אבל על מי אני עובדת, אני לא מסוגלת והמצב הזה לא טוב לי באופן אישי
וזה לא קשור, אבל אני ככ אמוציונאלית עכשיו, וכבר נמאס עליי שש בבוקר ולראות אותו מניח תפילין זה המראה הכי יפה בעולם וזה עושה ללב שלי לבכות
כן, יש שלב שהבכי הופך להיות משהו פנימי
באופן כמעט קבוע, וילדים קטנים עם פאות שהן מתוקות מכדי שהלב שלי ירגע מתהלכים ברחוב, מנתרים בדילוגים קלילים וכל מה שאני רוצה באותו רגע זה להתנדף מהעולם ולצפות בו מנקודה שבה לא כואב הלב, לא בוכה.
לצפות בה מנקודה שבה רק האושר תופס מקום
שאין שום חלל שהוא צריך למלא כי הוא כל ההוויה
מדהים שעוד יש בי רצונות בשעה זו של החיים
ולמה אני נשמעת ככ מיואשת
הרי אמרנו שזה היה שבוע טוב כזה
הדחקה, אמרתי?
- לקראת נישואין וזוגיות