האנשים בתוך ראשי מתחלפים כהרהורים. הרהורי בוקר, הרהורי צהריים והרהורי ערב, משל היו מזינים אותי. נותנים לי חיות ואנרגיה. משל היו מתפרקים בתוכי לאבות מזון שבונים אותי. אחד על השני על השלישי והלאה.
הירהורים שבראשי הופכים מעת לעת לגניחות, לאנחות. ולאושר. אילו היה ניתן למדוד אושר וסבל הייתם מוצאים שם מדוד מהכל.
צריך איזון בחיים.
להתפעל מהדברים הקטנים, אין זו מלאכה של מה בכך, אתה מוציא כוס מהארון, והיא לבנה, והיא לא קרה לך ביד ולא חמה מדי. ואתה מרתיח מים והם נאותים לך ומתחממים, ואתה מוציא כפית ומודד כפית פחות 3 גרגירים קפה, כפית סוכר ועוד חצי. ואתה ממלא מים שהופכים למשקה ואתה פותח מקרר ויש חלב ואתה מוזג ואתה מתיישב ואתה שותה והאדים שתעופפים סביבך ועליך. וכל זה כשבראש שלך יש שקט מלאכי ופלאי.
כמה התפללתי להנות מהרגעים הקטנים השטותיים הילדותיים, ההנאות של ילד שנהיה מאושר משלולית גשם. מכוס קפה.
אך
כהרהורים בתוך ראשי.
להיות אדם
אין זו מלאכה של מה בכך.
אתה נהנה מדבר שהתפללת להנות ממנו ושוכח להגיד תודה.
אני אסירת תודה על הקפה של הבוקר. הקפה שלא שמתי לב איך הכנתי כי ראשי היה מלא מילים מלא מלא מילים שצריכות להיזרק על דף או על מקלדת.
אני אסירת תודה על חיי. אני אסירת תודה על ההרהורים שבונים אותי בוקר, צהריים וערב.
כלום לא קורה סתם. בני אדם יושבי חושך וצלמוות לחינם?!
לא.
אני רוצה להפוך עולם לטוב יותר. אני רוצה לראות פלא כל יום כל היום. אני רואה פלא כל יום. אני אסירת תודה על כך.
הבילבולים בתוך ראשי, יש להם מקום. אקח אותם ואשקה אותם. בוקר צהריים ערב.
כלום כאן לא לחינם. להכל יש מטרה.
לתת לכל דבר את מקומו זה חשוב. לתת לבילבול מקום של בילבול. ולא מקום של אידיאל. אני לא פועלת מאידיאל אני פועלת מחיפוש.
טעויות אפשר לעשות משניהם. אם היה אפשר למדוד טעות, אם היה אפשר למדוד פלא. הייתי מאושרת יותר.
[כשאומרים אם. ואז הייתי מאושרת יותר\ אהיה מאושרת יותר. המשפט שגוי.]
[שגיאה. משפטים שגויים לפנייך.]
[בוקר מצוין]
בואי ניסע