שאלה בנושא רגיש-שוק!
עבר עריכה על ידי שוק! בתאריך כ' בכסלו תשפ"א 23:34
איך מסבירים את הפער שבין התגובה של יעקב אבינו לשמעון ולוי אחרי הנקמה לאור הפגיעה בדינה אחותם לבין הצדקת חז"ל אותם?
ועוד מאותו עניין-אני זוכרת שלמדנו שיש מישהו (פרשן או מישהו מהגמרא או דמות אחרת) שדורש לשבח את לוט על זה שהציע את בנותיו לאנשים שצבאו על פתח ביתו במקום המלאכים והסיבה לכך היא שלפחות עם בנותיו זה על דרך הטבע ואילו עם המלאכים זה לא ולכן חמור יותר. אתם יודעים אולי על מי אני מדברת? איך מסבירים את הדעה הזאת?
אני בטוחה שאני לא טועה, קראתי את זה בעוד מקום יותר מפעם אחת אבל לא הצלחתי למצוא.
תודה!
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין

אז ככהימ''ל

אני לא בטוח על איזו הצדקה של חז''ל את מדברת, לי זכורים רק דברי גנאי (אולי את מתכוונת לזה שנאמר שהם נקראים 'אחי דינה' בגלל שהם עשו מעשה כדי להגן על כבודה? אבל זו לא הצדקה)

 

בכל אופן, אני חושב שנקודת המחלוקת בינם לבין יעקב לא היתה סביב עצם המעשה אלא יותר בדקות. אצטט מתגובה שהגבתי כאן בעבר:

 

מצד אחד נראה ששמעון ולוי 'ניצחו' בוויכוח שכן הוא נגמר בטענה שלהם "הכזונה יעשה את אחותנו", ובנוסף גם במציאות הם צדקו כי טענת יעקב "ונאספו עלי והכוני" לא התממשה.

 

מצד שני ברור שיעקב לא השתכנע - לא מהטענה שלהם ולא מכך שהחשש שלו לא התממש - שכן בברכות הוא מזכיר את המעשה שלהם לגנאי.

 

אבל מה בעצם הייתה המחלוקת?

אם מתבוננים בטענותיו של יעקב אין שום טענה נגד עצם המעשה של ההרג - הוא טוען "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ" וכן "כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה".

 

כלומר: הטענה לא הייתה כלפי המעשה אלא כלפי המניע והצורה שבה הם פעלו - אחרי ההמעשה של "ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו" מגיעים שלושה פסוקים "בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם, את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקח, ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית" ואחרי זה באים דברי הביקורת של יעקב - כי נקמה צריכה לבוא ממקום נקי, לא מתוך כעס אישי ולא כדי להרוויח כמו שמשבחת מגילת אסתר "ובבזה לא שלחו את ידם. לכן המעשה של הביזה הפך את מעשה הנקמה לדבר שמבאיש את יעקב, ולכן הביקורת של יעקב היא "כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" (חמס=גזל), כלומר שהביקורת היא על הגזל ועל הכעס שמאחורי המעשה ולא על המעשה כשלעצמו.

 

---------

לגבי השאלה על לוט, כתוב ב'מדרש שכל טוב' (חיבור מלפני כמעט 1000 שנים) :

"אל נא אחיי תרעו - וכן הזהיר הקדוש ברוך הוא את בני נח, שנאמר 'ודבק באשתו והיו לבשר אחד' ולא בזכר שאין נעשין בשר אחד"

אבל יש גם 'מדרשים' הפוכים, כמו בתנחומא שדורש את המעשה הזה לגנאי

תודה רבה!שוק!
מעניין. לא הבנתי ככה.
זה אומר שלו יצוייר ששמעון ולוי לא היו עושים מה שעשו יעקב אבינו היה יוזם והורג או מורה לבניו להרוג את אנשי שכם?
לא משתמע ככה.

תודה רבה גם על המקור.
נראה לי שהמהר"ל בגור אריה שייך לכאן:אוא"ר
"...קשה אם שכם חטא כל העיר מה חטאו להרוג... ונראה דלא קשיא מידי, משום דלא דמי שני אומות, כגון בני ישראל וכנעניים, שהם שני אומות, כדכתיב (פסוק טז) "והיינו לעם אחד" - ומתחלה לא נחשבו לעם אחד, ולפיכך הותר להם ללחום כדין אומה שבא ללחום על אומה אחרת, שהתירה התורה. ואף על גב דאמרה התורה (דברים כ, י) "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום", היינו היכי דלא עשו לישראל דבר, אבל היכי דעשו לישראל דבר, כגון זה שפרצו בהם לעשות להם נבלה, אף על גב דלא עשה רק אחד מהם - כיון דמכלל העם הוא, כיון שפרצו להם תחלה - מותרים ליקח נקמתם מהם. והכי נמי כל המלחמות שהם נמצאים כגון "צרור את המדיינים וגו'" (במדבר כה, יז), אף על גב דהיו הרבה שלא עשו - אין זה חילוק, כיון שהיו באותה אומה שעשה רע להם - מותרין לבא עליהם למלחמה, וכן הם כל המלחמות:"
השאלה שלי יותר בסיסיתשוק!
עבר עריכה על ידי שוק! בתאריך כ"ב בכסלו תשפ"א 17:13
למה ראו חז"ל לומר (ומיקדו את המחלוקת רק בדקויות) שאין מחלוקת בין יעקב לבניו בעצם המעשה?
יכול להיות שאני כותבת שטויות אבל מפשט הכתובים בקריאה ראשונה נראה
שיעקב היה נוכח בהסכם עם אנשי שכם ומי שתכננו מה שתכננו בעורמה היו בניו.
למה למשל א"א לומר שיעקב היה נגד המעשה
כי הם הסכימו למול את עצמם ושיהיו כעם אחד, ז"א התגיירו ואחרי שהתגיירו המצוות חלות עליהם כבנ"י,
וידוע שהעונש על אונס הוא לא מוות אלא תשלום ואפשרות לנאנסת לכפות על האנס לא לשלחה לעולם.
זה כזה נורא לסבור שיעקב חשב אחרת מהם?
זה לא נורא. הרמב"ן מסביר ככה..נוגע, לא נוגע
הוא כותב שהאחים סברו שהברית לא נחשבת כי היא הייתה בשביל להחניף לאדוניהם. ואילו יעקב סבר שאולי הם כן ישובו אל ה'
פירוש יפה אבל קשה עליו מכך שגם במלחמה עצמה השתתפונוגע, לא נוגע
רק שמעון ולוי ולא רק בביזה (זו קושיא לא רק לפי הפירוש הזה כמובן).
בנוסף לכך, לפי זה מהי תשובת שמעון ולוי ליעקב "הכזונה יעשה את אחותנו". הרי בשביל לנקום את מה שנעשה לאחותם מספיק להרוג ולא לבזוז, כפי שיעקב רצה.
הקשת טוב ומה התשובה שלך?שוק!
אממנוגע, לא נוגע
יש הרבה הסברים.
אני חושב שמפשט הפסוקים די מוכח שכוונתם הייתה טהורה (גם אם טענת יעקב מוצדקת). ראיות:
1. "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו (ואז התורה מצדיקה את זה-) אשר טימא את דינה אחותם".
2. ההסכם והמרמה היו בפשט עם כל האחים. ואילו את המעשה ביצעו רק שמעון ולוי. למה? אולי כי רק להם היה את האומץ. יתכן שזה הפירוש "ויבואו על העיר *בטח* (ולא רק בגלל תחילת הפסוק שאנשי שכם היו כואבים זה בטח. אלא גם וגם).
התורה מדגישה בפסוק הזה כמה הדגשות- "..ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח":
שני בני יעקב, כלומר הם עשו את זה כבני יעקב. הם ראו את זה כמעשה הנכון וכוונתם טהורה.
אחי דינה- מתוך אהבתה וכאבם עליה עשו זאת.
3.שני פסוקים אחר כך- "בני יעקב באו על החללים ויבוזו *העיר* אשר טימאו אחותם". התורה בעצם תולה את מה שקרה לדינה בכל העיר. וזה מאוד מסתבר בהגיון, שהרי דינה יצאה ביום והלכה במקום מיושב (לראות בבנות הארץ) ולכן בוודאי שהיו כאלה שראו או שמעו ששכם לוקח אותה בכח ולא רצו לצאת נגדו.
מהפסוק הזה גם נראה שמוכח שהביזה הייתה מוצדקת כי התורה מדגישה- ויבוזו העיר אשר טימאו אחותם. ולא רק ויבוזו העיר.
ואגב, מהפשט נראה שבפסוק הזה הכוונה לכל בני יעקב ולא רק לשמעון ולוי. כנראה שאחרי ששמעון ולוי החזירו את דינה הביתה (הפסוק הקודם), שאר בני יעקב הצטרפו לביזה ולשביה.

לגבי דעת יעקב על המעשה- מהפשט נראה שהוא לא היה מעורב בעניין ככ וסמך על בניו. פסוק ו- והחריש יעקב עד בואם. פסוקים ז,ח- "וידבר חמור איתם". אם יעקב, אב המשפחה, היה נוכח שם, היה צריך לכתוב "וידבר אל יעקב ואל בניו". אבל קצת קשה לומר שהוא לא ידע על העניין של ההסכם והמילה. לכן נראה שהוא ידע ורק לא היה שותף בסוד העניין שההסכם הוא רמאות (ומצאנו גם במכירת יוסף שהאחים לא חששו מלשקר לאביהם).
לאחר שנודע ליעקב על המעשה- מהפשט נראה שמה שמפריע לו זו הסכנה הנשקפת לחיי המשפחה אחרי המעשה ולא המעשה עצמו.
שמעון ולוי עונים לו- הכזונה יעשה את אחותנו. הם בעצם עונים בטענה רגשית אינסטנקטיבית על טענתו השכלית. צריך לשים לב שהם לא עונים "הכזונה יעשה את בתך", למרות שלכאורה הם אמורים לענות תשובה שתגרום ליעקב להבין שהוא טועה.

פרשת ויחי- אולי אפשר להסביר ככה:
שמעון ולוי אחים- בדעה אחת.
כלי חמס מכרותיהם- כלי השחתה (חמס זה השחתה, קלקול, לקיחת דבר של אחר ולא רק בממון) אחיותיהם/חייהם (רשב"ם/רמב"ן). כלומר זה חלק מהאופי שלהם.
בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה.
ולכן:
אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל- הכח שלהם מסוכן (כמוכח ממעשה זמרי- החוטאים משמעון ומי שיצא נגדם ראשון זה פינחס מלוי). ובפרט כשהם יחד. זה כח אדיר שאם יופנה כלפי מקומות לא נכונים יכול להביא אסון. כמו עם שכם. ולכן מה שצריך זה להפריד ביניהם.
יפה ממש, תודה רבה.שוק!
אם כבר שאלת, הפער קיים בלא מעט מהמפרשים בעצמםק"ש
לא זוכר לשלוף כרגע, אבל חבר פעם הראה לי כמה וכמה מהפרשנים, שבוישלח מצדיקים את שמעון ולוי, אבל בויחי (בברכת יעקב) מאשימים אותם. עד כמה שאני זוכר, הוא חיפש וחיפש, אבל לא מצא תירוץ מספיק משכנע, לישב את שיטות המפרשים עצמם.
מעניין,מעורר מחשבה.שוק!
ימ"ל הסביר בגדול את הפער, לא?
ולא מסתדר ליישב שבוישלח הם מפרשים אובייקטיבית ואילונוגע, לא נוגע
בויחי הם מסבירים את נקודת המבט של יעקב שסובר שהם אשמים?
אולי, קצת קשהק"שאחרונה
כי ברכת יעקב היא (לכאו') ברוח הקודש...
מחפשת פירוש לתורה 'איה' של רבה"קאשר ברא
מעדיפה בקובץ שניתן להוריד 
....צאצאאחרונה

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

מכוון שאנו מברכים….סיעתא דשמייא1
…. ברכות התורה כל בוקר מדוע אנו צריכים לברך שוב כשאנחנו עולים לתורה בשבתות , ימי שני, ימי חמישי וכדומה?
לזכרוני הראשון מדאוריתאקעלעברימבאר
ובעליה לתורה מדרבנן
הכל מדרבנן…סיעתא דשמייא1

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

נוסח הברכה תוקן בידי חכמים. אבל החיוב לברךקעלעברימבאר

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

יש סידורים בהם קוראים ציתותים…סיעתא דשמייא1
…. מהתורה לפני ברכות התורה בבוקר. התנאי הוא שלפני הציתות יהיו המילים "שנאמר" "כאמור" .
יש על זה שאגת אריה נפלאחתול זמני

קראתי השתכנעתי

הלכתי לקרואטיפות של אוראחרונה
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"א בתמוז תשפ"ו 22:42

נחמד מאוד

 

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

שאלה מעניינתטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ' בתמוז תשפ"ו 16:32

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

ולא היו אחרים שטענו על "ספק ברכות להקל"?…סיעתא דשמייא1

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

יש לראשונים כמה הוכחות יפות (שכך נתקן)טיפות של אור

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

 

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

כנראה שכל הברכות שמברכים…סיעתא דשמייא1

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

מה בדיוק הנס בסיפור שופרסם ב"שיחת השבוע"?shaulreznik

""נאסוף יחד לשלשת ציפורים, נערבב אותה עם מעט שלג וניתן לתינוק", הציעה האישה.

אסתר נחרדה. "שאני אתן דבר כזה לתינוק שלי?!".

אך האישה השיבה בתקיפות: "אם לא תעשי זאת – הוא ימות".

באין פתרון אחר קיבלה אסתר את הצעתה של האישה. הם הכינו את התערובת ונתנו אותה לתינוק. חלפו עשרים ודקות ומול עיניהם הנדהמות חל בתינוק שינוי דרמטי.

התינוק התרוקן, והצבע שב ללחייו. שלום הפעוט ניצל".

https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=22484&CategoryID=5140

 

הנס הוא שהאישה הגיעה משום מקום ונעלמה כלעומת שבאה (אליהו הנביא? אתמהה)? הנס הוא שעצה הכה מקורית שלה עזרה? שהתינוק אכל לשלשת והבריא במקום להקיא ולמות מהרעלה?

באופן כללי, הסיפור השבועי בעלון חב"ד תמיד מציגפ.א.
ומביא אירועים שהסתיימו לטובה בדרך של נס ולא משהו טבעי.  
נשמע שהתשובה היא כן לשלושת השאלותנקדימוןאחרונה
בין המצרים!!!אשר ברא
שתפו מקורות להתחזקות וכיסופים לבית המקדש.
האבלות של בין המיצרים - על הצרות או שמא על החטאים?פינג פונג

זוכר אני כמה פעמים בתשעה באב, שהיה לי נורא קשה להזדהות עם עניין האבלות, וברור לי שזה לא רק אני. הרי יש לנו כיום מדינה חזקה ומשגשגת, ברוך ה'. ותיאורי הזוועות של מגילת איכה והקינות הם עניין של העבר, וקשה להתחבר לכך שהאבלות רלוונטית ואקטואלית. אז נכון, בית מקדשנו טרם נבנה, וחסרות המלכות והנבואה, הסנהדרין והטהרה - אך כל העת מרגיש שמתקדמים קמעא קמעא במסלול הגאולה.


ואז נפל לי האסימון - האבלות שלנו הוא על החטאים -


כמתואר בעזרא:

"וַיָּ֣קׇם עֶזְרָ֗א מִלִּפְנֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹקים וַיֵּ֕לֶךְ אֶל־לִשְׁכַּ֖ת יְהוֹחָנָ֣ן בֶּן־אֶלְיָשִׁ֑יב וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֗ם לֶ֤חֶם לֹֽא־אָכַל֙ וּמַ֣יִם לֹֽא־שָׁתָ֔ה כִּ֥י מִתְאַבֵּ֖ל עַל־מַ֥עַל הַגּוֹלָֽה׃"


בעצם עיקר הצער והאבלות כיום, (ואולי גם בעבר) - הוא לא על צרות הכלל, שמרגיש שהם בעיקר נחלת העבר, (מבלי לשכוח לרגע את אסונות המלחמה, ופיגועים, אך זה לא אותו דבר) אלא על עוונות בית ישראל - על חילולי השבת, הפריצות האיומה, על מליוני ילדים יהודים שמתחנכים לחיים שלא על פי התורה, על אי שמירת טהרת המשפחה, על ההתבוללת הנוראית - (ממש כמו שעזרא התאבל).


ואולי צריך להתאבל עוד יותר דווקא על עוונותם של מי שהתחנכו לשמירת מצוות, דתיים ודתל"שים, עבירות שפחות שייך לגביהם לימוד הזכות הגדול של 'תינוקות שנשבו'.


מאז שעלתה בי תובנה זו - אני מצליח מאד להתחבר לאבלות ולעבודת ה' של בין המיצרים. אני מבין שזה רלוונטי מאד - גם כיום בדור תחיית אומתנו.


אשמח לשמוע אם מישהו מסכים/ חולק עלי - בעיניי זו אמת פשוטה וברורה.


שנזכה להימנות על "הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת".



*

נספח - דרשה שלי לרגל יז בתמוז וחטא העגל


עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃


עַל־זֶה - כמו שנאמר -  "אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃"


עַל־אֵ֖לֶּה - כמו שנאמר - וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃"


"עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם"


צום מועיל ורצוי לה'


מקור מספר נפש החיים עליו מתבססת טענתיפינג פונג

נפש החיים שער ב פרק יב


"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.


כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

יפה מאוד. הדברים מפורשים ברמב"ם הלכות תעניתהסטורי

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

 

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

 

מכיר את הרמב"ם, אך זו לא ראייה גמורה למה שכתבתיפינג פונגאחרונה
אני טענתי שמעבר לאחת המטרות הברורות של תקופה זו - לעורר כל יחיד לתשובה - כמפורש ברמב"ם - האבלות עצמה היא אבלות על חטאי הציבור. על המצב הרוחני הירוד של עם ישראל.
האם אהוד בן גרא שיקרכְּקֶדֶם
כשהוא אמר לעגלון שיש לו דבר השם?
הוא שיקר מפני השלום... כלומר כדי לעשות שלום לעמ"ימתואמת

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

הוא לא אמר את זה.אריק מהדרום
נכון, הוא אמר "דבר אלוקים".מתואמת
מממ...אריק מהדרום

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הוא אמר את שניהם, למעשהמתואמת
את "דבר סתר" הוא אמר כשהיו שומרי המלך בחדר.
אגב גם דיבור וגם א-לוקיםפתית שלג

הם כינויים לעשיית דין

נכון, מעניין לשים לב לזה...מתואמת
לא בהכרח,חתול זמני

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

בפשטות כן וזה היה מותר ומצווה, בדיוק כמו שהיה מותרהסטורי
ומצווה להרוג אותו.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

אולי הוא אמר לו דבר ה' בזמן שדקר אותוקעלעברימבאר

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

ראיתי בספרים הקדושים ובהםקעלעברימבאר

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד

(שכוייח על השירשור)טיפות של אוראחרונה
שובו בנים שובבים חוץ מאחר שידע כחי ומרד ביכְּקֶדֶם
ואני אומר: שאינו צריך לעשות תשובה
ברור שצריך לעשות תשובה, עובדהקעלעברימבאר

שרבי מאיר אומר לו לעשות תשובה

למה אינו צריך לעשות תשובה? הוא מורד בקב"הפתית שלגאחרונה
יישר כחפינג פונגאחרונה

אולי יעניין אותך