תהיות בעקבות ייעוץ זוגיהריון ולידה
התחלנו טיפול זוגי
האיש אמר שהוא לא רואה את עצמו מממש איתי את שאיפותיו. אם היה צריך לבחור עכשיו לא היינו מתחתנים. הוא לא מאמין שנגיע למיצוי השאיפות שלו כל עוד אנחנו יחד, אבל אין לו כוונה או מחשבה על להתגרש. סוג של משלים עם מצבו.
הוא מוכן להתמסר לתהליך ולשפר את המצב הקיים.
אני מאז בתהיות על הקשר. לא חושבת כמוהו בכלל. מאמינה בנו ורוצה אותנו אבל המשפטים האלו שלו היו לי בוקס בבטן.
מה הייתן עושות במצבי?
מספרת לו את זהחגהבגה
אם הוא אזור מספיק אומץ לומר לך את זה, להסביר לו כמה זה פוגע בך ואיפה הוא היה כשהחליט להתחתן איתך
הוא אמרהריון ולידה
למטפל, בנוכחותי
תודה על התגובה שלך
גם @רויטל.
כתבת...רויטל.

''הוא מוכן להתמסר לתהליך ולשפר את המצב הקיים'', זה מראה שאכפת לו 

לכן תעשו את כל המאמצים לשלום ,לא להילחם זה בזה ממש לא כדאי, תתייעצי

עוד עם מומחית לשלום בית, הצעתי פה באתר לשתיים על רבנית מומחית,

ואחת מהן סיפרה לי שהבית שלה השתנה מהקצה אל הקצה,לכן מומלץ

לדבר איתה.

 

אמרהריון ולידה
אבל עדיין לא חושב שאני פסגת שאיפותיו וחלומותיו.
הוא השלים עם מצבו ומוכן לשפר אותו, אבל נקודת המוצא היא שאני לא מה שהוא רוצה
נשמה טובה את תמשכי לכבד ואת תראי כל הרע והרוע ייתפך לטוברויטל.


אז ככהחגהבגה
הרבה פעמים אנחנו מושפעים מדברים חיצוניים.
ואגן יכול לדמיין את פסגת שאיפותיו לפי הסביבה/חברה קרובה.
הוא התחתן איתך- בטוח מתוך מחשבה שאת הכי טובה.
באמצע זה השתבש/השתנה
הוא צריך לעשות בד- בית טוב טוב למה זה קרה, כי הבסיס הוא טוב , הוא כן רוצה להישאר איתך ולבנות ולעבוד על העניין.
כואב מאוד.אבי גיל
כואבת איתך. מנסה לחשוב מה הייתי עושה
יש לכם ילדים?
במחשבה ראשונה האגו והכעס משתלטים. והרצון לקום וללכת מגיע.
גם אנחנו הגענו למצב קשה ודומה אחרי 8 שנות נישואין. אמרתי דברים זהים. רציתי ללכת.
בסוף נשארתי ובעלי עשה השתדלות. גם אני עשיתי השתדלות גדולה הלכתי לטיפול לבד שעזר מאוד. והאהבה שלנו התחזקה
וברוך ה' לאט לאט יצאנו מהמצב.
הייתי מנסה להבין בדיוק מה מפריע לו. מה צריך לעבוד. הניסוח שלו מאוד קשה. אף אחד לא רוצה שיהיו איתו מתוך ברירת מחדל. יכול להיות שאמר את הדברים בשעת כעס?
כמה זמן אתם נשואים? יצא לי מבולגן...
כואבת את כאבך. שלא יפלו פנייך בעזרת ה' הכל בר תיקון

כן 3הריון ולידה
לא אמר מכעס. הוא באמת מאמין בזה. נאמר בלי להבין אפילו שזה פוגע מאוד.. נשואים גם 8 שנים.
הוא לא מעריך אותי בגדול
ויש לנו תחומי עניין שונים
כשהתחתנו הייתי אני המדברת והמשתפת והוא הקשיב ועכשיו אני לא מדברת והוא נעלב שאני לא מתעניינת בו ובפוליטיקה והוא מתבאס שלא יכול לדבר איתי על זה ועל תחומים אחרים
אז זה בכלל לא משהו נדירחגהבגה
הרבה פעמים כש מתחתנים ומתאהבים מרגישים שבכל מושלם ואחרי כמה שנים ושחיקה זה דועך.
אם לא עובדים כל הזוגיות זה כמו נסיעה על אופניים בעלייה.
זה או שעובדים כל הזמן קשה , או שעפים אחורה.
אין לעמוד במקום.
לא נשמע לי נורא או חריג.
כמובן שמאוד מעליב ומאוד פוגע...
שוב, תוקפים לו את הפגיעה שלך, ותסבירי לו שזוגיות מושלמת ו100 אחוז התאמה ותחומי עניין זה רק באגדות.
תדברי איתו עוד כמה חודשיםסיה
כשתצאו מהמורכבות שאת כרגע תשאלי אותן שוב מה הוא אומר
רוצה להגיד לך שאני ישבתי מול בעלי , והוא בשיא השלוה והרוגע ולא מכעס אמר דברים שפשוט היו לי נהרות של דמעות. זה אפילן לא היה למרר מבכי, פשוט נהרות דמעות של אכזבה ממה שהוא אמר. באמת כמו שאת אומרת דברים הכי נמוכים והכל בקור רוח
אחרי כמה חודשים אמרתי לו משהוא על זה. הוא פשוט לא הבין על מה אני מדברת בכלל, ציטטתי את כל מה שאמר והדגשתי שהכל היה לא מתוך שהוא היה בכעס אלא בקור רוח.
והוא מכחיש כל קשר למה שאמר הוא בכלל לא זוכר כזה דבר. ואיך למען השם אפשר לשכוח מה שנאמר שם???
אומר בסדר לא אמרתי בכעס אבל בכללי הייתי בתקופה זועה ולכן זה נאמר למרות שזה היה בשלווה אז כביכול והוא ממש לא חושב שזה נכון
קיצר תתאוששי ותחכי ותשאלי אותו עוד שלושה ארבעה חודשים אם הוא באמת התכוון לזה.
וסתם מאותו רגע חשבתי לעצמי שאני מספיק שווה ומספיק חשובה ומספיק יפה ומוצלחת ומוכשרת ושום דבר לא יצליח להקטין אותי ואני הכי בטוחה בעצמי ושום דבר שהוא יגיד לא יערער אותי.
תשובה יפה מנסיוןאם_שמחה_הללויהאחרונה
כל כך נכון,לפעמים הגבר נמצא בתקופה קשה ורעה ותולה את כל האי הצלחות שלו באחרים (הכי קל-באישה). אני מאמינה שכל דבר שבן אדם רוצה להצליח העיקר הוא הרצון. הכי קל למצוא אלף סיבות למה לא.
ולפותחת, תתעודדי זה לא בגללך! כנראה בעלך נמצא בסיבוכים עם עצמו . העיקר תרימי את עצמך, בעלך אוהב אותך, אני בטוחה שכל מה שנאמר,נאמר בלהט של דברים. העיקר תרימי את עצמך, תהיי שמחה ואופטימית בקשר שלכם. את תראי איך הכל יתהפך לטובה. ואם יש לך כח תתפללי על בעלך.
נראה לי שבעלך צריך לקבל נבוט לראשבתי 123
לכל אדם יש שאיפות ובכל זוגיות צריך להתפשר על חלק מהחלומות ולא משנה אם זה שאיפה עצמית או חלום על זוגיות מושלמת.
אז דבר ראשון המשפט הזה קשור אליו כנראה שהיה מרגיש ככה עם כל אחת אחרת.
השאלה היא מה גורם לו להרשות לעצמו לומר לך משפט כזה.
את מעריכה את עצמך? את מרגישה שווה?
חחחח בולחגהבגה
ניסיתי להיות עדינה ואת דייקת
אז דחוףףף להרים לעצמך!! ברוב הפעמים איך שאת משווקת את עצמך,השם בשימוש כבר
ומה שאת חושבת על עצמך-
כך מעריכים אותך!!!
את שווה וטובה
בזכות עצמך
בזכות מה ומי שאת
אשה עם אלף מעלות!!!
שובי אל אוצרותייך
🧡❤️💜
נשמע שהוא ממש מנסה להקטין אותךבתי 123
לפעמים לבן/ בת זוג אין מספיק בטחון וחושבים שאם יקטינו את השני הם ירגישו יותר גדולים
תמשיכי להיות אליו מקסימה וסבלנית אבל תעריכי את עצמך. הוא לא עשה לך טובה שהתחתן איתן ולא עוש
ה לך טובה שהוא נשאר.
אותי תמצאי משהו לטפח את עצמך איזשהו קורס או לימודים (אפילו משהו חינמי באנטרנט) קניית בגדים יפים איפור משהו שאת אוהבת ויתן לך להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אפשר לשאול למה הוא מתכוון כשהוא אומר שאיפות?
הוא לא מנסה להקטיןהריון ולידה
יש דברים שאנחנו באמת שונים בהם באופי שזה מתנגש ועם תחומי עניין שונים
אני מטופחת, יש לי הרבה תחומי עניין שלא קשורים אליו והוא מעודד אותי להשקיע בהם - מודה שבקורונה חלק נעלמו
לגבי השאיפות, לא יודעת, אשאל אותו באמת למה בדיוק התכוון
באמת קשה להבין את כל הסיפור ששומעים ממשבתי 123
טיפונת ומצד אחד תקחי פה את הדברים שנשמעים לך ומה שלא מתאים לא.
חסבתינשאת יודעת למה הוא מתכוון עכשיו אני מבינה שזו הפעם הראשונה זהוא אמר את זה.. זה היה בזמח היעוץ? בהחלט חשוב לדעת מה הכוונה
.וואו קשה ממש..באורות
לא יודעת דוגרי איך הייתי מגיבה.
מה השאיפות שלו? עם מי הוא חושב שהיה יכול להגשים את עצמו?
לפעמים יצר הרע גורם לנו להאמין שעם כל אדם אחר היה לנו הרבה יותר טוב. מי אמר? לצורך העניין אולי היה מתחתן עם מישהי עם תחומי עניין משיקים אבל הם היו רבים כל הזמן ולא נמשכים אחד לשני והיא היתה נוחרת בלילה והיה לה ריח לא נעים מהפה והרגליים וכו וכו וכו..אין בן אדם מושלם. אין זוגיות מושלמת.
הייתי חושבת על דרך ליצר לכם תחומי עניין משותפים. עושה מאמץ מצידי להתעניין בתחומי העניין שלו, אבל אם זה ממש לא מעניין אותך, אז למצוא משהו משותף. זה יכול להיות סדנא, חוג, סדרת הרצאות. היום הכל בזום אז קל לעשות את זה. ואז יש נושאי שיחה חדשים על משהו מגוון קצת.
ובמקביל מחזקת את עצמי. עפה על עצמי. לוקחת אימון אישי שיעצים. מחזקת את תחומי העניין שלי, מבינה מה הדברים שאני חזקה בהם, מוצאת אותם, תופסת אותם בכל הכח...
תשאלי אותי מה השאיפות שלוים...
למה הוא מתכוון
הבעיה היא לא בך אלא באיך שהוא תופס אותך ואת החיים שלו איתך.
ואז כדאי לנסות לגשר כדי שכל אחד יוכל להגשים את עצמו וגם לחזק ולעבוד על הקשר.
וואו.תיתי2
משפט קשה.


ועם זאת, לי נשמע שזה בכלל לא קשור אלייך
אלא משהו עם עצמו שהיה קורה עם כל אחת אחרת מדומיינת.
התנפצות החלומות אל המציאות התובענית, היומיומית, הפשוטה והשגרתית.
הוא משליך את זה עלייך כאילו הכשלון שלו במימוש עצמי (כביכול) הוא בגללך.
באמת הוא כנראה מרגיש שזה בגלל הנישואין, ההורות, הפרנסה...
וכרגע קשה לו להשלים עם זה.

אולי הוא לא מוצא את עצמו מבחינה מקצועית או אישית
לא מרגיש משמעותי בחייו
אולי זה משפיע על ההערכה העצמית והדימוי העצמי שלו (ואולי מלכתחילה היה לו אתגר במקום הזה, של הערכה עצמית)
אולי הוא בחברה/משפחה שמעמיסה בציפיות לא ריאליות והישגיות, ולא מעריכה את הדברים הפשוטים והעמוקים של החיים.
אולי ואולי...

מעולה שהוא מוכן לטיפול.
נפלא שאתם שם ביחד.
יש סיכוי טוב לצאת מחוזקים ואוהבים יותר מתמיד.
הוא נתן פתח למקומות עמוקים ואישיים בו, ההכרות שלכם תעמיק ותחזק את האינטימיות.
ובעצם תתן לו גם תשובה (שהיא לא שכלית) למה משפחה וזוגיות הן לפני הישגים כאלה ואחרים. ושהצלחה בהם, צליחת משבר זוגי, היא היא הישג עצום.

אולי תשתפי בטיפול הבא בתחושות שעולות בך בשל דבריו. בטיפול דווקא, ולא בסתם כך. זה ישמע אחרת ויוקשב אחרת. וגם למטפל יהיה יותר פרספקטיבה להבין אתכם.

וגם... תחזקי את עצמך. בשביל עצמך...
אני בטוחה שאת שווה, שאת מדהימה, שכל התסביך שלו לא קשור אלייך באמת.
יום אחד הוא יבין איזה פרח יש לו בידיים, וכמה הדמיונות כאילו יש מישהי מתאימה יותר - הן קשקוש ושקר...
כתבת ממש יפה..דפני11
מצטרפתהריון ולידה
כתבת יפה ואני לוקחת את מה שאמרת
כתבת מקסים!!!!בת 30
באמת כואב מאוד...שמחה
הוא בחר לומר את זה אצל המטפל,
מציעה לך גם להעלות אצל המטפל את התחושות שלך בעניין, להגיד מה זה עשה לך
ולנסות לברר מאיפה זה בא:
-האם הוא מנסה להקטין אותך?
-האם הוא מרגיש מבוזבז (ואז הוא אמר את זה כלפייך, אבל בעצם זה עניין שלו)?
-לפעמים משפט כזה הוא הגנה עצמית. כשהוא אומר- זה בכלל לא מה שרציתי- אולי הוא חושב שזה יפטור אותו מעבודה זוגית. כאילו, מי שרוצה את הזוגיות- שיתאמץ. אני לא רוצה ולכן אני לא צריך להתאמץ. וגם זה מראה על בעיה אישית שלו.

בכל אופן, ממליצה ממש לא לתת לזה לעבור. שימי את התחושות שלך על השולחן, נסו לברר עם המטפל ממה נובעות האמירות האלה, על מה זה מעיד, ואיך מתגברים...

כל הכבוד לכם שאתם מטפלים ולא מוותרים!
בתהליך כזה הרבה פעמים נוצרים משברים, המוגלה יוצאת החוצה. מגיעים לפעמים לדברים מאוד כואבים. אבל ככה מגיעים לשורש ומנקים את הלב מבפנים. וככה יכולה להגיע צמיחה זוגית מופלאה.
בקרוב אצלכם!
אחרי משפט כזה הייתי בוחרת בשבילו.פעם שנייה2
לא יודעת מה הסטטוס שלכם מבחינת ילדים וכו אבל אם בעלי לא היה רוצה להתחתן איתי בדיעבד "ומשלים עם מצבו" הייתי שולחת אותו לממש את שאיפותיו לבד.
מגיע לך יותר נקודה.
לא מסתכלת עליו בכלל.. את העיקר.
בכלל לא משנה לי אם זה היה קורה עם כל אחת
הוא איתי? הוא זכה.
אם הוא לא רואה את זה ולא מרגיש את זה מה יש לי לעשות איתו?
החיים קצרים.
זהו, שכל הענין שהפותחת לא מרגישה ככה...חלונות
אי אפשר לזייף דברים כאלה. זה צריך לבוא מבפנים...
בהחלט חושבת שהדימוי העצמי והבטחון העצמי שלנו משפיע הרבה על התפיסה של הזולת אותנו...
המשפט כואב מאוד אבל בעל שמסוגל לומר דבר כזהבתי 123
כנראה נמצא במשבר אישי עם עצמו במיוחד אם הם כבר חיים יחד הרבה שנים ויש ילדים
יכול להיות שהוא פתאום מבין שהיו לו חלומות או שאיפות ומחפש את מי להאשים וגם קורה שיש מזבר בזוגיות שפתאום מציף מחשבות הזויות
מוזמנת לאישיאפונה
יש לי משהו להגיד לך
יכול להיות שהוא בדיכאון? נשמע ממש תסמינים לדיכאון.גילת

מי שנמצא בדיכאון רואה את העולם בשחור- אפור. 
לא מצליח לראות מה טוב ומשמח. לא רואה איך הוא יכול להוציא את עצמו מהמצב הזה.

אין עתיד, אין תקווה, אין רצון.

משמר מצב קיים כמה שיותר (כדי שלא יהיה גרוע יותר)

 

אני רואה תקווה במילים של "מוכן להתמסר לתהליך ולשפר מצב קיים"

לך יש כוחות לעזור לו. להאיר לו עם פנס את השחור בעולם שלו. 

לאט לאט לעזור לו לראות את הדברים הטובים שיש.  לשמוח בהם. 

 

יש לך כוחות להקשיב לשיתופים שלו. לתת לו מקום לא ביקורתי בו הוא יוכל לשתף ברגשות הקשים שנמצאים לו בפנים- לא להיות לבד.

בשלב ראשון- פשוט לשמוע ולהיות איתו בחוויות. שידע שהוא לא לבד בתוך העולם הנוראי של הדיכאון.

בלי לתת פתרונות. בלי עצות. פשוט להיות ולהקשיב.

מה כן- אפשר לנווט בשאלות עדינות למה כן אפשר לעשות. מה כן היה מזיז קצת . מה היה יכול לעזור קצת.

בצעדים איטיים אפשר לצאת מזה.

 

נקודה למחשבה ולבדיקה.

 

גם לי נראה שזה עשוי להיות קשור לדיכאוןפריקה2
נשמע קשהציפיה.
אני הייתי מחכה לזמן שיעבור. לטיפול שיתחיל לעבוד.
טיפול זה לא משהו למרחקים קצרים. לדברים לוקח זמן לצאת ואז לטפל בהם.
כמו שכבר כתבו לך, הרבה דברים נאמרים אבל הם התחושה הראשונית. כשמעמיקים לברר אותם, מתסבר שהם בכלל יושבים על דברים אחרים.

יכול להיות שבמקביל לטיפול הזוגי, אליו אתם הולכים יחד, כדאי לך ללכת לטיפול אישי, עבורך. להצמיח את עצמך ולבסס את עצמך לעומק. אנחנו הופכות להיות תלויות בבני הזוג שלנו לא מעט, אבל הסופו של דבר יש לנו גם אישיות עצמאית, נפרדת משלו.
לכן יתכן מאוד שלהשקיע בטיפול אישי עבורך (כמובן, כתלות באמצעים שיש לכם) יכול חעזור לך מאוד גם כן.

הרבה בהצלחה!
נשמע שהוא עושה תהליך אמיתי עם עצמואמאשוני
עם כל הצער והכאב, חוסר כנות בטיפול זוגי לא יביאו לריפוי ועלייה על דרך המלך.
אני מבינה וכואבת איתך את הפגיעה.
אבל את צריכה להבין שזה לטובתך שהוא פותח את זה.
בבקשה אל תשברי,
תמשיכו בטיפול למרות הכאב, כדי לנקות את הלב צריך לפתוח אותו...
מתפללת בשבילך שהריפוי עוד בוא יבוא.

בהצלחה ובשורות טובות יקרה!
אני חושבתבאפיק
ואולי זה ישמע קצת יומרני.
אבל יש משפט שנחקק לי בזיכרון.
כשאחותי האהובה הייתה עמוק בעולם הדייטים (היום נשואה באושר, עם מתוקה קטנה), והייתה מיואשת מהעולם הגברי, ומעוד אחד שלא צלחה איתו..
אמא שלי אמרה לה "לכל אישה, באשר היא, מגיע גבר שילך אחריה לכל מקום שתלך".
אז אני לא יודעת מה תבחרי, איתו, או בלעדיו..
אבל מאחלת בהצלחה אהובה, ואל תשכחי שזה מה שמגיע לך.
לפעמים בדרך נפלטים משפטים ותחושות שאח"כ מאוד מתחרטים עליהםמיקי מאוס
ברור לי התחושה שלך.
בוקס בבטן זה עדין....
וזה עצוב שאתם עוברים דרך דבר כזה במהלך הטיפול.
אבל-
אתם בטיפול
והוא מוכן להתמסר ולעבוד.
וזה המון!!

קודם כל זה אומר שבבסיס יש לו רצון ואמונה,
וזה אומר שהוא מוצא במשפחה שלכם המון טוב.

מה שאני שומעת מהציטוט שלך זה קונפליקט פנימי שלו. גבר לא אמור להתחתן עם מי ש"תממש איתו את שאיפותיו" ברור שהתמסדות קוטעת חלק מהשאיפות ופותחת אחרות, יש לו איזה תהליך שהוא לא השלים כשבחר להתחתן וגם כנראה את לא האישה המושלמת שמתקנת אותו כמו שאולי הוא דמיין (ושלא קיימת!)

זה קשה מאוד אבל אני מציעה לך לדחוף את זה עמוק עמוק ולהתמסר יחד לטיפול ולהתהליך של שינוי.
ברור לי שא"א למחוק משפטים כאלה אבל בעז"ה אם תצליחו להגיע למקום בריא וטוב יותר אולי תוכלי להציף שוב את המשפטים האלה ולקבל תגובה שתניח יותר את דעתך.
אולי ידע להסביר לו ולך טוב יותר
אולי יתחרט על זה
לא יודעת....

בהצלחה!!
כל הכבוד על העבודה והרצון לשפר את החיים שלכם
בגללך או בגלל שהוא נשוי + ילדים?מיואשת******

סליחה אבל , האם יש משהו שאת יודעת \ שהוא אומר שהוא רוצה לעשות ואת לא מוכנה\לא מאפשרת?

או שפשוט מציאות החיים עם ילדים ונישואים מונעים ממנו איזה שאיפה שהוא חלם עליה?

מציעה לשאול שאלות נוקבות ולקבל תשובות אמיתיות , כי זה לא נשמע הגיוני שבגלל שהוא מתבאס שהוא לא יכול לדבר איך על פוליטיקה- כמו שכתבת בהמשך - זה קשור למימוש השאיפות שלו.

יתכן שהוא במצב מתוסכל בחיים בנקודת זמן ומשליך הכל עלייך, בשום אופן לא הייתי מאפשרת את זה.

תבררי היטב מולו מה השאיפות, ומה מונע ממנו לממש אותן. מוכנה להתערב שזה לא קשור אליך ספציפית 

חיבוק!

זה באמת כואב וחתיכת בוקס בבטן, אבל....חמדת66 .

 

ראשית הייתי מכנה אותו "בעלי" ולא "האיש אמר"...

 

דבר שני הוא עדיין שם בשבילך! אז זה אומר שעדיין את משהו משמעותי בחייו....

 

כל זוג חווה עליות ומורדות... רק יש כאלו שבוחרים לפתור אותם לבד וכאלו תוך כדי ייעוצים...

 

 

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !