במהות מה שצריך זה לעבוד על הבטחון שלך שאתה טוב.

יש הרבה אנשים שהתחתנו בתקופות קשות מאד, ובני/בנות הזוג שלהם תמכו בהם עד שיצאו מזה.

לעומת אנשים שהיו במצב מצוין, אבל לא האמינו שהם מספיק טובים עדיין.

אז כדאי שתעבוד על כל הדברים שחשובים בעיניך, אבל זה לא אומר שעד אז אף אחת לא תרצה אותך.

גם אם זה קצת שונה מהחברה סביבך.

הגיוני שאנשים פחות עם בטחון עצמי בגלל סיבות מסויימות.

לבנאדם אחד יהיה בטחון עצמי בגלל שאין לו תואר ביד ולאדם אחר לא יהיה בטחון עצמי בגלל סיבה אחרת.

תבדוק איך אתה משפר את הבטחון העצמי שלך בלי קשר לנתון כזה או אחר.

הרבה פעמים יש חוסר בטחון עצמי כללי וכל נסיון להסביר את אותו חוסר בטחון רק מעצים את החוסר בטחון עצמי הכללי.

אני חושב שתחושת בטחון כללית נבועת ממקום כללי ולא ממקום נקודתי. צריך לבחון על איזה מקום כללי זה יושב.

ובטחון עצמי חשוב ממש ממש בלי קשר לזוגיות.

המחשבה אודות זוגיות רק מעצימה את הצורך האישי בכך.

אל תדאג, אף אחד לא מצפה ממך שתפרנס משפחה שלמה בגיל 25, כל השיקולים הכלכליים האלה הם רעשי רקע, כי זה משהו שישתנה עם הזמן, אתה גם ככה מחפש מישהי שתתאים לך להרבה שנים קדימה, לא רק לשנה הראשונה לנישואים.

בחורה בגיל שלך תהיה לרוב כבר בתחילת העבודה הראשונה שלה אחרי תואר ולפעמים אחרי ניסיון רלוונטי בשירות לאומי, אז גם לה יהיה ברור שעול הפרנסה יפול עליה בשנים הראשונות.

יש שמתחתנים גם בגיל 21 ומסתדרים בלי משכורת בכלל, אז בגיל 25 זה פשוט יותר, לוקחים הלוואה ומחזירים אותה אחרי שמתחילים להרוויח.

ובקשר להריון, יש דמי לידה לשלוש וחצי חודשים מביטוח לאומי אם אני לא טועה...

כי אחרי זה אפשר לעבוד בעבודה מכניסה ולהחזיר את ההלוואה. אם כבר, זה חוסר אחריות כלכלית לא לקחת הלוואה ולהסתפק לכל החיים בעבודה שלא מכניסה ושלא דורשת תואר.

כמובן שצריך לשקף לבחורה את התכנון הזה, בעיתו ובזמנו. מצד שני, היא לא צריכה להיות מופתעת מזה.

התכוונתי שפותח השרשור יכול לבנות על אישתו שתפרנס אותו בשנים הראשונות לנישואין. אם עניינים כספיים זה מה שירתיע אותה, זה סימן שהיא לא באמת רוצה אותו.

אני מסכים איתך לגמריי, כמו שכתבתי "לשקף לבחורה את התכנון הזה, בעיתו ובזמנו".

לדעתי אתה צריך לשנות את המבט שלך על נישואין. 

אתה חושב שרוב האחריות בזוגיות ובנישואין היא על הגבר. אתה צריך לפרנס, אתה צריך לדעת להוביל את הקשר הזוגי, אתה צריך לדעת לדבר ולהוביל שיחה, אתה צריך לשדר ביטחון כדי לתת יציבות, אתה צריך להיות אחד שאפשר לסמוך עליו שיטפל בדברים שונים שיצוצו במהלך החיים, אתה צריך לקחת אחריות על אשתך...  

לכן אתה רואה בנישואין "עול" כבד שאתה צריך לשאת על עצמך, ואתה לא יודע אם אתה מסוגל לזה.

אתה לא יודע אם יש לך את היכולת להוביל דבר כזה. אתה חושב שאולי אין לך את מה שנדרש בשביל להתחתן.

אתה לא רוצה לאכזב את הבת זוג שלך. אתה חושב שאולי אתה לא מספיק טוב בשביל בחורה.

ואולי אתה גם לא ממש רוצה לשאת על עצמך כזאת אחריות כבדה, שבחלקה לא מתאימה לאישיות שלך, כי זה לא כיף, זה יכול להיות ממש סבל.

דבר ראשון אתה צריך להבין שלא הכול רק עליך, אלא האחריות הזאת היא על שניכם, הבחורה לוקחת את האחריות הזאת ביחד אתך. אתה לא צריך להיות אחד שיסמכו עליו שיעשה הכול. אם יש דברים שאתה לא יודע לעשות, אז תחפש בת זוג שתדע לעשות אותם בעצמה. למשל אתה יכול לומר לשדכן שאתה רוצה מישהי יותר מובילה עם ביטחון שיודעת להזיז דברים, כי אתה לא ממש אחד כזה (ואתה לא צריך לגרום לעצמך בכוח להיות אחד כזה כי זה ממש מעייף לעשות דברים שמנוגדים לאישיות שלך), אולי זה מה שיתאים לך (ואולי לא, אני סתם מעלה אופציה). 

דבר נוסף אתה צריך לראות את מה שטוב בך, את הדברים שאתה כן מסוגל להביא לקשר זוגי. למשל יש לך מידות טובות, יכולת הקשבה, יכולת הכלה, רגישות, חכמה, קשר לתורה, סבלנות וכד'. אולי אתה לא אחד שמוביל ולוקח את הבחורה אחריך, אבל אתה אחד שיכול להכיל ולספק תמיכה רגשית וכו'. תסתכל על עצמך כאחד ששווה להתחתן אתו, שיש לו הרבה מה לתת, למרות שיש גם קצת דברים שאתה לא יכול לתת.

לדעתי פשוט תתחיל לצאת לדייטים ותציג את עצמך כמו שאתה. מצד אחד תציג את היתרונות, תראה לבחורה את האישיות המדהימה שיש לך, את השאיפות שלך. ומצד שני אל תפחד גם להראות את החסרונות, אל תפחד לומר לה שאתה קצת ביישן, או לומר שאתה לא רואה את עצמך משלב עבודה תוך כדי התואר. ותופתע לגלות שיהיו לא מעט בנות שזה לא יפריע להן, והן ירצו אותך בגלל מי שאתה, למרות שיש דברים שאתה לא מסוגל לתת.

אם אתה לא תשנה את המבט שלך, אז אתה תישאר באותו מקום. לצערי אני מכיר עוד גברים כמוך, אפילו יותר גדולים ממך, עם תפיסה כזאת על נישואין, תפיסה שכל האחריות תהיה על הגב שלהם, או תפיסה שהם לא מספיק טובים בשביל בחורה. וזה פשוט מונע מהם 'לרצות' להתחתן, ומונע מהם לנסות להתחיל לצאת עם נשים.

שאתה צריך להתחיל לצאת.

שהוא בשל.

ואחסוך את האנלוגיה המדהימה שמתרוצצת

לי בראש מחמת חוסר ידיעת הנפשות הפועלות.

עבודה על הביטחון העצמי, תמיד יהיה מה שיפריע ובמה לתלות "חסרונות".

לדעתי דווקא אם תשלים איתם, לא ממקום של חולשה, אלא ממקום של התקדמות ושיפור - שהרי הנה אתה כן לומד נהיגה, אתה כן בדרך למציאת עבודה = לומד תואר, לעתיד כלכלי טוב יותר...

ההיפך, מהמקום הזה תוכל לצמוח ולקבל ביטחון , ומי שלא תהיה - שתצא איתה, הכול זה איך תשווק את המציאות שלך:

אם תשווק אותה כחולשה וכפרטנר בלי קרקע יציבה, אחד שלא מאמין שהוא בשלב הנכון - ככה היא תרגיש.

אם תציג את זה כתקופה קצת קשה שעוברים, ובוא נודה באמת זאת הדרך שהמון אנשים עוברים, זו המציאות, אז דווקא תוכל לצמוח מפה זוגיות טובה ומכילה שאדרבא - תעזור לך בכל התהליך הקשה הזה ותהפוך אותו לקצת פחות קשה...

קח לעצמך את הזמן להפנים ולבנות את עצמך...

המון המון הצלחה, עבודה פנימית ואמונה, אף פעם לא מאוחר!

אבל כמו הרבה דברים בחיים 

חושבת שפשוט צריך לקפוץ למים.

אבל אני אוותר על התענוג 

חוץ מזה שעשית אחלה תקציר. 

לדעתי כשאתה כותב ככה את כל החסרונות זה לא מה שיביא לך דברים טובים

כמו שאני יכתוב- היי, אני מבולגנת, חסרת אחריות ועצלנית. מי רוצה לצאת איתי?? לא חושבת שיהיה מישהו כזה ;))))

אבל אם אכתוב רשימה של דברים טובים, וגם שיש לי צד מבולגן- אפשר לאכול את זה להכיל ולקבל. 

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת