הגיוני שזה ככה?

מרגיש כאילו אנשים מפרשים טוב לב בתור חולשה או בתור מישהו שתמיד יהיה שם בשבילם. 

זה נורא להרגיש ככה שאתה נותן את הלב ולא מעריכים את זה.

ממש מרגישה כמוך! אני לא ממש מצליחה אבל לכבות את המתג הזה 

זה אוכל אותי מבפנים.

אני כל הזמן דואגת ושואלת ואוהבת והבן זוג שלי כבר אומר לי לפעמים חלאס הופך להיות חונק.

הלוואי שהיה לי אכפת פחות 

פחות דאגות על הראש שלי. אני מקנאה באנשים שפשוט לא אכפת להם יותר מידי ולא שמים לב לכל דבר קטן

שזה קצת כמו חיבוק דוב. זה חיבוק גדול ומגונן אבל זה חונק מרוב שאני כל הזמן דואגת ואוהבת ואין לו את המקום שלו לאהוב גם ולתת לי גם

אני בטוחה שהוא צודק אחרת לא היה מרגיש ככה. 

הבעיה שהלב אוהב ולפעמים אני לא שמה לב שאני עושה את זה

הוא רואה את הטוב שלי ומעריך אותו מאד 

אני מבינה מה הוא אומר...

שהוא רוצה גם את המקום שלו שיתן לו לאהוב אותי ולהזמין אותי אליו ולהתקשר הוא 

כאילו שהכל אני עושה 

אני תמיד זאת שמזמינה ואני מתקשרת ושואלת מבינה? 

כאילו אני חייבת להוריד הילוך לפעמים

האם זה לב טוב, או שזה יותר תחושה של "אפסות" ופחד של ממה יגידו?

תשבי לרגע ותרגישי מה את מרגישה כשמבקשים ממך משהו. הדופק עולה כי את שמחה ומתלהבת או שהבטן נהיית כבדה ומציקה כי לא נעים לך לסרב?

דווקא מבקשים ממני להפסיק להיות 'אובר' 

אני מרגישה אבל אחריות על כולם 

אני יכול להגיד מה שאני חושב אבל זה לא מאוד משנה. בסוף זה החיים שלך. רק את יודעת להגיד מה את מרגישה ומאיפה זה מגיע.

נשמע שזה כבר עבר את קו ה"לב טוב"  למקום שלא בריא לך. 

השאלה איך מנטרלים את זה ומשתמשים במוח

להסיח את הדעת וכו' עד שהלב נרגע. חפשי פה בארכיון תמצאי אולי 100  הודעות כאלה ב-16 שנה שאני כותב פה

היום אני חושב אחרת לגמרי (בכל זאת התבגרתי). הנסיון שלי מראה שנטיות הלב מייצגות בדרך כלל דברים סמויים שיש בנפש.

לפעמים אנחנו מרגישים אפסים מול מישהו (או מול הסביבה בכללה) ואז חשוב לנו לרצות, לפעמים אנחנו מרגישים "אף למעלה" ולא בא לנו לעשות משהו שבשכל ברור שיועיל לנו, ולפעמים יש משהו ברובד עמוק יותר שמשפיע על ההתנהלות.

שבי עם עצמך, תבודדי את התחושה הפיזית ותנסי להקשיב לה. תהיי מופתעת מהתוצאות.

לא בטוחה שהבנתי למה התכוונת

הגזמה יכולה לגרום שיבוש

הלב הרבה פעמים מוביל אותי

הלוואי שהייתי יודעת לכבות את המתג הזה של הלב שאכפת לו מידי מאנשים 

ולהפעיל את השכל שיגיד תדאגי קודם כל לעצמך לפני שאת דואגת לאנשים אחרים

אוי זה בעיה קשה...

הרבה פעמים שמעתי את זה ואני מדקלמת את זה לעצמי 

אבל אני מרגישה שאני סוחבת את כל האנשים שאני אוהבת על הגב שלי 

שאני חייבת לדאוג להם תמיד. אם זה להורים שלי ולבן זוג ולהכל 

מרגישה אחריות גדולה מידי

תודה שאת חושבת ככה כי אני ממש מרגישה מעפן עם עצמי ברגעים אלה.

אבל אוף הלוואי שהייתי מצליחה באמת 

חלום שלי שיהיה לי אכפת פחות  

שתדעי שדי חיזקת אותי כרגע. תודה 

יש מצב שיש חוסר אצלנו שמשתקף אצל האחרים

להבין באמת שאנו בני אדם שלא מבינים בהשגחה האדירה בעולם הרחב  ולא יודעים מה טוב ורע לעצמנו ובטח לאחרים, ולא יכולים לעשות הרבה בכוחנו הדל

אז אולי הדאגה קופצת כלפי "אחרים" כאשר אנחנו לא בנחת?!

אז אנו צריכים להיות בנחת שלנו וככה אנו עוזרים לעולם להיות בנחת..

אצלי הענין גם בשם שלי יהונתן. לא אני ה"נתן" אלא יהונתן

כמובן שצריך לשים גבולות אם את נפגעת מזה, או אם בעלך צריך יותר מרחב, אבל הבסיס צריך להיות במידת החסד.

אני לא מסכים בכלל עם העצות שקיבלת בשרשור... תשמחי במידה הטובה שיש לך, הסימן של עם ישראל, "עולם חסד יבנה".

"נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מוותר מפסיד" (מפורסם בשם החפץ חיים או הרב שטיינמן).

"הלב הטוב רק דופק אותך בחיים"? אין מצב.

אם מה לא הסכמת? מעניין לשמוע

אני מסכימה איתך שזאת מידה טובה אני יודעת שיש לי יתרון ענק על אחרים שאני רגישה לסביבה ואני שמה לב לדברים קטנים שאחרים לא יתעכבו עליהם.

אבל אני די מרגישה שהלב משחק תפקיד גדול בחיים שלי הוא הרבה פעמים מוביל אותי וזה לא דבר טוב

המוח צריך להיות בקונטרול על דברים ולא לפעול רק מהרגש

לא הסכמתי עם האוירה הכללית בשרשור. (למשל: "מכריחה את עצמי שלא יהיה לי אכפת". "לכבות את המתג הזה". "תנסי באמת לנתק את עצמך רגשית לתקופה".)

אני מסכים שהמוח צריך להיות בשליטה, ברור. אבל הוא צריך להוביל לכמה שיותר חסד, ולהגביל את החסד רק במקרי קיצון: כשהמקבל או הנותן נפגע, או כלפי אויבי עמ"י ורשעים. זהו.

אבל כשכל העולם קצת חושב אחרת ממני זה בעיה 

אנשים חושבים על כסף ועל איך להצליח ושמים מרפקים ורגליים אחד לשני אני מרגישה שהלב הטוב הזה שיעצור ויעזור למי שנפל יפיל גם אותי.

בסוף זה מתפרש כסוג של חולשה או פראייריות

בסוף כולם אוהבים ומעדיפים אדם כזה.

לב טוב זה עיקר העקרים 

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי