אני מוצפת בכל כך הרבה מידע באינטרנט שזה פשוט מפחיד וגורם לי לא לקבל החלטה.
כרגע הנטיה היא לא לחסן ממש ב 52%, קצת.. באמת שאני בהתלבטות גדולה ומפחדת לקחת אחריות על הילדים שלי.
את הבכור חיסנתי עד גיל שנה והפסקתי, ואת הקטנה חיסנתי רק את החיסונים הראשונים לא זוכרת בדיוק אבל רק כשנולדה- גיל חודשיים אולי.. שגם את זה נורא פחדתי..
טיפת חלב רודפים אחריי,
היום קבעתי תור. להתפתחות. ואני לא יודעת האם לחסן היום או לא.
בדיוק עכשיו ראיתי בחדשות שכתבו שהעיר שלנו היא העיר החדשה שנכנסה לרשימה של הנדבקים בהתפרצות החצבת..
מאיפה אתן מקבלות מידע אמין?
איך אתן מקבלות את ההחלטה?
מגיע אלינו הביתה באופן די קבוע ילד קטנציק ,חבר של בני ,וכשציינתי בפני אמא שלו שהוא מאוד מתגרד היא אמרה לי בנונשלנטיות שהוא כל הזמן עם כינים גם הוא וגם כל אחיו..
בעיני זאת לא התנהגות יפה לשלוח ילד עם כינים ולא להודיע , ולגבי לא לטפל אז זה ברור שזה ידביק ילדים אחרים.
בקהילה שאני נמצאת בה נראה לי שהרבה נשים נוהגות ככה כי הן "לא מתרגשות" מכינים, ויש איזושהי התנגדות לתכשירים לטיפול בכינים.
אז אשמח לשאול פה נשים שחושבות ונוהגות ככה ולהבין את זה
יותר יעיל...
(חוץ מהבת שאותה אפשר רק על רטוב)
לידה רביעית
אפפעם לא הגעתי לשלב הזה (תמיד קצת לפני התאריך)
מטפסת על הקירות מרב תסכול
הבו לי עצות
הייתי בים
הלכתי לדיקור, 3 פעמים!!
הלכתי לטיפול הכנה ללידה אצל דולה, אמרה לי שלא עושה לי רפלקסולוגיה כי זה לא יעזור כי כשהגוף לא בשל אי אפשר להכריח. זה רק ייצר צירים ויכאב.
נתנה לי כל מיני תרגילים.. לא עזר
מפחדת שהעובר יהיה גדול מדי ואז לא אצליח ללדת
במעקב הריון מצעיים ניתוח ידידותי מאד בנחמדות (אי אפשר זירוז כי הלידה האחרונה נגמרה בניתוח)
בעיקרון לא רוצה ניתוח אבל אם כן אז למה בעצם אני מחכה?
יודעת שכל יום טוב לה שם בבטן אבל לי כבר כבד, העצבים בקצה,
הילדים סובלים וגם אני
מה עושים??
סליחה מראש אם מעצבנת
לנוח כמה שיותר, לעשות דברים שעושים לך טוב על הלב אם זה ללכת בטבע או לבית קפה או לשבת על הספה ולהתבטל לא להתאמץ יותר מידי. בסוף זה יגיע וכל הניסיונות לזירוז סתם מתישים את הגוף והנפש.
זאת החוויה שלי. שיגיע בקלות ובבריאות בעז"ה
אחותי ואמא שלי מצלצלות כל בוקר
גיסתי פעמיים ביום (ניחא כי היא אמורה להיות הביביסיטר אז עוד איכשהו זכותה)
הבוסית חושבת שעבדתי עליה כי איך זה שעוד לא ילדתי? (אני עונה לטלפונים סתומה שכמוני ויצאתי לחופשה כבר ב37)
לכולם יש מלא עצות תעלי תרדי מדרגות
תעשי עיסוי פטמות עד שאת צורחת מכאבים
תצאי מדעתך
לא רוצה!
אין לי כח, רוצה להגיע ללידה לא 'גמורה'
לא הבנתי מה כל כך רע בגל הזה....
אין לי עצות, אבל אולי שיעשעתי אותך קצת.
ובע"ה בעתו ובזמנו
ומאיזה שלב זה באמת אל בריא ההריון המתמשך והשליה המזדקנת?
לק"י
יש בתי חולים שעד סוף שבוע 41.
(ויש כאלה שעד סוף 40. אבל לא הייתי מקשיבה בקולם😅).
וכמובן חשוב להקפיד על מעקב הריון עודף פעמיים בשבוע.
ותנוחי, תהני, תקראי ותעשי מה שעושה לך טוב.
ואל תעני לכולם. שישלחו הודעות אם בא להם (רק שזה לא יגרום להם לחשוד שנסעת ללדת😂).
את מכירה?
כמה פעמים ביום וחשוב לעשות כמו שצריך, לפי ההוראות.
חוץ מזה שיש בתי רפואה שמביאים פיטוצין בכמות קטנה גם אחרי ניתוח, אבל זה כבר תלוי איפה והיסטוריה רפואית.
בשעה טובה בעזרת ה'💜
ומה המטרה שלו?
התינוק עכשיו במנח טוב
אפילו עורפי שזה מעולה (אם לא התהפך)
אמרה לי שהם נותנים פיטוצין במינון נמוך בהשגחה אבל כרגע סגירה מלאה ולא יתנו פיטוצין ככה
אפשר לתת בלון ואז אחכ פיטוצין
וחוצמזה אני רוצה לידה 'נורמלית'. אם זה להיות בהשגחה כל הזמן ובשכיבה ובלחץ ממעבר לניתוח חירום- באמת עדיף קיסרי ידידותי כשבעלי איתי...
לק"י
חייב ניטור רציף. אפשר לבקש בעמידה.
אולי תבררי על בית חולים עם גידה חיובית לויב"ק.
לק"י
אני ילדתי את כולם אחרי התל"מ.
ואני אחרי ניתוח. אין סיבה להלחץ סתם.
יש זירוזים שכן אפשר לעשות. עדינים יותר אומנם, ועדיין.
וחייבת לספר לך ששניים אצלי שנולדו בשבוע 41 ו-41+4 נולדו פחות משלוש קילו (ואחד שנולד ב-41+2 בשקל של 3.800. לא תמיד יש קשר בין הגודל לשבוע. במקרה של שני הקטנים שלי זה היה הפוך, אם היו נולדים לפני, כנראה שהיו עוד יותר פיצים).
כמה הערכת משקל אצלך?
וחיבוק!
מאחלת לך לידה קלה ומהירה, בעיתה ובזמנה, ובידיים מלאות ובריאות!!
אבל את תמיד יולדת אחרי התאריך יש לזה שממעות לא?
אצלי תמיד התפתחה לידה טבעית לפני התאריך..
ועכשיו כבר עברתי כמעט בשבוע
אין לי נסיון עם ניתוחים אבל גם לי בלידה מתקדמת עברתי את התאריך באיזה שבוע וחצי ולא הבנתי מה קורה לי (את כולם ילדתי סביב התאריך) אז זה קורה...
אמרו לי שזה קשור למספר הלידה אבל לא קרה שוב אח''כ אז לא יודעת...
בשעה טובה!
הוא פשוט היה פתוח רק לפגים עד עכשיו.
יודעת בוודאות שאחי קיבל אותו כשהוא נולד וזה היה לפני יותר מ11 שנים, וכבר אז הוא לא היה חדש.
והוא וירוס קשה מאוד בעיקר לקטנטנים
כשהבת שלי הייתה בגיל הוא עוד לא היה בסל
אם היה לא הייתי מהססת לגביו בכלל.
לא שמעתי רופאים שאומרים לא לחסן האמת, זה ממש מתנה
וכמו שכתבו לך זה לא לגמרי חדש
מכירה כמה שהתאשפזו בגלל הוירוס הזה.
הבן שלי נדבק כשהיה בן 7 חודשים. לא הגענו לאשפוז ב"ה והיה קשוח ממש. הוא היה ממש מסכן. אפילו לבכות לא היה לו כוח..
החיסון לא חדש והרופאחם ממליצים
עד כמה שאני מבינה הוא קיבל חיסון פאסיבי (כלומר את הנוגדנים עצמם ולא חומר שגורם לגוף לייצר נוגדנים) מקבלים אותו ככה מי שנולד בחורף, מספטמבר עד מרץ.
וירוס שנפוץ בחורף ויכול לגרום לקשיי נשימה.
פגים רגישים אליו במיוחד ולכן כבר שנים חיסנו פגים נגדו. אבל גם תינוקות שאינם פגים יכולים להגיע בגללו לאשפוז, ולכן עכשיו מחסנים את כל התינוקות.
והכי קשה נשימתית.
חופשי מגיעים לצריכת חמצן או יותר מזה..
ממליצה מכל הלב לחסן נגדו!!!
עד שנה שעברה חיסנו בעיקר פגים,
כל חודש חורף- חיסון- בשנתם הראשונה.
עכשיו התכשיר הוא חד פעמי ולא כל חודש.
זה חיסון לכמה נגיפים שאחראים על מחלות בדרכי הנשימה.
וגם קיבלה אותו.
כולם אצלי נולדו בזמן ובלי גורמי סיכון
אז זה לא חדש דנדש מהשנה. כנראה מהשנים האחרונות
הבן שלי קיבל לפני שנתיים בגלל פגות, ושאר הילדים לא קיבלו.
ראיתי שהכניסו אותו לחיסוני שיגרה רק בספטמבר האחרון.
אלא אם את לא מהארץ.
ואיזה קשהההה זה
חלקם הגיעו לאישפוז
ועד גיל שנתיים בערך זה ממשיך להשפיע ( זה לא מחלה של זבנג וגמרנו)
וכשביקרנו פעם בבית החולים לתקופה קצרה עם מחלה קטנה, מיטה לידנו היו זוג הורים עם תינוק בן כשבועיים שהוריו רעדו מפחד פיזית ממש.
הם סיפרו שהילד שלהם נדבק בוירוס הזה והיה בסכנת חיים של ממש.
הגענו אחריהם ויצאנו לפניהם, עברו כמה שנים טובות ואני עד היום חושבת עליהם לפעמים.
והיה מאושפז שבוע עם מכונת חמצן בלחץ (שזה יותר מחמצן רגיל). כמעט הגענו לטיפול נמרץ.
וירוס ממש מסוכן.
כל כמה ימים בקשה נוספת
כולנו יודעים שזה לא חוקי
ואם מישהו מעיז לפנות הלאה היא שוברת את הכלים ותוקפת
למרות שהובטחה אנונימיות בפנייה הלאה ?!
היא פשוט החליטה שזה אנחנו והתקשרה להתעצבן
אני חולה כולי
לא מסוגלת לעשות כלום והכרחתי את עצמי לחייג אליה כדי לסיים עם הסיפור הזה
והיא פשוט מגעילה
אני לא מסוגלת כבר
אנחנו בתחילת שנה עדיין, היא בטוחה שאנחנו רעבים לפת לחם כי אנחנו לא בסגנון חיים שלה וזה עדיין לא מונע ממנה להמשיך
קשה לי כבר
כולי דמעות מהסיטואציה
והיא חילוניה אז עוד יותר מרגישה חילול השם שהיא חושבת על הדתיים האלה שרק מביאים ילדים לעולם ולא מעוניינים למממן להם כל פיפס שעולה לה בחשק
מה שיפה שגם בקבוצה של חילוניות מתלוננים על גביית כספים /מוצרים הזויה שנהייתה טרנד בגנים. אז אפילו הם באותה הסיטואציה
אני יודעת שאתחרט על ההודעה הזאת אבל אני כבר לאיכולה לשאת את זה
ואולי לעשות אח"כ פעילות על דומה ושונה
בשמחה! הספר "לקוף יש בעיה" מציע המון אפשרויות לפעילות חווייתית ומלמדת. הנה כמה רעיונות פשוטים ומהנים שמתאימים לגיל 5:
מכיוון שהספר מבוסס על תיאורים של חיות, אפשר לשחק משחק של תיאור והתאמה:
מכינים תמונות של החיות מהספר (פיל, נחש, עכביש, עטלף).
את נותנת רמזים (למשל: "יש לי שמונה רגליים ואני טווה קורים"), והילד צריך לנחש מי החיה ולהצביע על התמונה הנכונה.
אפשר גם להחליף תפקידים – הילד מתאר ואת מנחשת.
הקוף בספר מתאר את הזנב שלו כדי לעזור לפרפר לזהות אותו.
אפשר לצייר קוף על בריסטול גדול ולהכין "זנבות" מחומרים שונים (צמר, מנקה מקטרות, או סרט בד).
הילדים יכולים להדביק לקוף זנב ארוך ומפותל, בדיוק כמו בסיפור.
הפרפר בספר תמיד מתבלבל בין התכונות של החיות.
מניחים על השולחן מספר צעצועים או בובות של חיות.
אומרים משפט "מבולבל" (למשל: "אני מחפש חיה עם אזניים גדולות – הנה האריה!").
הילד צריך לתקן אותך: "לא! לאריה אין אזניים גדולות, לפיל יש!". זה מצחיק אותם מאוד ומחזק את הביטחון שלהם בידע שלהם.
אפשר להחביא בובות של חיות ברחבי הבית או החצר.
הילד מקבל תיאור (למשל: "החיה הבאה מחבקת עצים") וצריך לרוץ ולמצוא את הבובה המתאימה.
מה צריכים?
גליל נייר טואלט ריק.
צבעים (חום או כתום).
דף נייר או בריסטול.
דבק ומספריים.
איך מכינים?
הגוף: צובעים את גליל נייר הטואלט בחום. זה יהיה הגוף של הקוף.
הפנים והידיים: מציירים על דף נפרד עיגול לפנים ושתי רצועות ארוכות לידיים, וגוזרים אותם (אפשר לעזור לילד בגזירה).
הדבקה: מדביקים את הראש בחלק העליון של הגליל ואת הידיים בצדדים.
הזנב (החלק הכי חשוב!): גוזרים רצועה ארוכה של נייר, מלפפים אותה סביב עיפרון כדי שתהיה מסולסלת, ומדביקים מאחור.
הענף: אפשר לקחת מקל אמיתי מהגינה או מהרחוב ולתלות עליו את הקוף בעזרת הידיים הארוכות שלו.
לעשות שני חריצים מקבילים (כ 3 סמ)
לאורך הגליל בצד אחד
ואז להכניס את הראש של הקוף.
ככה הוא יציב ואין צורך בהדבקות נוספות.
בהצלחה!
נעלמתי קצת… לוקחת אוויר מהמסך טיפה
אבל יש נושאים שאני מרגישה צורך רק איתכן להתייעץ.
טבלתי לפני שבועים ויומיים
המחזור שלי השתגע ב4 חודשים האחרונים
הגיע כל 60 יום ואפילו יותר..
המחזור האחרון הגיע אחרי 78 יום.
מתי ממליצות לי לבדוק היריון?
לי זה קרה בגלל ציסטה בשחלה.
זה עובר לבד בד"כ אבל כדאי לבדוק.
מעבר לזה ממליצה לבדוק יותר לעומק.
השבוע נגמרת לי החופשת לידה
שחלמתי כ"כ להאריך
אבל אין למה.
ועוד שבועיים התל"מ
ואיזה בטן היתה אמורה להיות לי עכשיו?
הייתי מתארגנת כבר עם קניות או שעוד לא?
ואולי זה היה קורה ממש עכשיו?
אולי רק עוד חודש?
ואולי ואולי
אין הסטוריית לידות אז אין לדעת
אבל הכאב ☹️
שולחת לך חיבוק גדול
ומרגישה ממש את הלב שלך
שה' יתן לך כח ומרפא 💞
אחרי זה פשוט התכנסתי בתוך עצמי
גוללת בלי הפסקה
עד שבעלי הגיע לשאול מה קרה והתחלתי לבכות...
הרגשתי כמו תינוק קטן, שנרדם מחיבוק
אני סתם מבזבזת את הימים שלי
לא מצליחה לזוז מהספה
ובעלי לא מבין אותי
ועכשיו נפגעתי ממנו ולא מפסיקה לבכות
חיבוק ענקקקקק
איך כואב
זה דברים שהם לא יבינו הגברים
בסוף זה בגוף שלנו בלב שלנו בתוכנו
אם הייתי יכולה לשלוח לך מארז שוקולדים ענקקקק
שה'ירפא את ליבך וישלח לך שליחים טובים לעמוד לצידך בזמן הקשה הזה! ובעזרת ה' בקרוב ממש תינוק מתוק❤️🩹
וכל כך מובן שקשה לך לנצל את הזמן, להרים את עצמך ושאת כל כך פגיעה❤️🩹❤️🩹❤️🩹
אולי יעזור לך למצוא מישהו בחיים האמיתיים שאפשר באמת לשפוך לו את הלב, וידע באמת להיות שם בשבילך. אולי אמא, אחות, חברה, אולי אפילו ללכת למישהי מקצועית לעבד את זה.
ואולי תנסי לחשוב מה את צריכה מבעלך- שהוא יקשיב? שהוא יקבל את הקושי שלך גם אם הוא מתמודד בצורה אחרת? שיחבק? שיפנק? ותגידי לו מה יעזור לך, מה ישמח אותך. שהוא ידע לעמוד לצידך בתוך הקושי.❤️🩹❤️🩹❤️🩹
שולחת לך הרבה כוחות!
נשמע לי שהנפש שלך תובעת את המקום לעבד מה שחוותה
תחפשי את זה, אל תברחי. תשתדלי פחות מסך.
העצב בא כמו גלים. ככל שתסכימי להיות, להרגיש, ככה תקומי חזקה יותר.
אל תפחדי את לא תשקעי, כשאת מרגישה שבא גל של עצב תני לו לשטוף אותך, עד שידעך.
הימים הללו נועדו להחלמה
למנוחה
לשבת יום שלם על הספה.
את מנצלת את הזמן למה שהוא נועד
אם פה ושם יש לך בכי טוב על מה שהיה, מה שרצית וקיוית ולא יהיה - את בדרך הנכונה.
(המלצה פרקטית - לי החוברת של ניצוצות ענבר ממש עזרה להביא את הבכי כשנתקע לפעמים)
אין מילים
קצת להקל לך על הכאב.
שה' ישלח לך כוחות ונחמה.
וגברים לפעמים לא יודעים מה לעשות עם עצמם בסיטואציות כאלה.. אולי כדאי לכוון אותו? מה את צריכה? לשתף רגשות וכו
עברתי את זה פעמיים (שבועות 22, 23)
הרגשתי כאילו מתה מבפנים, מריצה בלופים מה היה ומה יכול להיות
ואת כותבת שאין הסטוריית לידות. חיבוק גדול איזה כאב זה.
ממש ממליצה ללכת לעיבוד
פעם אחת הלכתי למעגל תמיכה כזה מטעם הבי"ח איפה שילדתי זה היה בהנחייה מקצועית ועם עוד נשים שעברו את זה ומבינות אותך
ופעם אחת הלכתי פרטי לפסיכולוגית שמתמחה באובדן ושכול
מרגישה שממש עזר
אולי תבדקי?
חיבוק גדול ומלא כוחותת
תתני לעצמך את הזמן, כל התחושות לגיטימיות..
מתפללת יחד איתך שתזכו לנחמה אמיתות ושה' ימלא חסרונכם בקרוב ממש
איזה כואב
בדרך הלאה: ליווי ותמיכה במסע הפריון אחרי לידה שקטה https://share.google/jXyTSCvqiNnl4cEeW
