בחור ובחורה הולכים ברחוב. פתאום הבחור רואה את חבר שלו מהישיבה.
החבר שואל: תגיד , מי זו לידך?
- האא. זו בת דודה שלי.
- וואלה , מעניין. עד לא מזמן היא גם הייתה בת דודה שלי...
["דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא" - רק ש - מעניין אם הבדיחות שלו היו כמו שלנו...
]
]קיצקיצור >>
"וַיּאמֶר הַקּל קוֹל יַעֲקב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו"
רואים את זה? הזוי. מילה אחר מילה - אותה מילה , אותה משמעות , כתובה אחרת. מוזר.
עוד משו - חכמים דורשים על זה -"בזמן שהקול קול יעקב - אין הידיים ידי עשו".
אני , לא יודע מה איתכם , אבל נראה לי יותר מסתבר לפי הפסוק לכתוב -
אני , לא יודע מה איתכם , אבל נראה לי יותר מסתבר לפי הפסוק לכתוב -
"בזמן שהקול קול יעקב - הידיים 
ידי עשו" , זה - ממש מקביל לפסוק.
אז מאיפה חכמים הכניסו את ה - "אין"?
ידי עשו" , זה - ממש מקביל לפסוק. אז מאיפה חכמים הכניסו את ה - "אין"?
באה התורה ורמזה לנו ככה עם עוד משמעות -
'הַקֶל קול יעקב' (אם טעיתי בנקוד - זה בסדר , האקדמיה ללשון עוד מחפשים אחרי...
)
'הַקֶל קול יעקב' (אם טעיתי בנקוד - זה בסדר , האקדמיה ללשון עוד מחפשים אחרי...
)בזמן שהקול [= לימוד התורה וקיום המצוות] של יעקב [= עם ישראל] קל = לא חזק = רופף , אז > הידיים ידי עשו.
אז - שאלנו:
למה אין ו' ב - "קל" > עכשיו מובן , בכדי שנוכל לראות במילה גם "הקל" - בשביל לרמז לנו. מה לרמז?
שכאשר עם ישראל רופף בתורה - הידיים ידי עשו - הוא שולט. משמע ש ---
"בזמן שהקול קול יעקב - אין הידיים ידי עשו" ו - זה בדיוק ,מה שאמרנו חכמים...
מושלם.
שתהיה בעז"ה שבת מלאה אור לכל עם ישראל.
שנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו. שבת שלום ומבורכת!
א-מ-ן. 