(משתנה בין הקרבות שהיו) כמו שמבואר בארוכה אצל חגי(מומלץ).

אבל זה לא סותר לרגע את העובדה שזהו נס. אני לא יודע כמה אנשים מסוגלים לדמיין, אבל בקרב שדורש הרבה כוח פיזי ומיומנות (לא לומדים להניף חרב ביום אחד, גם לא ביומיים), נגד כוח גדול(בד"כ יחס הכוחות היה פי עשרה לערך) ומיומנות גבוהה בהרבה (לוחמים מקצועיים נגד חקלאים) אז ודאי שהיו ניסים גדולים.

ולא התכוונתי ליחס הכוחות כפי שכתוב במקבים דווקא, אלא גם על פי מה שאנחנו מעריכים ממקורות היסטוריים כיום - ברוב הקרבות זה פחות או יותר היה היחס. גם קרב, טקטי ככל שיהיה, עדיין מדובר בקרב של מתחילים נגד לוחמים מקצועיים, או את"ל שתדמיין כיום קרב אגרופים בין אדם רגיל מהשורה למתאגרף מקצוען...

לא מדובר בירי מרובה או אקדח, שלא דורש כוח פיזי מעצם הפעולה, אלא על הכנעה באמצעות חרב. גם אם הצלחת איכשהו להכניע אדם אחד, הרי יש עוד ועוד חיילים. נס זה כן.

ברוב המקרים האסטרטגים הסלווקיים היו טיפשים מכדי להבין שכוח פאלאנקסי יווני מסורתי לא מסוגל להעפיל להרי יהודה להכניע צבא גרילה קל ונייד. זה הוביל אותם לקרבות טימטום שהסתיימו בתבוסות איומות שהיהודים הנחילו לכוח צבאי עצום ורב מהם, שהתאים לקרבות מישור נרחבים אבל לא לעלייה מסוכנת והרסנית במעלה הנקיקים של גב ההר בארץ ישראל. נשק חשמונאי סודי קטלני נוסף היה ירי חיצים מראשי הגבעות אל הצבא העולה - מטריד, מלחיץ ובסופו של דבר מערער לחלוטין את הגדודים המתאמצים לעלות. עד היום מוצאים בפרוזדור ירושלים והרי אפרים את ראשי החיצים היהודיים הקטנים האלו (העץ התכלה, המתכת נותרה).
אותו הדבר פחות או יותר אירע לקסטיוס גלוס הרומי בניסיון הראשון לדכא את המרד הגדול.
אבל הנס הגדול במידה רבה הוא שהיוונים בכלל ניסו להילחם. הם לא הטילו מצורים מרעיבים (ועלולים היו בקלות לעשות כן), הם לא חסמו דרכי מילוט, הם ניסו לחקות ברוב רברבנות את גבורת אלכסנדר הגדול במערכותיו (והיו רחוקים מאוד מיכולותיו וממעשיו). והם חזרו על הטיפשות הזו בלי ללמוד לקח מקודמיהם כמעט אף פעם. ממש פרעה המקשה את ליבו. היהודים עמדו בקרבות החוזרים ונשנים האלו לאורך עשרות שנות מלחמה, והדהימו את הממלכה הסלווקית בכוח העמידה, הרצון והאמונה שלהם. עד שיורשיו האחרונים של אנטיוכוס אפיפנס הפסיקו את הטירלול האימפריאליסטי הזה נגד המורדים היהודים, שעלה להם ממש בכל הכוח והממון.

ואעפ"כ זה לא מובן מאליו, בכלל. 

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.