למרות שיצחק לא מודע כלל שעומד מולו יצחק אלא חושב שזה יעקב ובכלל זאת יעקב מתברך על חשבון עשו.
ממתי מצינו ברכה שמעבירים בלי להיות מודע למי?
ממתי מצינו ששהות פיזית חשובה בעת הברכה?
הברכות נראות כנותנות ייעוד. יש עוד משהו דומה כזה שאפשר ללמוד ממנו על עניינו?
אשמח לתשובות רבותי
אתה כותב כאילו מצינו בכלל עניין ברכות.
כל העניין כאן מחודש, וממילא אין כאן עניין להקשות 'היכן מצינו' אלא רק מההיגיון (ובמישור הזה אכן השאלות טובות).
שנית: כמו שענית, נראה שמדובר בייעוד ואילו הברכה היא רק ה'היכי תמצי' הנלווה לייעוד. ועיקר הייעוד הוא הירושה של הרכוש, הארץ המובטחת ושמם של אברהם ויצחק (בדומה לברכה שנתן יעקב לאפרים ומנשה שהפך אותם למעמד של בניו). ואכן היה צורך באישרור של 'גם ברוך יהיה' אחרי ההבנה, כי העניין הוא לא המציאות הפיזית.
וגם לפני מצינו ברכת ה' לאברהם וליצחק מהקב"ה בכבודו ובעצמו!
וגם אחרי - ברכת יעקב לשבטים.
בעצם כל הברכות הללו הם ברכות של ייעוד, אבל רק בברכה הזאת היתה מלחמה והלחמה הזאת מכניסה את כל העניין למורכבות שדורשת נוכחות פיזית ולא מחייבת ידיעה של המברך וזה עניין קשה כשלעצמו כמו שאתה אומר.
מה זה ברכה?
למה ליצחק היה את האופציה לתת את ממשיך דרכו מה שלאברהם לא היה?
וגם מצינו אצל אברהם שהיתה מחלוקת בינו לבין שרה על היחס לישמעאל והקב"ה הכריע כשרה.
באמת הנצי"ב אומר שהיחס בין רבקה ליצחק היה יחס של יראה מצידה של רבקה לעומת יחס שוויוני של אברהם ושרה ולכן הוא מסביר שלא היה בניהם דו שיח על זה.
יש עוד אופציה?
עוד רעיון למשמעות ברכה בהשוואה למקור אחר?
ברכות/ציווי נוח לבניו.
נכון שבפשט נראה שיש מאבק טכני כאילו יצחק צריך אוכל טעים ביום מאוד ספציפי, והשאלה היא מי יביא לו אותו ראשון (ברמייה או לא). וכמובן שיש כאן הרבה מרחב לעניינים מיסטיים, כמו בשיכול הידיים של יעקב או כל דבר שבפשטו הוא לא מובן - ובעניינים האלה לא צריך להסביר כלום ולא צריך היגיון (להפך, עצם זה שהעניין חסר היגיון מוכיח שזה משהו 'רוחני'...) - זה פשוט כך.
אבל אפשר לנסות להעמיק ולהבין מה ההסבר ההגיוני מאחורי זה, או שהדברים לא באמת כמו שהם נראים בקריאה ראשונה.
אז אני שוב אומר שהעניין בברכות הוא לא הברכה במשמעות שלה היום אלא הצוואה, בזמנם היה ראש משפחה שזה השם והמעמד בנוסף לרכוש (זה בא לידי ביטוי גם בחוקי/מצוות ייבום וירושת קרקעות) - ואותו ראש משפחה היה מעביר את התפקיד לאחד מבניו והשאר היו 'טפלים' מבחינת המעמד. המאבק לא היה על שפע רוחני אלא על מי יקרא שם השושלת (כמו שיעקב אומר "ויקרא בהם שמי, אברהם ויצחק").
העניין עם הגניבה זה לא הערמה טכנית כדי 'לזכות' בברכה אלא מניפולציה, יעקב גרם ליצחק להבין שהמתאים להמשיך את השושלת זה הוא.
כתבת המון פרטים שמצריכים אותי להגיב
הגיון רחוני איננו חוסר הגיון אלא הגיון אחר.
המטרה היא להבין את אותו הגיון עד כמה שניתן.
מעניין מה שאתה אומר על ברכה בתור 'צוואה'.
נשמע שעצם הברכה הוא על העתיד.
מי יזכה שממנו יהיה הרבה זרע (ברובד הכי פשוט של המילים) שגם יש לזרע הזה יעוד (ונברכו בזערך כל משפחות האדמה, ושמרו את דרך ה' וכולי).
ז"א - עצם ה'פרגון' פה לאחד הצדדים הוא טמון בעתיד ולא בהווה. העניין פה לקבל את המפתחות על העתיד. ובאמת בהתחלה זה ממש לא עניין את עשיו "אנכי מת למה לי בכורה".
ז"א עצם המשמעות עצמה של ברכה היא משהו עתידי ואין צורך להשוות אותו לצוואה.
הייתי נזהר מהמילה מניפולציה, זה מרגיש לי מרדד את הסיפור.
זאת היתה גניבה ממש ממש.. גם יצחק נחרד מזה חרדה גדולה. זה עניין דרמתי.
יצחק במופרש אומר שהברכה עבדה אז ממש לפני שהוא בכלל ידע מי הוא ברך.
לא יודע מה זה 'היגיון רוחני', השאלה היא אם יש הסבר או שמדובר באקסיומה. ואם אקסיומה אז מניין היא נובעת.
כמובן שמדובר על העתיד - לא מדובר על קריאת שם, צוואה וייעוד לדור אחד אלא לדורי דורות.
וכן, יש כאן גם ברכה שהיא 'היכי תמצי' לאותה צוואה. ומן הסתם לברכה/תפילה של צדיק ובפרט על זרעו יש משמעות.
("אנכי מת וכו'" לא שייך כי זה היה נכון לאותו רגע, באותה מידה היה גם ''אנכי מת ולמה זה לי ברכה")
מניפולציה במובן שהוא שינה את דעתו בערמה, לא יודע אם זה מרדד (כנראה שתלוי איך תופסים את הסיפור) אבל זה מה שקרה.
יצחק נחרד כי הוא הבין את מה שקרה ושינה את דעתו, וזה אכן היה דרמטי. והוא לא אומר שהברכה 'עבדה' אלא אישרר אותה. עשיו ביקש ממנו לבטל או לחלק את הברכה, ויצחק סירב (אבל כן סייג קצת "והיה כאשר תריד...").
הגיון רוחני - כמו שמדברים על משמעותה של התפילה אע"פ שמובן שזה משהו מעל הטבע. עדיין רואים חוקיות מסויימת ומבינים את זהו זה יוצא מגדר ה'טכני' או 'אקסיומה' (הנחת יסוד ללא הסבר כלל, ברור שבכל תפיסה שיכלית מובנתיש אקסיומות, אבל זה לא נגמר שם)
מניפולציה עולה לי בהקשר מאוד שלילי ולכן אני נמנע להזכיר את המילה הזאת בהקשר כזה.
מההבנה הפשוטה יותר מהמילים בפרשה נשמע לי שזה לא כמו איך שאתה מפרש.
ילא נשמע מהמילים שיצחק אישרר אלא התייחס למה שקרה כעובדה קיימת וגמורה.
הוא לא אמר לעשו "אני לא מסכים לבטל" אלא "אני לא יכול".
וגם נשמע זה גרם לו זעזוע מעצם הברכה למישהו אחר.
אולי יש לך צורך מבחינת הסברה לפרש אחרת אבל מבחינת המילים זה מרגיש לי דחוק
בתחילת דרשות הר"ן ב' או ג' לענ"ד. גם ממליץ להעיף מבט במלבי"ם...
המטרה שלי לנסות כמה שיותר להבין את זה.
למה הקב"ה נתן לנו את זה?
האם אפשר לערוך השוואות ברכות שונות כדי להבין את משמעות הברכה.
האם זה עניין טכני?
עניין של כוונה?
עניין של מודעות?
נראה לי שהשאלות ששאלתי בהודעת הפתיחה הם מתוך השוואה למקומות אחרים. תקן אותי אם אני טועה.
באמת צריך לעשות על זה עבודה.
או למצוא מי שעשה עבודה על זה ;)
הברכה הרוחנית (לא הברכה הגנובה, אלא בסוף הפרשה) ניתנה ליעקב לכתחילה
הברכה החומרית כמעט ניתנה לעשיו בתור הבן \ האח שעסק בחומר והיה צריך להיות גביר ליעקב הרוחני, לפי יצחק (כעין יששכר וזבולון)
רבקה הבינה את הענין וסברה אחרת מיצחק, שהכל צריך להיות אצל יעקב, לימדה את יעקב קורס מזורז בעולם החומר על מנת שהוא יהיה הראוי ! (לא הגונב!) לברכה החומרית לכתחילה. הכין אוכל וכו, מריח ומרגיש כעשיו - אז הוא ראוי לברכה החומרית, כי כעת הוא אותו אחד שיצחק רצה לקדם בעולם החומר. הוא, יעקב, קנה את הבכורה וכעת נהיה ה"עשיו" שיצחק חשב לברך. ואכן הוא נהיה חומרי יותר מאז, כמו שרואים בפרשת ויצא אחכ , כך שזו לא גניבה
וזה לא קשה לך?
מאיפה נובעת הברכה - מהנפש של יצחק... "תברכך נפשי".
לכן הוא גם מבקש ממנו שיביא לו מהציד ויביא לו יין בשביל הברכה.
זה פתר את הקושי הנקודתי של הידיעה בברכה.
אגב, רש"י הכיר בקושי הזה בד"ה "גם ברוך יהיה"
מישהו יודע מתי ואיפה יערוך הרבי מסטוטשין את הטיש של ט"ו באב?
אבל אתה מכיר את האתר הזה?
https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA
....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!
מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.
גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.
גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.
ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.
עיין מהלך האידאות בישראל
...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.
לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.
כל מי שבא ברוך הבא.
שני היו גומלי חסדים.
אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.
שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.
חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.
זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.
ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.
זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.
כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.
הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם
הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.
אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.
כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים
מעשים ודעות זה משהו אחר.
את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.
אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....
ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.
שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".
התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.
גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?
עניתי על זה למעלה.
זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות
שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד
… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.
ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.
בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.
…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.
כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונה