הגיוני שזה ככה?

מרגיש כאילו אנשים מפרשים טוב לב בתור חולשה או בתור מישהו שתמיד יהיה שם בשבילם. 

זה נורא להרגיש ככה שאתה נותן את הלב ולא מעריכים את זה.

ממש מרגישה כמוך! אני לא ממש מצליחה אבל לכבות את המתג הזה 

זה אוכל אותי מבפנים.

אני כל הזמן דואגת ושואלת ואוהבת והבן זוג שלי כבר אומר לי לפעמים חלאס הופך להיות חונק.

הלוואי שהיה לי אכפת פחות 

פחות דאגות על הראש שלי. אני מקנאה באנשים שפשוט לא אכפת להם יותר מידי ולא שמים לב לכל דבר קטן

שזה קצת כמו חיבוק דוב. זה חיבוק גדול ומגונן אבל זה חונק מרוב שאני כל הזמן דואגת ואוהבת ואין לו את המקום שלו לאהוב גם ולתת לי גם

אני בטוחה שהוא צודק אחרת לא היה מרגיש ככה. 

הבעיה שהלב אוהב ולפעמים אני לא שמה לב שאני עושה את זה

הוא רואה את הטוב שלי ומעריך אותו מאד 

אני מבינה מה הוא אומר...

שהוא רוצה גם את המקום שלו שיתן לו לאהוב אותי ולהזמין אותי אליו ולהתקשר הוא 

כאילו שהכל אני עושה 

אני תמיד זאת שמזמינה ואני מתקשרת ושואלת מבינה? 

כאילו אני חייבת להוריד הילוך לפעמים

האם זה לב טוב, או שזה יותר תחושה של "אפסות" ופחד של ממה יגידו?

תשבי לרגע ותרגישי מה את מרגישה כשמבקשים ממך משהו. הדופק עולה כי את שמחה ומתלהבת או שהבטן נהיית כבדה ומציקה כי לא נעים לך לסרב?

דווקא מבקשים ממני להפסיק להיות 'אובר' 

אני מרגישה אבל אחריות על כולם 

אני יכול להגיד מה שאני חושב אבל זה לא מאוד משנה. בסוף זה החיים שלך. רק את יודעת להגיד מה את מרגישה ומאיפה זה מגיע.

נשמע שזה כבר עבר את קו ה"לב טוב"  למקום שלא בריא לך. 

השאלה איך מנטרלים את זה ומשתמשים במוח

להסיח את הדעת וכו' עד שהלב נרגע. חפשי פה בארכיון תמצאי אולי 100  הודעות כאלה ב-16 שנה שאני כותב פה

היום אני חושב אחרת לגמרי (בכל זאת התבגרתי). הנסיון שלי מראה שנטיות הלב מייצגות בדרך כלל דברים סמויים שיש בנפש.

לפעמים אנחנו מרגישים אפסים מול מישהו (או מול הסביבה בכללה) ואז חשוב לנו לרצות, לפעמים אנחנו מרגישים "אף למעלה" ולא בא לנו לעשות משהו שבשכל ברור שיועיל לנו, ולפעמים יש משהו ברובד עמוק יותר שמשפיע על ההתנהלות.

שבי עם עצמך, תבודדי את התחושה הפיזית ותנסי להקשיב לה. תהיי מופתעת מהתוצאות.

לא בטוחה שהבנתי למה התכוונת

הגזמה יכולה לגרום שיבוש

הלב הרבה פעמים מוביל אותי

הלוואי שהייתי יודעת לכבות את המתג הזה של הלב שאכפת לו מידי מאנשים 

ולהפעיל את השכל שיגיד תדאגי קודם כל לעצמך לפני שאת דואגת לאנשים אחרים

אוי זה בעיה קשה...

הרבה פעמים שמעתי את זה ואני מדקלמת את זה לעצמי 

אבל אני מרגישה שאני סוחבת את כל האנשים שאני אוהבת על הגב שלי 

שאני חייבת לדאוג להם תמיד. אם זה להורים שלי ולבן זוג ולהכל 

מרגישה אחריות גדולה מידי

תודה שאת חושבת ככה כי אני ממש מרגישה מעפן עם עצמי ברגעים אלה.

אבל אוף הלוואי שהייתי מצליחה באמת 

חלום שלי שיהיה לי אכפת פחות  

שתדעי שדי חיזקת אותי כרגע. תודה 

יש מצב שיש חוסר אצלנו שמשתקף אצל האחרים

להבין באמת שאנו בני אדם שלא מבינים בהשגחה האדירה בעולם הרחב  ולא יודעים מה טוב ורע לעצמנו ובטח לאחרים, ולא יכולים לעשות הרבה בכוחנו הדל

אז אולי הדאגה קופצת כלפי "אחרים" כאשר אנחנו לא בנחת?!

אז אנו צריכים להיות בנחת שלנו וככה אנו עוזרים לעולם להיות בנחת..

אצלי הענין גם בשם שלי יהונתן. לא אני ה"נתן" אלא יהונתן

כמובן שצריך לשים גבולות אם את נפגעת מזה, או אם בעלך צריך יותר מרחב, אבל הבסיס צריך להיות במידת החסד.

אני לא מסכים בכלל עם העצות שקיבלת בשרשור... תשמחי במידה הטובה שיש לך, הסימן של עם ישראל, "עולם חסד יבנה".

"נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מוותר מפסיד" (מפורסם בשם החפץ חיים או הרב שטיינמן).

"הלב הטוב רק דופק אותך בחיים"? אין מצב.

אם מה לא הסכמת? מעניין לשמוע

אני מסכימה איתך שזאת מידה טובה אני יודעת שיש לי יתרון ענק על אחרים שאני רגישה לסביבה ואני שמה לב לדברים קטנים שאחרים לא יתעכבו עליהם.

אבל אני די מרגישה שהלב משחק תפקיד גדול בחיים שלי הוא הרבה פעמים מוביל אותי וזה לא דבר טוב

המוח צריך להיות בקונטרול על דברים ולא לפעול רק מהרגש

לא הסכמתי עם האוירה הכללית בשרשור. (למשל: "מכריחה את עצמי שלא יהיה לי אכפת". "לכבות את המתג הזה". "תנסי באמת לנתק את עצמך רגשית לתקופה".)

אני מסכים שהמוח צריך להיות בשליטה, ברור. אבל הוא צריך להוביל לכמה שיותר חסד, ולהגביל את החסד רק במקרי קיצון: כשהמקבל או הנותן נפגע, או כלפי אויבי עמ"י ורשעים. זהו.

אבל כשכל העולם קצת חושב אחרת ממני זה בעיה 

אנשים חושבים על כסף ועל איך להצליח ושמים מרפקים ורגליים אחד לשני אני מרגישה שהלב הטוב הזה שיעצור ויעזור למי שנפל יפיל גם אותי.

בסוף זה מתפרש כסוג של חולשה או פראייריות

בסוף כולם אוהבים ומעדיפים אדם כזה.

לב טוב זה עיקר העקרים 

וכו'.

זה ציוד של הרבה מאוד כסף. מתחיל במאות אלפי שקלים ונגמר במליונים.

כי מליון דאגות ירדו לי מהראש

אחר כך משנה מהיסוד את מערכת החינוך בכל המגזרים בארץ ישראל

ועל הדרך גם טרנספר מרצון והרבה הרבה התיישבות

מערכת הבריאות כנראה גם תיכנס ללוז

2. יוצר שותפות עם 'תורה בציון' שמחזיקה אברכים שהומלצו על ידי ראשי הישיבות שלהם כמסוגלים להגיע לגדולות. הייתי מדייק את הקריטריונים ומכניס סעיף עמידה בבחינות וכדומה, ומעלה את התמיכה למשכורת של ממש.

3. קרן סיוע לגאולת בתים, גאולת קרקעות, תמיכה בחוות, פיתוח יישובי קצה שלא מקבלים מספיק מענה, וגם תמיכה בגבעות ובחלוציות הבלתי פורמלית (כולל הכשרות מקצועיות). בנוגע לגבעות הייתי מציב תנאי אחד וזה ליווי וקשר עם קבוצת רבני מיינסטרים מגוונת שהייתי רותם למהלך.

4. מטפל בעצמי בכמה תחומים, ומתפתח.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.