בטח אתם יודעים לחנך נהדר לדברים אחרים.
אבל הצבת גבולות היא הקושי.
אגב, לכולם זה קשה...רק שלחלק יותר ולחלק פחות.
השלב הראשון- להחליט ביניכם, אתה ואשתף, על הגבולות הראשונים שאתם מציבים.
לא כדאי בבת אחת לנסות לתקן הכל.
קחו נושא אחד
נניח- את ענין השינה של הגדול.
או, אם זה כבד מידי- נושא אחר שיש סביבו מאבקים וחוסר נעימות. תחליטו עם עצמכם איך אתם רוצים שזה יראה. נניח- זמן ארוחת ערב. תנתחו: מה קורה, מה מפריע לכם, איך הייתם רוצים שהזמן הזה יראה, מה צריך לעשות כדי שהוא יראה ככה.
החלטתם? יופי.
מעכשיו- אתם לא זזים מילימטר מההחלטה הזאת. מודיעים עליה מראש לילדים.
ומצפים שהדבר הראשון שיקרה הוא שהילדים ינסו אותכם בלי סוף, במיטב הכלים הרגשיים, והמניפולטיביים שיש להם. הם אלופים בזה.
אבל אתם צריכים להיות בונקר!!
לא לכעוס, לא לצאת מהכלים.
פשוט לעמוד על שלכם, גם אם זה יקח שעה.
ברגע שתכעסו- זה לא טוב.
אתם צריכים להיות מאוד בשליטה עצמית בשביל זה, אבל זה שווה את זה.
תבינו שאתם המנהלים של הבית, ולא הילדים. ואל תחששו גם לומר את זה. ''אני אבא ולכן אני קובע''.
לדעתי, אתם תתפלאו לראות כמה מהר ילדים מיישרים קו כשהם רואים מולם בונקר!!