בת 7, בת 5 ותינוק בן כמעט שנה.
אני בבית עם הקטן ובעלי עובד. הוא לוקח את הבנות לגן ולבי"ס ומשם ממשיך לעבודה, מגיע הביתה מינימום ב-6 וחצי, 7 ויכול להיות גם 7 וחצי.
בינתיים, אני יוצאת עם הקטן ואוספת את הבנות. זה שני איסופים ממקומות שונים ובשעות שונות, אז אני אוספת מבי"ס, חוזרים הביתה, היא אוכלת משהו (כי לא אוכלת כמעט כלום בבית ספר - בעיה לפוסט אחר), ואז יוצאים לקחת את השניה מהגן, שמרוחק מאיתנו (25-30 דקות נסיעה לכל כיוון). כל זה עם תינוק קטן שנגרר לכל הטיולים האלה ולפעמים בוכה לי כל הנסיעה. האיסוף הכפול הזה מאוד מקשה עליי ומבזבז לי המון זמן ולחץ כל יום (שנה הבאה יהיה קל יותר כשהאמצעית תיכנס לכיתה א' ולפחות שתיהן יהיו באותו מקום, אבל כרגע זה המצב).
אח"כ אני לבד עם שלושתם עד שבעלי חוזר. אין עזרה משום סוג, גם לא בשבתות או בחופשים או משהו כזה. אז אחרהצ זה בעיקר הישרדות (שלי) ולשמור על כולם בחיים ושבעים. לא יכולה להגיד שזה איזה זמן איכות, זה בעיקר הישרדות ולהעביר את היום בתקווה בלי יותר מדי רעש ובכי ובלאגן.
כל זה רקע ועכשיו אני מגיעה לבעיה.
אז בעלי מגיע הביתה מאוחר ואני כמובן גמורה. מה שקורה כרגע זה שהוא עושה לבנות אמבטיה (ביחד), נותן להן משהו קטן לאכול אם הן עוד רעבות, ולוקח אותן לחדר לישון. הוא נשאר שם עד שהן נרדמות.
אני בזמן הזה מרדימה את התינוק, וגם מתאוששת מאחרהצ לבד עם שלושתם.
הבעיה היא שגם הוא מגיע עייף מהעבודה כמובן, הוא באמת עובד מאוד קשה. והבנות גם כבר עייפות בשלב הזה, ובאופן כללי יש ביניהן הרבה מריבות ובכיות והן לא מקשיבות שמבקשים להפסיק לעשות משהו וכו וכו. זה בשגרה, אז כשהן עייפות כמובן שזה מחמיר. גם כשהולכות לישון מתחילות לריב, לקפוץ על המיטה, להשתולל ולעשות הכל כדי לא ללכת לישון.
והוא כאמור גם עייף, ומאבד את זה וצועק עליהן הרבה. גם באמבטיה (כבר עברנו לאמבטיה יום כן יום לא - רווחה שלום), וגם כשהוא איתן בחדר כשלוקח אותן לישון. וזה פשוט הרבה צעקות ועצבים בשעה האחרונה של היום. אני שומעת את זה מהחדר השני ומתכווצת, כי מבאס אותי נורא שככה הן הולכות לישון כל יום, אחרי הרבה צעקות ועצבים מאבא שלהן. גם בימים שאין אמבטיה יש הרבה צעקות ועצבים כשלוקח אותן לישון (כי כאמור הן משתוללות, לא מקשיבות, רבות ביניהן, לא רוצות לישון).
זה לא שאני טלית שכולה תכלת, גם אני צועקת עליהן לפעמים, יותר ממה שהייתי רוצה. אני גם יודעת כמה זה קשה כשסוף היום מגיע והן מתחילות להשתולל, אני הייתי זו שלוקחת אותן לישון לפני שהקטן נולד אז אני יודעת כמה זה קשה כשגם אני כבר עייפה. מאז נראה לי שהמצב עוד החמיר מבחינת ההתנהגות שלהן.
ואני פשוט לא יודעת מה לעשות לגבי זה. לדבר עם בעלי יגרור כעס מצידו, שאם לא מתאים לי, אני מוזמנת לעשות את זה בעצמי (ותיאורטית אני יכולה לצאת מהחדר יותר מוקדם אחרי שהקטן נרדם, זה פשוט הזמן שלי עם עצמי להיות קצת בשקט כי התינוק מתחיל להתעורר כבר בסביבות 9 או 10 בערב, אז זה לא שיש לי ערב שקט. וגם במהלך הלילה הוא מתעורר כמובן, אז זה לא שאני ישנה טוב או משהו. בקיצור, מרגישה שזה הזמן היחיד שלי לקצת שקט עם עצמי.
בכל אופן, אני מרגישה שלא ממש יכולה לבוא בטענות לבעלי, הוא באמת עובד קשה ולוקח אחריות על הבנות מהרגע שמגיע הביתה, ואם זה לא מוצא חן בעיניי אני מוזמנת לעשות את זה בעצמי. זה כנראה מה שהיא יגיד, ואני יכולה להבין אותו.
ועדיין, קשה לי שזה המצב אצלנו כל יום ואני כותבת כאן לראות אולי יש לכן רעיונות יצירתיים מה אפשר לעשות כדי שיהיה ערב נעים יותר לכולם.
*הגדולה לא מתקלחת בעצמה וגם לא מוכנה. אז כאילו כרגע אין אופציה שהיא תתקלח לבד מוקדם יותר ובעלי יקלח רק את הקטנה. בכל מקרה הוא צריך לקלח אותן, אז זה או שתיהן יחד או אחת אחרי השניה. אבל כאילו כרגע אין מצב שבעלי לא שם לשתי המקלחות.
עד אז, הכי חשוב, לא להילחץ כשהם בוכים.
מחליפים רק כשמתלכלך, ורק את מה שמתלכלך...