשובה לגיל בוגר יותר שזה כן יהיה יעיל כי הם התנסו

הילדון שלי מנקה איתי מגיל 4

היום הוא כבר בן 8 והוא ממש השתפר, יש דברים שהם כבר די ""שלו".גם הקטנה מתחתיו

חוצמיזה שהילדים אוהבים את זה,זה זמן עם אמא, זה צעסיק אותם, ובסוף תכלס עושים דברים

אפשר לתת דברים פשוטים כמו להוציא הכל מהמדף/ מגירה לשים ספריי כחול ולנגב ולהחזיר (תודאי רק שניגבו הכל),לתת להם להתנסות בלטאטא את הבית, שיביאו לך דברים שאת צריכה

למה שנכתב

דבר שני - זה לא בגלל צורך. זה פשוט לתועלת

הם ייתנו לך לעבוד בניקיון כמה שעות כי הם עסוקים אבל איתך ביחד אז ענייני תשומת לב פחות יעיבו, את בכל זאת כן תתקדמי במשו, ואולי תגלי שהם כן מועילים בכל מיני דברים שצריך להם 2 ידיים

אם תרשי לי רגע הסתכלות שונה - אני מאמינה בתור אחת שגם סוליסיית,אוהבת שגרה וטואלית כמוך אוהבת הפרדה בין עדר לעדר וזה עושה לי סדר בראש -  השם רוצה שנגדל

הוא לא רוצה שתנקי והילדים ישתגעו או שתהיי מתוסכלת מאי הניקיון, הוא יכל הרי לבחור זמן אחר למלחמה עם אירן. אבל לא,הוא רוצה עכשיו

אז לדעתי ואם יורשה לי - הגדילה כרגע היא להראות לילדים כמה הם אהובים בשבירת המידות

יש לך התנגשות פנימית בין האהבה אליהם לרצון להתקדם במשימות וזה נראה לך שזה לא מתחבר ביחד, אבל אפשר להראות להם אהבה, ואפשר גם לנקות וגם לקנות תכשיט

איך? את תחליטי

את יכולה מנקה ולהיות איתם

את יכולה לנקות איתם

את יכולה להתחלק עם בעלך

את יכולה בייביסיטר ואיתם

אבל את לא יכולה - מה שאת רגילה

ולא סתם

אני מאמינה שהשם מדבר אלינו כל אחת למקום המדויק שלה כרגע

כשאני תקועה במקובעות ומרגישה חוסר אונים - אחרי השהות בכאב, תעברי לפרקטי - אתגרי את עצמך לצלוח את זה (כן אנחנו גם משימתיות הרי🤭)

תחליטי שזו תקופת אתגר שבה את מנסה לפצח את השיטה איך לנקות עם הילדים לפסח, להתחדש במשו, ולהיות שמחה

הפרפקציוניזם שלך יאלץ אותך להצליח, אבל לא בכל מחיר♥️

ואז תגלי שאפדר לצלוח את האתגר כולו אם עושים כל מני שינויים קטנים בחשיבה ובהתנהלות

כשהאתגר הוא גם וגם וגם ולא רק -- לנקות, זה קצת אחרת

גם אם עד היום היית טוטאלית,

החיים קוראים לנו להשתנות כל הזמן.

תחשבי על המחירים שאת משלמת על זה.

תוכיחי לעצמך שאת לא רק טוטאלית אלא את גם גמישה מחשבתית ויודעת להפריד עיקר מטפל.

שאת מנהלת את החיים ולא החיים אותך.

תבחרי משהו אחד שהוא בשליטתך ואת משקיעה בו את האווירה וכל השאר משחררת.

זה יכול להיות מאכל לחג,

השקעה בעריכת השולחן

בגד חדש לחג

שינוי בבית כגון כריות חדשות או שטיח.

כל השאר מתמקדים רק במה שהכרחי.

אם יהיה חג דפוק או לא זה תלוי רק בנו.

לא באיקאה ולא בשום דבר אחר.

משפחה שלמה בריאה ושמחה יושבת סביב הסדר. שנזכה.

אבל אם זה יעודד אני הייתי כמוך, ולמדתי לשחרר עם הזמן ולהרפות. לא לגמרי, אבל לא הכל חייב לזרום בפלואו שאני רגילה אליו. זה אימון טוב לנפש בכללי

אני כן הייתי מתפנה לשאר עכשיו.

תשמחי במשו לבית, בתכשיט, אל תתני לבאסה להוציא אותך "מופסדת"

יש משהו בחג הזה שיושב על הילדות, מה ראינו בבית.

חלק במודע - האם אמא שלך קירצפה את כל הבית? האם אתם הילדים עזרתם? כמה ימים קודם היה אסור לאכול חמץ? וכו'

בחלק בתת מודע, אבל נקשר להכנה לחג - למשל מה אוכלים בפסח, על מה מקפידים, אם יש מנהגים מיוחדים?

לפני כמה שנים הבנתי ש"פסח" אצלי מורכב מאלף זכרונות, ו"פסח" של בעלי זו אותה המילה אבל משהו אחר לגמרי...

פסח הוא מן הצפה של כל מה שאנחנו מצפות מעצמנו

כל מה שנראה לנו נהוג

כל מה שכאילו כולם עושים.

ואני מנסה לעשות עבודה ולהפריד בין זכרונות, לציפיות מדומיינת, לרצונות האמיתיים שלי.

ברגע שאני מצליחה להפריד, אני מסתכלת על כל החג בצורה שונה. ומנסה להכניס לשם רק מה שמתאים למשפחה הקטנה שלי. ולנטרל לחץ, ממש פאניקה מחמץ שמסתבר שטבועה עמוק אצלי.

אני מחברת 2 טבעות באופן קבוע. לא הצלחתי יותר מ3 וכשחיברתי 3 הופיע דימום לא צפוי, אז 2 טוב לי.

כן הרגשתי ירידה בחשק, אבל לא טוטלית כמו גלולות.

עדיין יש תחושה מחזורית, כמו עם מחזור, שבוע של חשק, שבוע של עצבים לפני הזמן שאמורה לקבל או להחליף טבעת. אבל בגדול הכל הרבה יותר רגוע ופחות סוער, פחות ממחזור רגיל.

(אפילו המלצתי לחברה מהעבודה, גרושה, שהתלוננה על תסמינים קדם ויסתיים)

נראה לי ששווה לנסות.

אם לא ילך לי טוב אז אלך לרב לשאול על דיאפרגמה ויתכן שיאשר לי בלית ברירה 

ולכן אין לי ניסיון מעבר

אבל זה לא מחייב שיקרה גם לך. עד שלא תנסי לא תדעי

אחרי שיחה ממושכת אתמול בגינה

זה פשוט אינדיווינדואלי.

שימי לב שנובה רינג לא מומלץ לנשים עם הפרעות חרדה.

לקח זמן עד שהבנתי שזה מהסרזט.

אני מתלבטת אם יש מה לשאול טת הרב שלנו לגבי דיאפרגמה.. הכי היה באלי את זה

אבל לא יודעת אם זה מקובל במגזר שלנו

אולי הרב אפילו לא ידע על מה אני מדברת?? 🫣

לא זוכרת מדויק מתי בהקשר הזה...
הפסקתי עם הטבעת רק אחרי שהרגשתי לגמרי בסדר! ככה שלא חושבת שהגביר ולא מנע מלהתגבר על הדיכאון

מחברת 3 טבעות וזה ממש סבבה.

מבחינת תופעות וכו' קשה לי לדעת כי השתמשתי גם תוך כדי הנקה (לא של תינוק קטן)

הלוואי וזה יהיה לי טוב

אבל חברה שהמליצה לי אמרה שלא השפיע לה על החשק

וגם לא חוותה תופעות בולטות

וחיברה כל פעם 2 טבעות אם אני לא טועה

סליחה שאני שואלת

פשוט מתלבטת מה לעשות אחרי הלידה

וזכור לי שהיה לך התקן מירנה

לא היית מרוצה בסוף?

לגבי המירנה

הוא היה לי מצויין כמעט שנתיים

עד שהתחיל לעשות בעיות

אבל כנראה לא טוב לי התקנים באופן כללי כי זה קרה לי גם עם התקן נחושת.

כרגע אני עם אנטיביוטיקה והוצאתי את ההתקן

השפעה הומונלית- בהתחלה הייתי עצבנית ברמות קיצוניות!! לא הכרתי את עצמי.... עד שמישהי אמרה לי שמוכר... מתישהוא  נרגע

החשק לא הושפע בתחושה שלי...

הייתי מחברת 2 טבעות והדימום היה מתחיל לפני שעברו שלושה שבועות בטבעת השניה....

בכללי היה לי ממש  נח! לזרוק ולשכוח....

ושליטה מסוימת בתאריך קבלת הווסת...

אם שמים טבעת ומחברים במקביל לזה שיש התקן לא הורמונלי, זה יכול להאריך את זמן הטהרה?

זה הגיוני בכלל לעשות דבר כזה?

אם יש התקן?

פרימולט מידי פעם 

אצלי

גם על החשק גם על מצבי רוח גם השמנה כל החבילה😜

מניסיון של כמה שנים

אם תרצי אוכל לפרט לך בשמחה

גם בפרטי

( מונעת עם דיאפרגמה וגם בעבר מנעתי איתה וזה חיים אחרים.. להיות בלי השפעה הורמונלית)

בגדול הדרום מוגן יותר מהמרכז.

יש ממד? 

וגם בדרום בימים האחרונים רועש יותר.

אומנם לא כמו בצפון, אבל עדיין יש לאחרונה יותר ממה שהיה קודם.

זה פחד שמנהל אותך.

זה בסדר לפחד, אבל כדאי לקרוא לשיקול בשמו. לא לצאת בכלל מהבית זו כבר לא זהירות נדרשת, זה פחד לא רציונאלי.

לדעתי מבחינת מה שאת מתארת עדיף לנסוע.

זה גם יותר בריא לנפש בטווח הארוך.

היציאה הראשונה היא מפחידה. גם השניה. השלישית כבר הרבה פחות,

ואז כבר הכל קל יותר לנפש.

השיקול של בעלך גם לא הכי הגיוני, כי במצב כזה מי שבוחר להיפגע זה שלו.

אם את שמה את זה מה גובר על מה:

הפחד שלך מול ההיעלבות של חמותך זה אכן דילמה שעלולה לפגוע בשלום בית.

כדאי למסגר את זה אחרת.

שמירה על אוורור, משפחתיות, סוג של החיים ממשיכים

מול לעצור הכל.

ללעצור הכל גם יש מחיר.

וזה רק הגיוני שאם אין לך למה לצאת את לא יוצאת, ולכן לא רוצה לצאת.

לעומת זאת בעלך כן יוצא, רואה שהחיים ממשיכים ולא מבין למה לשנות תוכניות לפסח.

אם תסתכלו מה עומד בבסיס של ההעדפה של כל אחד מכם זה יעזור לכם לדון בלי לפגוע בשלום בית.

אגב אנחנו לא נוסעים לחמותי, אבל משיקולים אחרים שגם קשורים למלחמה.

אולי יש דברים אחרים שגם מטרידים אותך אצל חמותך חוץ מהנסיעה עצמה ובמכלול כבד עליך להתארח במצב הזה.

אז באמת בכללי לא נעים לי שם, אבל כשצריך אני באה בלי תירוצים

עכשיו אני מפוחדת וגם למשפחה שלי אני לא יוצאת בימים האלה..

ובאמת הדילמה זה בין הפחד שלי לפגיעה בחמותי, זה מדויק להפליא

במצב שאת גם ככה עם עצבים מתוחים, זה לא מומלץ.

כמו שלא מנסים עוגה חדשה על אורחים, רק עם מחיר יותר משמעותי.

את יכולה להסביר לבעלך שאת לא רוצה להגיע למצב שאת חלילה פוגעת במישהו וגם לא רוצה להיות מאופקת מדי ולכן לטובת כל הצדדים עדיף פחות אינטרקציה כרגע.

לא כי את לא אוהבת את חמותך, אלא להיפך את אוהבת אותה ולכן מעדיפה לשמור על נפרדות.

כשאת אומרת את המילה "ונשמרתם" יש בזה משהו שאולי גורם לך להרגיש בסדר, אבל זה גורם לצד השני להיות לא בסדר בו זמנית.

כי ב"ונשמרתם" יש נכון ולא נכון.

כשאת משתמשת במונח פחד, זה אינדיוידואלי.

את יכולה לפחד ובעלך לא לפחד ושניכם צודקים. זה לא אחד על חשבון השני ולכן השיח הוא יותר של הבנה.

בלי קשר לליל הסדר כדאי לך לצאת להתאוורר . זה חשוב. להיסגר בבית זה להיכנס למערבולת פחד וזה עלול להוביל לירידה במצב רוח ולדכדוך.

בכל אופן כדאי לוודא שחמותך לא נשארת לבד בחג.

זה גם לא מתאים וגם סביר שבעלך לא ישתכנע לא לנסוע. אם יש לה עם מי לעשות את החג אולי יהיה לו יותר קל להשתכנע.

היא לא תהיה לבד אחרת לא היה לי ספק בכלל אלא לבוא

ויש לנו בית פרטי אז אני יוצאת למרפסת וזה מספיק לי להתאוורר, אני גם ככה אחת של בית.

וכנראה באמת צריך לנסח את השיח בצורה נכונה

אנחנו לא יכולים לעצור את החיים.
דווקא יציאה מהשגרה ומפגש משפחתי גדול יכול לתת כוחות ולחזק..
ואם הקב"ה רוצה הכל קורה בכל מקום..

שקט פה יחסית

הרבה יותר טוב מהמרכז

ואני באופן אישי חושבת שהנסיעה לא בטוחה ולא הייתי נוסעת, אתם צריכים להתרגל שלא עושים דברים בגלל שמישהו אחר ייפגע.

אם אמא שלו עלולה להיפגע- שתתגבר, היא אישה מבוגרת והיא מסוגלת.

הבן שלה לא יכול להחליט החלטות על כל בני המשפחה שלו בהתחשב ברגשותיה.

מעבר לזה - מדובר בהחלטה זוגית של שניכם.

אם מישהו חושש- אני חושבת שנכון להישאר, כדי להתחשב ברגשות, כי חשש לעיתים הוא בלתי נשלט וכי לפעמים שב ואל תעשה עדיף. ולהישאר בבית זה שב ואל לעשה.

אבל שוב, ההחלטה צריכה להיות משותפת תוך העלאת צרכים, רצונות, חששות אישיים ופנים זוגיים בלבד.

בגלל משהו אחר זה דבר שאינו רלוונטי בזוגיות. 

מסכימה איתך לעניין החמות,

אבל נניח החמות זה לא אישיו והבעל מעצמו רוצה לנסוע.

למה ההימנעות גוברת?

אני למשל לא נמנעת מלצאת לטבע למרות שיש כאלה במשפחתי שלא אוהבים לפגוש חרקים וכו

והבית נותן תחושה של שחרור. לא יורד גשם, לא חם מדי לא קר מדי, לא צריך לסחוב כמה ליטרים על הגב.

אפשר לעשות שירותים נורמלי ולא בתנאי שטח.

ועדיין היציאה מועילה לאדם לדעתי.

גם בחופשת לידה עם כל הקושי והטרחה, לרוב יותר בריא לצאת ולפגוש אנשים...

יש אנשים שהם אשרי יושבי ביתך. לדעתי הם מיעוט

וגם הם ממה שאני מכירה נהנים לארח, וזה שובר להם את השגרה בבית.

לדעתי זה די נדיר למצוא אנשים שלאורך זמן נשארים בבית כל הזמן וטוב להם עם זה.

ובכל מקרה, אמרתי שזו צריכה להיות החלטה משותפת.

למה הפחד שלה עולה על שלך?

זה נושא לשיח משותף לעלות על דרך משותפת בריאה יותר. 

זה את מול בעלך יותר

זה שיח זוגי, לא קשור אליה

זה שבעלך לוקח את הבאסה שלה כשיקול זה דבר אחד, אבל השיח הוא שלכם לגבי מה גובר על מה

את יכולה לומר כדי לנרמל שגם אמא שלו לא יוצאת מהבית, אבל אל תיכנסי לחזית 'אני מולה' בשיח איתו

יכול להיות שהרצון שלו לנסוע לחג מבחינתו מייתר את הפחד שלך. ועל זה צריך לדבר.

הןא אוהב להיות בבית

וכמובן אני לא אתחיל להשוות כי זה מחמם, אבל כן היה לי חשוב לשתף אתכן כי זה לא שאני חוששת עיקרית במשפחה, היא בדיוק כמוני

בכיף אם בעלך יזרום

בדרך כלל יש התראה. חתונות דלק יש גם בכבישים מהירים. מסכימה שלא תמיד, אבל בדרך כלל יש מה לעשות.

אני בעם כלביא לא זזתי מהבית, עכשיו עם ההתראות זה נראה לי הרבה יותר הגיוני. ובסוף ליל הסדר זה באמת דבר שחבל לוותר עליו אם אין סיבה טובה 

במיוחד אם עד עכשיו לא נסעת

לי עזר פעם אחת שהיתי צריכה לסוע לבדיקה שלא יכלה להידחות. וראיתי כמה הכבישים מלאים. כלומר עשרות אלפי אנשים נוסעים בכבישים כל היום, וב"ה אלף פעמים, לא שמענו על נפילות על כביש ראשי או פגיעות כאלה. לא שלא יכןל לקרות, אבל זה סיכון קטן. ואנחנו לא צריכיפ להסתגר בבית עד סוף המלחמה.

ובאמת בדרום יותר שקט. תלוי יישוב. אבל לפעמים יש רק אזעקה אחת ביום ולפעמים גם פחות. 

לק"י

הנסיעה מפחידה אותי. וזה דוקא מאוד הגיוני....

ואני כן יוצאת מהבית לאזור הקרוב, כי יש מרחבים מוגנים במרחק הליכה.

גם אני מפחדת מהנסיעות, אבל כן יצא לנו לצאת מהישוב שלנו כמה פעמים, הכל עם בעלי (בעלי גם יוצא לעבודה).

חלק מהנסיעות נסענו לאירועים משפחתיים, אז אין הרבה ברירות, והאמת, זה עשה לי ממש טוב! האוורור הזה חשוב מאוד.

הייתה לנו סיעה אחת שהיא באמת ארוכה, ואז גם הייתה לנו אזעקה בדרך - קודם הייתה התראה, אז בעלי מצא מקום לעצור בצד, יש מספיק זמן, חיכינו באוטו וכשהאזעקה התחילה יצאנו מהאוטו וירדנו הצידה למקום קצת יותר בטוח. לא הכי נעים, אבל עבר בשלום.

אנחנו גם לא שינינו את התכניות שלנו לפסח, עדיין נוסעים לאן שהיינו אמורים, מקווים שלא תתפוס אותנו אזעקה בדרך.. וגם אם כן, כבר חווינו את זה, אז יותר קל לחשוב על זה.

כן יכולה להיות אזעקה בכביש וגם נפילה . נהגים אחרים יכולים להיכנס ללחץ ולגרום לתאונה. לדעתי סיכון לא שווה את זה.

אני מבינה שאם חס וחלילה מישהו ייפגע את זאת שתשלמי מחיר.

אלא מסבה את תשומת ליבך

יותר סיכוי למות בתאונת דרכים מאשר מפגיעת טיל בזמן נסיעה (כן, גם בימים אלו ממש)

המחיר הכבד שאנחנו משלמים על השבתת החיים הוא כניעה לאויב בעיני, ממש.

כי בהסתגרות לא נחזיק מעמד הרבה זמן.

כמה שנצליח במינימום סכנה להתנהל הכי קרוב לשגרה- יהיה לנו חוסן לתקופה ארוכה יותר.

לכן מציעה לך לחשוב על זה ככה.

לנסוע נסיעה של שעה, ביום, כבחלק מהדרך יש איפה לעצור, בדר"כ יש התרעה כמה דקות קודם ואפשר לחפש פניה עם מיגונית/ תעלת בטון בשול הדרך- 

זה סיכון, אבל חוזרת על המשפט הפותח- זה לא סיכון שריאלית אמור לגרום לנו להשאר בבית.

עכשיו, אני הכי מבינה לליבך שאת מפחדת.

כי זה מפחיד...

אבל תחשבי על זה במונחי עלות/תועלת-

מקווה שתצליחי לאזור אומץ

ולא שבגלל כמה טילים בודדים (באמת! ב"ה זה המצב) שהאיראנים יורים-

תהיו בחג בבית לבד עצובים.

בהחלטה הזו, כשיש אזעקה להוציא אותם ולשמור על קור רוח ולקוות שאם זה יקרה אז זה יקרה בסמוך למקום מוגן ולא בכביש מהיר שיש רק שדות.

רק המחשבה עושה לי התכווצויות

ובאותה דילמה.

אנחנו עם שלושה קטנטנים. מרגיש שצריך מבוגר לכל ילד כדי לשכב עליו בצד הכביש.

בזמן שהכביש פנוי 35 דקות נסיעה. הרוב כביש מהיר.

באופן כללי, מרגישה שאם זה היה רק אנחנו כמבוגרים פחות הייתי פוחדת. יותר האחריות שלנו כהורים. לא רק פיזית. גם נפשית. אזעקה בכביש מהיר זה לא נשמע לי חוויה נעימה.

כן נוסעת בעיר שלי. ולא תקועה איתם בבית. כל עוד יש מרחב מוגן באזור

מרגיש לי ממש חשוב לצאת. לפעמים זה גם סיכון, אבל מרגיש לי סיכון יותר סביר כי זה קצר.

ליל הסדר גם ככה אנחנו רוצים בבית. מדובר על המשך החג 

כך גם מבחינה הלכתית.

ואין קשר לימי הביניים.

אנחנו עושים הרבה דברים שהתחילו עוד לפני ימי הביניים חצו את ימי הביניים וממשיכים עד היום מתוך אמונה שכך נכון ובריא לעשות.

אנחנו טובלות בבור מים אחרי 7 נקיים עוד מימי הביניים, אנחנו מאמינות במשפחה של איש ואישה ולא בהרכב אחר כהמשך ישיר מימי הביניים.  

אם בעלך חושב שעלייך לשאת בנטל (כמו ברוב הבתים וזה סופר תקין וטוב שיש לשניכם על זה שיח פתוח) אז גם בשאר הדברים צריכה להיות חלוקה.

חלוקה בענייני בישול, ניקיון, טיפול בילדים.

אם אתם מתקדמים מבחינת עול פרנסה שווה, אז אתם צריכים להתקדם גם מבחינת חלוקה שיוויונית בנטל.

שאתם מתווכחים ומתנהלים באולטימטומים

זו לא דרך

האמת, זה משהו שהייתי מציפה בטיפול זוגי

לא נראה לי הגיוני להציב אולטימטום של גירושין על חילוקי דעות כאלה. מה גם שבאמת עם כל הכבוד, עול הפרנסה שייך לגבר ולא לאישה. ואם הוא מצפה שתעבדי ותתחלקי איתו, הייתי מצפה שייקח חצי מעבודות הבית וטיפול בילדים.. זה לא חד צדדי

מצד שני, בתוך עמי אנוכי יושבת ורוב הנשים כן עובדות בעבודה כזו או אחרת כי יוקר המחיה וכו' וגם כי באמת זה מספק תחום עניין במהלך היום מונע תלות רגשית בבעל וחוסר מיצוי

לענ"ד חסר שיח של לב ורגש בתוך כל זה

איך היחסים ביניכם בלי קשר לעניין הנ''ל?

הייתי פונה לטיפול זוגי

אגב,גם חמתי קרייריסטית ממש. הנכון הוא לעשות את ההפרדה בין מה שהוא ראה בבית שלו כשהיה ילד למה שנכון לאישה שלו/ לבית שלו. לא כל אישה רוצה להיות קרייריסטית.. ואת לא אמא שלו🤷

לכל דבר יש מחיר לכאן ולכאן, אבל העיקר הוא שיהיו הסכמות ביניכם על אורחות חייכם

חיבוק♥️

אני עובדת בהייטק ומבחינתו אני צריכה להמשיך בעבודה הזו ולפתח את הקריירה שלי שם ואני מהצד רואה את הדברים אחרת ולכן מאמינה שאני צריכה למצוא עבודה של חצי משרה לדוגמא (מה שאין ככ בהייטק) מתוך האידיאל של להיות כמה שיותר עם הילדים ולא לשים אותם אצל מטפלות וכו לדוגמא

מחר תחליטי שאת רוצה הסבה ולעבוד במקצוע קליל ולא קרייריסטי, אולי בחצי משרה אם מתאפשר מבחינה כלכלית, מה הוא יגיד אז?

השאלה אם יש לו התנגדות למודל כזה של אמא, או שהוא מוכן שתהיי אשתו רק אם את עובדת בעבודה מסויימת וכו

גדלתי גם לאמא שהייתה בבית ואני לא רואה בזה ערך להיות כל הזמן בבית. אני כן רואה ערך להיות יותר פנויה לילדים נגיד חצי משרה, ובעידן של היום לא יכולה להרשות לעצמי להפסיק לעבוד.

אבל לענייננו עצם הבעיה היא בשיח ביניכם, הוא לא אמור להתנהל ככה.

אולי כדאי שתפנו לטיפול.. 

דרכינו יצטרכו להיפרד?
הוא אמיתי שעל דבר פעוט כזה (ממש פעוט!! את מוכנה לעבוד בחצי משרה) הוא מוכן להחריב הכל?
בעלך לא מבין עד הסוף מה הוא אומר ומה המשמעות של גירושים.

הוא רוצה ללכת לבית הדין ולשלם את חייו בשם אידיאל של אישה קרייריסטית (?)

הוא רוצה ילדים שרוטים קשות בשביל כמה אלפים??

הוא לא מבין מה הוא אומר, והוא לא מבין שהמילים שלו בסוף ימוטטו עליו את עולמו.

לו יצוייר והייתם עכשיו מתגרשים בשביל השטות הזאת

הוא היה תופס ת'ראש בוכה, ורודף אחרייך שלא תעבדי אפילו כלום רק שתשארו יחד.

אישה ובית זה הדבר הכי עיקרי, הכי חשוב, הכי יקר שיש לאדם בחיים (!!!!!!!!!) 

ומילא לאיין בגירושין על אישה שמתנהגת בצורה קטסטרופלית, מנבלת את הפה ומזניחה כל פרט אפשרי בחיים (וגם אז- גבר יעשה הכל כדי לא להגיע לגירושים)

אבל אישה שנשמעת כל כך עם ראש על הכתפיים, מסורה ואחראית, אישה טובה
מי שמוותר על זה כ"כ בקלות הוא לא נורמלי. שיילך ויחפש בשוק הגרושים\ות מישהי שתגיד אמן לכל גחמותיו. ממש בקלות הוא ימצא....

חסר לו הבנה בסיסית ועמוקה של עיקר וטפל.
 

יקרה,
מעתה אמרי לו- בעלי היקר שאני מעריכה אותו על (ופה תפרטי...) אני לא מוכנה לשמוע על אולטימטום של גירושין.
הבית שלנו יקר וחשוב הרבה יותר מדבר פעוט כמו משרה מלאה או משרה חלקית. אני לא אגואיסטית כשאני רוצה לתת יותר למען הבית. הבית צריך אותי, ואני צריכה מרחב אישי כדי שתהיה לי פניות להיות עם הילדים.

אני מאוד רוצה שנגיע להסכמה בינינו.

אבל את המילה גירושין אני לא מוכנה לקבל. זו לא אופציה בעיניי.

אם תראה לנכון להתגרש ממני בשביל הדבר הזה, דע כי זו הטעות הגדולה ביותר שתעשה בחייך (וזו האמת! בעלי מלווה אבות בהליכי גירושים... הוצאה לפועל על כל שטות. מזונות גבוהים. כתובה. הכל. אם היה יודע מה קורה עם גרושים היה נותן לעצמו סטירה להתנערות.)

אל תפחדי מהאוליטמטום- פייק הזה. 

עני לו בצורה שמכבדת אותך, אבל את צריכה להאמין שאת יכולה לעשות את הבחירות האחראיות שלך, גם אם הן לא ימצאו חן בעיניו.

לעבוד חצי משרה זה וודאי אחראי, וודאי שלא הופך אותך לאגואיסטית

נשמע שהוא גבר עם המון כוח ושמפעיל שפה של כוח.

מול זה את לא צריכה לפחד, את לא צריכה לעשות לו דווקא
כן לתווך את העמדה שלך מתוך כבוד עצמי וכן ללכת בדרכך שלך, ולהבין שיש דברים שהוא ייאלץ לספוג, מעצם זה שאת נפרדת ממנו

בהצלחה!

מה הערך מבחינתו שתהיה לך קריירה? עזרה בפרנסה, או שכך הוא חושב שראוי לחיות?

מה דעתו על היחס שראוי לתת לילדים? איך הוא איתם?

לפני שהתחתנתי למדתי מקצוע שעובדים בו בעיקר משמרות ומהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי כאמא

האמת שגם לא דיברנו על זה לפני, ועדיין הייתי בבית עם הילדים שנתיים עד גן חובה

העניין הוא גמישות וראיית הצורך של השני/ הבית לפי העניין, לא בהכרח תכנון מקדים

כמה דברים

בעיניי, בניגוד למה שכתבו כאן, עול הפרנסה הוא לא על הגבר, אלא משותף. בשרשורים אחרים שמתפרסמים על נשים שעובדות מאוד קשה בבית, רוס התגובות הן שהבית הוא גם של הגבר ולכן ראוי שישא בנטל, מה שתקף גם לכאן.

דבר נוסף, אני לא רואה טעם להתווכח כל מה שלא רלוונטי. יש לכם אפשרות שתעבדי פחות? אם לא, אז אין טעם לדבר באופן היפותטי.

ועוד משהו, אני חושבת שכדאי יותר לדבר על למה טוב לילדים שהם נמצאים הרבה בבית, למה זה טוב יותר לבית, למה טוב לילד שהורה נמצא איתו יותר משעתיים ביום (יכול להיות שתצטרכי לחדד את זה טוב יותר עם עצמך) בנושא הזה אתם צריכים למצוא את העמק השווה. ולא למה את צריכה לא לעבוד.

לגבי התשובה שלו, כתבו לפני לא לגיטמי בשום צורה.

זה לא שאם אמא עובדת הילדים אצל בייביסיטר כל הזמן

יש להם אבא ב"ה.

בעיני הגיוני להשקיע כמה שנים בבניית קריירה על חשבון הזמן בבית,

ואח"כ להנות גם מהכנסה גבובהה וגם מחיים נוחים.

כמעט ואין משרות פחות ממשרה מלאה בהייטק

אבל בהחלט יש משרות שמאפשרות לגדל ילדים בנחת.

חלק מהימים לעבוד מהבית,

חלק לצאת מוקדם ולחזור מוקדם

וחלק להישאר בעבודה עד מאוחר/ להמשיך בלילה.

נטל כלכלי הוא גם נטל. לא בטוח שילד שנמצא במעון עד 17:00 ואחרי כמה שנים זה מתאזן ויש לו חיים חופשיים מבחינה כלכלית, סובל יותר מילד שאמא שלו נאבקה כל יום להוציא אותו ב16:00 או ב13:00

וחי בצל מאזן כלכלי מוגבל.

וגם לא בטוח שאמא נוכחת פיזית אבל טרודה בהישרדות לאורך שנים, יותר מיטיבה עם אמא שכמה שנים הייתה פחות נוכחת פיזית אבל אח"כ היא גם נמצאת יותר וגם פנויה מטרדות של איך לסגור את החודש.

כסף לא קונה אושר

כסף קונה הרבה דברים שמקלים על החיים ולכן מאפשר נחת.

בקיצור זה לא כזה חד מדמעי ויש כל מיני איזונים שאפשר למצוא.

מה שבטוח שלילדים יותר בריא לחיות עם אבא שרגוע לגבי הפרנסה שלהם מאשר שעה יותר או פחות במעון.

משהו בשיח ביניכם מתפספס וזה הכי פחות מיטיב עם  הילדים.

מה שבטוח להצליח בשוק התעסוקה בהייטק רק כי בעלך מכריח אותך זה נדון לכישלון.

זה צריך להגיע ממך.

שאת לא מקבלת יחס ראוי

ושהיחסים ביניכם לא תקינים

אני חושבת שלכל אישה עדיף לעבוד ולהרוויח מספיק כסף בעצמה

זה סיפוק ובטחון כלכלי

לאישה בזוגיות פחות טובה

זה מאסט

לא להיות בעמדת חולשה כלכלית

לא להיות תלויה בבן זוג שאינו תומך רגשית

מה שכן

קריירה לא חייבת להיות 9 שעות ביום ואפשר עם הזמן להגיע למשרות יותר גמישות

בעיניי הרבה יותר קריטי

לבדוק לטפל בשיפור הזוגיות

לפני ניסיון להגשים חלום על אמהות יותר פנויה

אני מאוד מסכימה איתך, ותקופה ארוכה עזבתי עבודה והייתי עם ילדיי בבית, לא הבאתי אותם שמישהי אחרת תגדל לי אותם.
ואלו היו שנים מדהימות
את מדברת על משרה נוחה לגידול ילדים, אם אני מבינה נכון. 
אין לי דרףך לתת טיפים כיצד להסביר לבעלך מה הדבר הנכון, זו דעתו.
בואי נתחיל מזה האם הוא מוכן לשמוע?
אם תסבירי לו מה היתרונות (הרבים!!!) בלגדל ילדים הוא יקשיב?
אם תראי לו מחקרים תומכים בגידול ילדים בגיל הרך הוא יקרא?
אם תסבירי לו שלהפך, זה שאת עם הילדים זה קשה יותר מעבודה.
והכי קל תכלס זה לשלוח למעונות עד 5 ולצאת לעבוד- זו הדרך הקלה, את בוחרת בקשה יותר... ובתקופת המלחמה עכשיו, שיסתכל סביבו ויבין מה קל יותר- לגדל ילדים או לצאת לעבוד?
שיעשה חושבים, ויבין שיש פה מתנה- הדרך שלך.

@שוקולד פרה. היקרה כתבה מקסים וגם עוד אבל אני לא חושבת שהוא במצב להקשיב לדברים כאלה. הפער גדול מדי.

לצערינו בד"כ אנשים לומדים מנסיונות בדרך הקשה.

אפשר להגיד לו כל מיני דברים ולדבר אל הלב שלו אבל זה עמוק יותר משיחה על קפה בערב.

זה פער יותר עמוק מזה ואתם תצטרכו טיפול בשביל לגשר עליו. זה אפשרי.

חיבוק גדול! ❤️

לאימא נוכחת ופנויה לילדים אין תחליף.

זכיתי לגדול כך, וגם אני נמצאת עם הילדים רוב שעות היום (הם במסגרות עד 13:30), וממש משתדלת להיות איתם בנוכחות מלאה,

וזה הדבר הכי מדהים שיש בעיניי.

אז רק רוצה לחזק אותך שאת לא סתם מתעקשת על זה, באמת בעיניי זה חשוב מאוד מאוד.

כואב לשמוע מילים כאלה מהבעל...

אני מסכימה איתך,

נעשינו עם השנים כלבויניקיות

גם עבודה מחוץ לבית בממוצע של 10 שעות כולל הלוך חזור, ניקיון,כביסה,כלים,גידול הילדים,שיעורי בית, אספות הורים ,חוגים ימי הולדת מקלחות ,בישולים גיהוצים והיד עוד נטויה ברוך השם...וצריך לתפקד גם כאישה ,כחברה,כבת,כאחות,וכו'

יש לנו הרבה מעמסות מכל כיוון.

זה באמת נושא רגיש והבעל שכאילו אחראי על הפרנסה ,פתאום האישה גם נושאת בנטל ואיפה זה שם אותם בתור הורים שרוצים הכי טוב לילדים גם מבחינה כלכלית,חינוכית.. ולא נותרות לנו הרבה שעות איתם

וזה מכניס להלקאה עצמית וביקורת ויכוחים עצבים וכו.

אני כן חושבת שמישהו צריך להסביר לבעלך שגם אם דרכיכם תיפרד, אם ההצעה שלך של לעבוד בחצי משרה נראית לו בלתי אפשרית, כאשר תתגרשו, היא תהיה מכה מאוד חזקה מבחינת כלכלה. זוגות שמתגרשים מפסידים המון המון כסף, ואם יש ילדים ,יצטרך לשלם מזונות,כתובה וכאלה , בקיצור לא משתלם להתגרש.

ואם נאמר משפט כזה, צריך לבדוק האם הוא נאמר ברצינות או רק כדי "להפחיד" אותך , כאשר שתי האופציות לא נשמעות טוב בכלל.

הבעל חותם בכתובה שהוא אחראי על עול הפרנסה,לדאוג לך לבגדים ואוכל ולמלא כל מחסורך. למה לכל הרוחות אנחנו צריכות גם לשאת בזה וגם להוליד ילדים וכו ?

אני כן חושבת שצריך להגיע לעמק השווה.

אם את מרגישה שזה נכון לך מבחינה נפשית ומבחינת הילדים והבית לעבוד חצי משרה ,זה צריך להתקבל בצד השני ... חשוב בריאות הנפש

איך אישה ממוטטת תמשיך לעשות כל מה שצריך אם רע לה ? אם היא מרגישה שהיא לא במקום שהיא רוצה להיות?

שיהיו בעה רק בשורות טובות.

אמירה כזו היא קיצונית ומעידה על קושי עמוק בקשר, וטיפול זוגי עוזר מאוד מאוד במקרים קלים הרבה יותר

.... וכאן זה כבר ממש דחוף...

בכתובה לפרנס... אז זה כן עליו.

אבל למה לאיים בלהפרד? אין שום דרך אמצע?

אין שום עבודה שיכולה כן להסתדר עם הלו"ז?

לא חייב לסיים עבודה בחמש. ולא חייב לעבוד משרה מלאה ודורשת.

אני הייתי מניחה לזה קצת כרגע ואחכ שוב מדברת אבל על הצד הזה שקשה לך לעבוד הרבה שעות כי את חוזרת עייפה לילדים ולבית,ולא יכולה לטפל בהכל כי אין מספיק פניות לזה וגם כח פיזי.

אמא יש לה תפקיד אחר..וזה הבית. אז זה דורש כוחות..

אישית אני רואה כרגע שאני על חצי משרה, זה מבאס במשכורת ממש, אבל לפחות יש לי כח לבית ולילדים. עבדתי שנים קודמות יום נוסף וזה היה גומר אותי ממש... 

משחק מהמם שאפשר לשחק לבד.

יש שוקו תות שהוא משחק מתוק גם עם אחותו. גם ספרינט נחמד.

חתחתול (נראלי לאחות הקטנה יהיה קשה אבל אולי עם חברים) אם אוהב חשבון.

מנקלה.. שחמט

אפשר פאזלים תלת מימד וכדומה, קופסות לגו קטנות של הרכבת מכוניות

יש משחק שאני לא זוכרת את שמו אבל שיש כמו תרנגולת או חיה אחרת על חומת לבנים וצריך בזהירות להפיל לבנים בלי שהחיה תיפול

כזה:

איי קייו 6 פרו IQ Six Pro | סטימצקי איי קייו 6 פרו IQ Six Pro | סטימצקי

אני קניתי לבת השבע שלי, שגם חכמה מאוד, כבר פעם שנייה, והיא מאוד נהנית מזה.

לשניהם -

חתחתול, דאבל, מלך הפלאפל. גם רביעיות של צבעים יכולות להתאים...

צריך ללמד אותו טיפה, ורשמית זה לכמה שחקנים, אבל בהחלט יכול להיות מענין גם לבד (ואנחנו המצאנו גרסת משחק הרבה יותר כיפית לסט מהגרסה המקורית, ב"ה כשיהיה לי זמן אשתף כאן).

ויש גם Swish (מקווה שככה כותבים), עם קלפים שקופים ועיגולים שצריך להתאים לפי צבעים- ילדים חכמים גם יכולים להנות לשחק בו לבד.

אבל האמת שיש גם לא משחק קופסא אבל לוח מטרה סקוטש עם חיצים שנדבקים.

אל תשנאי אותי אם את קונה את זה

בת ה6 וחצי שלי ממש אוהבת.

לרוב היא מחביאה לי ואני מחפשת אבל משחקים לפעמים גם הפוך שהיא צריכה לגלות.

לשניהם:

נחשים וסולמות

משחק זיכרון

טאקי

דאבל

תפוס תכוס

המבוך הקסום

רביעות צבעים

פיקולינו

כתבו הרבה משחקים שהייתי מכוונת לגיל צעיר יותר.

בגיל שלו אפשר כבר קטאן, סטרטגו, שחמט וכד'

הבעיה שאין לו פה פרטנרים.

מסכן הוא נואש ומנסה ללמד את הבת 5 אבל היא פחות בקטע, משחקים דמקה...

אצל בעלי מאוד אוהבים כולם והוא פורח שם, אבל זה לא בשבילי..

סטרטגו זה רעיון טוב, קאטן הוא מכיר אבל תמיד מסתכל על הגדולים, אולי באמת נקנה.

תודה!

ומידי הרבה כללים ופרטים לזכור😅

אבל מי שאוהב את זה נראה שיכול לשחק בזה שעות

הרבה אנשים מתאים לרמת בשלות מנטלית גבוהה יותר כי משחקים עם יותר חסימות.

שני שחקנים מתאים מאוד לגיל 7.

ילדים חכמים צריכים אתגר, לפרוח. לקנות משחקים כדאי כשהם בתחילת השלב שמתאים להם ולא בסופו.

לדעתי זה יכול להקפיץ את הילד.

בקלפי מלחמה פשוטים, זה משהו שאפשר לשחק 2 או להתאמן בעצמו.

אפשר גם סוליטר, ועוד מלא משחקים שהיינו משחקות בבית ספר עם חבילה קלפים מהשקל

בבית שמש בטיפול אישי יש את פייגי פולק שמאד עזרה לי בזמנו.
טיך שזכור לי לוקחת 400 אבל עזרה לי לפתור קושי מסוים ברבע מהזמן שהייתי אצל אחרת שלא עזרה

אני ממש מציעה לבדוק באתר של קופת החולים שלך

לכל קופה יש רשימה של מטפלים שאפשר להגיע אליהם בהסדר וזה מחיר מאד זול. אישית מכירה כמה שהגיעו ככה למטפלים מעולים שעברו איתם דרך ארוכה.

זה כן דורש שיעורי בית להתקשר אחד אחד ברשימה ולראות אם נשמע לך מתאים ואם פנוי בכלל..

וקצת ניסוי וטעייה, לפעמים מתחילים וזה לא זה וצריך לנסות מישהו אחר. אבל זה גם בטיפול פרטי ויקר יהיה ככה. 

לא התנסיתי איתם באופן אישי

אבל שמעתי שעוזרים להתאים מטפלת ולממן טיפול למי שצריך...

חיבוק יקרה והלוואי שתמצאי מישהי ושיהיה לך ולכם טוב יותר!