ואני יודעת שאני צריכה לאסוף את עצמי ויודעת שאולי אני טיפה מגזימה(למרות שהי,ממש לא.)ויודעת שכל חיי אני מקשיבה ליצר הרע הזה של העצבות והמחשבות המדכאות ויודעת שאני צריכה יותר להאמין למרות שכל חיי אני מאמינה ויודעת שהמיטה זה הדבר שהכי קשה לצאת מימנו ויודעת שאולי אולי אולי אני לא אוכל להסתיר מימנו עוד הרבה זמן את כל מה שממשיך לעבור עלי למרות שזה אסון אם הוא ידע ורק מלחשוב על זה,הלב שלי מטפס לאלף ורוצה למות אבל זה לא יקרה נו,אני יודעת שאני גם מאמינה בטוב ויודעת שעם כל הקושי,אני אתגבר על זה כי היו הרבה ימים כאלו ובסוף התגברתי ויודעת שבערך נשארתי אני לעצמי ואחראית על החיים שלי וזה עמוס לי לסחוב הכל לבד ופתאום אתמול היה כל כך מוזר ויודעת שאני לא יודעת איך מגיבים לאנשים והלוואי ואמן שהם לא כועסים עלי כי,כי,אני לא יודעת איך מפרשים במילים את הרצון הזה שיהיה להם פשוט טוב ולא כואב.
וזהו,באלי להכין עוגה.אני רוצה גם לשרוף את הציור הזה אבל זה וואחד יצר הרע.
וזהו,באלי להכין עוגה.אני רוצה גם לשרוף את הציור הזה אבל זה וואחד יצר הרע.