1. משהו שיהיה לך נעים לעשות

2. משהו שלילד נעים לעשות

3. סביבות הרבע שעה או עשרים דקות מספיק. 

4. הילד עומד במרכז העניינים. 

5. בזמן שאת איתו גם אם אחרים מפריעים, את אומרת סליחה חמוד אני עכשיו עם יונתן כשאגמור אחזור אליך...

6. לכל הילדים את עושה זמן איכות... בשום אופן לא רק לילד אחד. 

7. את ממש ממש ממש לא חייבת להפסיק בפעילות שלך... זה יכול להיות משהו תוך כדי. 

דוגמאות:

אברהם, ברכה, גולדה, דינה משחקות בבית. 

את מציעה לאברהם לקרוא ביחד סיפור שהוא אוהב, שאר הילדים מתאספים מסביב... את שואלת את אברהם אם מסכים שגם אחרים יקשיבו או שזה יפריע לו... במידה ולא, את פונה אליו ושואלת אותו את השאלות. כשאחרים מתערבים את אומרת... אתם יכולים להיות פה אבל אני עכשיו מספרת לאברהם...

לאחר מכן, את עוברת לבישולים ומצעיה לברכה לבשל איתך, היא עומדת על הכיסא ומבשלת ומפטפטת איתך...

בשלב הבא את צריכה להשכיב את התינוק ולקלח אותך, זה זמן נהדר כדי להיות עם גולדה

ודינה החמודה את משחקת איתה משחק כלשהו...

בקיצור לזרום עם החיים... ועם התפקידים הטכניים שלך ולשלב את זה בתוכו, אחרת זה לא יחזיק מעמד...

ואין אין אין כמו זמן כיף לאמא וילד ביחד. 

קחי בחשבון שהילדים האחרים לא נפגעים הם יודעים שגם להם יש זמן כזה איתך

הקטן הוא הבייבי שלך ותמיד יהיה לו... חוץ מזה, נדמה לי שצריך להתחיל את זה רק מאיזה גיל מסוים אבל את זה אני צריכה להזכר. 

אבל לא שיצא שילד אחד מקבל כמה פעמים וילד שני בכלל לא. 

(גם לא תמיד מגיעה לזמן הזה)

אבל בלי קשר הילדים שלי יודעים שיכול להיות שאני עם ילד X עם כל הלב ולכן לא יכולה כרגע להתפנות אליהם...

וזה תקין לגמרי (זה בערך 15 עד 20 דקות) וילד יכול לחכות כמעט בכל גיל... (בלי קשר לתינוקות)

את יכולה ללטף אותו תוך כדי וכו' אבל לא לתת לזה להסיט את תשומת ליבך...

בעיני בכל מקרה זה נכון לחיים. 

הילדים באמת לא צריכים להבין שיש כזה סבב. הם פשוט יודעים שגם להם יש זמן שלהם בלי לחשבן כלום.

תנסי כן, תוך כדי השכבה נגיד, להיות רק רק עם הילד...

תני לזה 15 דקות שאת שם, את שומעת אותו וכו'. 

זה מספיק אם זה יהיה ככה עד גיל 20. 

תאמיני לי

והגיל הזה יגיע, בלי לחץ... הוא יגיע גם אם לא תדחפי

בס''ד

איך אהבתי את הרעיון של העלים!!!! אני רוצה גם!!

אצלנו זה מתאפשר כששנינו נמצאים, הם לא מספיק גדולים להיות לבד.

או עם בעלי לוקח את הגדולים לתפילה, ובן השלוש נשאר בבית לבד עם התינוקת.

דברים שאנחנו עושים:

* יציאה לשוקו / גלידה מחוץ לבית

* לפני הקורונה אהבתי לקחת ילד, לשבת איתו בבית קפה ולשחק איתו מחשק (ארץ עיר, משחק זיכרון שהבאנו מהבית וכו')

* ילד אחד מתלווה לאבא / אמא לקניות קטנות

* הקראת סיפור כלשהו במרפסת (או חדר אחר)

* הקראת ספר *חדש*, שהם עוד לא מכירים, במרפסת

* משחק קופסה כלשהו 

* זמן רכיבה (עם אבא)

* זמן רכיבה לילד משולב עם ההליכה שלי

* הליכה ביחד

* בסגר זה גם היה ביצוע אחת המשימות שהגננת שלחה, רק אני והילדה

* קצת חורג אבל ראינו בזה ממש ברכה: הקראת ספר לשני הגדולים ביחד (בלי הקטנים). הם ממש תופסים את זה כזמן מיוחד.

בדרך כלל מדובר בפרק זמן של 20-30 דקות. לפעמים עד 40 דקות - שעה.

לגבי התדירות זה משתנה לפי נסיבות החיים (עומסים שלנו, צרכים של כל אחד מהילדים וכו')...

* בסגר, כשבעלי היה בחל''ת, ניסינו לדאוג לכך שכל ילד יקבל כל יום או פעם ביומיים

* עכשיו יוצא בערך פעם בשבוע לכל ילד 

* יש תקופות שזה יוצא פעם בשבועיים - שלושה...

פרט חשוב: אני בעיקר בבית ובעלי עם עבודה גמישה ב''ה. 

בס''ד

אופניים.... (גם כיף )

הגדול רוכב יפה ב''ה אז לפעמים בעלי יוצא איתו לטיול אופניים ושניהם רוכבים.

אם זה זמן אישי עם אחד הקטנים, ואז הוא עוזר לו/לה (ולא רוכב בעצמו).

ויצא שאני יצאתי עם הילד, הוא על האופניים שלו ואני בתור זמן הליכה, מנסה להשיג אותו... 

רק אולי לשים לב לא להשתעבד לזה מדי...

והם בטח עוד מחכים לתודה או משו

בעיניי זו חדירה לפרטיות

מה הוא היה אומר אם היו עושים לו את זה

הוא אמר שתלוי מי האורח

יש בזה משהו שאם זה מישהו קרוב איזה חבר טוב או אח זה בסדר

אבל אנשים זרים ממש לא 

אל תתערבו לי בחיים

לטוב ולמוטב

אני לגמרי מזדהה עם ההרגשה שלך

לא מפגרת בכלל

🫂

אבל נראה לי שזה בא לך עקום כי ביקשו ממך את הבית (וזה כשלעצמו עקום בעיניי כנל ולא שייך בחודש תשיעי)

ומה שאת מרגישה זה מה שאת מרגישה וזהו

חיבוק❤️

מדמיינת לעצמי שהאורחים היו זוג מבוגר ו"סבתאי" כזה, והם רגילים לעשות את זה כשהם באים לבתים של הילדים שלהם, ובאמת רוצים לדאוג לכל העולם כמו שהם דואגים לילדיהם...

אבל עדיין זה לא בסדר! כנראה במקומך לא הייתי נותנת בכלל את הבית בתקופה הקרובה🙈

(אנחנו פעם נתנו את הבית לשבת. כתבנו בפתק שהם יכולים להרגיש בבית, אבל את דלת החדר שלנו סגרנו והודענו שבו לא ישנים. כשחזרנו גילינו שהם השתמשו בשמיכות שלנו ובמנורת הלילה שלנו... השתדלו להחזיר הכול למקום, אבל עדיין יכולנו לראות. והרגשתי כל כך פגיעה בפרטיות ואמרתי לעצמי שלא ניתן יותר את הבית לשבת... ואז די מיד אחר כך הגיעה הקורונה, והפסקנו לנסוע לשבתות כמעט לגמרי, וככה מימשתי את ההבטחה שלי🙈 וכשכן נתנו נעלנו את החדר...)

(אגב אני הייתי מאד שמחה אם היו מתקנים לי את הטפטוף בניאגרה אבל הרבה שנים לא נתתי את הבית אחרי הארוע הנ"ל)

היתי מתעצבנת אם היו מחליטים לנקות לי את המקרר או לסדר ארון מחדש

או לתקן משהו במקום פרטי

אבל ראו שמטפטף ראו שנגמרה הבטריה

רצו לפרגן ולהגדיל ראש ולפתור את הבעיה

זה לא שחיטטו לך במשהו

רק ניסו לעזור

האמת משום סיבה לא רואה בזה בעיה

להפך

היתי מודה להם לגמרי

והתאמצת

ואולי זה מתפרש כמן ביקורת סמויה כאילו ראו מה לא בסדר..

ואולי רגי ש לך גם המרחב הפרטי שלך וזה זכותך

פשוט נראה לי שאני לא היתי מנחשת שזה יפריע למישהו

זה בית, בבית תמיד יש ליקויים.
לא נראה לי שזה הפתיע אותם.
אם הייתי נכנסת לבית של זוג צעיר עם ילדים ורואה ניאגרה מטפטפת, לא הייתי מבינה איך לא טיפלו בזה כבר אתמול...
זה ריח (עובש מהסמרטוטים), זה סמרטוטים להחליף, זה התעסקות וכו לא הכי סטרילי, בטח התארח אצלך איזה אינסטלטור שבשבילו לתקן את זה, זה כמו בשבילך להפעיל מכונה.

אבל נראה לי לא נחמד הקטע שהם עשו את זה מעצמם בלי לבקש, תשאלו, תבואו בסוף שבת תגידו אמרתם לנו שיש טפטוף, יש לנו קצת ניסיון בזה, אנחנו רוצים לעזור כי ממש מעריכים את זה שנתתם לנו את הדירה בתקופה לא מובנית מאיליה, בא לכם שנעשה את זה? אמרו כן תעשו אמרו לא - תביעו את ההערכה שלכם בצורה אחרת. 

והבטריה בשעון לדעתי עוד יותר לא לעניין כי לא אמרו להם כלום על זה כאילו באתם חיפשתם את כל הפגמים ותיקנתם...

ברור שזה מכוונה טובה ממש ואולי גם כן כדאי להתעלות על עצמך ולהגיד תודה אבל זה ממש לא נחמד ואפילו חסר טאקט. 

מישהו כנראה שיש לו ידיים טובות התארח שם רוצה לעזור מטוב ליבו. אני לא חושבת שזה צריך להכעיס, הוא לא חיטט לך בדברים האישיים, זה משהו מקצועי ואולי סוג של הכרת טובה על הדירה. 

לדעתי את כועסת כי מלכתחילה לתת את הדירה הכעיס אותך... 

אבל יצא פעם שנכנסתי לשים משהו בבית של שכנה שהיתה עם ילד באשפוז, ראיתי שיש כלים בכיור אז שטפתי אותם,

והיא ממש התבאסה עלי... בעדינות אבל אמרה לי בפירוש שהיא לא מסוגלת שנוגעים לה ומנקים לה.

לא הייתי מעלה על דעתי שיש מישהו שיתנגד שמנקים בשבילו משהו לא אישי כמו כלים, ועוד בסיטואציה כזו, אבל וואלה למדתי.

אבל האמת שאותי זה היה בעיקר מצחיק...

והייתי נהנית מהתוצאה.

אבל זו אכן חציית גבול 

כל כך תלוי במנטליות..

פעם התארחה אצלנו מישהי בדירה של שכנים והיא ממש רצתה לנקות להם את הווילון אמבטיה כי הוא היה עם עובש.

זה היה נראה לי הזוי לחלוטין וממש אמרתי לה שזה לא עניינה והיא לא אמורה לגעת בכלום.

לקח לה זמן לקבל את מה שאני אומרת..אבל היא ממש רצתה להיטיב איתם ומבחינתה זה היה הדבר הכי טוב שהיא יכלה לעשות..מזל שהיא אמרה לפני שעשתה..חחח

שפעם השארנו בית לשבת.

השארנו אותו נקי בסבבה כזה, וקיבלנו אותו נוצץ, משהו מטורף.

אמרנו תודה יפה (:

שלאחרונה השארצי הית למשפחה במצוקה, במצב לא סבבה (אני משתדלת ממש להשאיר צסודר ונקי אבל פשוט לא הספקתי... רה מטוטאת אבל מלוכלכת)

וקיבלתי בחזרה בית מדונדש ברמת האבנית באסלה שנעלמה.

אם את כאן - אני *ממש* לא כועסת

מוזמנים שוב

אבל בואנה הייתי מזמינה אותם להתארח בביתי בשבת בכל פעם כשיש לי ליקוי...חחחח

איזה כיף לך...את כבר לא צריכה סמרטוטים להניח מאחרי היאגרה, פחות ריח, פחות טרחה.
מתנה גדולה לאישה בחודש תשיעי, פחות התעסקות.
רק לגבי השעון- לא הבנתי מאיין היה להם בטריה...
בכל אופן, אני רואה את זה כמחווה של תודה, נהוג להשאיר מתנה כלשהי, וכנראה התארחו אצלך מישהו בעל מקצוע וידיים טובות ופינק.

וואלה הייתי שמחה אם היו עושים את זה בשבילי😅

קשה לי להבין את הנקודה שזה מעצבן.

אבל מה משנה לך מה אנחנו חושבות?

זכותך

את גם בחודש 9. לא נראלי שהייתי מסכימה לתת את הבית מלכתחילה❤️

אולי הם הרגישו בדיעבד שזה היה לא הכי נעים לבקש ממך בחודש תשיעי וע''י התיקון הם הרגישו שגמלו לכם על העזרה שלכם.

והאמת אולי במחשבה שניה אפילו לא ממש הרגישו שגמלו אלא פשוט נגיד היו צריכים שעון לדעת מה השעה - סידרו.

הלכו לשרותים ראו טיפטוף - סידרו... כנראה זה לא היה מורכב.
 

אגב אני לא הייתי מתקנת כי אולי לא הייתי יודעת לתקן....

אבל הייתי שמחה שיתקנו לי כמה דברים .
 

ועוד משהו כתבת שלדעתך לא לגיטימי לבקש בחודש תשיעי. אז לא יודעת... אם זה לדעתך לא לגיטימי היית יכולה בכיף לסרב ואני בטוחה שהם לא היו נוטרים לך על זה טינה.

אבל לא לכל אחת לתת את הבית זה כזה היסטרי, הם לא יכולים לדעת איך זה בשבילך.

וגם אפשר להבין אותם. המצוקה כשאין אף פעם איפה לארח היא מאד מעיקה. וזה שנתת להם זה אולי חסד ועזרה ענקית ממש

סיטואציה קצת הזויה

בת כמה הבת שלך?

איזה קשה זה שזה ככה, במקום להיות רגועה ונינוחה ולהתעסק בשמחה שלך את צריכה לקבל מבול פלאפונים כזה

בעלך איתך? מכיל?

חיבוק 🫂 ענק 

ילדה לא קלה, לא אשקר

אבל ילדה!

הייתי מצפה מאישה מבוגרת ליחס אחר

ושלא תביני לא נכון, היא שומרת על ניקיון של הבית ומכבסת וכאלה

אבל זה לא שווה לי!!!! לא ביקשתי לנקות ולסדר אבל זה כנראה יותר קל לה מאשר להיות סבלנית לילדים

מבקשת סליחה, קודם כול, כי נראה לי שאני אחת מאלה שגרמו לך לקנאה...

(רק אומר שאנחנו דווקא משתדלים יחסית לא הרבה להפיל על ההורים שלנו. היינו אצלם אחרי שלוש הלידות הראשונות - כולנו יחד - ובכל שאר הפעמים שנעז3נו הם שמרו עליהם לא יותר מיומיים, אף שב"ה הם ממש נכונים לעזור...)

אני חושבת שלשלמור על חבורה של ילדים שהיא לא שלך (אף שאלה נכדים) לכמה ימים - זה ממש קשה. (ראיתי את זה על עצמי כששמרתי לשעות ספורות על אחיינים שלי, שאני מאוד אוהבת - הייתי כל הזמן במתח, ולא תמיד ידעתי איך להרגיע אותם ואיך להתנהל איתם, כי אני לא מכירה אותם מספיק...)

אני מבינה שאת במצב קשה מאוד, אבל אולי היה עדיף לעשות הפוך - שאת תלכי להורים שלך עם התינוק ובעלך יישאר בבית עם הילדים? (עשיתי את זה אחרי שתי לידות)

עכשיו כבר מאוחר מדי בשביל זה, אני מניחה, אז כרגע המצב הוא שאתם צריכים להתנהל בעצמכם:

את בחדר כל היום, לא מטפלת בילדים כלל מלבד בתינוק, ובעלך נמצא עם הילדים ברחבי הבית ודואג לבייביסיטר אם צריך. (גם את זה עשיתי אחרי חלק מהלידות)

בכל אופן, חיבוק גדול. הקטע שאמא שלך צרחה עלייך זה הכי קשה...

תרגישי טוב ומזל טוב!

ובואי נגיד שידעתי למה

אני כרגע עדיין בבית רפואה, לא בבית

ובכנות זה לא לשמור עליהם כל היום, רק כמה שעות בערב

פשוט עשתה לי רע

או בייביסיטר?

התגובה שלה באמת קשה, ואני מבינה אותך שאת לא רוצה ללכת אליה, אבל במצב כזה גם בשמירה על הילדים אי אפשר להיעזר בהם...

(ושוב אגיד איך היה אצלנו בלידות שבהן לא היינו אצל ההורים - הם באו אלינו לכמה שעות, בתורנות בין שני הזוגות, לפעמים גם האחים הרווקים שלי באו, והייתה גם בייביסיטר. בלידות האחרונות כבר היו ילדים גדולים מספיק בשביל לשמור על הקטנים. ובאמת בעיקר בעלי היה נוכח...)

וסליחה שאני נשמעת לא רגישה...❤️ מנסה לעזור לך למצוא פתרונות למצב הקיים, אף שיכול להיות שאת בסך הכול רוצה לפרוק...❤️❤️

איזה קשה!! ואיזה חוסר אונים....

חיבוק לך! ממש קשה להיות רחוקה מהסיטואציה ובמיוחד שהכי מגיע לך בעולם רק להנות מהפלא החדש שלך ולהתאושש מהלידה...

מקווה ממש שתצליחי למצוא פתרון אחר לעד שתחזרי הבייתה (אולי לפזר אצל חברים? אולי בנות נוער לבייביסיטר או התנדבות?)

וחיבוק ענק

זה לא קל

לא לכולם יש את האופציה להיעזר בהורים

יש לך אולי אפשרויות אחרות?

בייביסיטר בתשלום? משהו בסגנון? שכנה אולי?

בעלי חזר הביתה באמצע הלידה כדי להוציא את הילדים למסגרות ואז חזר שוב ללידה

ולא הגיע יותר לבית חולים עד שהשתחררתי

לא תמיד יש מישהו אחר שיטפל בילדים והעדפתי להיות רגועה שהוא איתם

רק רוצה לומר מזל טוב!

וחיבוק על הסיטואציה הלא פשוטה וכואבת ❤️

אני אישית מעדיפה שבזמן האשפוז בעלי יהיה בבית עם הילדים, וברגע שחוזרת הביתה מזמינה המון בייביסיטריות צעירות (כיתה ז-ט כזה) שיהיו בבית איתי, ישחקו עם הילדים ויעשו עבודות בית קלות (שטיפת כלים, הגשת א.ערב, אולי קצת קיפול כביסה)

אז פתרונות פרקטיים אפשר למצוא, אבל הקושי האמיתי זה התחושה שאין לך באמת תמיכה מאמא וזה קשה מאד. חיבוק על זה.. 

זה בדיוק מה שמפריע לי

הייתי מצפה שתרצה לעזור לי באהבה ותתרגש איתי

אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוז

ברמה הפיזית.
לא פירטת, אבל אם נניח אין לך שום יכולת לקום לבד, אז האחיות יכולות ללוות אותך לשירותים, ואם גם שם את לא יכולה לבד, אז אפשר לבקש אולי קטטר.
לגבי מיקלחת - אולי אפשר לתאם עם בעלך בבוקר שיבוא לעזור לך, או שוב, לבקש מהאחיות שיביאו אותך לשם, בדרך כלל הם שמים שם כיסא, ואז מספיק שאחות תושיב אותך.
גם לגבי התינוק - אם את לא יכולה לקום - את יכולה לבקש מהאחיות שיביאו אותו אליך.

האמת, שבתור מישהי שגם אין לה כל כך גב, אני אפילו לא מצפה, וכך גם לא מתאכזבת. והאמת היא שאני רואה כל כך הרבה נשים סביבי שאין להם תמיכה, אז אני מפקפקת בכלל באקסיומה הזאת שיש לנו בראש, שהמישפחה תמיד אמורה לשמוח איתנו ולעזור.
הילדים נשארים אצל שכנים\ חברות בזמן הלידה עצמה, ואחר כך אנחנו עושים מה שאפשר כדי שבעלי יהיה איתם כשהם חוזרים.

בפועל לוקח המון זמן עד שהן מגיעות והן לא מגיעות כל פעם כשצריך לקחת את התינוק ולהחזיר

יכולה להגיד שעכשיו בלידה השלישית שלי, כשהבנות לא היו במסגרות, בעלי היה איתן בבית.

לידה זה אירוע מטלטל למשפחה ואם שני ההורים נעלמים פתאום זה יכול להחריף את הטלטלה ולהוציא מילדים התנהגויות מאתגרות.

שה להיות אחרי לידה ולשמוע כאלה טענות מהבית

מנחשת שמראש הסכימו ולא תארו לעצמם כמה הז קשה

ולפעמים גם ילדים אחרי לידה משתגעים בעצמם ומתנהגים לא קל

מנחשת שזה לא בכוונה רעה אבל זה באמת מאודדד קשה להיות ככה בתחושה שקשה להם ככה עם הילדים

באמת מה עושים כשיש הרבה ילדים?

האמת אצלי נגיד אין משפחה שתשמור

להורים שלי קשה כבר מזמן..

אז

א. בעלי בא איתי ללידה נשאר איתי שעה-גג שעתיים אחרי ונוסע הביתה ורק הוא עם הילדים

ב. בזמן הלידה עצמה- משריינת מראש כמה נערות לבייביסיטר

השאיפה שיפגשו את הילדים לפני ויכירו אותם.

ג. שכנים

ד. משפחה אחרת אם יש

וכן לזמן יחסית יותר קצר..רק ללידה עצמה

ובבע'ח אם קשה לך לבד תבקיש עזרה מהאחיות..תשימי בתינוקיה.. י שאיך לקבל עזרה לרוב

או לפצל בין חברים של הילדים

בפועל בזמן אמת אנשים לרוב מסכימים לעוזר

ובאמת בעיני הכל עדיף מאר להעמיס על ההורים אם זה היחס

עוד הצעה להבא להביא להורים רק חלק מהילדים

או שההורים יבואו אליעם כי בבית יותר קל לילדים

אבל עכשיו תבקשי שיתקשרו לבעלך עם טענות ובעיות ואת צריכה לנוח פיזית

ובעיקר נפשית

אל תתערבבי ואל תתני לזה להרוס לך את ההתחלה

וכן בעיני עדיף לשחרר את הבעל ולהיות יותר רגועה

אם לא מצפים

לא מתאכזבים

יש הורים ששומרים

ויש גם הרבה שלא ..

מבינה את התחושות ובכיקר אחרי לידה שאת מוצפת רגשית.

שאלת מה עושים עם הרבה ילדים ?

ישכל מיני פתרונות שצריכים להיות קשובים ופתוחים אליהם.

ולפעמים לא צריך פתרון

כי המשפחה ממולך עם 9 ילדים. הגדול שלהם כבר בן עשרה ויכול לשמור בעצמו

סתם דוגמא.

ובכא מה שבדכ מצוי זה שהאבאנבבית עם הילדים

והאישה בבית חולים.

בביהח בדכ למי שצריך !! יש עזרה.

ואולי בכלל לאמא שלך יהיה יותר קל לבוא לעזור לך

מאשר לעזור עם הילדים.

גכ סוג של פתרון

ברור שלא

יש לי המון חברות שההורים שלהן שומרים על הילדים בזמן לידה, זה לא זמן רגיל

אני נמצאת כאן ורואה סביבי שאין כמעט נשים בלי מלווה, ממש בודדות. כולן עם הבעל או עם אמא 

יש כל מיני טווחי גילאים במשפחות.

בכא להזתכל ולדמין שלכולם ההורים עוזרים

זה קצת פטאטי

מבינה את התסכול

בלי קשר

מלידה שלישית אני לבד לאורך כל האשפוז, בעלי קופץ קצת, לפעמים עם הילדים לפעמים לבד אבל רוב הזמן הוא מתפעל את הבית ואני עם התינוק, כולל בסיטואציה של שבת בבית החולים, כולל אשפוז יחסית ארוך ומורכב.

אני אף פעם בלי מלווה.

מבינה את הכאב שלך ואת הרצון אבל נשמע שזה לא הולך.

אולי דווקא כדאי הפוך שיבואו להיות לידך בבית החולים ולא בבית? אני עשיתי את זה עם אחותי, באתי להיות איתה ובעלה היה עם הילדים 

תחושה ממש קשה

אני הייתי חלק משמעותי מהזמן בלי מלווה כי בעלי חזר לילדים וככה המוןןן נשים שאני מכירה

וגם בבית חולים ככה ראיתי בכל הלידות שלי

בלידות ראשונות הבעל צמוד ואחרי זה הרבה פעמים האשה נשארת לבד לפחות חלק מהאשפוז, בלילה וכו'.... זה ממש מקובל.

אבל התחושה שלך הכי חשובה, זה לא באמת משנה מה קורה אצל כולן

הלואי שתמצאי איך להרגיש עטופה💓💓💓

להתנהל ברגישות, ולספוג את כל חוסר הנעימות שיש מול הילדים.

גם כי היא סבתא, היא לא איזו מישהי מבחוץ, וגם כי את אחרי לידה, והיה ראוי שהיא תתחשב בך, למרות הקושי שלה.

אבל בני אדם הם בני אדם. את מכירה את אמא שלך הכי טוב. אולי אפילו התגובה שלה לא מפתיעה אותך, למרבה הצער.

זה כואב מאוד שככה זה, ובאמת שאת צודקת שעם כל זה שלסבתא מאתגר עם בתך בת ה-6,

את מתמודדת יום ביומו עם האתגר שבגידול ילדה עם אופי לא קל.

ואוטובוסים תתמודדי כשאת עם תינוק צמוד.

זה מאוד מאוד קשה.

ובאמת חבל ומצער שאמא שלך לא מאפשרת לך את מנוחת הנפש הזאת, ואומר לך שלא תשמור עליה בחיים.

היא הנכדה שלה.

וזה לא אשמת אף אחד שיש לה אופי כזה.

זה משהו שצריך לעבור אתו תהליך. ללמוד לאהוב אותה כמו שהיא, ויחד עם זאת להתקדם איתה שיהיה לכם יותר קל מולה.

חיבוק גדול אהובה.

נראה לי שמה שאת צריכה זה בעיקר הרבה חיבוקים מנחמים.

אני חושבת שהקושי הבאמת גדול זה רגשית

אחרי לידה זה זמן מוצף הורמונים, ולהרגיש אז לבד- זה נורא קשה

אני גרה רחוק מההורים ככה שזה לא ישים 'לשים אצלם ילדים ללידה' (הם כן עוזרים בייחוד חמותי ולוקח את הילדים אבל לא מהרגע להרגע ולא לזמן בלתי מוגבל)

ובחלק מהלידות בעלי חלק את הזמן ביני לבין הילדים ובאחרונה שהיתה קשה לי יותר- פיזית ונפשית- הרגשתיש אני לא מסוגלת להשאר לבד,

ובאמת הזעקנו בייביסיטר שתשאר עם הילדים ברצף גם בלילה למשל, מה שבעבר ברור שהייתי לבד.

אני לא בטוחה שאת מחפשת פתרונות או לשמוע שיש עוד נשים שלבד בבית החולים

ברור שהצוות צריך לטפל בך (כולל לקלח אותך אם צריך, כולל הכל הכל) ויכול להיות שהוא לא הכי יעיל בעולם

ובכל מקרה, כתבת שאת גם אחרי הריון מורכב- את מרגישה צורך שבעלך יהיה איתך

אז חיבוק רק על זה, ומגיע לך

כי ילדת...

אבל אל תכנסי בבקשה לפינה מול ההורים שלך

זה לא יעזור

תכבי את הטלפון שלך, תאמרי להם שיתקשרו לבעלך

חפשי שכנה או חברים מהגן, בזן לידה אנשים אוהבים להתגייס (כבר כתבתי כאן פעם שאנחנו תיאמנו עם הגננת של הבן שלי שתיקח אותו בזמן הלידה)

בייביסיטריות צעירות פחות מבינות את הפואנטה אבל מישהי מהשכונה, לאו דוקא שיש לך קשר קרוב איתה, טקטית מספיק- תעזור בשמחה.

בטח יש לך איזה קבוצה קהילתית, תכתבי שילדת בשעה טובה ומחפשת סידור לילדים ל3 הימים הקרובים, כי את זקוקה לעזרת בעלך.

אני בטוהח שתקבלי את הגב שאת זקוקה לו.

משענת וגב. ומגיע לך אחרי הריון ולידה מורכבת!!

באסה שאמא שלך פחות נמצאת ככזו כרגע

מה עם לקחת בשבילך דולה פוסט פארטום שתבוא לביח להיות איתך ובעלך יחזור לילדים?

אני לקחת אחרי הלידה את יושביה כץ והיה לי ככ טוב ומשמעותי

בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?

לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.

בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.

כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות. 

עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...

ותודה על התשובה!!

לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי

עגלה במדרגות זה כבד יוצר

הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?

לא קשור למשקל התינוק.

בפרט בחורף.

אבל אני לא אשת מקצוע או משהו

אז באמת עדיף מנשא על פני עגלה.

אבל ללכת כל יום 40 דקות עם מנשא גם לא נשמע הכי מומלץ בשלב הזה...

אין סיכוי לקבל עזרה בשבועות הקרובים? אולי משכנות? אפילו בתשלום? (אולי בחלק מהפעמים בעלך יכול להיות גמיש ולהגיע מוקדם כדי לאסוף?)

זה לא לתמיד, רק לכמה שבועות הקרובים. יש סיכוי שתמצאו פתרון אחר שיאפשר לך לנוח?

ובימים שאין ברירה ואת חייבת לאסוף - יש סיכוי לבקש עזרה מאיזה שכנה רק עם העגלה במדרגות?

מצד שני, לפי האינטרנט, המשקל של הדונה הוא בין 7.5-8.5 ק"ג, יחד עם משקל התינוק נגיד שתגיעי ל10-12 ק"ג? (תלוי בדגם של הדונה ובמשקל התינוק שלך)

נכון שזה לא עלייך, אבל זה הרבה מאמץ פיזי במדרגות.

מנשא לעומת זאת זה רק משקל התינוק, אז נשמע לי קל יותר להתנהלות.

האמת שאני לא רואה פה תשובה נכונה "אידיאלית", לכל אפשרות יש חסרונות, השאלה מה את חושבת שיהיה לך קל יותר.

אולי כדאי לנסות יום אחד לשאול עגלת דונה ממישהי ולהתנסות, לראות כמה קל להתנייד איתה ולהחליט לפי זה 

אין דרך אחרת לאיסוף?

או תורנות עם שכנות

ממש קשוח במזג אוויר הזה ואחרי לידה בכללל

להרים עגלה במדרגות בעיני יותר קשה לגוף ממנשא

כן אנסה שאני אוספת רק חלק- יקצר את הדרך..

גם לי יש 3 איסופים שונים

ובאמת ברגל לוקח יותר זמן

אבל כן זה נשמע לי הרבה

אבל מניחה שזה המצב..

אחרי לידה נשמע לי מאוד קשוח עם קטן

לק"י

גם לי לוקח קרוב לשעה.

ומגיל חודש וחצי או מנשא או עגלה ומנשא (שמה בעגלה, ואם הוא לא רגוע, אז מעבירה למנשא).

והייתי ממש מרוצה!!

עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים

שימי לב -

לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף

תבדקי את זה

זהו אני לא מבינה בזה..

300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?

א. לא כיף להעלות אותה מדרגות בעיני .יותר קלה מעגלת אמבטיה אבל היא נמוכה בידית והגלגלים לא זורמים כיף במדרגות..לפחות לפי דעתי

ב.היא פתוחה לגמרי לרוח ולקור

בעיני עדיף טיולון לסגור את הגגון ויש גם שקי שינה לקטנים שאפשר לעטוף את הקטן

צודקת ממש מבחינת הקור

אבל איך שמים פיצים בטיולון פשוט?

הטיולון של העגלה המשתלבת לא ייקל עלי מבחינת משקל..

והטיולון הפשוט מאוד לא יציב ומתנדנד ..

עולות/יורדות לגן או באמצע הדרך?

אצלנו היו מדרגות לגן אז באתי טיפה יותר מוקדם וכשבאה אמא שאני מכירה ביקשתי ממנה שתביא את הבת שלי / שתשמור על התינוק

ניסיתי כל מיני אופציות, הכל לא היה נוח ככ. כשקצת גדל הייתי משאירה את העגלה / הדונה (אם באתי עם הרכב)  ועולה במדרגות עם התינוק בידיים

בהצלחה! 

תודה ע ל התשובה!

למרות שיש שני מקומות שאין איך לעקוף

הגלגלים שלה קטנים והידית נמוכה,

ממש לא מוצלחת למטרה הזו

בהצלחה!

חיבוק גדול גדול

זה גם גיל שילדים כל הזמן אומרים אחד לשני אני כן חבר שלך אני לא חבר שלך אז הוא מוודא מי איתו ומי נגדו (לא שזה כזה יציב, הם משנים את דעתם פעמיים בשעה).

הם גם פתאום נפתחים לענין שיש בחברה, תחשבי שעד לא מזמן חברים היו דבר נחמד שנמצא מסביב, אבל כל אחד משחק עם עצמו, רק עכשיו הוא אשכרה מתעניין בסביבה, אז הוא לומד אותה ואיך היא עובדת

הבת שלי בת 3.5 וגם כל הזמן אומרת לאחים שלה: "אתה חבר שלי, נכון?" או "אני לא חברה שלך!" אבל אצלה זו השפעה מובהקת מהאחים...

בכל אופן, בסביבות גיל שלוש-ארבע זה הגיל שבו נפתחים ל"עולם", ומגלים שהוא מורכב מעוד אנשים חוץ מבני המשפחה. ומכיוון שהאדם הוא יצור חברתי (בדרך כלל) זה מעסיק אותו כבר מהגיל הזה...

(ורק אוסיף בסוגריים שבאופן אישי אני לא מעודדת שיח של "חברים" בתוך המשפחה - במשפחה כולנו בני משפחה ואוהבים זה את זה ונותנים זה לזה באותה מידה. אבל לפחות לא מול אבא ואמא... כשילד שואל אם אני חברה שלו, אני אומרת לו שאני אמא שלו ומאוד אוהבת אותו. זוכרת שפעם שמעתי ברחוב אמא אומרת לבת שלה: "אם לא תבואי יפה אז אני לא אהיה חברה שלך" והזעזעתי ממש...)

אבל לא מחבבת את זה, ולפעמים מביעה את דעתי.

אבל אצלנו זה יותר: "אני חבר שלך, נכון? אז תכבדי אותי בממתק שקיבלת." ואז הילדונת מנצלת את המעמד ומנהלת 'מסחרה' של חברים מבין האחים, ולחלק נותנת את מהממתק ולחלק לא... את זה אני ממש לא אוהבת, ולכן מלכתחילה מעדיפה שהשיח בין האחים לא יכלול את המילה 'חברים'.

אנחנו פשוט לא מרשים. או שאתה אוכל את כל מה ששלך או שזה של כולם, אין דבר כזה לתת לחלק.

זה נתינה עם תמורה

אצלנו זה "אם תרשה לי בX שלך אני אביא לך מחר את הטופי שלי מהמחלק סוכריות"

אני אומרת להם שאם רוצים לתת מתוך הלב, אז אפשר לתת. לא תמורת משהו.

אבל זו הבנה שלוקח זמן לפתח אותה מבפנים...

ואני בהלם מההבנה והידע שלו! יש לי ילד בדיוק באותו גיל והוא ממש תינוק, רק עכשיו מתחיל להגיד משפטים. בטח שאין לו שמץ של הבנה במושגים כמו בכור, כהנים, רשע וכאלה תהני ממנו!

לי היה ג'ניפיקס שרופא בקופח לא הצליח להוציא והמליץ על היסטרוסקופיה.

חזרתי פרטי לרופא שהתקין לי והוציא תוך כמה דק בלי היסטרוסקופיה

אז לא יודעת אם זה עונה למקרה שלך. אבל  אני ממש שמחה שעשיתי את זה למרות העלות הגבוהה של הביקור הפרטי

אני גם מכירה שהכי קל זה לקראת הווסת (לא חייב דווקא בווסת אפשר גם יום יומיים לפני או אחרי. אבל אז צוואר הרחם הכי נגיש)

אם את מאזור מודיעין או המרכז ובמיוחד אם את במכבי או מאוחדת ממליצה מאוד על ד"ר אילן ברעם. הוא מומחה ממש להתקנים 

אבל ממש לא שלחו להיסטרוסקופיה. שלחו לבי"ח להוציא תחת אולטרסאונד, עניין של 2 דקות לכל היותר

לפעמים החוטים מסתובבים סביב עצמם אז צריך להוציא תחת מצלמה

האמת שאני הוצאתי תוך כדי הריון אז הרופא ממש ניסה לא לפגוע בעובר וזה לקח ממש 2 דקות

הוציאו לי כך את ההתקן (מסיבה אחרת)

דווקא זה שהרופאה ממש רואה מה שהיא עושה זה טוב כי היא יותר נזהרת… לא פשוט שולפת מהחוט

לא כאב כמעט (ובהכנסה של ההתקן ראיתי כוכבים)

רק כזה כשהיא עוברת בצוואר הרחם אבל זה שניה וחצי לכל כיוון

תביאי פד ליתר ביטחון (ממלאים את הרחם במים, אז לפעמים קצת טפטוף אחכ, לאו דווקא של דם).

זה סתם עם שם מפחיד

לא מכירה השלכות קליניות של זה…

סה"כ מכניסים מקל דק ממש עם מצלמה, ממלאים את הרחם במים בשביל לראות (לא הרגשתי מבפנים את המים, רק הם נזלו בין הרגליים😅), ומושכים… לא חותכים או משהו… בקטנה

ועוד פעם שנתקלתי במקרה מסובך יותר

אבל נשמע לי שזה הגיוני לא להצליח למצוא לפעמים.

אבל אולי שווה ללכת בווסת לרופאה אחרת ולנסות שוב אצל ידיים אחרות אם זה ירגיש לך יותר טוב

אני לא חוששת מהבדיקה כמו שאני מבואסת על התהליך. לחכות לתור בבי"ח, לא להיות בבקרה על התאריך שיוצא. 

לפי הפסיקה שלנו הוצאה של התקן אוסרת אז זה באסה שלא אוכל לתזמן לזמן הווסת ולגרור את הזמן שאני עדיין עם מניעה זה עוד אישיו גם ככה הלב לא שלם עם זה...

קרה לי

הרופא לא הצליח להוציא התקן נובה טי

אמר לי לבוא בוסת, בין התורים

באתי ביום-יומיים הראשונים של הוסת והצליח להוציא, לא כאב

רופא מנוסה. יכולה לכתוב בפרטי את השם. 

והדולה גם אמרה לי עור לעור

וחשיפה לשמש, אפילו דרך חלון

במיטת אור כחול

אי אפשר עור לעור כי הוא צריך להיות שם כמה שיותר...

הוא נמצא לידך?

זה באמת לא פשוט גם לתת זמן במנורה וגם להספיק להניק מספיק.

אפשר כדי לזרז לסחוט מדי פעם טיפה חלב לכפית קטנה ולתת לו.

חשוב לא להגזים, קיבה של תינוק שרק נולד היא קטנה מאד

בימים הראשונים היועצת הנקה נתנה לי כפית כזאת קטנטנה של ערבוב קפה ואמרה לסחוט לתוך זה ולתת.

אפשר לשאוב וכשמוציאים אותו להניק כמה דקות ואז לתת את הבקבוק ששאלת, אני לא זוכרת אם נותנים לאכול בתוך המיטה, אם כן אז אפשר גם להאכיל את הבקבוק ששאבת...

יש לרוב בבתי חולים משאבות מעולות

בהצלחה ממש!!

לק"י

וגם אפשר לסחוט חלב ביד, למי שזה קל לה יותר.

העיצה שלי זה להאכיל הרבה. אם הוא בפוטו, אז אפשר להאכיל אותו גם במזרק, כדי לעזור לו להירגע בלי להוציא הרבה (אם הוא לא רגוע שם). כמובן לא במקום ארוחות מלאות, אלא בין לבין אם צריך.

לא חוויתי צהבת אבל יצא לי להתקע בבית חולים כמה ימים וזה קשוח

אצלי גם הייתי בבית חולים עם אוכל זוועה

ממליצה להזמין אוכל טעים ומנחם ולהרבות בפינוקים כמו שוקולד ומה שמפנק אותך😅

נשמע מעצבן אבל תכלס זו העצה הכי טובה...

גם לנו היה עם 2 ילדים 

לק"י

ואצל הקטן הברית נדחתה בכמה ימים בגלל זה.

בעז"ה לרוב זה יורד בסוף, אז מציעה להאכיל הרבה, ולנסות מה שהציעו לך בנחת. אם מלחיץ אותך אז לוותר.

ולכן להאכיל כמה יותר.

אני שילבתי הנקה ומטרנה וברור לי מכמה ילדים שהתוספת מטרנה עזרה משמעותית.

(אני אחת שתמיד משלבת מטרנה בימים הראשונים עד שמגיע החלב האמיתי ומעולם זה לא פגע לי בהמשך ההנקה..)

לפי מה שידוע לי, היום לא ממליצים באופן גורף להוסיף מטרנה כשיש צהבת. בדרך כלל עם הנקה בלבד הצהבת גם תרד.

לק"י

וכולם או לא קיבלו בקבוק או קיבלו בקבוק- שניים.

כך שזה לא היה משמעותי.

כן חשוב לפעמים להעיר אותם כדי שיאכלו טוב, כי הרבה פעמים הצהבת גורמת להם לישנוניות, ואז הם אוכלים מעט מידי.