ליאני מה איתך? תעדכני..דובדובה
מחזיקה מעמד הלב מרוסקליאניי
אני אחרי הכל, לא מאמינה שהכל מאחוריי.
5 וחצי חודשים של היריון נגמרו להם כאילן לא היו, אין זכר להיריון הבטן ירדה לגמרי.
אני מוקפת בהמון המון חום, אהבה, תמיכה אינסופית באמת מחמם את הלב ועוזר.
ועם זאת אני מרגישה צורך להיות קצת לבד, להתנתק, לבכןת...
אתמול בלילה הייתה פעם ראשונה שהתחלתי לבכןת ממש, שהתחלתי לעכל.
הלב שלי שבור, כןאב לי ברמות עמוקות, נפרדתי מהקטנה שלי אחרי תקןפה כל כך ארוכה שנלחמתי עליה בלי סוף.
אני שלמה עם ההחלטה ויודעת שעשיתי נכון בשבילה אין לי חרטות וספקות ועל כך אני מודה לבןרא עןלם שלא השאיר אןתי בספק כל החיים.
אבל עדיין הפרידה, ביקשתי לראות אותה, מלאכית קטנה שלי פצפצןנת שלי...
כמה צער וכאב ואני מגלה על עצמי כל פעם כןחות חדשים שלא חשבתי שקיימים בי. לעןלם לא חשבתי שאצליח להתמודד עם דבר כל כך כואב והנה אני עומדת על הרגליים שוב ושוב.
הלוואי שהאור יגיע אליי במהרה מתוך חושך אינסופי תקופה כל כך ארוכה.
הלוואי שאזכה להיקלט במהרה ואזכה לחזור למעגל הזה שוב.
הלוואי ויהין לי כוחות להתרומם, לאסוף את השברים ולהתגבר על הכאב הקשה מנשוא.
מקווה שאצליח לשים את הפרק הזה מאחוריי ולהשתקם מהר.
הלב שלי כואב איתך... מתוך החושך יגיע עכשיו אור גדולדובדובה
איזה צער עמוק על כל מה שאת חווה.
בוכה בלב איתך...
אין סוף לכאב הזה.
ה' ירים אותך מעלה.. ובקרוב
התנערי מעפר קומי ותלבשי בגדי עיבור במהרה...
אמן...
תני לך את כל הזמן שאת צריכה.
אל תרגישי רע שאת בוכה וכאובה ..
מותר לך כמה שאת רוצה.
מותר להתנתק.
מותר לחכות... עד שהנפש תבריא...
והיא תבריא בעזרת ה'.
את תבריאי
תודה רבהליאניי
קשה לי מאוד נפשית, המחשבות רצות, הכאב לא עוזב, התמונה שלה חרוטה לי בראש והידיעה שלנצח אדע שהייתה אמורה להיות לי בת שלא זכתה להגיע לעולם הזה.
אני מעכלת, מבינה ואפילו גם מקבלת את המצב החדש ששוב אני לא בהיריון ושהכל קורה לטובה.
מודה לבורא עולם שקטע ממני כאב שייתכן והיה מגיע בהצשך החיים בצורה הרבה יותר כואבת אחרי שהילדה הייתה נולדת.
אני רק רוצה לחזור כבר לטיפולים, לחזור למעגל בניסונות, להיות שוב בהיריון זה הדבר היחידי שיעביר לי את הכאב העמוק.
אני רוצה שוב להיות בהיריון זה נקלח ממני מהר מדי ולא נהנתי לרגע, היריון של סבל דאגות וכאב אינסופי.
הלוואי שכמו שאתן כותבות האור בדרך אליי ומתוך הנפילה הקשה מכל אני אצמח למעלה.
אני רוצה להאמין בזה. אני רוצה להאמין שיש לי מקום למעלה והניסיון הזה נועד להרים אותי.
שאני לא נשכחת שם ושהכאב ילמד להרפןת ממני ולאפשר לי לחיות מחדש.
זה הכאב הכי קשה נפשית שעברתי בחיים.
אבל אני מנסה להרים את הראש למעלה ולהתרומם לאט לאט, לחזור למעגל החיים ולא לוותר.
ליאניי יקרה, הלב כואב ודומע איתך.ציפי כהן
כמה כח נדרש רק לכתוב את רגשותייך, כאבייך, ליבך.
אני מקוה ומאחלת לך טוב מכל הלב.
תני לך זמן ומקום לפרידה, לכאב על מה שאיבדת. זה הזמן המתאים.
ניתן לכתוב שיר, לרשום געגוע, לצייר עבורה ועבורך.
ניתן ליצור קופסה ובה להניח זכרונות קטנים ממנה, דברים שמסמלים אותה עבורך, חפצים שיוצרים זיכרון להריון הזה, לעוברית הזאת.
ניתן לעשות מעשים לזכרה כגון להדליק נר, לשתול עץ בגינה או ליצור פינה כלשהי שמתארת אותה.
ניתן חקרוא לה בשם, זה יכול לתת לה משמעות ומקום בחייך, וכשיש שם יש גם ממי וממה להיפרד.
חווית טלטלה גדולה ועודך עוברת.
אני שמחה מאוד לשמוע שיש סביבך תמיכה וחיבוק. כמה משמעותי.
התמועה בין הרצון להיות לבד לבין הרצון לקבל תמיכה היא תנועה בריאה, תני לך לנוע בין הרגשות והצרכים השונים שלך. לאט לאט ייווצרו איזונים. תני לך מקום, עם כל הצדדים שבך.
חיבוק חם.
אין לי מיליםעדינה אבל בשטח
יקרה!! ליבי איתךמחושלת
בעז"ה הזמן ירפא ותתבשרי בבשורות טובות בקרוב אמן!!
אהובה יקרהאנונימי (3)
כמה כוח אתן נותנות ליליאניי
כל החומות שלי נפלו, איפשרתי לקרובים שלי לראות את הכאב שלי בעוד שכל החיים אני הייתי התומכת בהם.
לא קל לשחרר ולאפשר לאנשים להעניק לי, לתמוך בי ולסייע.
אני כל כך רגילה להיות זו שעוזרת מקשיבה מרימה ומכילה את כל הסביבה, לא הראיתי כאב גם כשהייתי מרוסקת מבפנים שחודש אחרי חודש, טיפול אחרי טיפול לא נקלטתי להיריון.
הקשבתי בעצתכן לשתף ולתת לאנשים להרים אותי- ועשיתי את זה במשך השבוע האחרון אבל... זהו זה ״חזרתי לעצמי״ כלפי החוץ, היום אני משדרת שהכל בסדר ושאני בסדר.
בנינו? אני לא קרובה להיות בסדר, לא עבר יום שלא בכיתי ואין רגע של שקט שהמחשבות לא רצות.
כאב עמוק והכי קשה שאישה יכולה לחוות.
הרגע שאיפשרתי למחט ענקית לחדור בתוכי ולעצור את הלב הקטן שלה אפילו שזה היה בשבילה ולמענה.
אני יןדעת שכל עוד היא הייתה וצמחה בתוכי הענקתי לה את הכי טוב שיכולתי!
זר לא יבין את התחושות והכאב ולכן החלטתי לשדר חוזקה כי זה לא עוזר לי לאפשר לאנשים להרגיש את הכאב, זה פשוט לא.
אני מוצאת את עצמי פורקת כאן בפורום, זה הדבר הכי טוב שקיים עבורי, אני מצליחה להןציא לשחרר ולהביע כל מה שעובר אליי מבלי שארגיש שכל החומות שלי נרמסות.
ורק כאן, אתן, מצליחות להגיד את הדברים הנכונים בעוד שהסביבה לא.
יש להם רצון טוב אבל הם לא מבינים באמת את הכאב.
אני לומדת להשלים עם המצב החדש, מנסה להרים כמה שאני יכולה את הראש למעלה, לתת לגוף שלי כל מה שאפשר כדי להתחזק ושאחזור למעגל הניסיונות כמה שיותר מהר. זה רק מה שיעזור לי אני יודעת.
אני מחכה שהכאב ידעך, שכשאני נושמת נשימה עמוקה לא יכאב לי ויהיה בכי תקוע בגרון.
שלא כל סיטואציה תזכיר לי רגעים קשים, ושאצליח להרפות מהכאב.
לפעמים אני מסרבת לקבל שזה המסע שלי, ששנתיים של גיהינום עצב וכאב נועדו למטרה טובה שאני עוד לא מבינה ורואה.
השתנתי כל כל במסע הזה,אני כבר לא אותו בן אדם שמח, אין לי שמחת חיים בלב, אני פשוט כבויה מבפנים.
הלוואי ואדע מהו אושר אמיתי, כמו הרגע שהתבשרתי שאני בהיריון. לא אשכח את הרגע הזה לעולם. היום הכי מאושר בחיי.
הלוואי וזה יגיע בקרוב....
הכוחות הולכים ואוזלים.
💔
* חייבת להוסיף עוד משהו קטןליאניי
ז״א אני בטןחה שמה שקורה לי היום זה לטובה בעתיד גם אם קשה לי לראות את זה.
אני בטוחה שהיה אמור להיות גרוע יותר ובורא עולם עזר לי.
ועם זאת, אני לא מצליחה להבין איך אפשר לקבל הכל באהבה?
איך אפשר להיפרד מעוברית קטנה שלי לעבור תהליך כל כך קשה ולקבל את זה באהבה?
אז מה זה הופך אותי לפחות מאמינה? זה אומר שאני לא בוטחת בשם?
אבל אנחנן בני אדם, איך אפשר שלא לבכות ולכאוב במצב כל כך קשה ועמוק.
אם אין לי שמחת חיים אני אשמה בזה?
אבל אני משתדלת, אני מנסה לשמוח (לפחות ניסיתי עד לפני שבוע של כל מה שקרה) , המשכתי להתפלל ולאחוז עד הרגע האחרון וגם שכל חודש לא נקלטתי לא הרמתי ידיים והפסקתי להאמין בבורא עולם.
אבל עדיין, קשה לי כל כך.
יקרה בוודאי שזה קשה מאודאנונימי (3)
את לא חייבת לשמוח..דובדובה
כל כך מטלטלת...
ה' לא מצפה מאיתנו להיות אהרון הכהן או משה רבינו..
הוא מצפה שנהיה אנחנו.
כל אחד בדרגה שלו
תבכי ותתאבלי... כמה שצריך...
את לא סתם עצובה.
העצב שלך הוא כל כך טבעי והגיוני...
מה עם חנה שבכתה לה' בשילה...שאין לה ילד?
ורחל שבכתה ליעקב שיביא לה בנים "ואם אין מתה אנוכי...?"
הן טעו? הן חטאו שלא ראו טוב ושמחו?
לא. ה' ריחם עליהן .
בבקשה תפרקי ותבכי... כמה שאת צריכה..
זה יעזור לשחרר את הכאב בלב...
לעצור ולא לשחרר זה לא בריא...
מניסיון מר שלי.
מתפללת עלייך....
וחושבת עלייך שתזכי לישועה בקרוב,
אמן!
יקרה את פשוט מדהימהאנונימי (3)
ליאני היקרה. חיבוק חם. שולחת לך כוחות ותקווהציפי כהן
פעם תחושת תקווה, פעם יאוש
פעם עצב תהומי, פעם שמחה ורוגע...
הגלים מאפיינים תהליך אבל ובוודאי תהליך כה כואב סביב הפסקת הריון ולידה שקטה.
התהליך מאוד לא קל, הרבה פעמים רוצים לקצר את הדרך ולהפסיק את הכאב הנורא,
בהחלט קשה גם להיעזר באחרים, דבר שלא הורגלת אליו.
אני מבינה את כאבייך, את הרצון לצאת מהם בתוכך, וגם את הרצון להציג לאחרים חזות חזקה.
אני מציעה שיהיו לך מספר אנשים (אולי אנשי סוד?) שכן יידעו מה קורה איתך, שאיתם כן תוכלי לומר את אשר על ליבך, שבחברתם תוכלי לבכות את התינוקת שאיבדת.
כי זה כאב שהולך איתך.
כמו שאף אחד לא מצפה מאדם שאיבד אדם יקר לו, שיחזור לחיים אחרי פחות משבוע... וגם אחרי שבוע שבו ישב שבעה, יש לו חודש ואז שנה... ואנשים לאט לאט קמים וחוזרים לחיים ועוברים תהליך אבל והתאבלות-
בדיוק כך גם את.
זהו תהליך אבל ויש בו תהליכים והוא לוקח זמן.
אני מקוה שתתני לעצמך את הזמן להיות באבל, להיפרד ממנה בכל דרך שתתאים לך, להיות בגלים (הלא פשוטים) של האבל, ולבסוף גם לחוש כיצד הם נרגעים ואת יכולה לשוב לחיים רגועים עם כוחות מחודשים ויכולות שנולדו בך.
זה קורה כשמאפשרים לאבל להיות.
וכשנותנים לאנשים להיות חלק מחייך הפנימיים.
זה קורה, יקירה.
לאט לאט.
תני לך זמן.
את תשובי עם כוחותייך ויכולותייך. כרגע עברת משבר, ואת זקוקה לזמן כדי לקום.
חיבוק חיבוק, יקרה.
תודה גדולה.ליאניי
אני מאפשרת לעצמי לבכות, להתאבל אני מבינה שזה התהליך שלי. כל יום אני לומדת להכיר ולהפנים את המצב שבו אני נמצאת ולומדת לשחרר מגננות כלפי עצמי.
אני חושבת לעצמי כמה הפצפונת הקטנה הזאת לימדה אותי.
בזכותה למדתי מהו אושר אמיתי, היום שבו התבשרתי לראשונה בחיי להיריון.
חודשיים שלעולם לא אשכח את האושר שחוויתי.
ועם זאת בגללה למדתי מהו כאב הכי גדול שאפשר לחוות.
כמה נתתי בשבילה, כל רגע ורגע, כמה בדיקות כואבות, מחטים, פלישה לגוף שלי , נלחמתי בכל רגע נתון בין אם זה נפשי באמונה ובין אם זה פיזי בבדיקות וזה פשוט לא היה מספיק.
אני מנסה להבין למה הדרך שלי כל כך כואבת וקשה.
אני מנסה ללמוד איך לשחרר את הכאב שטמון בי עכשיו.
כולם בסדר, החיים ממשיכים, השגרה ממשיכה ואני אי שם מרגישה בבועה של כאב שלא נגמר.
מנסה לשמוח מהדברים הקטנים ולא מצליחה.
אני יודעת, זה התהליך. הוא נראה כל כך ארוך וקשה.
אני מתפללת שאקבל רחמים משמיים ואקלט במהרה להיריון, מי יודע אולי גם בטבעי.
זועקת את נשמתי לשמיים שהכאב יפסק ואזכה לחוות טוב ואושר שוב בחיי.
תודה על ההקשבה וההכלה של כל אחת מכן.
תבורכו.
❤ חיבוק גדול. אנחנו איתך.ציפי כהן
הי, כעשרה חודשים אחרי גרידה. היסטורקפיההשם איתי
ב"ה עד להפלה הריונות ספונטנים.
עברתי הפלה לפני כ10 חודשים בשבוע 7+6. עשו לי גרידה ומאז מתפללים ומנסים להיכנס להריון נוסף.
המחזורים שלי עם דימום חלש של יומיים שלושה, מה שהביא את ברופאה להביא לי הפניה להיסטוקופיה.
הבנתי שעושים את זה במרפאה ואפשר ללא הרדמה. ממי שעברה דבר כזה. נסבל?
והאם זה יכול להיות סיבה לחוזר קליטה של הריון?? אשמח לשמוע מניסיון מה יש לכן להגיד על הבדיקה.
עברתיואילו פינו
בגדול מכניסים צינורית לרחם שממלאת את הרחם במים (להביא פדים לאחרי כי המים ממשיכים לצאת)
ויחד איתו מצלמה קטנה שבודקת מה יש הרחם.
לפעמים אחרי גרידה התערבות יש הידבקויות או כל מיני שאריות. ואז זה בודק את מצב הרחם. זה אבחנתי, לא טיפולי.
ואז אם יש תורך טיפולי אז בהיסטרוסקופיה ניתוחית מוציאים את מה שיש.
הבדיקה עצמה לא נעימה בכלל אבל לי היא הייתה סבירה.
מה שכאב לי זה שהוציאו את השארית שהייתה בלי הרדמה. אבל כאב מקומי שעבר..
בדרכ ניתוחית עושים בהרדמה.
תודה, וזה עזר לך להיכנס להריון?השם איתי
עשיתי בגלל שארית שיליה אחרי לידהואילו פינו
הרדמה או לאהשם איתי
נתנו לי אופציה לעשות את התהליך בבית חולים, בהרדמה. זה בהרדמה מלאה?
או בקופת חולים, בלי הרדמה.
יש עוד נשים שעברו את זה ויכול להוריד לי לחץ מהכאב?
השאלה מה המטרה. לבדוק מה יש או לטפלואילו פינו
אם זה לבדוק אז לא צריך הרדמה. זה לא כואב, רק לא נעים.
אם צריך טיפול בגלל הידבקויות או שאריות אז זה בדרכ עושים בהרדמה.
יש בתי חולים שמתחילים בלי הרדמה אבחנתית ואז אם צריך לטפל מרדימים.
זה לבדוק שהכל בסדרהשם איתי
ובמידה וחלילה יש הדבקות, יקבעו לי בבית חולים.
בגדול זה לבדוק אם זה הסיבה למחזורים קצרים ולחוסר כניסה להריון
לי עשו לצורך אחרמרגול
בשיטת see&treat
במרפאה. ללא משככי כאבים מאף סוג.
זה קצת כואב כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל אח"כ סביר ולא הרגשתי כאב. אולי אי נוחות
כלומר אצלי לא רק הסתכלו עם מצלמה אלא גם ממש עשו פרוצדורה קטנה.
וצוואר הרחם שלי רגיש ברמות (רפואית אני אומרת לך, כל מגע הכי מינורי שיש פוצע אותו)
בדיוק זה מה שבאתי לכתובנירה22
אם מדובר בשארית קטנה אז עושים בשיטה הזו, ואז ניתן להוציא את השארית ללא הרדמה.
לא זכור לי כאב בכלל. רק קצת אי נוחות.
עברתי בבי"ח ללא הרדמה, אחרי גרידה.אנונימית בהו"ל
מקווה שזה בסדר להשתמש פה באנונימי של הו"ל לא יודעת איך נכנסים דרך האנונימי שכאן והרבה שמעו את הסיפור אז אולי ייזהו.
חיבוק גדול גדול❤️ כ"כ כואב.
גם לי היה אחרי גרידה, ראו לי בוודאות שאריות. היו ממש גדולות אז אמרו שחייב לעשות בפרוצדורה ניתוחית עם הרדמה מלאה בבית חולים.
נאמר לי שגם אחרי הרדמה מלאה , משתחררים באותו יום. כמו אחרי גרידה.
בפועל,
בעלי היה באותה תקופה בעזה💔 וברגע האחרון הצליח להיות לצאת להיות איתי 24. היה לנו ליווי צמוד של מכון פועה לאורך התקופה (בכ"ז דימום לא מוסברים אחרי גרידה+מילואים זה שילוב זועה) והבנתי שיש הקלות ואפשר לא להאסר אחרי הפרוצדורה הזו, תלוי בגודל הצינורית ועוד גורם זה אם זה בהרדמה או לא, אז החלטתי לנסות בלי הרדמה. לקחתי רופאה פרטית, היא עשתה לי בבית חולים, בחדר ניתוח, אמרנו מראש שנתחיל בלי הרדמה ואם יהיה ממש בלתי נסבל נעבור להרדמה.
לקחתי את הסיכון עשו לי גם צילום וגם ניקיון של הרחם ללא הרדמה. היה כואב, היה לא נעים בכלל, אבל לפחות יכולתי לקבל ממנו עוד חיבוק לפני שהוא חזר לעזה. וגם ההתאוששות הייתה ממש מהירה, כי לא הייתה הרדמה. נגמר, קמתי והלכתי הביתה🤷🏽♀️
אז מוסיפה לך עוד משהו לשיקול (למרות שאין לי מושג אם ההיתר של הגודל/הרדמה שלא אוסר רלוונטי לכל מצב, או שיש הקלות בגלל המלחמה)
ואם באמת יש שאריות, בוודאי שזו סיבה לא להיכנס להריון.
ב"ה יחסית מהר (בהתחשב בבעל עם בקושי יציאת) אחרי ההיסטרוסקופיה נכנסתי להריון תקין ❤️
שיהיה בקלות, בבריאות ובעז"ה שתתבשרי בשורות טובות בהמשך.
מהממת אתהשם איתי
אז ב"ה אני אחרי, כאב מאוד אבל סביל
מסתבר שכל הרחם היתה דבוקה ממש, פתחו הכל ב"ה. ועכשיו חודש נתנו לי כדור לשקם את הרחם
בעז"ה בעוד חודש שוב בדיקת היסטרוסקופיה לראות שהחלל פתוח, ואז בעז"ה נתפלל לנס והריון תקין במהירות ,קלות וידיים מלאות
גיליתי איך כותבים פה באנונימי🫣אנונימי (2)
שמחה לשמוע שאת אחרי.
בעז"ה שיגיע גם הריון בזמן הכי טוב לך❤️
זוכרת את הקושי העצום אחרי הגרידה, לא הפסקתי לבכות. הכל היה ביחד, קושי נפשי עצום, בלאגן בגלל הדימום והבירוקרטיה המעצבנת להיסטרוסקופיה, והכל תוך כדי מילואים😵💫 היה באמת זוועה.
אבל היום, אני מחבקת את הקטנה שנולדה אחרי הגרידה ומרגישה שהכל היה שווה. היא מילאה לי את הלב מחדש.
מאחלת לך את התחושה הזו בקרוב מאוד❤️
אמן,חיזקתהשם איתיאחרונה
שאלה נוספת- שיתפתן במקום העבודה?אמאלה5
אני שיתפתימתיכון ועד מעוןאחרונה
אבל זה היה בשבוע 22 כבר הרבה אנשים ראו שאני בהריון ונעדרתי לתקופה של 9 שבועות.
אבל באופן כללי הגישה שלי היא שאני לא עשיתי שום דבר רע אז אין לי מה להסתיר
ציטוטק וחוםאמאלה5
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. אחרי 3 הפלות בשבועות 17+ במשך כמעט שנתיים..מתלבטת123
יש לי ב"ה 4 ילדים חמודים ואני נמצאת בבירור מקיף. עשיתי עבודה עם עצמי. הפלה אחרונה הייתה בחודש יולי. לוקחת ציפרלקס שמאוד עוזר להתמודד. וממשיכה את הבירור. כרגע מונעת עד השלמת הבירור המקיף. (גם בקודמים עשיתי אבל כאן זה בירור של הפלות חוזרות... )
ו... עליתי 13 קילו בכל התקופה הזו. הזנתחתי את הגוף שלי. לפני כל הסרט הזה הייתי 3 שנים רזה אחרי תוכנית של סיוון אופירי. היום קיבלתי מזל טוב על ההריון... (השומני) אז החלטתי שלכבוד השנה החדשה אני נגמלת חזרה מסוכר ופחמימות ממכרות. כרגע אין צפי להריון... צריכה להנות מימה שיש ולחזור לדאוג לעצמי.
אגב, זה בכלל חלק מתהליך שהתחלתי אחרי ההפלה השלישית... לדאוג לעצמי...
התחלתי סדרה של טיפולי שיניים. מסתבר שאני צריך לחדש 3 טיפול שורש, עוד טיפול שורש שהתגלה על הדרך... אז נו.. מקווה שעד ההריון הבא אהיה רזה, חזקה ובריאה.
בהצלחה לי!
מי מצטרפת?
אין לנו שליטה על מה שקורה לנואפונה
אבל יש לנו שליטה מה אנחנו בוחרים לעשות בדרך.
בהצלחה!!!
חיבוקאנונימי (2)אחרונה
האמת היא שאני גם מנסה לטפל בעצמי אבל ממש לא מצליחה
לא עוזר שלפני ובמהלך ההריון האחרון עשיתי דיאטה שלא הורידה כלום, ושעכשיו אני אמנם מנסה לשמור אבל מדי פעם נופלת ואוכלת מלא מתוק (ועולה במשקל בלי שום פרופורציות)
ולא עוזר שנפלתי לדיכאון נוראי ממש אחרי ההפלה האחרונה
אני מטפלת רק כי אין לי ברירה, ההריון האחרון היה מלא החרדות שפחדתי שרק זה עצמו מזיק ועלול לגרום להפלה (כנראה שלא כי העוברית היתה פגועה מאד ואמרו לנו שאין הרבה סיכוי שתשרוד, אבל החשש תמיד עומד), ולכן כדאי אם רוצים עוד (רוצים מאד)
נראה לי שעשינו את כל הבירורים האפשריים להפלות חוזרות, לא רואה מה עוד אפשר לבדוק.
חיבוק יקירה, כואב כל כך😭Doughnut
שה’ ימלא חסרונך, לצערי מכירה מקרוב את הכאב ממישהי קרובה מאד.
ממליצה מאד לפנות לטיפול אחרי שתחלימי קצת, לא לוותר על זה. חווית אובדן וזה חשוב לעבד אותו.
בינתיים תעשי לך טוב בכל דרך אפשרית, תפנקי את עצמך, ותקיפי את עצמך רק במי שעושה לך טוב.
עוד חיבוק מרחוק💔
משתתפת בצערך..מתלבטת123
מה עכשיו, לתת לעצמך זמן לעבד , להתאבל ולנוח.
אני פניתי לחני גולד שעשתה איתי תהליך מדהים של עיבוד שעזר לי לקום. ממליצה.
טיפולמתלבטת123אחרונה
רק גרידה?אנונימי (3)
השאלה אם זה נכון
אני עברתי בשבועות 17 ו18 גם ציטוטק להוציא את העובר וגם גרידה להוציא את השליה (לא יודעת אם חייבים בשבוע 22, אם לא חייבים גרידה אולי עדיף לוותר על זה? גרידה זה לא פיקניק לגוף, היו לי הידבקויות אחריה, זה היה רק גרידה של השליה אז עדינה למדי, וגרידה בשבוע כל כך מתקדם עלולה להרחיב את הצוואר גם ולעשות בעיות של אי ספיקת צוואר בהריונות הבאים)
לי אישית בשבוע מתקדם היה חשוב להיפרד מהבנות שלי, בסוף זה כבר ממש תינוק קטן. בגרידה אין אפשרות כזאת, זה גם שיקול. (אבל אם את עושה את זה תשקלי לקחת אפידורל כי ציטוטק זה כמו לידה שאין לגוף יכולת להפסיק את הצירים, כאבי תופת)
בכל מקרה אם את מחליטה שכן או שצריך לעשות גרידה בכל מקרה תעשי היסטרוסקופיה אחר כך לוודא שאין הידבקויות
חיבוק גדול מאד, תהיי קשובה לעצמך ממש ותעשי מה שטוב לך, זה אחד הדברים הכי כואבים שיש ❤️
חיבוק גדולאנונימי (3)
אני כל כך מבינה את הקושי ❤️
זה שובר שובר שובר, כל התמימות הזאת שהריון בהכרח נגמר עם ילד, כל החלומות שחלמנו, ועכשיו אינם, כל הנשים מסביב שכן מצליחות והכל אצלן חלק ולמה אצלי לא?
(אני מדברת מנסיון כואב, לצערי אצלי ההריונות באו מתוך טיפולים עם קושי רב ואחרי שנים של נסיונות, ועדין 3 מתוך 4 נפלו)
תדאגי להרבה תמיכה כדי לשרוד (לשרוד זו המילה) את זה, ולהרבה מעטפת אחר כך, יש לך כזאת?
לי היה נכון לקרוא את הספר כחלום יעוף, אולי תנסי
ואני לא יודעת מה לייעץ לך, במקרה שלי יש לי אי ספיקת צוואר ואמרו לי שגרידה בשבוע מתקדם (18) יכולה לגרום להפלות אחר כך כי הצוואר ניזוק, אבל אולי זה רק אצלי
אולי תתייעצי עם מכון פועה?
זה באמת נורא לחוות ככה לידה ראשונה, מצד שני לי היה חשוב להיפרד מהבנות שלי (ההריון הראשון גם נגמר אבל מוקדם יותר), כי בכל זאת הן הבנות שלי ורציתי לראות אותן ולהגיד להן שלום. תחשבי מה נכון לך, אם את לא מסוגלת כלום תלכי בכל זאת לגרידה לאסף הרופא (אולי גם סורוקה עושים את זה, אולי גם תל השומר? לא בטוחה, דווקא אמרו לי לפני ההפלה שעברתי אבל לא הייתי בראש לזכור את זה) ותקווי ותתפללי שלא יזיק
שוב חיבוק גדול!
מאחלת לך שתזכי לנחמה גדולה
אז לאאנונימי (3)
לי זה היה כבר אחרי הפלה ואחרי מלא שנות צפייה, רציתי להרגיש אמא גם אם היא תלקח ממני עוד רגע, כל אחת ומה שנכון לה
זה באמת שבוע גבולי. האמת היא שבשבוע כזה למיטב ידיעתי אמורים ללכת למיון ואז לטפל כי זה מסכן אותך, את ממש לא אמורה לחכות לתור לגרידה. לא אמרו לך בקופה ללכת ישר לבית חולים?
תור זה במקרים מוקדמים יותר לפי מה שאני יודעת
בגלל שהצגת את הצד הזה מציגה את הצד השנימתיכון ועד מעון
אני הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות, גם פחדתי שאראה מראה מעוות בגלל המום שהיה, ביקשתי לפני לא לראות ולגמרי כבדו את הרצון שלי.
אז לפותחת את לא חייבת כלום, את גם לא חייבת להחליט עכשיו מה את רוצה, אפשר להחליט באותו הרגע בהתאם למה שתרגישי
שאני עברתי בבלינסוןמתיכון ועד מעון
לגבי גרידהמתיכון ועד מעון
ממה שאני בררתי זה המקום היחידמתיכון ועד מעון
לא יודעת אם עדיין רלוונטיאפונה
או שאת כבר אחרי.
בעיני לידה עדיפה עשרת מונים
נכון, זה לא פשוט, אבל זה מאפשר לעבור דרך התהליך ולהפרד מהתינוק, זה נותן קלוז'ר שאחריו תהליכי האבל והעיבוד של האובדן מחוברים יותר.
גם לגוף ובעיקר לרחם לידה עדיפה, פוטנציאל נמוך יותר לנזק.
בשורות טובות ונחמה לגוף ולנפש
מצטרפת להמלצה על הספראפונהאחרונה
ולהיות כמה שאפשר נוכחת ברגע, יבואו בטח רגעים קשים, אבל גם זמנים טובים.
רגש הוא גל, בא ואחר כך הולך, תני לרגשות לשטוף אותך, אל תברחי מהם.
ממליצה גם לכתוב את סיפור ההריון והלידה.