ואין לי שום הסבר הגיוני למה!!
היא מאוד רגועה וסבלנית, תמיד בסוף היום יש לה משהו חמוד להגיד לי שהבן של עשה.
כל בוקר שהבן שלי רואה את הדלת או אפילו את הכניסה לבניין הוא מתרגש בטירוף.
היא כבר 30 שנה מטפלת ושולחים אליה אחים, אחיינים ונכדים. (אחים שלי היו אצלה).
היא נחשבת ממש מספר אחד.
אבל משהו פשוט לא רגוע לי.
בגלל שהיא יחסית מבוגרת ועם נסיון היא משדרת לי (לפחות בתחושה שלי)
אל תתקרבי, אל תשאלי יותר מידי, אני יודעת הכי טוב.
אה, וגם התאכזבתי שהיא לא עושה איתם כ ל ו ם מבחינת פעילויות, יצירות ודברים שקשורים לחגים או פרשת שבוע (גילאי שנה עד שנתיים, הגזמתי?!).
נגיד היא כן יושבת איתם ובונה עם מגנטים או דופלו ומכניסים לבפנים חיות ומעמידים אותם וכו'.
אבל אני עושה איתו אחרי צהריים מדבקות וצביעה ויצירות שאין אצלה.
אוףףף
מה אתן אומרות?
)