זה מה שאני מכירה.
יהודי שלא הייתה לו הכוונה שלהאמין בהשם זה אומר הרבה גם בפועל בחיים המודרניים.
זה מתבטא בעיקר באמונה כללית בחיים, ובאהבה למסורת היהודית, לאבות מהתנ"ך, למידות טובות, ולדתיים. למה לדתיים? כי הם כמו סבא שלו. שיש לו ממנו המון זכרונות יהודיים חמים. זה ישר כבוד כי הוא יודע שהם היהודים האמיתיים ששומרים את המסורת בנאמנות. זאת הזהות שלו. זאת לא שאלה בכלל אם יש אלוהים, זה ברור, אבל למה לעשות דברים חסרי היגיון שאף אחד לא עושה? זה כי סבא לימד. יש טוב ויש רע ויש ערכים. מאוד ברור. לדוגמא שגויים הם גויים טמאים, וח"ו לסמוך עליהם, ושצריך לאכול כשר- מה זאתומרת, ברור, אתה יהודי! (מזעזע מי שלא אוכל כשר ה' יעניש אותו) ערכים של צדק ושל יושר, ושל ערבות לכל היהודים.
העניין של "מסורתיים" הולך ופוחת ככל שמתקדמים הדורות... הכל נהיה הרבה יותר עניין של בחירה.
זה לא מראש ללכת על אפור, זה כי היינו תמימים, לא חשבנו שצריך לשמור על עצמנו וזה מה שנשאר.