כה אגיל ואשמח 

בראותי עצב חדש נזרח

ולמה זה אשאלה את עצמי

היכן היא נפשי יחידתי

אשר עליה חגים זאבים

כל היום את נפשי מבקשים

ואין מחסה ואין מקום בלי מוקשים

ואשר אומר אליה תגיד הפוכים הדברים

ואשר אשתוק תגיד לא כך הם הדרכים

אותם דרכים אפלות ופתלתלות

אל אותם אנשים פשוטים נפשות נכאבות

שלא אוהבים לעצב אל ליבם

באומרם לא יהיה פה ואין פה דם

כי  ברור שדם הוא חיים

כמו שאין חולק ששיש זה למתים

ולכן נפשי נשמה נשמה

אומר לך ולך אבכה בזו הגחמה

לא אשיר עוד על ניצוץ של חיים

כי חיים הם דיכאון וגם קצת אנשים

ולא נשאר מאום רק לגרד בראשים

ולהחיל ניסויים כושלים

ולערוך שירים מאוד מוזרים

ולחשוב על לא משמעות החיים

ועל למה למען ה' אנחנו חיים

ובנימה זו מאוד פסימת ושמחה

אומר לכם תתיאשו וממש במהרה

כי אין פה בעולם מאומה

אל רק בלאגן ומהומה

ולכן אין שום 

או בצל 

רק נשל

של נחשול

למה ככה? אפשר במקום זה נטוש לפנים! הידד!

מינטיר לנפשי    מנאי
מינטיר את אנא   ברי
כולי צילויי    מליי דריקני
שתקינן דינן תמימר השתא
 

מאי אנת בעיי מני? ,

מאי?, מאי?
מאן בעי מינך בכלל לוורמינן בי נשמי?
ולמאי לאו תאיתי לן בצהריי
תיחביק, תחזי לן בעניא
 

זה היה ערב אפל. ארבעתנו עמדנו שם. מוכי הלם ואחוזי קרב. היינו מותשים במלוא מובן המילה. לפתע ___ שבר את הדממה "צריך שמישהו יבוא לשם" הוא אמר "אם לא נפעל עכשיו. לא נוכל לפעול לעולם" זזנו באי נוחות. כולנו ידענו מה המשמעות של ללכת לשם. ואז לפתע __ הכריז. "אני ילך. חייבים שמישהו יעשה משהו" הבטנו בו באי אמון. ____ ו____ ידעו שזה קרב אבוד. ולא ניסו לשכנע אותו. אבל אני לא וויתרתי. "אל תלך לשם" קראתי נרגשות "זה מסוכן מדי!" הוא הביט בי במבט נחוש ואמר "עוף לי מהעניים. אני הולך ויהי מה" לאחר כמה צעדים הוא חזר אלי ואמר לי"___. אם אני לא יחזור. תגיד לאח שלי שאני לא סולח לו על הבמבה" והוא רץ אל מקום האירוע.
כולנו קפאנו במקומנו. מחכים לאות חיים. למשהו. אני לעולם לא אשכח איך ישבנו שם. בשקט מכים לבשורה. למשהו. לאחר שכבר חשבנו שהוא לא יגיע. פתאום נשמע קול פסיעות. הרמנו את ראשינו וראינו את ____ באופק. רצתי אליו. אך הוא לא הרים את ראשו. הסתכלתי על האפר בידיו והבנתי הכול
___ התחיל לבכות
אנחנו פשוט לא יכלנו. עמדנו מזועזעים מתדהמה. בתוך תוכי ידעתי שזה מה שייקרה עוד מההתחלה
____ הוא זה שנשבר ראשון. "הכול קרה בגללי" קרא בקול בוכים "אם רק הייתי עושה את זה בזמן"
ניסיתי לנחם אותו ללא הצלחה מרובה. גם לי היו רגשות אשם.
כמה דקות שנדמו כנצח עמדנו שם. ופשוט בכינו.
____ הוא זה שהתעשת ראשון. "מה קרה לכם?" הוא אמר בקול פסקני "זה לא הזמן לבכי. בואו נסה להכין עוד חביתה!"



#די_לחביתות_הנשרפות

@אייסקפה@גארפילד@דמעה שקופה@שטות_ניק_בנשמה@אודה ה' בכל לבב @מאן דאמר @סטלנית בפעולה@Love the world@ילד גברר@מושיקו7@אודה ה' בכל לבב@ה'הואהמלך@אחד הגברים!!!@אילה1@אחד הגברים!!!@125690@אחד הגברים!!!@אני_גרוט@ווינטר@משבצת@קרובה @הוד444@אין עלי בעולם@ג'קי צ'אן@תורין@אוהבת לאהוב@The Lion @דמעה שקופה@אחד ששורד@נשמה כללית@לך דומיה תהילה@פיקאר@תגל הארץ@חסרת טאקט@לראות בטוב@מתנחלת אמיתית@אני ועצמי @בין הטיפות  @מתנחל בראבק @כתום עולה😎@עמימאמי

לשיר עיינו כאן

רוצה ללגום\חתול עם רישיון בהשראת רביב כנר

אני שותה עכשיו
אני אומר לך אני שותה עכשיו
בבקשה שיהיה יין טוב
אולי אחרי הכוס הזאת
תהיה פה עוד בירה
בקבוקים עם זכוכיות
ואני שותה מכל היינות
כל כך הרבה יינות חסר לי קצת בירה

תגיד לי מה נאר לא נשאר
הלוואי לא נגמר
לאלכוהול בבטן אין מקום
תגיד לי מה עובר עלי עד מתי
אני שותה יותר מדי
תביא לי יין איכותי
יאללה בוא תביא

עוד לא השתכרתי ונגמר היום
ומה אתה מוציא לי בין היידים פתאום
רוצה ללגום
בציר אלפיים שניים שוטתה מהידיים שלך

אולי
שתיתי קצת יותר מדי
תגיד לי מה עובר עלי;
תגיד לי, תביא...

שותה עכשיו
ביין אני מאוהב
הכי קשה זה לא ללגום
לשתות איזה בקבוק גם במצבים נידחים
ונכון שיש גם בירות
עם תאריכי תפוגה מלפני שני תקופות
גם בלי היינות אנחנו תמיד שותים

תגיד לי מה נשאר לא נשאר
הלוואי לא נגמר
לאלכוהול בבטן אין מקום

תגיד לי מה עובר עלי עד מתי
אני שותה יותר מדי
תביא לי יין איכותי
יאללה בוא תביא

עוד לא השתכרתי ונגמר היום
ומה אתה מוציא לי בין היידים פתאום
רוצה ללגום
בציר אלפיים שניים שותה מהידיים שלך

אולי
שתיתי קצת יותר מדי
תגיד לי מה עובר עלי;
תגיד לי, תביא...

אני רוצה ללגום אז תביא בבקשה
את הליקר שלי כל לגימה טובה. תודה
לשתות ולהשתכר
משקאות חריפים כול שנה ושנה
אם פתאום. תגלה משקה אחר לדודא שלך
נלגום גם יין אחר

רק תביא

עוד לא השתכרתי ונגמר היום
ומה אתה מוציא לי בין היידים פתאום
רוצה ללגום
בציר אלפיים שניים שותה מהידיים שלך

*מחילה על האלמנט הלא חינוכי. נכתב לאחר פורים

יום אחד קמתי לא מאוחר

בשמונה לפנות הבוקר הקר

בשמונה וכמעט חצי 

הייתי לבושה יופי

התפללתי במהירות,

ואת המחשב הדלקתי בזהירות

אבוי! צרה צרורה!

יש אינטרנט בכל המדינה,

רק בביתי הקט

מישהו חסר טאקט

ניתק את החשמל,

וקרע את הכבל

כעת יש לי חמישה חיסורים

במשוב לתלמידים

במבחן אכשל

וציון לא אקבל

וכל זה רק בגלל

שלא היה לנו חשמל

ואז התעוררתי עם נשימה קטועה

וגילתי שזה רק היה חלום רע