אני איש פלא, ככה לעמוד בשומקום ולצעוק, ר נחמן אמר את זה, ואני אפילו לא מנסה לרדת לשורש המחשבה.

אני איש פלא, רבותי. תכירו.
לפעמים כשאתה אומר מילה מלא פעמים היא פתאום נשמעת לך אחרת, ואני אומרת מופלא ויש לזה כל כך הרבה משמעויות, אני איש פלא. כולם אנשי פלא, העולם הוא פלא, היקום הוא פלא, הטוב והרע, הבחירה והעונש. אדם וחוה והנחש, הכל זה פלא, הכל מופלא ממנו ונסתר, כלום לא מובן, הכל מופלא ממני, אני לא יודעת מי אתה, אני לא יודעת מה אני רואה ומה יש בעולם ומה זה הסיטואציה ההזויה שאני חיה בה. אני לא יודעת, זה מופלא ממני. אני פלא. זה פלא, הכל פלא.
ופלא, אח, יש לה קונוטציה נפלאה, יש בה פלאיות, כמו מלאך, כמו קסם כמו פיה.
אני רוצה להצליח לראות בכל אדם מופלא ממני פלא. אני רוצה לראות בהסתר ובפלא של העולם פלא. אני רוצה להרגיש את הפילאיות הזאת הנפלא ובגדול והנסתר ממני. מי יודע מה טוב ומה רע.
אני איש פלא.
ועוד משו אחרון בבקשה, אני רוצה לגשת לכל דבר בהנחת יסוד שהוא מופלא ממני, שאני לא יודעת עליו כלום, שהוא יפתיע אותי, שאני לא מצפה ממנו לשום דבר, שמה שהוא יביא לי יקסים ויפליא אותי מאד. זה נותן משנה חשיבות, זה נותן כבוד.
כשאני מציירת בית, ריבוע ומשולש, כולם יודעים להצביע ולהגיד זה בית, ואת הציור הזה אני אתן לאחיינית שלי בת שנה. אבל כשאני מציירת אומנות אני אשאל מה אתם רואים ואנשים יזיזו את הפנים ימינה ושמאלה ויגידו, לא יודע, אבל זה יפה. או זה מקסים ומופלא, ואני לא מבין את זה.
הי! אני באה נקיה, אני לא מצפה להבין הכל, כי האדם שלפני הוא פלאי, וכי העולם שלפני הוא פלא, וכי הכל לא ברור.
להסכים לקבל אותי בלי להיות בשליטה שאני מה שאני צריכה להיות. אני איש פלא. ודי.