עם חומר מרדים מאייהרב. זה היסטרי

החידוש הוא שזה עשוי מחומרים טבעיים.

גם תאהב אותך וגם תחלום עלייך. (:

תשבי איתה שיחה בארבע עיניים מה שנקרא.. ותסבירי לה מה את מרגישה.. מומלץ בהתחלה להגיד כמה דברים טובים..שהיא תהיה נינוחה ותוכל לשמוע אותך..

תקשיבי, נראלי היא מהסוג הזה של האנשים שחושבים שהם יודעים ב"ה יותר טוב מכולם .. את צריכה פשוט לענות לה בקור - רוח..

נגיד היא מעירה לך על משהו .. אז תגידי לה משהו בסגנון "כן אה.. מה את אומרת" בפרצוף קר.. תאמיני לי היא לא תגיד לך מילה אחת נוספת חחח

פעם קראתי סיפור

על אישה שעלתה לאוטובוס ומישהו נתן לה סטירה חזקה. והיא, המומה ומבולבלת, מלמלה- סליחה. ואנשים נתנו לה לשבת והיא התאוששה לאט ואז מישהי ירדה איתה למרות שזו לא היתה התחנה שלה, וישבו ביחד על ספסל

ואז האישה המלווה אמרה-

לפעמים אנחנו נותנים לאחרים מה שאנחנו רוצים לקבל

ופתאום האישה (שחטפה סטירה) נזכרה שלאורך כל שנות התיכון שלה היא היתה זו שמבקשת סליחה טומתנצלת בשם כולן, למרות שלפעמים היא בכלל לא היתה אשמה ורק רצתה שכולם יהיו בסדר ולא יכעסו.

וזהו.

שאם מישהו פוגע בך, או מישהי, לא חשוב כרגע,

ואת רוצה שהיא תבקש ממך סליחה

לא תמיד הדרך היא לבקש סליחה ממנה

לפעמים,

הצד השני פשוט לא בסדר

זו לא אשמתך

את לא צריכה לבקש סליחה

פשוט היא לא בסדר

ולכן אם תבקשי סליחה זה לא יעזור

נ.ב

יש דרך של עבודה עצמית דרך החסרונות של הזולת- מה שאת רואה באחרים זה מה שחסר בך. (כמו בסיפור של הבעש"ט- רב העיירה צעק עליו והוא במקום להיעלב אמר שכנראה חסר בו המידה הנכונה של אהבת ישראל)

אבל גם בנקודה הזו- בקשת סליחה מהצד הפוגע היא לא הדרך לתיקון,

אלא רק תיקון כלפי פנים, בינך לבין עצמך.

אם את מספרת שהיא מעירה לך בלי סוף.. אז זה אומר משהו.. אולי יש לה בעיות בינה לבין עצמה.. והיא לא מתוך כוונה רעה.. משליכה את זה עליך..

בכל זאת, תנסי את מה שהצעתי לך.. ותראי איך ילך.. בהצלחה

קודם כל, כל בן אדם ולו הכי מוכשר שיש לפעמים נופל.. אז אל תרגישי רע בקשר לפרויקט..

ובאמת אל תתני לה לבאס אותך.. תראי לו שאת קרת רוח איתה.. שלא אכפת לך באמת מה דעתה.. 

לפי דעתי, היא קולטת את זה שאת במצב רוח רע.. וכמו שאמרת חוסר ביטחון.. תשדרי לה ביטחון והיא תרגיש שאין לה כבר עם מי להתעסק.. ואין על מי לרדת.. כי את לא נמצאת במקום הזה.. 

בהצלחה

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.