אני רוצה לקום מהאבן שסוגרת לי את הבאר.
לכל אחד יש בורות. לכל אחד יש בארות, לכל אחד מגיע שפע, גם לי. אני רוצה להפסיק לכבות את עצמי על השמשה של החלון, לבחור בלא להרגיש. אני רוצה לבחור לקבל שפע.

לכל העזאזלים אין לי מילים
יש לפעמים שהגעגוע הוא חונק אותי, ממש אפשר להרגיש יד על הצוואר ואין אוויר. והגעגוע הזה, כוסעמק. הוא לא עוזב אותי כבר שנים. למי את מתגעגעת, למה את מתגעגעת. אני מתגעגעת לדברים חולפים, לארועים חולפים, לאנשים חולפים, לרגשות חולפים, למוזיקה. אני מתגעגעת ללב פועם, לאהבה שמציפה לי את המוח בהורמונים ופרפרים פרפרים, אני מתגעגעת לשדות רחבים ומלא דשא ולמלא אנשים שעושים ללב שלי להתרחב, ולפקל קפה בים ופשמיכה ואנשים אנשים. כל האנשים שאהבתי נעלמו לי, נשארו כמה שיעלמו גם עוד שנה או שנתיים, האנשים בלב שלי מתחלפים בקצב מהיר, הגעגוע מכרסם.
די, אני רוצה להפסיק להתחרט, להתחיל לפתוח את הלב, להתחיל להרגיש חופשיה, כי אני חופשיה, כי ככה נולדתי, להתחיל להשתחרר. לעורר אהבה.
לעורר אהבה.
הגעגוע הוא שקרי, הגעגוע האמתי הוא לעצמי. כמה אהבה יש בי לעולם, להתחיל לפזר אותה, קודם כל עלי.
אני רוצה כבר להשקות את הלב שלי מהבאר שאני יושבת עליה.