בעיה מענינת מאד!

בעיית מונטי הול – ויקיפדיה

אני לא רוצה לסבך מידי כרגע.

רק אומר שזה לא כזה פשוט

לגבי השני שליש. 

אבל מבין את ההגיון שבתשובה.

את העניין של 1/3 מול 2/3.

כלומר שהבחירה הראשונה היא בנחיתות סטטיסטית מול השנייה.

הנקודה היא שההבדל בין האפשרויות נובע מכך שיש כאן התערבות חיצונית (של המנחה) שמסירה את הבחירה הלא נכונה (1/3 מתוך 2/3) בצד של ה2/3 וממילא מכפילה את הסבירות של אותה בחירה. זה לא ששתי הדלתות הנותרות שוות, שכן הראשונה נבחרה עוד לפני ההתערבות.

וזה הזכיר לי את זה:

אבל האנגלית שם לא במבטא הודי.

ואפשר להפעיל שם כתוביות בעברית.

בתחושה שלי היא יוצרת סוג של ״ורטיגו מתמטי״, כי היא נובעת מכך שהאינטואיציה ההסתברותית שלנו לא תמיד מתאימה במלואה להגדרה המתמטית של המושג הזה. וכדי להתגבר על הבעיה צריך לעבור לטיסת מכשירים, להתעלם מהאינטואיציה ומתחושות הבטן שלנו ולהיצמד להגדרות. 

יש כמויות של מידע בחיפוש רגיל בגוגל.

ספציפית אני חושב שהבלוג "לא מדויק" הוא די מומלץ בדברים האלה (כאילו, אני יודע שממליצים עליו)

במקרה יש איזה ספר עם שם מסובך וסיפור מסובך יותר עם הדיון על זה (הכלב בשעת הלילה? משהו כזה)

בחרו את השם של הספר בסך הכול כדי להתחרות באורך של - הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

מה שנקרא כל הסיפור על רגל אחת

רוב התגובות ב'לא מדויק' וזה אכן

לא מדויק. דיעות לכאן ולכאן. מסתבר שתשובת

השליש והשני שליש לא מספקת. 

למשל אחת התגובות שם:

"כמה שקראתי בנושא הזה מעולם לא השתכנעתי לגביו.
לעתים היה נדמה שדווקא כדאי להשאר עם הבחירה,

שהרי ככל שמסירים יותר וילונות , יש יותר סיכוי שמה

שבחרת זה המכונית (לדוגמה אילו היו מסירים 2 וילונות) .

כלומר בהתחלה היה לך סיכוי של שליש, אבל לאחר שהסירו

שני וילונות הסיכוי שלך עלה ל 100%, ולכן מצפים להדרגתיות.

גם לא ברור לי מה התשובה לאנשים שטענו מה

קורה במידה ויש שני שחקנים ומסירים את

הוילון שאף אחד מהם לא בחר,

אז תגידו שעדיף לשניהם להחליף? זה מוזר לגמרי." ע"כ

@ימ"ל מכיר את העניין עם ימי ההולדת ואכן, זה

מצטרף לקטגורית השאלות ההזויות. אם כי

שם יש תשובה הגיונית כנגד האינטואיציה.

במקרה הזה, דיעות חזקות לכל הכיוונים.

תודה לכל העונים.

זה שזה לא פשוט להבנה לא אומר ש'יש דעות לכאן ולכאן'.

כלומר: יש דעות לכאן ולכאן, אבל 'כאן' אחד הוא שגוי.

התשובות למה ששאלת:

1. מדובר בסטטיסטיקה, לא בודאות.

אמנם אם בחרת את הנכונה והורידו את שתי הדלתות האחרות אז בחרת את הנכונה ב100%. 

אבל זה יקרה רק ב1/3 מהמקרים, בעוד שמה שיקרה ב2/3 האחרים זה שתבחר בלא נכונה - ואז הנכונה בצד השני ממנו יורידו את ה1/3 הלא נכון שבו.

2. במקרה שיש שני שחקנים - ההבדל הוא שהמנחה מוציא אחת מתוך 3 באופן אקראי (זו שלא בחרו בה) ולכן זה לא מעלה את הסיכוי לאף צד, בניגוד למקרה שיש שחקן אחד והמנחה בהכרח מוציא את הדלת השגויה מהשניים שלא בחרת בהם (כך שזו שנשארה מהשתיים 'זוכה' בסבירות של 2/3).

בדיוק אותו דבר, ואז ראיתי שהקדימו אותי... 

שכדאי להחליף. השאלה היא למה זה כך.

אבל כן, די עברתי על התשובות, חושב

שכיסיתי הכל.

לי היה יותר קל להבין כשסיפרו לי את זה עם 100 דלתות. רק מאחורי דלת אחת יש רכב. אתה בחרתה דלת והמנחה שיודע איפה הרכב פותח את כל הדלתות חוץ מהדלת שלך ועוד דלת, ברור שהייתה מחליף כי הסיכוי שצדקתה בבחירה הראשונה היה אחד למאה, ובגלל שהמנחה יודע איפה הרכב ולא פותח דלתות בעקראיות אז 99% שבחרת את הדלת הלא נכונה והוא פתח את כל שאר הדלתות הלא נכונות ואז עדיף לך להחליף או ש1% בחרת בדלת הנכונה והוא פתח 98 דלתות באקרעיות.
אותו דבר ב3 דלתות רק עם הבדלים פחות גדולים.

חשבתי שאפשר לסתור את זה. אנסה בכמה דרכים:

1. האורח (ראיתי את זה איפה שהוא ולא ענו על זה).

אם יבוא אחר כך אורח, יהיו לו 2 אפשרויות לבחירה, ברור שכל אחד מהם הוא 50 אחוז.

2. גם ב100 דלתות, אתה לאו דווקא אמור להחליף:

כשבחרת בפעם הראשונה, אכן הסיכויים לזכייה היו 1\100. אבל הסיכוי הזה, הוא לא רק על הדלת שאתה בחרת אלא על כל דלת באולם. כל שאר הדלתות ביחד הן 99\100. כל פעם שפותחים דלת, הסיכויים של השאר גדלים במקביל, ברגע שפתחו 98, אוטומטית, הסיכויים של כל דלת הם 1\2.

3. הטלת מטבע.

מה הסיכוי שהמטבע ייפול על הצד "עץ"?

כיוון שיש 2 אופציות, ורק 1 מהן עונה לשאלה הסיכוי הוא 1\2.

כלומר, סטטיסטית אם תזרוק פעמיים, פעת אחת תצליח (עץ) ופעם אחת, לא.

אם הטלת פעם אחת, ויצא עץ, מה הסיכוי שתטיל עכשיו עץ? האם זה סיכוי קטן יותר בגלל שבפעם הקודמת יצא עץ? לא. עכשיו עדיין יש 50% לכאן ו50% לכאן.

אני עדיין מתפלא מבעיות מתמטיות שנוגדות את האינטואציה (כמו במרוץ הנמלים) אבל קשה לי יותר עם אלו שסותרות את ההיגיון.

מרוץ הנמלים:

נמלה א. רצה במסלול של 100 ק"מ. במחצית הראשונה, במהירות של 50 קמ"ש, ובמחצית השנייה במהירות של 200 קמ"ש.

נמלה ב. רצה באותו מסלול, במהירות קבועה של 100 קמ"ש.

מי תגיע ראשונה?

הטעות שלי הייתה שלא הבנתי למה הבחירה הראשונה משפיעה על הסיכויים של כל דלת בבחירה השניה.

מה זה מחצית הזמן? איך יודעים מה מחצית הזמן לפני שהזמן נגמר?

זה לא בהכרח מחצית המרחק?

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.