המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
אשמח לעזרה... מיואשת ומודאגת.לולו12456
הבן שלי תכף בן 3.
אינו מוכן להיגמל..
התחלנו כבר לפני כמה חודשים את התהליך. מהר מאוד ראינו שהוא לא בקטע, מסרב לחלוטין ולא מצליח לשלוט והפסקנו.
בשבועיים האחרונים החלטנו להוריד לו את הטיטול וגם אם יפספס האמנו שמתישהו הוא יצליח..
לרוב כשהוא בלי טיטול הוא מתאפק בקטע הזוי.. לפעמים 8 שעות רצוף וכשאנחנו לוקחים אותו לשירותים/לאמבטיה ומורידים לו שיעשה פיפי הוא לא עושה..
היום הוא חזר מהגן נקי לגמרי (לא עשה כלום מ7 בבוקר עד 2!!) פחדתי שיגרם לו נזק או כאב, לקחתי אותו לאמבטיה(יותר נוח לו שם) וביקשתי ממנו לעשות.. חצי שעה היינו שם.. הבטחתי לו מתנות, ממתקים.. הוא לא עשה כלום, ראיתי שהוא כבר מתוסכל.. פתחתי את זרם המים והשפרצתי לו על הבטן ואז השתן יצא..
כבר בלילה (לאחר פעמיים של פספוסים) כשקילחתי אותו הוא עשה פיפי.. על גדולים אין בכלל מה לדבר..
אולי מישהי יודעת להסביר את התופעה הזו? או טיפים איך אוכל לעזור לו.. אני כבר ממש מודאגת..
אציין שאנחנו משתדלים להיות איתו בנחת, כשהוא מפספס אני אומרת לו שזה לא נורא (מעדיפה שיפספס ולא יתאפק ככ הרבה זמן) וממעטת לחפור לו אם יש לו להתפנות..

אשמח לשמוע!
ממליצה להתייעץ עם אנשי מקצועמכחול
כדי להקל עליו את התהליך.
יש ילדים שמתאפקים, וזה כדור שלג שמחמיר את עצמו כי אז כוכב להם כשהם עושים, וזה רק גורם להם להתאפק יותר.
נראה לי שכשהם מרגישים לחץ וציפיה הם לא נכנסים לזהחן מלכות
או שמתנגדים או שמתאפקים או מפספסים המון

יש לי עצה
שאצלי תמיד עובדת

א. לא להתחיל גמילה בוסרית. אני גמלתי ילדים גם מעל 3 כשזה מה שיצא והכל בסדר.
עדיף בשלות ובקלות מאשרר גמילה בוסרית עם תסכולים

ב. גם אם את ממשיכה וגם אם לא-עשי עבודה עם עצמך
תשנני לעצמך
הוא גדול והוא ילמד. הוא מסוגל. ואולי יקח לו זמן
ממש לומר לעצמך שוב ושוב
זה לא משנה שיפספס
הוא בטוח יפספס
ככה הוא ילמד
וגם אם מפספס מלא- פשוט לזרום
רטוב? אוקיי אז בוא ננקה ונחליף בגדים.
ממש ברוגע ובענייניות

לגבי התאפקות
הבת שלי בכיתה א ועד היום מתאפקת בכיתה וככה גם בכל הגנים שהיתה.אז נזק לא קורה כ''כ מהר כמו שאת רואה אז להוריד דאגה
אם ההתאפקות בהמשך תהפך להרגל קבוע תתיעצי מקצועית.
כרגע לא להתרגש מדי
וטיפ חשוב מנסיון
לא לקחת עליו חסות
לא לקחת אותו לאמבטיה שוב ושוב
לא לשדל
והאמת
לא להציע יותר מדי
להפך
לומר לו אתה גדול ואתה תדע לבד לזהות מתי אתה צריך אני סומכת עליך. לאט לאט אתה תלמד


הבן שלי 7 חודשים לא הצליח להגמל סופית בגיל 3+! גי היתי צריכה לשדל אותו ללכת כי לבד לא רצה..
ורק כשהסרתי אחריות זה התחיל להשתפר ועבר
ממה שאני מכירה...שמחה
(מהילדים שלי)
שלב ראשון בגמילה- הילד לא יודע בכלל מה זה יציאות, ואיך עושים ומה. כשמורידים לו טיטול הוא יפספס כמה פעמים.
שלב שני- הוא קולט את הקטע ומתחיל להתאפק. אבל לשחרר לא יודע. אז הוא מתאפק המון זמן, ואז לפעמים מפספס.
לאט לאט הוא מגיע לשלב שלישי- הוא כבר מזהה מתי הוא צריך, ויודע להגיד כשצריך, ולעשות.

אצל כל ילד אורך השלבים שונה.
הבן שלך יודע להתאפק! הוא כבר בשלב שני!
לדעתי זה אומר שהוא ממש מוכן, אולי קצת מפחד. אם אתם בנחת איתו- לא נורא, זה יעבור.
אם הוא מתאפק הרבה זמן- זה לא נורא. ככה לומדים. לאט לאט הוא ילמד לשחרר. אולי יפספס כמה פעמים, אל תילחצי, זה חלק מהלמידה, וזה יעבור.
כשהוא עושה פיפי, אפילו אם מפספס בטעות, תגידי לו- יופי! עשית פיפי! איזה גדול אתה! ככה הוא ילמד מה מרגישים כשעושים. ולאט לאט יתחיל ללמוד לשחרר.
גדולים בדרך כלל לומדים אחרי שלומדים פיפי, אז תהיי סבלנית.

יש לי עצה, תחשבי אם מתאים לך: בלילה לשים לו טיטול, וביום להוריד. ככה הוא יהיה משוחרר בלילה, ולא לחוץ. זה יכול לעזור לו ללמוד לשחרר ולעשות פיפי כשצריך. וגם אם יש לו גדולים- יוכל לעשות בנחת בטיטול, כי ייקח זמן עד שילמד את זה.
וכשיהיה גמול לגמרי לפיפי ביום- תורידי לו את הטיטול גם בלילה.

בהצלחה רבה!
גם בעד גמילה נפרדת לילה ויוםחן מלכות
הוא בגן עירייה או גן פרטי?סופי123
נראה לי שדבר ראשון הייתי לוקחת איתו כמה ימים בבית אם מתאפשר. אם יש חרדה סביב הנושא בגן אז כדי להתקדם כדאי מאד להפחית חרדה. לנסות דיבור חיובי סביב ההצלחות ודיבור ענייני סביב הפספוסים, בלי נזיפות או הבעות תסכול. וכמו כל מיומנות חדשה, זה לוקח זמן, אז סבלנות. הייתי מספרת סיפורים בנושא כמו סיר הסירים וכו', אצלנו מאד עזר רגשית בתהליך.
אצלנו כל גמילה התחילה בקצת לחץ וחרדה, הילדים שלי מסתגלים לאט ולא מתים על שינויים. אחרי כמה ימים הלחץ השתחרר ודברים זרמו יותר טוב.
ואף פעם לא מזיק להתייעץ עם אשת מקצוע, פסיכולוגית או יועצת של הגן בהחלט יכולה להיות כתובת.
רק מציינת שהמקצוע המתאים לפנות אליו הוא -bula
באופן מפתיע
פיזיותרפיה של רצפת אגן
השתתפתי בהשתלמות מרתקת של פיזיו' ושמעתי שיש להם כל מיני כלים, פיזיולוגיים וגם מעבר לכך
הייתה לי גם התמודדות בעניין עם הבן של, בן 4.5 שכל הזמן היתה לו בריחת צואה ורק אז הבין שצריך ללכת לשירותים. ניסיתי קצת להעזר בדברים שאמרה וגם קצת דברים שלי, שלהבנתי היו קשורים לחלק התחושתי ( הוא עם תת רגישות תחושתית) וזה עזר באופן מיידי!!
לה ספציפית קוראים רבקה לב והיא מאיזור השרון. אבל יש בכל מקום פיזיו' שמתמחות בעניין..
יש יועצות גמילהבתנועה מתמדת
שמתעסקות ממש בזה.
אנחנו בעיקר מכירים בגמילה את התופעה של הפספוסים, אבל יש גם ילדים שמתאפקים.. צריך לראות למה הוא כל כך מפחד מזה, בכל מקרה זה משהו שלא צריך לבוא בכח לדעתי.
גם אם זה אומר לגמול עוד מעט ולא עכשיו.

איך מתייחסים לזה בגן?
לי זה נשמע לגמרי נורמליתיתי2
ולא הייתי רצה לפיזיותרפיה או כל דבר אחר.
הוא עוד לא בן 3.
הוא הראשון שלך לפי מה שאני מבינה - אין לו מודלים לחיקוי בדמות אחים גדולים.
אתם רק שבועיים בתהליך.
כנראה הוא עוד לא לגמרי שולט בשרירים, אז הוא מתאפק ומפספס.

לא הייתי לוחצת עליו לעשות פיפי, להבטיח מתנות וכו'. זה לא שהוא מחזיק בכוח. כנראה שכח איך משחררים.
ואכן אחת השיטות לעזור לשחרר היא לשים באמבטיה עם טוש.
צואה זה שלב מאוחר יותר, אחרי השתן. יכול לקחת כמה חודשים נוספים. זו גמילה בפני עצמה.
אפשר לשים לו טיטול בלילה כדי להקל עליו את המתח להחזיק.
וגם כי גמילת לילה היא פיזיולוגית ואם הוא מפספס בלילה כנראה הוא עוד לא שם...

גם מצטרפת לדברים של חן מלכות.
אוסיף על מה שכתבובת 30
שנשמע שהילד קולט איזה שדר שלכם- של לחץ ודחיפות בקטע של הגמילה.
גם הכותרת שלך- מודאגת ומיואשת, מביעה את אותו שדר.
אז קודם כל- כדי שילד יגמל בצורה מוצלחת, כדאי שתזכרי שצריך שני דברים עיקריים- מוכנות של הילד ומוכנות שלך. אצלך- נשמע שלילד אין מוכנות עדיין. ואני חושבת שגם לך עדיין אין מוכנות לגמרי, כי חלק מהמוכנות של ההורים זה לא להילחץ ולהיות בנחת עם הענין.

במקומך, הייתי משחררת לגמרי ..
מחזירה לו טיטול, רואה שהוא חוזר לעשות בו כרגיל, ועוד חודש, חודשיים, מנסה שוב, אבל בעדינות.
כלומר- לא מחליטה שזהו, מורידים טיטול.
אלא קונה לו סיר נחמד בצורת אוטו, למשל, ומניחה בשירותים. מראה לו בשמחה ''תראה מה קניתי לך!!" אתה יודע מה עושים בזה? נכון, פיפי!! אתה רוצה לנסות?"
תכיני מראש איזה צ'ופר קטן, שוקולד צ'יפס או צימוקים או חמוציות. ממש משהו קטן. ואחרי שעושה בפעם הראשונה- גם אם זה לוקח שבוע, תשבחי אותו, תמצאי כפיים, תשמחי, ותתני לו אחד או שניים.
ככה הוא ירגיש ששווה לו לנסות שוב.
והוא גם יקלוט שדר אחר לגמרי.
לא שדר לחוץ אלא שדר שהוא גדול, ומצליח ושווה לו.

וגם אז- בנחת. להיות עקביים עם הצ'ופר, אבל אם לא מצליח- אז הכל בסדר. מלמדים אותו לשים במכונת הכביסה מה שרטוב ומלבישים יבש.
אגב. זה לא חייב להיות כרוך בהורדת טיטול. הוא יכול להיות עם טיטול בגן, ואח''כ בבית להציע לו לעשות בסיר. או לשאול אותו אם רוצה להיות בלי טיטול.
(עזבי תחתונים בשלב הזה . סתם מכביד. שיהיה רק עם מכנסיים)
עוד דבר אחד- קצת קשה לגמול בחורף. הבגדים עבים ומסורבלים יותר, כוללים גם גרביים, לפעמים יש שטיח.
אולי תשקלי לדחות את הגמילה לאביב.

בהצלחה!!
תזכרי שבסוף כולם נגמלים...אף אחד לא מגיע לכיתה א' עם טיטול...
מסכימה עם בת 30 ומוסיפהאני זה אאחרונה
שקודם כל צריך הכנה לפני שמורידים(אולי עשיתם פשוט לא כתבת) שאומרים לילד עוד כמה ימים נוריד טיטול אתה גדול ונעשה פיפי בשרותים ואז כשמורידים יש לו קצת הכנה למה הוא נכנס.
לגבי החורף גם לדעתי קצת מורכב עכשיו הייתי מחכה קצת לאזור פורים לפחות.
ודבר אחרון נורא חשוב שהאחריות תהיה שלו.
זאת אומרת את לא מזכירה מעבר לזמנים שמזכירים לכולם נגיד לפני שינה לפני שיוצאים מהבית וכו.. שאר היום זה אחריות שלו לגמרי.
וגם כשחוזר מהגן את בכלל לא צריכה לקחת אותו לעשות כי זו אחריות שלו ללכת.אגב גם בגן( הגננת יכולה לומר לך שלא התפנה אבל המידע צריך להישאר בינכם שלא תגיד לידו) וכשמצליח אז לשבח ולעודד איזה יופי שהספקת ללכת לשרותים או משהו כזה.. ואם פיספס אז בוא נחליף ופעם הבאה ננסה להגיע לשירותים וזהו לא יותר מזה ..לאט לאט הוא ילמד זה ממש למידה איך לשחרר וללכת בזמן.בהצלחה
מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה

לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.

אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.

ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.

אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?

נגיד דברים כמו-

לשטוף קצת כלים,

להכין ארוחת ערב/ צהריים

לחתוך סלט

לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)

יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.

בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

אולי לשבת ליד השיש? אפילו חצי ישיבהיעל מהדרום

לק"י

להשען על הרגל כזה.

בעייני לשטוף כליםytrewq

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

°^°^^ ממש ככה.יערת דבש

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

לדעתייראת גאולה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה

סותרות אחת את השניה

מצטרפת לא להרים את הילדים בכלליהלומה..

להלביש על מיטה או על הספה שהם יעלו לבד...

להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

לא ולאDoughnut

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

כשבעלי היה במילואיםאמאשוני

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

6 שבועות אחרי לידה אני לא עושה שוםדיאט ספרייט

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לא רואה בעיה כמעט בשום דבר שכתבתכורסא ירוקה.

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

מוזר שאמרו לך את זה! אני זוכרת שאומרים תמיד בפירושמתואמת

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

לי אמרו שמותר לי להרים עד שתיהן יחד 🤷‍♀️מוריה

אז מסתבר שבכל מקום ההוראות אחרותמתואמת

אולי זה בגללאפונה

שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?

יש מצב.מוריה

אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.

יכול להיותמתואמת

אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...

אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא).

מה זה משקל התינוק..כורסא ירוקה.

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

כן, גם אני תהיתי את כל זה🤷‍♀️מתואמת

נכון אבל דקה לפני כןשלומית.

הגוף לא היה אחרי לידה...

זה משמעותי

נכון, בגלל זה עכשיו היא מרימה רק חצי כורסא ירוקה.אחרונה

שבועיים אחרי לידה אני עדיין מרגישה כ"כ רע שאני לאשימושית

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

אני אישיתהשם שלי

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

לא להרים!!אורוש3

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

כל מה שקשור להרמה או מאמץ או התכופפות- לא מבצעתממתקית

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

לקלח ממש ממש לארקאני

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

למשל סבבה תקלחי❤️

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

אני הייתי עושה את כל מה שכתבת חוץ מלהרים לשידהשיפור

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

כל דבר שאפשר ללא מאמץ בישיבהרק לרגע9

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

יצא לכן לאהוב שם אבל מזכיר מישהו שאתן לא אוהבות?אנונימית לשאלה.

כרגע בהריון עם הבת החמישית ב"ה...

מלאי השמות של הבנות הולך ואוזל חחחחח

יש לי שם שמאז שהייתי ילדה מאוד מאוד אהבתי... וכמעט קראנו בעבר בשם הזה..

אממה.. זה ישמע מוזר מאוד אני יודעת.

לבת של השכנה קוראים ככה ואני ממש לא מחבבת אותה. הבנות שלי לא סובלות אותה כי היא מציקה ברמווות. בהתחלה ממש ניסיתי להרגיע את הרוחות, לעודד את הבנות שלי להתפייס איתה. אבל וואלה... עם הזמן גיליתי שיש הרבה ילדים שסובלים ממנה בשכונה וגם למבוגרים היא מתחצפת בקטע הזוי, מנבלת את הפה וכו'. אז אני יכולה להבין את התחושות כלפיה.

כולה ילדה בת 8 אגב.

וזה מבאס אותי בטירוף כי הייתי כל כך מחוברת לשם הזה. וזה מרגיש לי כזה דבילי לא לקרוא בגללה. כאילו, גם אם נהיה שכנות לנצח, למה זה גזירה על שם שילווה את הבת שלי עד 120? מצד שני אני ממש רואה את הבנות שלי מחרימות את התינוקת אם זה יהיה השם שלה חחחח

וגם לי זה מורכב כי הילדה הזו היא הקונוטציה היחידה שעולה לי עם השם ואני רוצה לחשוב על מידות טובות כשאני קוראת בשם. זה מוציא את החשק כי ממש לא בא לי להיזכר בילדה ההיא כל פעם שאגיד את השם.

בקיצור אם מישהי חוותה משהו דומה אשמח לשיתוף♥️

מצטערת שזה לא עונה לך, זה ממש הזכיר לי את הסרטוןבת מלך =)

הזה. חחחח😅🫣

חחחחח ראיתי את זה!! ענקאנונימית לשאלה.

חחחחחחח גאונייירקאני

האמת שלא הייתי קוראת בשםאיזמרגד1

שיעשה לי ובעיקר לא לילדים שלי קונוטציה שלילית

אצלנו גם היה ככהפאף

שם שממש אהבתי עושה לשנינו קונוטציה שלילית למישהו שהוא אומנם לא שכן, אבל אנחנו נפגשים איתו על בסיס דיי קבוע... אנחנו הוספנו שם שני קוראים בשני השמות, אז זה לא נשמע אותו דבר

בטח, בהריון של הבכור שלישאלה גנים

חשבנו על כמה שמות אבל סביב הלידה בדיוק היו לי כמה תלמידים עם השם הזה...

ובא נאמר, לא ממש התחשק לי לקרוא ככה...

החלפנו שם בגלל זה 😉

אגב

היום אין לי מושג איזה שם זה היה 🤣🤣🤣

היה לי תלמידבאתי מפעם

שעשה לי את המוות, ואמא שלו עוד יותר...

אמרתי לעצמי אין מצב שאני אקרא לתינוק בשם הזה, זה כל הזמן הזכיר לי אותו ועשה לי רע.

יום לפני הברית, אני ובעלי יושבים, מנסים להיסגר על שם ושום דבר לא 'מתלבש' על הילד! רק השם של התלמיד ההוא.. בסוף קראנו לו בשם התלמיד ו-אלף אני כבר סלחתי לו ואמא שלו, ובית, זה כבר בכלל לא מזכיר לי אותו כי כבר יש לי אותו משלי. הילד הזה אחד הילדים המדהימים והחכמים והמתוקים שאני מכירה וזה לא בגלל שאני אמא שלו!!! 🤣 באמת!

מה שאני מציעה שתחכי ללידה ותראי איך את מרגישה עם השם, זה יכול להשתנות לכאן ולכאן.

את לא תזכרי בילדה ההיארק טוב!אחרונה

כי תחשבי על הבת שלך. תשכחי שיש קשר וזה אותו שם.

אבל ידועה האימרה שכשאתה קורא שם לילדים שלך אתה מגלה כמה אנשים אתה שונא (או אם ניהיה יותר עדינות- לא מחבב..)

משהי הייתה בהדסה בייבי במקום האישפוז?עדיין טרייה

אני לא רוצה להוסיף ימים בהם לא אהיה בבית עם הילדים רק להחליף את ה2 לילות של האישפוז אחרי הלידה בחדר פרטי בלי הפרעות של אחיות בלילה ואוכל נורמאלי. השאלה אם זה אפשרי? צריך אישור שיחרור מוקדם? אפשר לעשות את כל הבדיקות שעושים לתינוק כשנמצאים שם (משקל/צהבת/pku/שמיעה)?

אין שם בדיקות בכלל. לא כל המטפלות שם אחיות....אמהלה

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

תודה על התשובותעדיין טרייה

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

גם מחלקה ג' עברו עכשיו לחדרים מרווחים ונעימיםקטנה67

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

צריך לחתום על סירוב אשפוזשלומית.

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

תודה!עדיין טרייה

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הבית חולים שלא מעירים אותך לבדיקות- מעייני הישועהיעל...

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

גם במאיר לא העירו אותיטארקו

זה מחרפן ממשמבורכת

לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.

גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".

להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.

ממש מסכימה זה מחרפן אצלי התינוקות בוכיםםםםאולי תדעו

ועד עד ואם בכלל מצליחה להניח אותם לרגע בעריסה ואז מעירים אותי ואיכשהו גם את התינוק כי יש להם מחשבה שקטנים לא מתעוררים מרעש והם כןןןןןן

קיצר זה משגע

אותי כן העירו באפס הפרדה במעייניאולי תדעו

אבל באמת מחלקה שקטה ברמות מטורפות ממש לא מרגישים שבי"ח כמעט..

אבל כן העירו אותי בלילות כמה פעמים חח אז כנראה סתם היה לך מזל מוצלח

מעניין, כי פרגנתי להן על זה, והם הסכימו איתייעל...אחרונה

שהן לא מעירות.

רק בלילה האחרון.

אבל ניצלתי, כי חתכתי יום קודם

;)

יש הבדל בין מחלקה של ביות לאפס הפרדה? או שזה אותו הדבר?

אני הייתי בעין כרםרקאני

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

האמת שגם אצלי בעין כרם לא זוכרת שהעירוקטנה67

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

אי אפשר להקדים pku, אבלשלומית.

אפשר להשלים בטיפת חלב כמה ימים מאוחר יותר.

אני לא זוכרת שאחיות הפריעו בלילה, אבל זה ממש משתנה...

אני בלידה אחת הייתי בחדר צפוף במחלקה ג עם שכנה מהממת שכל פעם שהתינוקת שלה צייצה יצאה החוצה (בעיניי ממש אקסטרה אני לא הקפדתי) ולעומת זאת בלידה שאחריה הייתי בחדר מהמם בד כאשר לשכנה הייתה תינוקת בכיינית במיוחד ועם בעיה רפואית שגרמה לה לבכות יותר ולא יכולתי לנוח בכלל...

עונהרק לרגע 1

לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.

במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.

אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.

זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט

מסכימה מאד לגבי האוכל- ממש לא נהניתי שםאמהלה

מוסיפה עוד משהו לגבי הדסה

כמו שכתבתי לך, הבייבי שלי היה מאושפז, עם תמיכה נשימתית ומנוטר במשך 5 ימים

אני אושפזתי במשך 4 ימים ואז שחררו אותי (הלכתי להדסה בייבי כדי להיות קרובה אליו)

כל ה4 ימים האלו לא בדקו אותי בכלל!!!!

לא לחץ דם, ולא כלום

רק בוקר אחרי הלידה נתנו לי זריקה אנטי די והוציאו את העירוי

מאז ועד ששוחררתי לא נבדקתי

ולמה?

כי הייתי צמודה לבייבי בפגייה או בתינוקיה

והם לא טרחו לחפש אותי כדי לבדוק מה קורה אותי

למרות שהיה בהחלט רשום להם שהבייבי מאושפז

כשבאו לשחרר אותי פתאום האחות שאלה למה אין פה שום בדיקות שלך.....

היה הזוי....

הלפפפ בנות ישראל מה עושים עם השפם????עד חצות

הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!

מה אתן עושות?????

חוט. לבד בביתהמקורית

כל כמה זמן צומח? זה לא משאיר פצעים? פגמנטציה?עד חצות

עונההמקורית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

אפילציהDoughnut

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

^^ כואה אבל שווה.דיליה

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

היוםDoughnut

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

אני אשמח לשמועמישהי מאיפשהו

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

ברור!Doughnut

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

שלחתי לך בפרטי. תודה רבה!מישהי מאיפשהו

ממליצה ממש על סילק!!! מוריד בכמה דקותהרמה

לייזר!!!!ניק חדש2

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

רק חשוב לציין שעלול להגביר צמיחת שיערהמקורית

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

אני סבלתי קשות משיעור יתר בפניםניק חדש2

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לייזר בפנים?רקאני

אני מורידה ברצועות שעווה מוכנות אחת לחודש וחציאולי תדעו

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

פינצטה בביתאורוש3

רק לשים לב לפיגמנטציה, עלולה להווצרהרמה

ממה? משעווה?אוהבת את השבת

ממה באמת זה נוצר? הפיגמנטציה?קופצת רגע

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

אני הבנתי ששעווה מגבירה וחוט לאוהרי החדשה

בבית לבד.. (עשיתי בעבר הסרה שם בלייזר וחזר מהלידה)שיח סוד

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני עשיתי באפילציה ומבסוטהתודה לה'.

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

אשמח ממשעד חצותאחרונה

דילמה בעקבות מקרה בגן שעשועיםדרקונית ירוקה

בשבת הייתי עם ילדי בגן השעשועים בישוב.

יש שתי נדנדות והרבה ילדים שאוהבים להתנדנד. הילדים שלי רצו להתנדנד ועודדתי אותם ללכת לחכות ליד ולהגיד לילדים שעל הנדנדה שהם גם מחכים. אלו ילדים שהיו עם הגדולה בגן שנה שעברה.

הגדולה באה בוכה אחרי רגע, מספרת שיש ילד שרודף אחרי כל בת שמתקרבת. הלכתי איתה לבדוק מה הסיפור. זה אחד מהילדים בגילה, ברגע שהגעתי הוא הפסיק וחזר לפטפט עם החברים שעל הנדנדה.

נשארתי איתה לחכות לתורה וילדים נוספים הצטרפו כשראו שעכשיו אפשר להתקרב לנדנדות בלי שיציקו להם.

הילדים על הנדנדה נשארו שם זמן רב ולא פינו אותה גם כשהזכרתי להם שיש ילדים נוספים שמחכים ושהם כבר יותר מ10 דקות. הגדיל לעשות אחד מהם כשאמר לי "בבקשה תחזרי לשבת ושx תחכה פה לבד. אנחנו רוצים להיות פה כל הזמן וזה מפריע לנו שאמא מסתכלת".

בסוף אחות של אחד הילדים באה ודגדגה אותו עד שירד וכך התפנתה נדנדה.

אני תוהה איך היה הכי נכון לנהל את האירוע. מה אתן עושות במצבים כאלו?

פונה להורים שלומוריה

או מציבה עובדה שנגמר התור שלהם ועכשיו ילדים אחרים.

האמת? הולכת ומשכנעת את הילדים לחפש מתקן אחרירדנית

אין לי עניין לחנך ילדים של אחרים.

בבית אפשר להסביר למה בחרנו ככה במקום לעמוד על שלנו כמו שמגיע לנו, אבל בסוף אני אישית לא מעוניינת בויכוחים מיותרים.

גם אני. לא מעוניינת לריב עם ילדיםמנגואית

אומרת לילדים שלי שזה ממש מבאס שאחרים לא נותנים להם תור ונעשה משהו אחר

בדרכ גורם לבכי אצל הקטנה יחסית

וגם גרם לזה שהילד שלי יחסית גדול לא הסכים לפנות את הנדנדה כשהיה תורו ביום אחר ופה כבר לא ידעתי איך להתמודד

סביר להניח שלא הייתי יודעת איך לנהל את הארועשימושית

ואומרת לילדים שלי שפעם אחרת נגיע לנדנדות, שמחה שאצלינו רוב האמהות בשטח וזה קל יותר

קודם כל, לגבי הילדים שמתנדנדים הרבה זמןממתקית

אני תמיד באה ואומרת בהומור: אז אתם פה עד מחר? עד החגים? לא פשוט שאדע...וכו וכו הם מבינים, עוד קצת הומור ואז הם קמים.

לגבי המציקים- הייתי מיידעת את האמא, או מעירה להם בעדינות. לא לעניין

ילדים אחרים לא צריכים לפחד לחכות בתור לנדנדה.

(הערה- אני מהאימהות המתערבות, יצא לי להפריד ילדים באמצע מריבה, להסביר לילד שלא מקללים או שיש פה ילדה שמחכה שעות בתור ועוד כהנא וכהנא.

בד"כ ההורים בטלפון לצערי ולא שמים לב לילדים שלהם, ולא אכפת להם מה קורה לילד (וקרה לי שילד בא אליי ולא לאמא שלו ואמר לי את יכולה להגיד לו לקום הוא מתנדנד הרבה זמן ועכשיו תורי...

אז אני מרשה לעצמי...

אמא שלהם לא היתה שם?אונמר

איזה קשה זה שהורים שולחים את הילדים לבד,

ואז ההורים האחרים בבעיה. אלה שכן היו אחראים מספיק כדי לבוא בעצמם.

אבל חושבת שהיתי מבהירה לילד טוב מאד שהוא סיים וזהו.

אם לא היה עוזר והיתי רואה שהוא ממש חצוף ושם עלי פס,

היתי מסבירה לילד שלי, שיש ילדים שלא יודעים לכבד ולהקשיב, ואין לנו מה לעשות כי אנחנו לא מלמדים אותם במקום ההורים שלהם.

פעם אחרת כשאמא שלו תהיה פה אני אדבר איתה על זה.

אז בא נבחר משהו אחר בגינה לשחק בו עכשיו.

סיטואציה שאני שונאת אותה אבל, כי זה מציב אותך בתור מבוגר במצב חסר אונים.

כי את לא יכולה להוריד פיזית את הילד מהנדנדה.

למרות שכשהיה לי סיטואציה כזו עם ילד ממש קטן כן הורדתי אותו.

הוא היה בן שנתיים אולי שלוש, ועלה על המגלשה מלמטה ולא נתן לשאר הילדים להתגלש מלמעלה.

וכולם יושבים ומחכים כולל הבת שלי.

אמרתי לו בהתחלה יפה, אתה יכול לעלות מהסולם אבל לא עולים מיפה. יש פה ילדים שמתגלשים.

הסתכל עלי ואמר שלא.

הזזתי אותו.

הסיטואציה היתה של הורה באמת מנותק כנראה כי זה גם גיל ממש קטן, והילד ממש שם עלי פס והוא פיציי.

הרמתי הזזתי. אמרתי לו, אם אתה רוצה תעלה משם מהסולם.

איך קשה לי עם הורים שלא משגיחים יו.

וואי האמת שזה מטריף אותיבוקר אור

יש אצלנו מלא הורים ששולחים ילדים בני שמונה כזה לבד (פעם היה גם ילד שהיה ברור שיש לו בעיות והוא ניסה לדפוקי את הנדנדה בראש של הבת שלי..)לצערי אני לא מספיק מפחידה כנראה.. אבל האמת שזה מחזיר אותי לימים שטני הייתי ילדה בת עשר וחשבתי לעצמי שאם אני אהיה מבוגרת הם בטח יתייחסו אלי..

אם ההורים שם - פונה אליהם שישימו לבחילזון 123

אם לא- אז מבהירה להם שהתור נגמר. ואם צריך עוצרת את הנדנדה בעצמי.

מודיעה חגיגית שנגמר הזמן ויש עוד ילדים שמחכיםיעל...

אם ההורים בסביבה אפנה אליהם, אם לא- אדאג בנעימות אבל באסרטיביות שהילדים ירדו..

וכמובן שהמשפט שלו חצוף מאד

האמת אם זה בגיל גןמקקה

יש מצב שהייתי פשוט מחזיקה את הנדנדה ומודיעה להם שירדו

גדולים יותר כנראה הייתי מעירה להם והולכת משם אם לא עוזר

אני רואה רק את הילדים שלי בגן שעשועיםטארקו

לא בקטע רע

אבל אם יש ילדים שתופסים מתקן כבר הרבה זמן והילדים שלי רוצים גם, אני באה ואומרת להם לרדת.

בדכ הם מתיישרים מיד ואם לא והם עם הורה שם אני דואגת לערב אותו.

זה עובד גם לכיוון השני, אם הילדים שלי על מתקן ויש ילד אחר שרוצה, אני אומרת להם לרדת כי זו אחריות שלי שלילדים שלי יהיה טוב ושיהיה טוב לילדים אחרים בסביבתם.

האמת שזה די נפוץ ילדים גדולים שלא רוצים לתת לקטניםשיח סוד

אבל בדרך כלל אחרי שהורה מגיע הם מתקפלים.

האמירות אלייך זה כבר חוצפה מסוג אחר.. וגם לא לרדת אחרי שהורה מבקש כמה פעמים זה לא בסדר..

לחנך אי אפשר , כנראה שלא הייתי מנסה מולם.

אני הייתי מלמדת את הילדים שלי שאם הם רואים חבורת ילדים שליליים שלא מעוניינים לוותר - שהילדים שלי פשוט יתרחקו לאיזור אחר..

הזכרת לי שהבן שלי היה בן 5 בערךדובדובה

הוא התנדנד מלא זמן.. והתחיל להיווצר תור ארוך... אמרתי לן שמעון (שם בדוי) תרד.. יש עוד ילדים. אמר לי רגע אמא עוד מעט. עכשיו חיכו שם גם ילדים ערסים כאלה.. אנחנו גרים בשכונת פיתוח. הוא כולו היה עם פיאות כיפה ענקית קטנצ'יק...חששתי בשבילו כבר. באיזשהו שלב אחד הילדים שאל אותו ילד נו מתי אתה יורד?... והבן 5 שלי עונה. עוד אלף דקות...

ונקרע מצחוק. והאמת גם הילדים האחרים צחקו ממנו ומהאומץ שלו.. . בסוף הוא ירד כמובן כי הכרחתי אותו. הוא לא בכה הוא הקשיב לי כי סך הכל הוא היה ילד ממושמע.. אבל הקטע עם הנדנדות זה כל כך משהו נפוץ והייתי בכל כך הרבה סיטואציות ולמדתי לקחת את הרגלים וללכת... כי יש אימהות שנכנסות לאירוע כאילו מקסימום גנבו לילד שלהם את הבימבה. . . לשחרר וללכת לדעתי הפתרון הכי טוב...

האמת שמבחינתי נחמד אם ילדים מפנים אבל מותר להם112233445566

גם להיות הרבה..

אם האמהות בטח נעשה תור וכזה..

אם לא וילדים לא מפנים אז אני אגיד לילדים שלי שהנדנדה תפוסה וזהו...

ילדים נגיד שמטפסים על המגלשה מלמטה ומפריעים אני יותר אעיר אבל גם בגבול הטעם הטוב מספיק לי הילדים שלי אין לי כח לחנך ילדים אחרים...

כל עודשושנושיאחרונה

לא נתקלת במקרה כזה:

ילד אחד על הנדנדה

אחרי 5 דקות מוריד מהירות, האמא מגיעה קוראת לעוד שלושה ילדים אחד אחרי השני כדי שיעלו אחריו.

בשלב מסוים שאלתי את האמא כמה ילדים יש לה כדי לדעת עוד כמה זמן זה ייקח, היא פחות התחברה..

כל עוד לא נתקלת בחוצפה כזאת, כבר טוב.

לגבי המקרה שלך - יש ילדים חצופים, אני לרוב כשמגיעה אם הילדים לא מבינים את הרמז הראשוני, אני ממשיכה הלאה.

המלצות למשחקי קופסארוח הרים

למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?

רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..

למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)

תודה!

שם קודמוריה

לאיזה גיל?אפונה

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

אזור 8 ומעלה. תודה!רוח הרים

7 ומעלה-שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך כ"א בחשוון תשפ"ז 10:43

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אלוף החמין..?😅 רצה לבדוק חחחהמקורית

ticket to rideדיאן ד.

אנחנו ממש אוהבים.

אצלינו אוהביםדרקונית ירוקה

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

המדבר הנעלםענבלית

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

דיקסיטחילזון 123

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

בדיוק אתמול חשבתי על זההשם שלי

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

אנחנו שיחקנו אנדרלמוסיהשושנושי

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

זה המשחק שלא הצלחתי להיזכר בשמו!שימושית

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם

אנומיה, מונפול, אליאסאני אנונימית!אחרונה

שאלה לנשים..אביול

שבוע טוב,

מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...

בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).

אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!

כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...

מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...

אני בעיקר שואלת כדי להביןאביול

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

בהחלט מומלץ לפנות לרופא/ת נשיםתהילה 4

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

ממליצה ללכת לרופאאליה:)

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

תודה! לך ולתהילהאביול

אני לא מצליחה לקבוע תור בטלפון או באתר (כללית)...

השאלה אם זה משהו שכדאי ללכת בשבילו למיון נשים? (לא בבית חולים... במרפאה...)

או שצריך לחכות לתור שיהיה בעוד מלא זמן?

אם זה יותר מ4 שנים אז זה יכול להיות איתות שצריךשימושית

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

תודה! שאלות בפניםאביול

מעניין מה שאת אומרת, בדיוק רציתי להוציא אותו... אז זה רק מחזק את זה.

השאלה אם התור לרופא זה דחוף או שאפשר לחכות?

ועוד משהו אחרון- מה העצות להפסקת דימום? אף פעם לא התנסיתי...

יכול להיות שההתקן זזאמאשוני

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

בדיוק חשבתי עלייך השבוע! את חסרה♥️המקורית

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

אמאלה ריגשת!אביול

לא חשבתי שמישהו זוכרת... תודה!

הגזמתתתתהמקורית

לקחתי ממך כלכך הרבה השראה ולגיטימציה לא לשטוף כלים..

חחחח אני מקווה שאת זוכרת עוד דבריםאביול

ולא רק את זה (איך עושים אימוג'ים??? חח)

אני גם זוכרת אותךאמאשוני

ברוכה השבה!

תודה נשמה!!אביולאחרונה

אני עדיין קוראת אותך ומחכימה המון...

אל תאחלי לי לשוב, אני לא רוצה להתמכר...

הלכת לביקורת?בוקר אור

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ההנחיה עכשיו היא-שימושית

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

תודה לשתיכן, עשיתי ביקורת לא מזמן...אביול

והכל היה בסדר

עריסה נצמדת קו אפס מבד ולא עץ, יש כזה?הרמה

בלי פער בגובה.

היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר

והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.

יש משהו שהוא גם וגם?

לא יודעת אם יעזור- יש לי של תאומים.מוריה

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

איזה ילד מושחל? הריצרץ נעצר באמצעהרמה

בצד של הריצרץ,מוריה

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

נמוך יותר? אני רוצה שגבהי המזרן יהיו שוויםהרמה

החלק שפותח נפתח יותרמוריה

ואין חתיכת בד שמפריע

בטח, נראה לי שיש הרבה, גם אני קניתי כזו.מתואמת

שאחפש לך את הקישור שלה?

קניתי מנגר שעושה לפי המידות של המיטה שלךבת.

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

כן אשמח ממש🙏🙏הרמה

הלינק לא נפתח🥴 אשמח שובהרמה

אוי... זה קישור ישן, כנראה שבגלל זה לא נפתח...מתואמת

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

לא יודעת אם קו אפס אבל ראיתי במשנת יוסף השבועחילזון 123

לי יש מבדשלומית.

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה

אבל זה לא קו אפס זה פער נכון?הרמה

זה כן קו אפסשלומית.אחרונה

עד כמה שזכור לי (כרגע לא בשימוש כי אין לי קטנטן)