חס ושלום שלא יקרה...
כשבעלי יחזור אני אשאל אותו, אבל די ברור לי שהוא יגיד ששלי
כי חששתי שזה עלול לפגוע בנשים שזה לא ככה אצלם.
ממש יפה שזה ככה אצליכם, ואגב ממש אהבתי את כל התגובות שלך, הרבה פעמים הוצאת לי את המילים מהפה 
ולכן, אני ארשום שוב את מה שכתבתי,
אבל רק אקדים שזאת דעה אישית שלי וזה איך שאני רואה את הדברים, וברור שהם לא בהכרח נכונים...
מה שכתבתי היה שבכמה מילים הייתי מסכמת את תוצאת השאלה הזאת בכך שנתינה מולידה אהבה, ולמי שנותנים יותר ובמי שמשקיעים יותר - אוהבים יותר והוא נהיה משמעותי יותר, אני רואה הרבה זוגות סביבי שאחרי שהילדים נולדים בן הזוג והזוגיות נזנחים קצת ועיקר המאמצים וההשקעה מופנים לילדים, אני יכולה להבין שיש בזה אידאל, אבל האידאל שלי הוא שונה (מבחינתי קודם השקעה אהבה ונתינה לבן הזוג), ומפה אני חושבת שנובעות התשובות השונות...
אלא יותר דירוג העדיפויות, האם בן הזוג הוא בעדיפות לפני הילדים, או שהילדים לפני בן הזוג
אין גבול לכאב שאפשר להרגיש
כאב על מוות הוא שונה לפי מי שנפטר ח"ו אבל הוא אינסופי בכל מקרה
שאלה מזעזעת
קצת בהלם מזה שיש חלק שענו שילד...
והאמת שעכשיו שאני חושבת על זה, ניזכרתי גם שהייתי בהלם שיש שנת אבל רק על הורים ילדים או אחים, על בן זוג אין שנה אלא רק חודש,יכול להיות שזה גם אומר משהו
דווקא בניגוד למה שכולם פה כתבו, אני ממש אהבתי את השאלה, פתאום זה עשה לי סדר בראש להבין מי באמת חשוב לי...
כשאני שומעת על בן אדם נשוי עם ילדים שנפטר אני מייד חושבת ומרחמת על אישתו האלמנה שנשארה לבד. מעולם לא עלתה לי מחשבה לרחם על אמא שלו, למרות שברור שגם לה זה קשה, אבל הבן שלה המשיך את חייו ובנה וקשר אותם עם מישהי אחרת - והיא זאת שנשארת לבד ללא החצי השיני שלה.
והוא דווקא ענה שילד.
חחח הייתי בטוחה שיענה שאישתו האהובה
גם אני ובעלי ענינו תשובות שונות. אני עניתי - שבן זוג קשה יותר ובעלי ענה שילד.
ממש הזדהתי עם התחושות שלך, ממש לא הפריע לי שהיתה לו דעה שונה, כמו שאמרת, הוא אדם שונה וראיית החיים שלו שונה משלי, וזה הגיוני, ודווקא מאוד אהבתי והתחברתי לאיך שהוא הסביר לי את הדעה שלו, למרות שממש לא הסכמתי איתו...
תודה על התגובה הקלילה שלך... 
באמת קצת שחחרה אותי מכל מה שאמרו עלי ועל האמהות שלי...
עוד חידוש
תודה!
אני הייתי מאוד קרובה לאיבוד ילד, לצערי, ואני עדין אומרת שיהיה לי קשה יותר לאבד בעל.
לעומת זאת יש פה משהי אחרת בפורום שאיבדה ילד ואמרה שמבחינתה קשה יותר לאבד ילד.
אין פה נכון או לא נכון, ואין פה כאלו שמבינות את החיים וכאלו שלא, זאת פשוט הסתכלות ורגשות שונים, וזה חלק מהיחודיות והשוני בין בני אדם.
רוב הנשים פה דווקא לקחו את זה למקום שזה בעייתי שזה בעל לפני הילדים. (גם את...)
והאהבה שלי לילדים שלי גם כן מעולה, למרות שיהיה לי קשה יותר לאבד בעל.
חושבת שחבל לקחת את הדיון הזה למקום כזה... מותר והגיוני שיהיו דעות שונות, אנחנו אנשים שונים עם ניסיון חיים שונה.
שבעיקרון מי שבעדיפות ראשונה אצלה הבעל - יהיה לה קשה יותר לאבד בעל, ומי שעדיפות ראשונה זה ילדים - יהיה לה קשה יותר לאבד ילד.
*אבל*
אין פה נכון או לא, אני בטוחה שאת עכשיו חושבת לעצמך שזה לא הגיוני שאישה תעדיף את בעלה מילד, ואני אחשוב איך משהי מעדיפה ילד על בעל - ואין פה משהו רע! ואין פה משהי שמבינה את החיים יותר או פחות, או משהי שאוהבת את בעלה או ילדיה יותר או פחות, זה פשוט עיניין של הסתכלות חווית חיים ורגשות שונים.
מה שהתכוונתי שם היה ממש מה שכתבתי עכשיו, לא היה שום כוונה להגיד שיש דבר נכון יותר או פחות.
והגיוני לי מאוד שאת ועוד נשים לא יסכימו איתי, ואגב, גם בעלי ממש לא מסכים איתי וזה בסדר...
מאוד מאוד פוגע שבגלל הדעה שלי קוראים לי הזויה, או מפקפקים ברגש האמהות שלי...
אני אעשה הכל בשביל הבן שלי, ואם צריך אקריב את החיים שלי בשבילו, ממש בא לי לבכות שבכלל אפשר לפקפק בזה כשלא מכירים אותי בכלל.
למה? למה לקחת את זה למקום כזה? למה לפגוע ולהסיק מסקנות על סמך דעה?
תודה רבה!מיואשת******אם זה בעל אמא בן או בת
שאלה ממש נוראה,
מוסיפה עוד, שמהניסיון אחרי שאיבדתי את התינוק הבכור שנולד לי. לאבד ילד זה בשבילי היה כמו לאבד חלק מעצמי. אני מאמינה שגם לאבד בעל זה ממש ממש קשה ונורא ונסיון עצום, אבל ילד זה בכל זאת בשר מבשרי.
מיואשת******חלונותכי פה החיים שלו באים על חשבון הילד, ואז ברור שכל אבא או אמא היו מעדיפים למות ולהציל את הילד שלהם .
)
די סערת רגשות להיום... בריאות לכולן!הדברה.
אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.
אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה
לק"י
אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.
לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦♀️
ולא ישים ג'ל
אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית
אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.
למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..
או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם
כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג
הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים
לק"י
בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.
לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...
לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.
למה המליצו עליו
ריסס את כל הפנלים- צריך להזיז מיטות
מרסס פתחי ביוב
אדני חלון
ארון מתחת לכיור
ואם גרים בקרקע אז גם את היקף הבית
כל האורחים הבלתי קרויים נעלמו כל עומת שבאו
אנחנו עשינו הדברה ביולוגית שהיה אפשר להיכנס במידית הביתה
(אין לי כרגע תינוק זוחל... עם תינוק ההנחיה היא לחכות כמה שעות)
היה אפשר להעביר סמרטוט עם מים באותו היום
אבל לשטוף עם חומר רק ביום למחרת
מראש ההנחיה היא לא להשאיר דברים פתוחים על השיש
לא זוכרת שהיה איזשהו סיפור עם הנקיון
והוא ריסס מחוץ לבית כשהזמנו+ על המסגרת של המרפסת בחוץ
מרפסות ברור שעושים
בקרקע כושים כם את כל הממשק בין הבית לקרקע...
לק"י
וזה דוחה. בעיקר במטבח.
ותוודאי שאין חורים בקירות
גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.
כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'
ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.
אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.
לא מסריח.
אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)
בדברים האלה לא שווה לחסוך
בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר
במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע
לק"י
(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).
צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)
וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל
זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה
לפני שמזמינים מדביר. סביר להניח שתיקנים מגיעים לארונות מטבח מחורים בקיר. אם לא יטופלו החורים - חבל על הכסף של ההדברה
לק"י
אבל אולי כדאי.
תביאי הנדימן שיסתום לך ?
נראה לי עדיף
ומדביר גם את הבור ביוב החיצוני
חוץ מלצאץ מהבית ל3 שעות אני לא עושה כלום
אחכ 3 ימים לא שוטפים וזהו..
לק"י
ולא שאני שמחה שיש לכם ג'וקים, אבל שמחה שאם כבר יש, אז כתבת על זה.
לפעמים צריך אנשים שיזדהו איתך....
לבעלי יש קטע שבמצבי לחץ קשים
הוא מתפרק ומתפרץ או שהופך הכל עליי ויוצא עליי בעקיצות, בציניות
זה יכול להיות צרחות. ניתוקי טלפון, בצורה משפילה מאוד
אם אני לא שותקת, זה כמו כדור אש מתגלגל לריבים וכאסחים מטורפים
אם אני שותקת זה יכול להירגע אבל אני יוצאת עם תחושה רעה ועלבון
וזה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב כך או כך
ברור לי שהוא חייב טיפול כי זה משפחתי אצלו
אבל הוא לא בכיוון של טיפול
קשה לי ממש!!!!!! עוברים עכשיו איזה מצב לחוץ ממש והנה הופ
הכל יוצא עליי בצורה הכי דוחה שיש
התפוצצתי עליו עכשיו בוואטספ אז הוא פגוע
ומה איתי?????
יש לציין שבלי זה הוא בעל מהמם
זה כמו שתגידי במצבי לחץ הוא מוריד לי סטירות,
אבל חוץ מזה הוא בעל מהמם.
זו חלק מהדינמיקה של האלימות וצריך לטפל בזה.
משפחתי, לא משפחתי גם הילדים רואים וסופגים את זה,
מישהו צריך לעצור את ההעברה הזאת בתוך המשפחה.
אין מנוס מטיפול, ואם הוא לא מוכן תלכי לפחות את, שתדעי מה האפשרויות שלך ולאן את לוקחת את זה.
תזכרי שאת לא אשמה בכלום!
בהצלחה יקרה!
לשתוק באותו רגע ולסיים את השיחה
ובזמן אחר - נניח בערב, להגיד לו - שומע בעלי? ההתנהגות שלך לא לעניין
אני מצפה ממך להצליח לאסוף את עצמך כשאתה לחוץ ולהתנהל בצורה נורמטיבית. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונ לקבל אותה.
שאין אפשרות כזאת שמישהו שחייב טיפול ופוגע באחרים מסרב ללכת לטיפול.
תדברי איתו על זה בזמן שהוא רגוע.
מכיר בזה שמשהו ההתנהלות שלו לא תקין?
אני חושבת שזה הצעד הראשון
מה זה 'התפוצצתי עליו'
צעקות?
זה שונה ממה שהוא עושה?
אולי שניכם צריכים ללמוד איך לתקשר אחרת
אין מה לדרוש ממשהו לעשות מה שאת לא מסוגלת
בדרכ אם מישהו אחד מתקשר בצורה רגועה
זה משפיע על השני
אם זה חד צדדי ומתמשך
למרות שצד אחד מתנהל בצורה תקינה
זו בעיה אחרת
בשבילך כאישה.
עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.
אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.
אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.
זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.
מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.
שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה
אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.
והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,
ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.
זה הזוי.
אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.
ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.
הוא מפסיד את הכבוד שלו
הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו
הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו
והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר
אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.
חיבוק חזק!
גיליתי על עצמי שפירות , ירקות חיים, וגבינה צהובה עושה לי רע ואירי כמה שעות של אי תפקוד- אני מקיאה וזה עובר.
כעכים לא מסוגלת לאכול יותר.
ומשתוקקת לאוכל בריא
פליז כל רעיון יתקבל בברכה מניסיון🙏
אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח
אבל לפחות היה נבלע איכשהו
בלי כלום.
לא הכי בריא בעולם,
אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,
קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.
פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)
אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.
אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.
קורנפלקס עם חלב
מלפפון ככה
נשנושים שמנת בצל
עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות
ענבים
אבל תנסי קודם סודה.
מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.
אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.
לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.
הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.
לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....
לא בריא, אבל זה החליק לי ומילא קצת את הקיבה.
אפשר גם להכין לבד בבית אם יש מי שיעשה את זה
מחפשת דחוף
באזור מרכז- צפון, לא מכירים כלום
אם אישה- אז חייב שתהיה דוסית וצנועה
אם גבר- שיהיה עדין וירא שמיים
בכללי מה עדיף? מטפל או מטפלת?
זה ניק חדש בשביל השאלה, אז אפשר בפרטי דרך המנהלות
יעל זקש השם שלה..
וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!
על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.
מרגישה כבר תקופה ארוכה שאין לי שמחה בגידול הילדים.
הכל עול
הכל קשה
הכל מתיש
סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות שפשוט אין לי.
והבית מתלכלך בשניות וכביסות בלי סוף ובאלגן בכל פינה.
לא בהריון, לא לפני ולא אחרי
ועדיין לא מצליחה לאהוב או לשמוח.
הם רעבים, הם צריכים, הם רוצים, הם מלכלכים, הם מציקים, הם רבים, הם בוכים, הם קמים בזריחה, הם רוצים מלא צומי והם הורסים דברים בבית.
ככה כי הם ילדים.
ואין לי כח אליהם.
לא פיזי לא מנטאלי.
יש לי חברות, יש לי זוגיות טובה, אני יוצאת ואני חיה.
אבל לא כיף לי האמהות.
ואולי יש עוד מושהי שמרגישה כמוני?
עוד לא התחיל הקיץ ואני על סף ייאוש
מרגישה כלואה בתוך זה
לא בא לי
מתואמתיש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.
מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️
אין לי עצות, חוץ מלפעמים
שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.
ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤
כי הכנות שלך נגעה בי
האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה
אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..
נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..
וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..
והרגשתי ש-
אני לא שמחה
לי אין כח
אין לי חשק
אני לא חיה
אני בלי אנרגיות
וכו וכו
הבנתי
שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.
והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.
כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.
זה קשור אלי.
להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.
ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.
וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.
ואז כשזיהיתי את זה
אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.
עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.
אז את נורמלית
וחיבוקקקק
וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב
מה עזר לך לחזור לחיות
ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש
תודה יקרה
ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם
והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..
לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..
שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה
לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ
מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש
גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר
ופשוט שמחה זה ממכר
ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש
אז פשוט בא לי מזה עוד
זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!
ושווה להתאמץ עבור זה!
יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות
רגעים של הנאה מהם? נחת?
שלך הוא תיאור מדויק על ילדים
במיוחד בגיל קטן
זה פשוט מאד קשה
במיוחד אם יש כמה קטנים
אני הרגשתי הרבה שנים
אח"כ הם גדלו והצלחתי להנות מהם
וגם ללדת עוד אחד ולגדל אותו בטוב בלי עומס גדול מדי
יש איזשהי פנטזיה על אמהות מהנה
עם כמה ילדים קטנים ועם העומס
אולי יש כאלו שזה עובד אצלם
אבל אם זה לא עובד
זה לא אומר שמשהו לא תקין
כי זה הכי הגיוני שיש
נראה לי העזרה הכי טובה היא עזרה פיזית של מישהו אחר שיטפל לפעמים בילדים ואת תוכלי לנוח/ לבלות
וגם כדאי לתכנן ילודה קדימה
כדי להנות מהאמהות כשהם גדלים
שבעה חודשים אחרי לידה (ראשונה) קיבלתי מחזור. אף פעם לא הייתי מרגישה ביוץ, וגם די עקבתי אחרי הפרשות ולא שמתי לב למשהו משמעותי שבבירור זה ביוץ, אבל לפני המחזור הזה היו לי יומיים כאבי מחזור+ הפרשות הכי חד משמעיות בעולם של ביוץ.
12 יום אחכ קיבלתי מחזור
עבר כבר חודש מאז, ולא היו לי סימנים של ביוץ וגם לא קיבלתי מחזור...
האמת גם לפני כן לא היה לי הכי סדיר בארץ, פחות או יותר 35 יום, אבל אני גם ממש מושפעת ממצבי לחץ או שינויים בסדר היום וכו'.
אני מונעת עם נרות, שאני יודעת שזה לא כזה אמין.
השאלה שלי היא כזאת,
קודם כל זה סבבה מחזור 12 יום מביוץ? הייתי בטוחה שזה חייב להיות 14-16 יום.
וגם, איך אני אמורה לדעת אם סתם לא קיבלתי מחזור כי אני מניקה וגם ככה זה לא סדיר או שאני בהריון?
ואם עדיין אין כלום, אז בודקת בהמשך.
זה תקין דימום 12 ימים מהביוץ. הטווח הוא 12-16 ימים.
ויכול להיות שיבושים בגלל שרק חזר המחזור.
כשהמחזור חוזר אחרי הלידה, במיוחד אם את מניקה, הגיוני שהוא יהיה לא סדיר.
בשלב הזה היו לי גם מחזורים של 45-49 ימים.
הייתי מחכה לאיחור יותר משמעותי, ואז בודקת הריון.
ואם את לא מעוניינת בהריון, כדאי לעבור למניעה יותר בטוחה.
ואז קונה חבילה גדולה של סטיקים שיהיה לי לכל פעם שארגיש משהו או אדמיין שהרגשתי
רק לי אין כוחות לשבת?
לשבת עצמה כן
אבל לא לבישולים, לסידורים לאירגונים לפני ואחרי..
ברמת לא מסוגלת.
לא מסוגלת לעמוד על הרגליים כל כך הרבה זמן
ותמיד לא מצליחה לתקתק את זה
למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים
לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן
רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות
או שלנו או של אחרים
צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות
לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...
מצחיק
הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות
אני משתדלת להוריד אותו כל פעם
אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים
וזה פשוט לא הולך
נגיד עכשיו אני בעבודה
אתמול עבדתי קשה בטירוף
והוא עושה פינשיים
וממש באלי בית יותר נקי 😔
ופשוט לא מגיעה לזה
אבל אין לי עם מי😅
גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.
ולכן - מורידה הילוך.
קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות
סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים
עשיתי לעצמי מעין תעדוף
קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת
נקיון אחרי.
קינוחים זה בונוס
ובין לבין מנוחה והרבה.
אבל זה רף שלי, לא שלו
אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת
לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂
לפחות בחמישי את בבית?
לפעמים כן ולפעמים לא
פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית
וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים
ובין הקצר
משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.
אחת אוהבת בית קפה
אחת קניות
אחרת פילאטיס
אחרת הליכה בבוקר מוקדם.
אין לי כוח ולא התחלתי כלום
בא לי לישון
כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה
אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף
או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות
שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..
שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.
לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.
ואורז.
סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.
חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.
אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.
סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?
אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?
אל תגלי לאף אחד, אבל אני לפעמים מתחילה להכין את השבת כבר מיום ראשון.
מחלקת כל יום קצת, יום אחד חלות ועוגה,
כשאני מכינה דגים זה תמיד בכמות משולשת ואז מקפיאה לעוד 2 שבתות.
את הבשרי גם לפעמים מקפיאה. ואז יום חמישי תוספות, סלטים. וביום שישי בעיקר ניקיונות... אין לי כוחות לעבוד 6 שעות ברצף, תוך כדי יש גם ילדים ב"ה, כביסות, מקלחות, שיעורי בית, מילואים, ארוחות של היומיום... אין רגע דל.
גם לשבת עצמה!
בגלל שאני אוהבת שמושקע וטעים אז מתחרפנת מעבודה לפני, ותוך כדי ולערוך ולהגיש ולפנות וכל השבת לטפל בילדים....
ולהיות איתם לבד שעות על גבי שעות כי בעלי מקםיד על תפילות במניין
לא אוהבת את הקונספט ולא מרגיש לי יום מנוחה
הוא לא לוקח איתו חלק מהילדים לתפילה?
הוא לא שותף להכנות/ להווי תוך כדי?
אולי כדאי לדבר על זה
עוד סיבה שאני נוסעת לשבת.
אני נגיד הולכת לקבלת שבת קבוע..עם כולם.. חלק איתו וחלק איתי וחלק הגדולים עם חברים.
ומקסימום יושבת עם חברות בחוץ אם לא הצלחתי להתפלל.. עדיין יוצר תחושת שבת ותפילה גם אם לא הצלחתי לומר בריכוז וברצף
בבוקר אצלי הוא לוקח את הבנים ולפעמים גם עוד כמה
הם אוהבים 5ת זה ומקסימום משחקים קצת יחד בחוץ
אבל גם אם כולם נשארים- למה זה כל כך הרבה שעות? אולי לשנות מניין למשהו יותר קצר?
ו..למה הכל עליך?למה לערוך לבד? למה לפנות לבד? למה לא להתחלק בטיפול בילדים בשעות הצהרים? ואז לנוח..
להוסיף לשבת משהו שעושה לך טוב.. זמן לקרוא.. להפגש עם חברה ללמוד חברותא עם הבעל?לשחק עם הילדים מהשו שנחמד לל?ללכת לשיעור?
לבשל טעים אבל בכמות סבירה שלא תגמור לך את הכוחות. לבחור משהו אחד שמושקע ומפנק אותך. אבל לא להתפרס על הכל..
לנוח ביום שישי
לתת לילדים תורנויות לפנות ולערוך
אצלי מגיל 3-4 הם עורכים-מפנים-מגישים...לא תמיד ברוח התנדבות חח אבל בשביל 3ינוח הם בדר''כ זורמים
קיצר.. זה היה רק דתם זריקת רעיונות
ומנחשת שמיד תגידי על הכל לא רלוונטי
אבל אולי כן תנסי לפתוח ראש יצירתי קצת איך אפשר לייצר שינוי שעושה לך יותר טוב
אז בעלי שיחיה חזר מהצבא, ומהשקית קפץ פרעוש. בהתחלה לא הבנתי מה זה הפיצי הזה שקפץ והתעלמתי
מפה לשם הם התרבו!! ואנחנו אכולים בעקיצות
ותפסתי כבר 5 פרעושים ביומיים, רק אתמול זיהיתי מה זה בזכות ai
איכככ מה עושים???
אי אפשר הדברה כי אני בהריוןןן
איככככ פרעושים תמיד היה בשבילי חרק שיש בבתים מוזנחים שלא ניקו שנים, איך קרה אצלי בביתתת😭😭😭😭😭😭
