את לא אמורה לספר על הריון בשלב כזה.
יש בזה כללים- החל מאיזה שבוע צריך לספר למעסיק.

לדעתי ממש לגיטימי ללכת לראיון ולא להזכיר את זה..

זה מי שאת! בתוספת מה שאת מכירה מהעבר.

בעיני זה להתפתח, זה לא ללכת אחורה.

את ממש לא פתטית. זוכרת שגם שנה שעברה נשים שיתפו שהן רצו לממד בטעות וזה לא היה בסמיכות כזו לאירוע כמו שהיה לנו עכשיו עפ איראן.

עזבי עכשיו מחשבות על חוסן לא חוסן ותני לעצמך חיבוק חזק.

עברנו המון באופן כללי ובפרט בחודש וחצי האחרונים.

אזעקות כמה פעמים באמצע הלילה ,בבוקר,בצהריים ובערב. ריצה לממדים /מדרגות/מקלט ציבורי.  

לחץ ,פחד,חרדה,דיכאון,עצבנות ועוד עטפו אותנו מכל כיוון. והאזעקה הזו, גם אם ידענו על בואה

לא מנעה מאיתנו להילחץ ברגעים ראשונים כאילו שוב אנחנו חוזרים לאותו הסרט.

מה גם שבחדשות לא מפסיקים להלחיץ ולהזהיר שהמלחמה לא הסתיימה ויכולה להתחדש כל יום.

את לא לבד.

התחושות האלה לא באו משום מקום ואל תחשבי לרגע שאת פתטית.

את אדם רגיש והגיוני שעבר כמו כולנו הרבה.

בתקווה לימים שלווים ורגועים

🌸

ועדיין קפצתי.

ברור שזה הדבר הראשון שתחשבי. גם אצלי, אפילו שידעתי שיש צפירה ונעמדתי, הלב שלי קפץ בהתחלה ולקח לי שניה לקלוט שזו לא אזעקה.

זה לא פתטי בכלל. הגוף שלנו עדיין מתוכנת למוד מלחמה וזה ממש טבעי!

חיבוק גדול ❤️

קחי דבר ראשון זמן לנשימה. ולהזכיר לעצמך ששיפוטיות כלפי עצמנו והלקאה זה הדברים שהכי מפריעים לנו לצמוח..

זה עולה לנו באינסטינקט אבל ככ לא בריא..

הכי הגיוני שיש מה שקרה לך ומראה שאת רגישה ומחוברת ...

והכי הכי - חיבוק ענק ענק ענק!! הלוואי שתרגישי אותו ממש פיזית.. זה מה שצריך עכשיו..

ואלופה שהכנת את הילדים! אני שכחתי.. זרקתי להם מילה קטנקטנה..

האם זה הפסקה או שיעור

ואמרתי לבעלי אולי תזדרז לרדת למקלט

ובראשונה חשבתי זה בטח מלבנון כי לא היה התרעה.

כל זה כשחצי שעה לפני דברתי עם בעלי על הצפירה ואמרנו אחד לשני שלא נילחץ

תזכרתי שעוד מעט זה מגיע

ועדיין הצליל הזה טריגרי

והפער הזה בין צפירה שבה עצורים ומקשי בים מול האזעקה שבה האדרנלין בשיא ורצים ופעילים היה לי ממש קשה

זה מכריח אותי להיכנס לטראומה ולא להעביר אותה בתעסוקה

הגוף מגיב עוד לפני הראש

זה הכי טבעי

אני הסתכלתי בשעון כמה דקות לפני והזכרתי לעצמי שתהיה צפירה ועדיין ברגע שהתחיל קפצתי בבהלה

כולנו בסטרס מתמשך

אני עדיין נדרכת מרוחות שורקות ואופנועים ברחוב, גם בתקופות שהן לא דקה אחרי איראן וכל הטרלול האחרון

תני לעצמך חיבוק גדול!

את בדיוק מי שאת, עם השריטות של התקופה

כמו כולנו

אני אומרת לו אין בעיה תגיע מחר מצידי,אבל תעדכן! שאני אדע איך לחלק את האנרגיות שלי, שאדע אם לחכות עם האוכל, שאדע אם להרדים את הילדים.. אי אפשר פשוט לתת לי לחכות אחרי שאמרת זמן.

קודם כל אל תחכי לו. בשבילך.

דבר שני, הוא לא רווק וזה ממש לא מתאים. את לא חונקת, הוא זה שמתנהל בצורה לא מציאותית וזה שיש לו תסביך "חנק" לא אומר שאת לא בסדר. לעמוד במילה זה א ב. להגיע הביתה בשעה סבירה / לתת הסבר הגיוני לאיחור/ ולהיות זמין כנל. את לא שוטרת שלו, ולא אמא, אבל ככה זה בזוגיות. שיתוף בשיח ותקשורת, ושיתוף פעולה

מציעה לבחון את דפוס הקשר שלכם. אם את במקום אימהי זו דינמיקה לא מאוד מוצלחת בעיניי וכדאי לשנות אותה. גם באמצעות טיפול

חיבוק♥️

אני מודה לה' שזה לא קורה הרבה שהוא יוצא לימים שלמים

אבל כששסה ככה אני מרגישה שעולים בי דברים ותחושות לא נעימות

של זלזול......

אחד הדברים שהכי קשה לי איתם

אתה מגיע מאוחר? אין בעיה רק תן שעהההה

אני שונאת לחכות ולחכות סתם

אבל הוא לא אומר לי שאני חונקת אותו

הוא מסכים איתי שאני צודקת

אבל בפועל לא שם לב לזמנים ולא זוכר לעדכן

אצלי זה מעצבן אותו אולי כי בעבר כן הייתי יותר קנאית כלפיו

וחשדנית . ב"ה עברתי את זה,

אבל מרגישה שזה באמת גומר לי את האנרגיות 

גם בעלי מתעכב מעבר לשעה ויש לו בעיית זמנים קשה אבל אם דחוף לי שיגיע בזמן אני מתקשרת חצי שעה שעה לפני לראות שהשעה עדיין רבלנטית 

ובעלי עושה את זה גם אבל פחות בוטה חחח

מלא פעמים הוא יכול להתקשר 8 שיחות- משמע משהו דחוף- שניה אחרי חוזרת אליו הוא נעלם לשעה.

אני מכנה את הזמן שלו שעון בעלי חחחחח

יש שעון של כולם ויש את השעון שלו

יגיד שהוא מגיע בחמש בסוף ברבע לשש.

יש פה דבר נוסף-

האחריות על התיפעול השוטף של הבית היא רק עליך? אם כן (ומבחירה)- סבבה.

אם לא ואת פשוט נאלצת לשאת לבד בעול (כי הוא לא נמצא),

צריך לשקף שזה שהוא לא מגיע, זה לא רק עניין של זמנים. זה עניין של להשאיר אותך להתנהל לבד עם כל העומס..

אולי הוא 'חונק אותך' עם כל התיפעול של הבית?

מציעה לשקף בזמן רגוע. לפעמים תיווך מקצועי יעיל יותר

שזה מעצבן טילים

אבל למה לא זמין?

לאיפה הוא נעלם?

מה כ"כ דחוף? מה הוא רופא מנתח?

זה זלזול מוחלט

ובשבילך- אל תחכי ואל תכיני אוכל חם, כשהוא יבוא תחממו. זה סתם מביא לתסכולים נוספים 

לק"י

בעיקר מעצבן שהוא לא עונה.

זה גם עלול להלחיץ...

ובשבילך באמת עדיף לא לצפות שהוא יגיע ויעזור.

אצלנו זה הפוך, בעלי יודע לתת זמנים נכונים ואני יכולה לא לשים לב שהזמן חולף.

אנחנו האמת פתרנו את זה שאני מתקשרת כשאני כבר בתוך האוטו ולפעמים גם שולחת צילום מסך של הוויז גם כדי להעריך נכון יותר את הדרך וגם מפה אין דרך חזרה חחח

ככה בעלי יודע שאם קבענו שעה מסויימת כל עוד לא יצאתי מהמשרד זה כמעט חסר משמעות.

אלא אם יש לנו תוכנית זה משהו אחר.

מה הוא אומר, למה זה קורה לו? צריך לאתר את הקאצ' כדי למצוא פתרון.

להגיד הפתרון שהוא יעמוד במילה שלו, יכול להיות רעיון נחמד אבל לא ישים ולכן כדאי לחפש פתרון ריאלי יותר שלוקח בחשבון את מה שגורם לו לשנות תוכנית.

אולי שיעשה שיתוף מיקום?

אותי נגיד זה ממש משחרר אבל כי אני יודעת שבעלי לא שיפוטי כלפי הזמנים שלי, אלא רק רוצה לדעת.

אם למשל הוא מרגיש שאם יעדכן את תכעסי שלא הגיע בזמן אז הוא ירגיש מניעה לעדכן אפילו

ואז את סובלת פעמיים, גם שהוא לא נמצא וגם שאין לך מושג מה קורה.

אומרת מנסיון

ברור שיכול לקרות שלא ולכן יש את מה שנקרא תקשורת, אבל בתור אחת שהתנסתה - בטח שיש

גבר שעומד במילה שלו/ יוצר תקשורת עם אשתו במידה ולא, זה גבר שנותן ומשרה תחושה של יציבות וקרקע בטוחה. העניין הוא לא לעמוד במילה "כי ככה" אלא התחושה שעומדת מאחורי הפעולה,שגבר רוצה לתת לאשתו

כשהדינמיקה היא "את חונקת אותי" והיא רודפת אחריו מחכה מתפוצצת, זה לא להעביר נכון את הצורך הרגשי שעומד מאחורי זה, ובכלל - להיעלם גם ל4 שעות ואז להפוך את זה עליה שהיא חונקת זה לא מכבד בעליל. האם היה מתנהל כך מול הבוס בעבודה? מול חבר? מול ההורים? לא בטוחה

אבל זה נשמע כמו משאלת לב יותר מאשר משהו מציאותי.

כל אחד ונקודת החוזק והחולשה שלו.

לדעתי אין מה להשוות נסיעה הביתה בסוף יום מול נסיעה לעבודה או פגישה עם אנשים.

ואם תגידי אז שיתייחס לחזרה הביתה כמו לפגישה,

אז זה בדיוק החנק שהוא מדבר עליו, שכל יום, ועוד בסוף היום אתה צריך להחזיק עוד מחוייבות ולא יכול לשחרר ולהתעכב או לשנות תוכניות, או סתם להשתהות לפני שנכנס הביתה.

זה כמו שיש שעת איסוף של הילדים מהגנים, זה מעיק.

ככה זה כשמתחתנים, לא?

זה בדיוק ההבדל מגבר רווק לגבר נשוי.

לעדכן את אשתך שאתה מאחר לא אמור להיות מעיק כשהקשר במקום טוב וגם לא אומר שאין לו מרחב תמרון. יש לו, רק שיתחשב באשתו שמחכה לו אם הוא כבר אמר לה שהוא מגיע. אחרת - שיתאם ציפיות

אי אפשר לאחוז את החבל מ2 הקצוות ולצפות שהיא תבין כל הזמן.

לק"י

אני די משחררת.

אבל כן מצפה מבעלי לענות לי, ולא להיעלם לכמה שעות. בטח אם הוא היה אמור לחזור כבר הביתה.

זה גם מלחיץ. המצב במדינה לא משהו.

(וגם כשבעלי עבד במקומות, שהיה אסור לו להיות עם פלאפון, היה לי את המספר של המנהלים, למקרה שאצטרך משהו דחוף).

אם הוא מעצמו יצור קשר ויעדכן מה איתו, ויעשה מאמץ להגיע בזמן, היא תהיה פחות "נודניקית".

מה זה אומר להתחשב, דווקא להרים טלפון?

האם הטלפון הזה נניח והוא יקרה, יתקבל ברוח טובה או שהוא מגיע עם מפח נפש?

מה מפריע לו להרים טלפון?

האם יש אמצעי אחר שיכול לעזור? נניח אפילו איתוראן לרכב שאפשר לדעת איפה הרכב נמצא האם הוא משיג את אותו אפקט?

זה דברים שדורשים התבוננות כדי להבין מה מניע ומה חוסם את ההתנהלות התקינה סביב הנושא.

זה לא פשוט לצפות שהוא יגיע וזהו.

קבענו 6 אז תגיע ב6 ושום דבר אחר לא מעניין אותי.

לזה התכוונתי שזה לא ישים כי יש אילוצים בחיים, ויש תפקידים שקל יחסית לצפות שעת סיום, ויש תפקידים שממש אי אפשר לצפות.

ויש אנשים שבנפשם לעקוב אחרי השעון, ויש אנשים שהשעון לא ממש משחק תפקיד בקבלת החלטות.

אני למשל יכולה לאכול צהריים ב12 או ב6 אחר"צ כשאני בעבודה.

לעומת זאת יש אנשים שב13 יושבים לאכול כל יום.

אז זה אותו צד של המטבע לדעתי.

להתחתן זה לא אומר להחזיק מחוייבות 24/7 אי אפשר כל הזמן לצאת מעצמך/ מההרגלים/ דפוסי חשיבה הטבעיים שלך לאורך זמן.

ולכן עדיף במשהו שחוזר על עצמו כל הזמן, לחשוב על פתרון שיבוא יותר זורם וטבעי ופחות יצריך את גורם ההתחשבות.

כתבתי שזה לא תגיע ."כי ככה וקבענו", אלא שיש מאחורי הרצון הזה צורך רגשי של האישה ולא הבנתי למה לא זה לא פשוט. רוב בני האדם אכן נוהגים כך. מה מסובך פה? 

ובטח שחתונה זה אומר להחזיק מחויבות. זה לא אומר שהוא בכלא, אבל הוא בהחלט מחויב

מחילה אני יודעת איך את רואה את זה אבל כנראה ההסתכלות שלנו על מערכת הנישואין היא שונה וממה שאת כותבת את אולי מסתכלת על זה כאישה שמנסה לשלוט, או כגבר שצריך לברוח מאישה שמנסה להשתלט עליו ולכבות לו את מערכות החופש.. אני ממש לא מדברת ממקום כזה

נישואין הן שותפות שמחייבת, נקודה. לא אמרתי אין אילוצים, והוא לא רופא במיון או בטיפול נמרץ ככל שאני יודעת, וגם לא לזה התכוונה הכותבת ממה שהבנתי, וגפ לא מגיבות אחרות. ולא אני.

אני מדברת על גבר שמאכזב את אשתו לעתים קרובות, ולא בגלל שהוא רופא/ כבאי/ וואטבר ומתוקף תפקידו. בעיניי זה לא תקין ומן הסתם עומדת מאחורי זה דינמיקה שהיא בעיניי לא בריאה בקשר זוגי אבל לא חייב להסכים כמובן 

לתגובות כאן.

זה באמת מאוד מבאס

א. הייתי מפרידה את הקשר בין ההגעה שלו לארוחה, או בתלות בין ההגעה שלו לסדר היום. במיוחד אם הוא מגיע כל כך מאוחר. אצלנו הלו"ז הוא של הילדים, והוא מתנהל יחד עם ההורה שבבית, בלי קשר לשאלה מתי ההורה השני מגיע. זה הרבה יותר נוח ולא מחייב לחכות, אלא אם יש אירוע מסויים ואז מתאמים מראש. אבל זה חריג.

ב. כשאת מדברת איתו, את משקפת מה את מרגישה? למה זה קשה לך? מה הצורך שלך בעדכון / זמינות / הגעה?

יותר עוזר (אולי את כבר עושה את זה) לדבר בשפה של מה מפריע לך ולא למה הוא אשם.

ג. מחשבה על חלוקת תפקידים. מצטרפת למחשב של קנמון. האם מתאים לך שזה ככה? האם זה הסיכום ביניכם? כי הגיוני שתהיה חלוקה בין בני הזוג שבזמן שהאחד עובד השני עם הילדים ומתפעל את הבית. אבל בהרבה מקרים זה לא תמיד אותו אחד שמתפעל את הבית, וגם אם כן, יש זמני אוורור שכבן הזוג השני מגיע. השאלה אם זה קורה אצלכם, או שאת פשוט עושה הכל, ואז זה מוסיף לתחושת הקושי והמצוקה כשהוא לא נמצא. אם לא נוח לך עם הסידור הזה, שווה לדבר גם על זה. ממקום של שיתוף ותקשורת.

ד. אומרת בעדינות, לא הייתי מוותרת על זה. זאת אומרת, התגובה שלו חזרה לא נעימה, נכון

אבל אם זה חשוב לך, תנסי למצוא דרך להעלות את זה שוב ולדבר על זה. אני מאמינה גדולה בוויתור בזוגיות, אם זה אפשרי ולא חונק. כאן נראה שזה מאוד קשה לך

אז אפילו שקשה לדבר, לא הייתי מוותרת על פתרון 

בעלי בצבא

לפעמים צריך להישאר מעבר מתוקף תפקידו,

עד תקופה של לפני המלחמה גם אם היה צריך להישאר עוד ,לא היה מעדכן ואז גם לא הייתי מתקשרת לשאול כי הייתי בטוחה שהוא בדרך...

אז או שהיה מגיע אחרי כמה שעות או מתקשר מהדרך בחזור ...

אבל כמעט אף פעם לא מודיע שיש עיכוב.

פעם שאלתי אותו ,למה אתה לא מודיע פשוט? שאני אדע למה לצפות ?

אז הוא ענה שהוא לא רוצה להתמודד עם הבאסה שאני מתבאסת על זה ולפעמים נוצר בינינו מתח על זה ולא בא לו  ,ולקח כמה שנים טובות עד "ששיחרתי " אותו והבנתי שהכל טוב ושהוא עוד מעט יחזור ולא הלך לנצח ... יש לי תסביך עם עצמי על משהו אישי ולכן כל פעם שהוא כאילו לא מגיע בזמן זה ביג אישיו

בכל אופן תמיד צריך לדבר בפתיחות .תקשורת תקשורת תקשורת. 

אימצתי כמה דברים מכאן ופשוט הפריקה כאן הרגיעה אותי

והצלחתי לקבל אותו בלי לכעוס.

פשוט כבר נכנסתי למיטה עם התינוק ואמרתי בצורה יפה שזה מאוד מבאס

שהוא לא עונה ולא מעדכן.

טען שלא עניתי לו (אכן יש לי בעיית קליטה בפלאפון)

הוא ממש התנצל ואמר שהיו סבבים של פגישות

אז לפרוק כאן קודם זה טוב, כי הצלחתי להירגע ולשדר טוב 🙂

וגם להראות שאני לא אשב ואחכה בלי סוף,גם לי יש חיים

ומרגיע לדעת שהוא כן ניסה להתקשר

כי 4 שעות זה באמת המון

כולל פספוסי לילה בכל לילה החל מפרוץ 7 אוקטובר.
לא עזר כלום, בהתייעצות עם פסיכולוגית, עשינו לה עיבוד חוויה למה שקרה באותו יום, ממש שיחזרנו את האזעקות, ומה היה ומה הרגישה וכו וכו
לחישות לילה
וב"ה עבר לה.
גם הייתה אז בגיל 5...

אחרי שדיברתם איתה על זה הכוונה.

הבעיה שאני חושבת שזה התחיל מהפחד ממפלצות אבל עכשיו זה כבר סתם ככה, גם באמצע היום וכשיש אור

ועשינו תהליך כבקסם הפסיק לה באותו שבוע.
אולי היה עובר לה בכל מקרה? גם בלי עיבוד? כי פשוט גדלה ושכחה בינתיים?
לא יודעת... אבל זו הנקודה שהשפיעה.

הגיוני שמפחד המפלצות התעצם לו יותר וגדל גם לפחד מאזעקות וכו...לא?
לחישות לילה בכל מקרה זה תמיד טוב.(מתייחס לתת מודע)
 

כי פחד הוא לא דבר רציונלי (מה גם שפחד מטילים, למשל, הוא כן רציונלי, ונשמע ממך שיכול להיות שגם על זה מתיישבת הרגרסיה...)

אפשר ללמד אותו דברים שמשרים ביטחון (פנס קטן שמגרש מפלצות, פסוקים לשמירה שאפשר לומר וכו')

ואפשר גם להפוך את הדבר המפחיד למשהו חמוד או מצחיק (יש כל מיני ספרים כאלה. יש למשל ספר חדש ומקסים בשם בובי ואני של יעל כורסיה שיכול להתאים).

הציעו פה מבצעים - גם על זה אני חושבת שלא מתאים במקרה שהרגרסיה נובעת מפחד... יותר לדבר איתו על כך שלפעמים הפחד גורם לנו לעשות דברים שלא נעימים לנו, אבל אנחנו יכולים להיות חזקים יותר ממנו, ולהתגבר עליו כדי שלא יקרו לנו דברים לא נעימים כמו פספוס בתחתון...

(האמת שאם זה לא עובר - לדעתי כדאי להתייעץ עם פסיכולוג...)

לגבי הפסוקים הזכרת לי שפעם לא יכלנו לבוא איתו לשירותים והוא פחד ללכת ומה שעזר לו זה שאחותו עמדה מחוץ לשירותים ואמרה שוב ושוב "אין דבר כזה מפלצות ומכשפות" עד שהוא סיים 🤣

אחפש גם את הספר שהמלצת.

הוא ילד עם רגישות גבוהה מאד ואנחנו בכמ רוצים לדבר עם פסיכולוג, וקיבלנו הפניה להתפתחחת הילד על נושאים רגשיים אחרים אבל זה גם יקח זמן.. 

טוב שאתם כבר בכיוון של טיפול.

בהצלחה!

שפחדה מחלומות רעים, עזר 'ספריי נגד חלומות רעים',

זה היה בקבוק מרסס קטנצ'יק כזה שקוף שקונים בסקארה וכדו', ובתוכו שמתי מים, כמה טיפות לוונדר, ונצנצים. היינו מרססות על המיטה ועל הכרית לפני השינה ומשאירות לה במיטה אם יהיה צורך בלילה. אותה זה הרגיע 

אם יש משהו שמפריע וכו.

או שהוא אומר שהכל סבבה והוא פשוט לא מרגיש שצריך, או שהוא מתחיל להמציא תשובות לא קשורות על אירועים נקודתיים שעיצבנו אותו.

לגבי אי הנעימות בפספוסים נראה לי שירינו לעצמנו ברגל, מרוב שרצינו שלא ירגיש רע עם הפספוסים בלילות אמרנו לו שזה קורה ולא נורא אז מבחינתו פספוסים זה פשוט סבבה. הוא רק צריך להתנקות ולהחליף בגדים וזה לא מטריד אותו בכלללל

אז הוא יכול להגיד בנחת כזה "בסדר אם אני אפספס אני אחליף" 

 להסביר לדוגמה על כמויות כביסות, על הקטע החברתי (זה קורה לו בגן באמת או רק בבית?) וכאלה, וממש לסכם שמדי פעם הוא הולך בצורה יזומה גם אם לא מרגיש כשצריך.

אפשר גם לעשות מבצע מדבקות או משהו בסגנון שיעודד אותו ללכת.

לרץא שמעתי על זה בכל אופן. אברר.

ניסינו להסביר ולדבר, זה פשוט נגמר במשיכת כתף עם "לא רוצה"..

בעבר כשתמרצנו עם מדבקות הוא פשוט עשה דברים כל הזמן בלי צורך רק כדי לקבל את המדבקות ולא בא לי שילך לשירותים 3 פעמים בדקה.. מתלבטת אם זה עדיף

לדעתי מעולה שאתם מרגיעים לגבי פספוסים בטח בלילה שזה פיזיולוגי - אין סיבה שיהיה עם אשמה...

וגם ביום- זה שהוא ככה זה קריאה ממנו אליכם לשים לב למה שהוא שקשה לו, אז להלחיץ אותו יכול להחמיר דווקא.. גם אם ייפתר מבפנים ייצבר...

לדבר הרבה, אפשר להסביר שלא ברחא להתאפק, שהרמבם לימד אותנו שמשתחררים ככה חומרים לא טובים בגוף, ותשמחי לעודד אותו ללכת עם מדבקות או משהו אחר ובמקביל לנסות ליצור איתו זמן אישי שהוא יכול לשתף ולעבד דברים ולהיותרגישים אליו כדי שייפתח...

פחות לדעתי לשאול אותומה גורם לו לפספס כי לא בטוח שזה מקושר אצלו לסיבה של זה, אלא פשוט זה הביטוי הרגשי של משהו משכביד עליו....

קל לדבר , קשה לעשות... גם לי כמובן..

סחתיין על הסבלנות!!!

ומלא בהצלחה!!

ילד שגמול כבר כמה שנים לא מתחיל לפספס בגלל משהו בשליטה שלו או בזיהוי וכדומה, הוא מפספס כשהוא לחוץ, מפחד או משהו רגשי אחר שחוסם אותו. ולכן גם לדבר איתו על הפספוסים עצמם לא יעזור, מסכימה עם הכיוון שממתקית העלתה.

אני אשתף שהבן שלי היה בן שלוש ועלה לגן הוא היה גמול לגמרי חצי שנה וממש חזר לפספס ולא הלך לשירותים בכלל בכלל, לא עזר שום שיטה שעבדה נפלא חצי שנה קודם כשגמלתי אותו, אחרי חודש בערך כשהוא הסתגל יותר לגן זה נעלם לבד. זה התחיל ביום שלפני היום הראשון שבו היה מפגש היכרות ונעלם בחגי תשרי. ולא היה שום קשר בין החזרה שלו לעשות בשירותים לבין מבצעים ופרסים שניסינו לעשות לו במהלך החודש הזה...

לך וגם ל @אוהבת את השבת

מבינה שכרגע פשוט צריך לתת לו את הליווי עם הפחדים בתקווה שישתחרר מהם לאט לאט

והתברר שהייתה לו פטרייה שם.

קיבלנו משחה

כי הוא באמת מגרד שם הרבה לאחרונה.

אבל אומר שלא כואב לו

והיה איזשהו בלבול בין "כואב לי" , "מציק לי" , ו"אני צריך לשירותים" (זה גיל שלפעמים קשה להם להגדיר בדיוק מה הם מרגישים).

לא ראינו משהו חריג, אבל כמו שאת תיארת - לפני זה לא היה עניין בכלל סביב השירותים.

הלכנו לרופא והוא אמר שזו פטרייה. זה היה כאילו מתחת לאיבר (סליחה על התיאור)

ואצלו זו הייתה פטרייה "מעצבנת"...

כלומר התחלנו למרוח והיה שיפור ניכר. אחר כך שכחנו ליום, וזה חזר...

הרופא אמר שאם לא ייעלם לגמרי לחזור אליו והוא ירשום משחה נוספת.

סגנון מדרחוב

שם לפעמים יש מציאות במחיר שפוי

זוכרת בתור ילדים אמא שלי הייתה נוסעת לבני ברק עוברת חנות חנות

להזמין בארץ באתר באמת יצא לך יקר לשלוש בנות

לק"י

אלא אם כן, את רוצה ממש נפוח.

אולי מידה 4 או 6 תתאים לבת השלוש.

יש להם גם שמלות לבנות

לא רואה שיש באתר אבל בחנויות באזורים דתיים

וקיווי כמו שכתבו

פעם היה להם גם אתר. עכשיו לא מצאתי.

בשל הידבקויות קשות , שהחמירו עם ניתוחים קיסרים עד כדי חוסר יכולת להרות טבעי ( מכער. כאלו שנותחו פי כמה ושום בעיה לר נוצרה כך שחושבת שההידבקויות היו שם תמיד(

מחזור קשה בנערות בפרט עד כדי כמעט התעלפות

לא עולה לי עוד משו

מה את מעלה ממך?

מעניין גם אני מביאה בטיפולים וחשבתי על זה גם אבל לא נראה לי שישנה משו אם אקבל את התווית או לא..אולי לנפש

וכאבים בזמן יחסים שנעלמו אחרי הלידות.

ממש לנפש 💗 לדעת למה. 

חצוצרות חסןמןת היה לי הריון מחוץ לרחם עכב כך עד שכרתו אחת. וכן סבלתי מכאבי תופת ביחסי אידות כמה שנים טובות.כן זה מחלה שמחמירה כמו שכתבו, כן הצלחתי להאות טבעי בהתחלה ,אבל היה קושי מאוד בלידה ,והיום אני יכולה להרות רק עם ivf

חיבוק מבינהאותך מאוד

בעיקרון התסמין העיקרי של זה אמור להיות כאבי מחזור מאד מאד חזקים.

בפועל לי היה מחזורים נסבלים (עם אקמול).

אבל יש עוד תסמינים שלי היו.

כאבים ברצפת האגן. גם ביחסים, אבל לא רק. דלקות בדרכי השתן, כאבי עיכול, גזים, התכווצויות שרירים ברגליים, כאבי ראש, כאבי מחזור ללא מחזור, כאבי בטן, בחילות, ובטח שכחתי כמה דברים.

התגלגלתי אצל הרבה רופאים, ואובחנתי עם מעי רגיז, עד שהחלטתי לבדוק אנדו' על דעת עצמי, וגיליתי שאכן יש לי.

אבחון מתבצע אצל רופא מומחה לזה. יש רשימה באתר של "אנדומטריוזיס ישראל".

רופא נשים רגיל לא יודע לאבחן!!

ממליצה על ד''ר ורד אייזנברג. נחשבת למומחית מס' אחת בארץ לאבחון אנדו' באולט'. וגם מאד נחמדה.

למה צריך לדעת אם יש?

אם יש קשיים בפוריות - אז יודעים מה הבעיה ובמב צריך לטפל. וגם בלי קשר. אנדו'זה מחלה שכל הזמן מתפתחת וצריך להיות במעקב עליה. הנגעים שלה יכולים לנדוד בכל רחבי הגוף וממשיכים להתפתח בכל מחזור.

סף הכאב שלי מאוד גבוה וקשה לי לציינן את כאבי מחזור...

איפה היא מקבלת? דרך הקופה או פרטי? 

או דרך הקופה עם הפניה

אם יש לך ביטוח פרטי גם צריך הפניה - בשביל ההחזר

לפחות ככה זה במכבי 

רק על סמך אולטרסאונד?
כלאמר מספיק תור אחד אליה כדי לאשר או לשלול?

הוא רופא מדהים!!!

גם לי היתה חוויה מאוד מאוד טובה איתו. וגם מקצועית מאוד.

וזה היה אירוע מתמשך.. לא מפגש חד פעמי. וגם ראיתי מה היה במקביל למטופלת אחרת שהיתה לידי.. אותו כנל. אנושי בצורה שלא הכרתי

לק"י

לכן אם ממליצים או לא ממליצים על מישהו או משהו, צריך לשמוע פירוט ולא רק "כן/ לא".

כי יכול להיות שלאחת מפריע שרופא לא מספיק מחייך, ולשניה זה בכלל לא יזיז.

ועוד דבר (לא מכירה את הרופא הזה ספציפית), אולי זה גם תלוי בכמה אתה "מקשיב" בקול הרופא. יש רופאים שלא אוהבים לשמוע מהמטופל את דעתו, ואז הם יכולים להיות לא נחמדים.

אבל אם אתה עושה מה שהם אומרים, הם יהיו נחמדים.

היו לי כאבים מאוד מאוד חזקים במחזור , וכל מחזור גם בעיות בעיכול, אחרי החתונה קצת נרגע, כנראה בגלל הריונות וגלולות, אבל חזרו בעוצמה אחרי כמה שנים , נוסף לכאב לא הצלחתי להיכנס להריון, אבחנו לי ע"י אולטרסאונד ציסטות והידבקויות, הכאבים המשיכו מעבר למחזור, גם בביוץ, לפני ואחרי, ברמה שרוב הזמן סבלתי מכאבים בגלל אחת הציסטות שישבה על העצב , בשלב מסוים, כל מחזור גם עלה לי חום, כי היתה שם הידבקות שיצרה דלקת , עברתי ניתוח , הוציאו וסידרו הכל, לקחו חלק מהתאים הנודדים, עשו ביופסיה כדי לאשר שבאמת מדובר באנדו, אחרי הניתוח חשתי הקלה משמעותית, היום אני על גלולות כדי שהמצב לא יחמיר.

לשאלתך האחרונה- בטח קיבלת תשובה, אם כואב לי ממש , והגלולות יכולות למנוע את זה, חשוב לוודא שזה אנדו. וזה גם יכולה להיות אחת מהסיבות לעקרות, יש קושי להריון להתפתח בסביבה כזו. למרות שאני חייבת לציין, שלפני האבחנה והכאבים החדים שגררו ניתוח, נולדו לי ילדים באופן טבעי , אחרי זה , זה כבר סיפור אחר..

מפי אלה ששמרו עליה (לא אני🙈) -

וכנראה שהיא פשוט עייפה...

אז טוב, ניתן לה לישון, ונקווה שמחר היא תלך... (בתקווה שהשגרה הנחמדת תימשך עוד קצת)

ביום חמישי הגדולה לא הלכה ללימודים, כי לא לומדים באיסרו חג.

ביום שישי הקטנה היתה בבית, כי אין משפחתון בשישי.

בראשון דווקא כולם היו במוסדות,

אך היום השני נשאר בבית כי לא מרגיש טוב.

ואני

צריכה

שקט

ולבדדדדדד

שיהיו בריאים אמן.

לפחות אצלנו עכשיו כל החולים (האמיתיים והמדומים) ישנים, אז יש לי קצת שקט...

מקווה שגם אצלך❤️

כתיבה משעשעת.

מודה שאני מיציתי את ההשכמות. הבוקר בקושי קמתי...

ואחרי פרק זמן של עצבנות היא התאוששה ונהייתה עליזה ושמחה כרגיל.

עכשיו צופה בסרט עם אחיה, שגם התעורר משנת חוליו🙈 (אין לי כוח וגם אין טעם לקחת אותה למשפחתון)

מקווה שהלילה היא תישן טוב ומחר תלך...

פעמיים חום.ועוד כאבי בטן והקאות.

וכולה יומיים בקייטנה🙄

אולי מהשכנים במקלט🤷‍♀️

כי הבן הגדול התחיל להשתעל עוד בפסח... (והרופא אמר שזו דלקת)

וואי מסכן שירגיש טוב!

גם שלי מנוזל מאד מאד ומשתעל אבל אני לא מכניסה את זה לקטגורית חולי🤦‍♀️

לצערי הוא ככה הרבה מהשנה- אנחנו גם יודעים את הסיבה.

רפואה שלמה🩷

גם לו יש נטייה להשתעל, אבל לא תמיד. והוא אכן נשמע מסכן... (הוא לא משתף מעצמו מה הוא מרגיש)

אני גם משתעלת קצת וסובלת מכל שיעול, אז רק לדמיין מה הוא עובר...

נראה לי שזה יהיה רלוונטי רק לזוגות עם מספיק מודעות לעשות ברור גנים מקיף לפני תכנון הריון, שזה לצערינו לא כמו גדולה של אנשים.

זה גן שמוצאים בבדיקות סקר גנטי רגילות של קופת החולים, או כחלק מבדיקות גנטיות פרטיות כמו אקסום גנטי וכו'?

לכמה ילדים המימון הזה תקף? שניים, כמו בטיפולי פוריות רגילים?

א. יש יותר ויותר מודעות לעשות בדיקות גנטיות לגן הזה ספציפית, בעבר הבדיקה לא הייתה בסל הבריאות, אחר כך הוסיפו לכל מי שיש את הגן הזה במשפחתו, אחר כך לכל האשכנזיות, ומזה כמה שנים שהבדיקה כלולה בסל לכל אדם.

ב. הגן הזה כ''כ אלים, שבדרך כלל משפחות עם הגן הזה יודעות על כך, או לכל הפחות יכולות לחשוד. עם כ-90% לפתח סרטן אצל נשים וכ-30% אצל גברים, קשה להסתיר את קיומו של הגן.

זה כמובן לא אומר שאין צורך להיבדק אם אין סרטן במשפחה.

ג. לכאורה המימון תקף לשני ילדים, אבל:

אם אשה לוקחת הורמונים, עוברת שאיבת ביציות, הפריית מבחנה, ואז מגלים למשל שיש 10 עוברים שלא נושאים את הגן - אז המדינה ''בלי כוונה'' כבר מימנה 10 עוברים.

אולי בהחזרה של השלישי (כלומר אחרי שתי לידות מוצלחות) יהיה צורך לשלם, אבל החזרה זה החלק הכי זול בתהליך. החלק היקר מאוד הוא הבדיקה הגנטית והשאיבה, ואת זה עושים לכל כמות של עוברים שמצליחים להפרות, באותו המחיר. כלומר לבדוק 20 עוברים עולה כמו בדיקת עובר אחד.

ואף אחד לא יגיד לאשה ''הצלחנו למצוא 10 עוברים בריאים אבל רק 2 על חשבון המדינה, אז תחזירי לנו 80% מהעלות''. אין דבר כזה.

בנוסף, אשה שכבר יש לה ילדים אבל בלי השיטה הזאת, יכולה להיות זכאית כל עוד לא הוכח שהילדים שלה אינם נושאים את הגן. אבל לגבי הפסקה האחרונה זה יותר טריקי ואולי לא יהיה אישור אוטומטי, אולי צריך להתווכח וכו'.

או שיש רמות סבסוד שונות?

רק אשכנזיות ואתיופיות זכאיות אוטומטית, השאר צריכות לקוות שהקופה תאשר.

חשוב לציין שמקרה של 10 עוברים בריאים הוא חריג ובגדול בגדר נס

אחרת נשים מתחילות את התהליך ומתאכזבות להגיע לעובר 1 או שניים. זה לא תהליך כזה קליל כמו שזה נשמע על אף שהוא חשוב ומציל חיים. 

והתהליך בהחלט לא פשוט בכלל, מורכב יותר מ ivf 'רגיל'. אבל כמובן חשוב מאוד אם יש צורך... 

ממש לא התכוונתי לתת תקווה שיהיו 10 עוברים אחרי סיבוב אחד,

התכוונתי רק לתת דוגמה בקשר לשאלה על עלות התהליך, ולהסביר שהבדיקה הגנטית תהיה בחינם לא משנה כמה עוברים טובים יהיו, כל עוד עדיין לא היו 2 לידות תקינות.

ממש סליחה אם לא הייתי מספיק ברור

אחרי שנולדו לנו ילדים

ולאף אחד ברוך ה' לא היה סרטן במשפחה קרובה נבדקתי רק בגלל שאני אשכנזייה וחברה המליצה לי

והנה יצאתי נשאית. האמת לקחתי מאוד קשה ...

ממש ממש ממליצה להיבדק לכל אחת גם ללא היסטוריה משפחתית

2 מחשבות שעלו לי:

1. האם זוגות רבים יהיו מעוניינים להשתמש באופציה הנ"ל? כי להכנס לטיפולי פוריות עבור זוג ללא בעיית פוריות נראה לי דורש אומץ והתגייסות מיוחדת. כמובן שאם הגן הפגום הוא מחלה שגורמת לנכות קשה כבר בעוברות ובתחילת החיים הרבה אנשים כן בוחרים במסלול הנ"ל אבל בסיטואציה הזו זו סוג של בחירה "אקסטרא"

2. במחשבה שנייה, אם אחוז גבוה מנשאי הגן אכן יבחרו להשתמש בתהליך אז תוך דור או שניים נוכל לראות ירידה חדה בתפוצה של הגן הנ''ל... אבל באמת זה דורש מהזוגות "לטעת חרובים"...

בכל מקרה ידיעה חשובה, תודה 

לא פיקניק בכלל, אבל קיים

מנגד גם PGD זה לא פיקניק. ב"ה שאני לא צריכה להתלבט על זה.

לא חושבת שזו בחירה קלה, זה מה שאני אומרת

לשלושת המוטציות השכיחות במוצאים אלה

ישנה בדיקה מורחבת אותה ניתן לבצע דרך הביטוח המשלים (לפחות במכבי) שהיא עולה כ 300₪ ומתאימה לכל המוצאים.

הבדיקה הזו בסל רק למי שחלתה בעצמה בסרטן השד או נמצאה מוטציה במשפחתה

לבדיקות גנטיות אחרות.

בבדיקות גנטיות להריון בודקים את 2 בני הזוג.

בבדיקות גנטיות אחרות יש נהלים אחרים.

אני כן מכירה שבודקים גם גברים אשכנזים למוטציות הנ"ל. אבל אין לי ניסיון שקשור בזה.

לא בודקים מוטציות ב BRCA

זה בדיקה אחרת שכל הנשים האשכנזיות והאתיופיות זכאיות להיבדק בה גם אם הן לא נשואות ולא מתעדות להביא עוד ילדים

תודה על ההבהרה!

)בעלי עשה את הבדיקה המורחבת)

או שאם האישה לא נשאית זה מספיק כדי לא להיביר לילדים?

בהקשר של תורשה.
 

כל אחד מהם יכול להעביר את הגן הזה הלאה לצאצאים שלו (50% בכל הריון), ואם למשל תינוקת ירשה את הגן הזה אז אין שום משמעות לשאלה האם היא ירשה אותו מאבא או מאמא.

אם לא מדברים על תורשה אלא על האדם עצמו, אז יש הבדלים משמעותיים מאוד בין גברים לנשים:

אצל נשים עם הגן הזה, יש מעל 90% לחלות בסרטן אם לא כורתים, והסרטן גם נוטה להיות הרבה יותר אלים ואגרסיבי מאשר אצל חולות סרטן ללא הגן הזה. 

אצל גברים יש גם כן סיכון מוגבר לסרטן (בעיקר ערמונית, אבל גם שד ולבלב) אולם האחוזים הרבה פחות דרמטיים לעומת נשים. מדובר על כ-20%-30% כתלות במוטציה המדויקת ובאורח החיים (וגם אלה כמובן מספרים לא נמוכים, לכן גם גבר נשא חייב להיות במעקב. יש בשיבא מרפאת גברים נשאים שבה עושים במקום אחד בדיקות של כירורג שד, אורולוג אונקולוגי, בדיקות MRI וכל מה שצריך בשביל לאתר כמה שיותר מוקדם אם חלילה מתחיל סרטן)

על זה.

לא שמעתי על זה אף פעם. גם בעלי לא.

אני נבדקתי. וגם אז לא אמרו לי שכדאי שבעלי יבדק גם.

יש השתתפות של הקופה גם אצל גברים? 

בכל מקרה,

לי ולכל משפחתי,

עשיתי בדיקה תמורת 90 דולר לנפש, ועוד 40 דולר משלוח מארה''ב לישראל ובחזרה (חד פעמי לכל המשפחה).

הבדיקה מקיפה פי כמה ממה שיש בקופות החולים, כוללת גנים שלא בודקים בארץ גם בתשלום ובטח שלא בסל הבסיסי.

רק בגן brca למשל, הבדיקה כוללת מעל 100 מוטציות שונות, בעוד הבדיקה החינמית בארץ כוללת רק את 3 הנפוצות ביותר.

דרך הבדיקה הזאת גיליתי שגם אשתי וגם אני נשאים של גן מסוים, כאשר שני העתקים של הגן הזה מעלים את הסיכון לעיוורון בגיל מבוגר.

לצערי יש לנו ילד אחד שירש משנינו את הגן הזה, אבל לפחות עכשיו אנחנו יודעים להקפיד הרבה הרבה יותר על משקפי שמש וכובע עם הילד הזה.

תני לי לנחש: בכלל לא ידעת שיש גן כזה.

את יודעת למה לא?

כי בישראל, סטארט ניישן שהוקמה על ידי אחת האוכלוסיות עם הכי הרבה בעיות גנטיות בעולם, יש פיגור מטורף אחרי העולם המערבי בכל הקשור לבדיקות גנטיות. עשיתי על זה פעם פוסט ארוך בפורום נשואים טריים.

בארץ בכלל לא מציעים לבדוק את הגן הזה, וזאת סתם דוגמה אחת מתוך באמת הרבה מאוד גנים שיש בבדיקה שעשינו...

מקבלים הביתה מעטפה עם מטוש ומבחנה קטנה ומעטפה לדואר חוזר.

מלטפים את הלחי הפנימית עם המטוש, מכניסים למבחנה, שולחים בתוך המעטפה המצורפת דרך סניף הדואר הקרוב. ככה פשוט.

אחרי חודש וחצי בערך יש תוצאות עם דוח מפורט של כל מה שהתגלה.

רק אגיד שהמעבדה הזאת מסרבת לבדוק ילדים, אז לא ממש כתבתי את תאריכי הלידה הנכונים שלהם...🤭

והאם המוטציות של הbrca שלא נבדקות בארץ נבדקות בבדיקות גנטיות מורחבות (לא חינמיות..?)

כאשר לא מדובר בגנים שדחוף לדעת עליהם כבר היום, למשל brca...

סיבות אתיות, ילד לא יכול להסכים לביצוע הבדיקה.

יש הרבה מאוד סוגים של בדיקות פרטיות בארץ, קשה לי להגיד קטגורית שבכולן יש כ''כ הרבה מוטציות.

וכבר תקופה ארוכה שלאחד הילדים יש תסמינים שמעלים חשד למחלה דומה לשלי ואנחנו בבירורים. הלוואי וזה כלום וסתם כאב שיעבור.

לצערי זה לא משהו שמצדיק השתתפות מטעם הקופה בתהליך של בדיקת עוברים והמחלה התפרצה לי אחרי הלידות ככה שבעבר לא חשבתי בכלל על האופציה הזו.

הלוואי שהאפשרות הייתה קיימת והיה לי את הידע הזה לפני ההריונות. אני חשבתי שבדיקת דור ישרים בודקת הכל חוץ מהאיקס השביר.

אחד הדברים הכי נוראיים זה לראות את הילד שלך סובל מאותם התסמינים והכאב שלך יש.

כדאי לבדוק, כדאי לשים לב, במיוחד במחלה שלא רק פוגעת באיכות החיים אלא עלולה לגרום חלילה למוות.