היי לכן,
מרגישה עומס גדול לאחרונה, כל מיני דברים שצריך לעשות אבל לא זזים או שאני לא מזיזה..
באלי לפרוק ולעשות לעצמי סדר בראש.
לא יודעת מה קודם למה, פשוט זורקת פה..
-העבודה שלי-
אני בהיריון בשבוע 14.
מאוד רציתי לעבור לעבודה אחרת, לא נחמד לי פה כבר מזמן, גם מבחינה מקצועית, גם מבחינה חברתית וגם הרגשה כזו של זלזול מהמנהל. הייתה לי תקופה לא טובה שלא עשיתי מספיק- והעירו לי, אבל כשאני מנסה לשפר ולעשות טוב- לא רואים את זה, כאילו הרגשה שסימנו אותי ואין לי דרך לשנות את ההסתכלות שלהם עליי. גם כשביקשתי העלאה הוא נתן לי העלאה ממש מביישת של 500 ש"ח. ושתקתי כי הוא נתן לי יומיים מהבית. ואז הוא אמר לי שאין אפשרות יותר לעבוד מהבית. וכל הזמן דחיתי.. וכשגיליתי שאני בהיריון חיפשתי עבודה ואני פשוט לא מוצאת.. כבר כמה פעמים שחיפשתי עבודה והרגשתי שיש ביקוש והתקבלתי לכמה מקומות ורק הייתי צריכה לבחור. ועכשיו, שלחתי קו"ח למלא משרדים ופשוט אף אחד לא חוזר אליי. וגם כשאני התקשרתי למשרדים- ענו לי ב'לא, תודה, שיהיה בהצלחה'.. וזה ממש מבאס אותי. כי המשכורת שלי כרגע היא ממש.. אני מרגישה ביזיון כשאני שומעת שהמטפלת במעון של הילד שלי מקבלת יותר ממני, כשאני עם תואר ועוד השכלה..ועם ניסיון.
בסוף בסוף, אני צריכה להביא כסף הביתה. ואני לא יודעת אם להמשיך לחפש ברמה של לקחת יום חופש וללכת למשרדים עם הקו"ח שלי או להרפות ולשחרר ולהבין שזה מה יש. ופה נכנסת עוד התלבטות- אם אני נשארת במשרד הזה- האם לבקש עוד פעם העלאה? כי וואלה אני מרגישה שאני מנוצלת פה. מישהי שהוא לא היה מרוצה ממנה- הוא פיטר אותה. ואותי- לא, למרות שהיה לו הערות כלפי העבודה שלי. ומאז הוא לא מוכן להעלות לי בשכר אבל גם לא מוכן לפטר אותי. זה מרגיש לא פייר. כנראה שאני כן מצליחה לקדם לך תיקים ולעשות. אז כאילו למה לבזות אותי בשכר?!
וגם, משהו מאוד לא נעים שקורה ואני פשוט שותקת כי אני מנסה להכחיש שזה פשוט לא בסדר- יש כמה מנהלים, אחד מהם אחראי יותר על העניין הטכני של המשכורות, להעביר את השעות לחשבת שכר ולחלק תלושים וכו'- הוא פשוט כל חודש מחדש מחלק תלושים לכולם באופן אישי ורק את התלוש שלי הוא מעביר למזכירה שתביא לי. זה ממש מרגיש לא נעים. אין לי מה לעשות עם זה, אני חושבת שזו הדרך שלו לשדר לי שהוא לא מרוצה ממני.. וזה מבאס אותי.. כל חודש מחדש.
ואוטוטו חודש חמישי כבר. והאפשרויות שלי נסגרות.
-המצב הכלכלי-
החורף הזה גמר אותנו, באמת. אנחנו בלי רכב. נוסעים הרבה להורים מסיבות של כבוד ועניינים משפחתיים. ההורים גרים במרחק של שעה וחצי נסיעה (במקרה הטוב) באוטובוסים. בד"כ אבא שלי מחזיר אותנו כשאנחנו אצלם. הילדים מתקררים מהר למרות כל המיליון שכבות. הבכור שלי במסגרת ליד הבית (20 דק' הליכה שגומרת אותי מידי יום), הקטנה שלי במסגרת מחוץ לעיר, 3 תחנות מהעבודה שלי.. אז בד"כ בעלי מפזר עם אופניים חשמליות. אבל עכשיו בימי החורף הקרים ולאחר שהתקררו מלא והבן שלי היה לו שיתוק חצי פנים לאיזו תקופה שאמרו שזה בגלל הקור- החלטנו להפסיק עם האופניים ובעלי לוקח אותו ברגל, ואני לוקחת את הקטנה למעון שזה לוקח זמן בבקרים כך שאני מגיעה מאוחר לעבודה.. ואז אני גם באיסופים. ברוך ה' תודה על הכל, אבל זה לא פשוט, הקור והגשמים וההיריון- פתאום קר לי פתאום גלי חום הזויים שאין לי סבלנות..
בעלי החליט שקונים רכב. אני גם מאוד רוצה. אבל איך נעמוד בתשלומים? מפחיד אותי ממש! כמובן שזה אוטו זול וזה עוד יתר מפחיד אותי- שנקנה משהו זול ואז כל שני וחמישי במוסך.. מתה להגדיל את המשכורת שלי. זה בדיוק ה 2000 ש"ח שחסרים לי במשכורת. זה כזה מבאס, מתסכל ומאכזב. ואוטוטו ילד שלישי. ונעזרים הרבה בהורים שלי .. שזה כבר באמת לא נעים.
ואני רוצה לקנות דברים, למשל משאבה להנקה, הבנתי שיש משאבה הרבה יותר יעילה שמאפשרת לעשות דברים בו זמנית עם השאיבה במקום לשבת כל פעם עם כל החוטים וכו'. ואני כן חושבת שצריך את זה בילד השלישי.. ומנשא, כי איך אסתדר, הרי אני יודעת שבעלי יצטרך לעבוד (במיוחד עם המשכורת שלי שלא עולה) ואני אהיה לבד אחה"צ..
ואני באמת לא מדברת על בגדים ונעליים בשבילי (שה' ישמור איך אני מסתובבת, אני באמת מתביישת בעצמי.. כואב לי כ"כ הרגליים מהנעליים ואני מתקמצנת לקנות לעצמי, עזבו איך שזה נראה מבחינה אופנתית ואין לי בגדים, באמת, בעלי שממש משתדל לא להעיר לי על ביגוד- אומר לי שאני חייבת להעיף בגדים שכבר נראים ממש מוזנחים.. ואיזה לא נעים שגם אבא שלי מעיר לי.. ) ועצוב לי.. אני בכלל בכלל לא מדברת על הדברים שמעבר- על לק ג'ל ועוד כל מיני טיפולים שהייתי רוצה לעשות שפשוט לא נעים לי עם עצמי. זה כבר באמת מוגדר אצלי כמותרות..
-הלימודים שלי-
נשארו לי עוד 3 מבחנים לסיים את ההכשרה שלי ולקבל את התעודה הנכספת. שזה גם נורא מאכזב אותי בעצמי- שאני התחלתי את הלימודים בשנת 2015 ועד עכשיו אני תקועה עם המבחנים האלה! כאילו אנשים או סיימו את זה מזמןןןן או שהרגישו שזה טו מאץ' בשבילם (כי זה לא תואר קל) ופשוט עזבו. ואני.. לא פה ולא שם! פשוט מעצבן.
עשיתי לי הפסקה גדולה.. והיו לי מחשבות להפסיק. אבל לא רוצה לוותר על זה. אני חייבת לסיים את זה. ובגלל שעבר כ"כ הרבה זמן מאז למדתי ויש הרבה שינויים אני צריכה איזשהו קורס או סוג של ללמוד מחדש חומר מוכר.. גם דרך הבחינה והפתרון השתנו.. ונחשו כמה עולה הקורסים האלה ל 3 מבחנים? 13,000 ש"ח. אוף המון.
אז חשבנו לקחת הלוואה לשני הדברים- האוטו והמבחנים ולהחזיר בנחת.. אבל לחיות כמו בנאדם. לא יודעת אני עדיין בהמון חששות.
והמבחן הראשון יוצא עוד 3 חודשים, ומרוב הניסיון המר שכ"כ הרבה פעמים ניסיתי לגשת ונכשלתי- בעלי כבר מפחד ששוב הכסף יזרק לפח.
והלידה-
שאמורה לצאת בדיוק בחופש הגדול.. ה' ישמור. אני מתה מפחד. באמת. וגם עם כל ההפחדות של המלחמה עם איראן- אין לי ממד בבית, אז צריכים לרדת למקלט. וגם ככה הלידה הזו בסיכון גבוה לקיסרי בגלל העבר שלי עם הלידות.. איך אעשה את זה?! אוף אני מרגישה שהכל גדול עליי. ויש לי הרבה מה לעשות ובסוף- שום דבר לא זז לשום מקום.
אני צריכה לעשות ספורט ופיזיותרפיה לעצמי בבית בשביל לשפר את התנאים ללידה הבאה שאולי כן יאשרו לי ללדת לידה רגילה, אני פשוט מרוב בעומס של הדברים- פשוט משותקת. ולא עושה כלום.
והזמן עם הילדים, שאני כל הזמן מרגישה לא מספיק, מפחדת לפספס.. ורק עכשיו באמת הסתגלנו ל2 ותכף יבוא השלישי בע"ה ואני פשוט מפחדת מעוד רעידת אדמה כזו..
ועוד משהו, יש איזשהי ציפיה של הצד של בעלי שנארח אצלנו שעושה לי לחץ.. זה לא פשוט בשבילי, ואני מרגישה שהן דוחקות אותנו לפינה, כי יש לי בנושא הזה הרבה מורכבות.. והן מודעות אליה ועדיין.. ואני יודעת שאני לא חייבת להיכנע ללחץ שלהן וזו בחירה שלי, אבל זה כן משפיע עליי ...
בקיצור,
זרקתי פה את כל המחשבות והדאגות שלי..
ברור שה' יעזור והכל יהיה בסדר אבל אני פשוט מוצפת ......
